שיטה מקובצת על הש"ס/בבא בתרא/פרק ח/דף קלב

על ש"ס: שיטה מקובצת | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף קלב עמוד א

בעי רבא בבריא היאך. פירש רשב"ם ז"ל דאפילו בנותן להם כל נכסיו לגמרי מהיום נסתפק בה רבא אי הויא מתנה גמורה או דלמא אפוטרופוס בעלמא שויה. ואחרים כתבו דבכי האי גוונא פשיטא דקני קנין גמור אלא בעיא דרבא בכותב כל נכסיו מהיום ולאחר מיתה. ובעיין לא איפשיטא וכיון שכן מסתברא דקנו קנין גמור דכיון דהלכתא בלא טעמא הויא לא נקטינן מינה אלא מאי דפשיטא בהדיא. הר"ן ז"ל.

הא דתניא הכותב פירות נכסיו לאשתו ולא כתב לה כו'. יש לפרש כגון שהיו פירות אלו מחוברים בקרקע כו' ויש לפרש כגון שכתב לה גוף הנכסים לאכול פירותיהם ואף על פי שהפירות עדיין אינן בעולם כההוא דאמרינן שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה תאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו בית זה ~פלוני וידור בו כו' שאף על פי שגוף הנכסים כתב לה כיון שלאכילת פירות הוא שכתבן לה נמצא שלענין פירות הוא שנתכוון להקנותן לה אבל הגוף עצמו לאחר שתאכל הפירות לרשותו הוא חוזר ולפיכך לא אבדה כתובתה שהרי אפשר לה לגבות מגוף הקרקע.

למחצה ולשליש ולרביע. כלומר אם כתב לה מחצית קרקע עצמו או שליש גובה כתובתה משאר הקרקע. וחכמים אומרים תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת כו' שהרי בעל חוב טורף את הנכסים מידה הואיל וזמנו קודם זמן המתנה. וטעמא דהא מלתא כיון דכל נכסיו כתב לה ולא הניח מהיכן תגבה כתובתה וקבלה היא המתנה ודאי אחולי אחילתא לשעבודא דכתובתה שהרי יודעת היא שלא נשאר לו מהיכן תגבה כתובתה וכשקבלה המתנה על דעת זו קבלתה ובודאי דמחלה לה לכתובתה ואפילו אם כתב לה מתנה זו כשהוא בריא דאיכא למימר דלא מחלה דסברה הדר קני וגביה מיניה מכל מקום הא אחלה לה לשעבוד כתובתה מהני נכסי דכתב לה במתנה. אבל ודאי אי לא כתב לה מתנה אלא מקצת נכסיו בלבד יש לה לגבות כתובתה מן השאר כמו שאמרנו למעלה. וכשיצא עליו שטר חוב שזמנו לאחר שעבוד הכתובה וקודם זמן המתנה יש לו לטרוף מידה אותו מקצת שנתן לה במתנה ולגבות חובו ממנו הואיל וכבר מחלה ליה לשעבוד כתובתה ממנו ושאר הנכסים שלא כתבן לה במתנה אין לו לבעל חוב לגבות מהן כלום שהרי לא כתבן לה במתנה כדי שתמחול שעבוד כתובתה מהם אלא שעבוד כתובתה עדיין עומדת היא עליהם ויש לה לגבות אותה מהם ותפסיד השאר. הרא"ם ז"ל.

וכן כתב הר"ן ז"ל וזה לשונו: במתנה אבדה כתובתה דקיימא לן כרבנן דהכותב כל נכסיו לאשתו תקרע כתובתה כו'. ומשום דמחלה כתובתה מהני נכסי. וכן הדין בשנתן לה מקצת שמחלה כתובתה מאותן שנתן לה דלעולם מוחלת כתובתה מנכסי מתנתה. והכי דייק לישנא דמתניתין דקתני למחצה לשליש ולרביע גובה כתובתה מן השאר וכן כתב הרא"ם ז"ל. ואין נראים כן דברי הרמב"ם ז"ל בפרק ו' מהלכות זכיה. עד כאן.

במאי אילימא בשכיב מרע והא אמרת לא עשאו אלא אפוטרופיא ומשום אפוטרופיא שנעשית על נכסיו אינה מפסדת כתובתה. יש מי שאומר דמדלא אקשי הכי שמעינן דאפילו בכותב לה כל נכסיו ונעשית אפוטרופיא אבדה כתובתה. וליתא דהא דאפילו בהא דנותן לה מתנה גמורה כל נכסיו אקשינן כי יצא עליו שטר חוב אמאי אבדה כתובתה דלאו אומדן דעתא היא דתיחול כתובתה אי טריף בעל חוב הנכסים ותהא קרחת מכאן ומכאן ואם כן מדהקשו כן ולא הקשו כן גבי ההיא דרב יהודה שמע מינה דהתם לא אבדה כתובתה. ואפילו תאמר דהכא דתני בהדיא תקרע כתובתה אקשינן התם לא מפרש בהדיא לא אקשינן מכל מקום ודאי כיון דאזלינן בתר אומדנא אומדן דעתה הוא ודאי שאינה מוחלת על כתובתה משום שנעשית אפוטרופא בלחוד דאי כתב לה כל נכסי מתנה גמורה והיא סבורה שישארו הנכסים בידה חשיבא לה מלתא ועומדת על הספק שמא יצא עליו חוב שמא לא יצא וכיון דנפיק קלא עליה שבעלה מחשיבה וכותב לה כל נכסיו אינה חוששת לספק מלוה ומוחלת אבל כשנעשית אפוטרופיא בלחוד אינה מוחלת כתובתה. והא דלא אמר הכא אי בשכיב מרע אמאי תקרע כתובתה. אפשר לומר משום דלא לדחייה דלמא אף כשנעשית אפוטרופיא תקרע כתובתה. ואי נמי יש לומר דהכל בכלל מה שאמרו אילימא בשכיב מרע והא אמרת לא עשאה אלא אפוטרופיא ולא קנתה ולא תקרע כתובתה. וכן אמרו בשם הגאון ז"ל שכתב בתשובה היכא דהוי אפוטרופיא לא פקעה כתובתה אלא עומדת היא על כתובתה. הרשב"א ז"ל.

הכא נמי בתר אומדנא אזיל. אף על גב דרב נחמן לא אזיל בתר אומדנא ככתוב בריש אף על פי אין להשוות אומדנא זו לזו אלא דוקא אותם שהתלמוד משוה. תוספות הרא"ש ז"ל.

רבי יוסי בר חנינא אומר באומר לה טלי קרקע זו בכתובתיך. רבי יוסי בר חנינא מחמיר טפי משמואל ולא סגיא ליה במחלק בפניה והיא שותקת אלא בדאמר לה טלי קרקע זו בכתובתיך ונתרצית והודית או שקבלה השטר שכתב לה על אותו קרקע אי נמי ששתקה כשאמר לה כן ושתיקה כהודאה. וכן דעת הרב הגאון ז"ל ורבי יוסי חנינא מחמיר טפי משמואל כמו שכתבנו. ולרבי יוסי בר חנינא אף על גב דלכאורה לא בעינן שיהא מחלק לפניה והיא שותקת מכל מקום בעינן שתדע שחלק נכסיו לבניו בשעה שאמר לה טלי קרקע זו בכתובתה שאם אינה יודעת שחלק נכסיו למאי מהני חילוק נכסיו לבניו לענין מחילת האשה. ומקולי כתובה שנו כאן. אכולהו פירוקי קאי דגבי בעל חוב אף על פי שזכה לבניו על ידו לא אמרינן דמחל שעבודו אפילו מאותן הנכסים דמימר אמר השני נוח לי ואף על גב שאמר לו טול קרקע זו בחובך והודה אמרינן שאינו נוטל בכל חובו אלא שהוא נוטל במקצת חוב כל שכן אם לא הודה בפירוש אלא ששתק דליכא למימר שתיקה כהודאה לעשות שתיקה כמחילה. עליות.

תנן התם הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה. ומקשינן משום דכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה. אמר רב במזכה להם על ידיה ושמואל אמר במחלק לפניה והיא שותקת וכיון שהיא שותקת על חילוק נכסים לבניו ועל מה שכתב לה קרקע כל שהוא שנראה שבא לסלקה בכך כל כתובתה מנכסים הללו מחלה שעבודה מהם. רבי יוסי בר חנינא מחמיר טפי משמואל ולא סגיא ליה במחלק לפניה והיא שותקת עד דאמר לה טלי קרקע זו בכתובתיך ונתרצית והודית זו שקבלה השטר שכתב לה על אותו קרקע אי נמי ששתקה כשאמר לה כהודאה וכן דעת הרב הגאון זצ"ל דרבי יוסי בר חנינא מחמיר טפי מדשמואל כמו שכתבתי. ורבי יוסי בר חנינא אף על גב דלכאורה לא בעי שיהא מחלק לפניה והיא שותקת מכל מקום בעינן שתדע שחלק נכסיו בשעה שאמר לה טלי קרקע זו בכתובתך שאם אינה יודעת שחלק נכסיו לבניו לא מהני חלוק נכסיו לענין מחילת האשה. ורבינו שמואל זצ"ל פירש דרבי יוסי בר חנינא מיקל טפי מרב ושמואל ואפילו במזכה על ידה ודוקא כתובה אבל בעל חוב לא אמרינן דמחל שעבודא אפילו מאותם הנכסים דמימר אמר השני נוח לי ואף על פי שאמר לו טול קרקע זו בחובך והודה אמרינן שאינו נוטל בכל חובו אלא שהוא נוטלו במקצת חובה כך שמעתי אם לא הודה בפירוש אלא ששתק דליכא למימר שתיקה כהודאה לעשות שתיקה כמחילה.

דף קלב עמוד ב

מכלל דתנא קמא כתיבה וקבלה בעי. ושמעיה רבי יוסי לתנא קמא דבעי כתיבה וקבלה וקאמר רבי יוסי דבקבלה לחודה סגי דאי תימא לרבנן סגיא בכתיבה לחודה הכי איבעי ליה רבי יוסי למימר אף על פי שכתב לה אם לא קבלה עליה לא אבדה כתובתה. וליכא למימר דלתנא קמא מהניא כתיבה בלא קבלה אבל קבלה בלא כתיבה לא מהניא ואתא רבי יוסי למימר דקבלה בלא כתיבה נמי מהניא דמלתא דפשיטא היא דקבלה עדיפא מכתיבה אף על פי דלקמן גבי הא דאמר רב נחמן שאני אומר כיון שעשאה שותף כו' ופירש רשב"ם ז"ל דרב נחמן כשמואל כו' ומנא ליה לרשב"ם דכתיבה לחודה מהניא לרבי יוסי דהא לא שמעינן ליה אלא בקבלה דעדיפא טפי. ושמא לרב נחמן אין סברא לחלק ביניהם בסברא מועטת. תוספי הרא"ש ז"ל.

וכי תימא כולה רבי יוסי היא כלומר תנא רישא כתיבה בלא קבלה דסגיא וקתני סיפא דקבלה נמי בלא כתיבה סגיא והא תניא אמר רבי יהודה במה דברים אמורים כו'. הנה מאן דאית ליה קבלה סגי ליה בקבלה אבל כתב לה בלחוד בלא קבלה לא סגי ליה וכיון שכן רבי יוסי נמי דבעי קבלה לא סגי ליה בכתיבה בלא קבלה וממילא שמעינן דהא דאמרת כולה רבי יוסי היא לאו הכין הוא אלא תנא אחרינא הוא ומדאמר רבי יוסי אם קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה מכלל דתנא קמא כתיבה וקבלה בעי ואמאי קאמריתו דלא בעי קבלה אלא סגי ליה בהדי כתיבה כמזכה להם על ידה לרב ובמחלק לפניה והיא שותקת לשמואל ובאומר לה טלי קרקע זו בכתובתך לרבי יוסי בר חנינא ואף על גב דשתקה ולא קבלה עליה בפירוש מה שכתב לבניו תיובתא דכולהו תיובתא. הרא"ם ז"ל.

והא תניא אמר רבי יהודה במה דברים אמורים. פירש רשב"ם ז"ל דרבי יהודה לפרש דברי חכמים אתא. וקשה לישני ליה כרמי בר חמא דאמר בפרק זה בורר דאפילו אימתי בא לחלוק. ועוד לפירוש רבינו תם ז"ל דמפרש אפילו למאן דאמר אימתי לפרש הני מילי במתניתין אבל בברייתא לא ומכח ההיא דניתז הדם דתנן דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אמר רבי יהודה אימתי כו' קשה מאי פריך הכא והא ברייתא היא. ויש מפרשים דהכי פריך מדאשכחן תנא דפליג אדרבי יוסי אית לן למימר דתנא קמא דמתניתין היא ולא נאמר שלש מחלוקות בדבר. ורבינו מאיר תירץ דהכי פריך. והא תניא רבי יהודה אומר אימתי כו' ואם איתא דמתניתין כולה רבי יוסי היא ופירושה דאו הא או הא סגיא אם כן איך שייך לומר אימתי בזמן שהיתה שם וקבלה עליה שהרי אמתניתין קאי ומתניתין מוכחא בהדיא דלא בעי קבלה דלא שייך למתני אימתי אלא היכא דמלתיה דתנא קמא נשנית בסתם כגון ההיא דדם הניתז דאיכא לפרושי מלתיה דתנא קמא בכל ענין ואיכא לפרושי דוקא שאין שם דם אלא הוא ועלה שייך למתני אמר רבי יהודה אימתי וכן בכל דוכתא דאיכא אימתי ודוק ותשכח אבל הכא אי איתא דכולה רבי יוסי היא אם כן פירש בהדיא דבכתיבה או בקבלה סגיא ואם כן על מה קאי רבי יהודה דאמר אימתי שהיתה שם וקבלה עליה אלא על כרחך רבי יוסי פליג אתנא קמא ורבי יהודה אתנא קמא קאי ולפרושי אתא דתרווייהו בעינן והא דאמרינן דאימתי לפרש במתניתין דוקא אבל בברייתא לא הכי קאמרינן כל מקום שאמר רבי יהודה במשנה לפרש אבל בברייתא יש מהם לפרש ויש מהם לחלוק והכא מוכח דבעל כרחו לפרש אתא כדפרישית. תוספי הרא"ש ז"ל.
וכן תירץ הר"י ז"ל בעליות וזה לשונו: יש להשיב אם איתא דמתניתין כולה רבי יוסי היא ונמצא שהוזכר במשנה בפירוש דכתיבה בלא קבלה מהניא כיון דתנא רישא וכתב לה קרקע והדר תני אם קבלה אף על פי שלא כתב לה הלכך לא שייך למתני עלה במה דברים אמורים שהיתה שם וקבלה עליה דאימתי שייך למתני במה לחלוק בזמן שיש במשמע לשון תנא קמא מה שמפרש עלה רבי יהודה אלא שלא אמרו תנא קמא לדעת אותו ביאור שמפרש עליו רבי יהודה. כן נראה בעיני פשוט הדבר למבין. ורבותי ז"ל מפרשים כיון דסוף סוף שמעינן ליה לרבי יהודה דבעינן קבלה וכתיבה טפי עדיף לן למימר דמאן תנא קמא רבי יהודה ולא לדחוק על חנם ולומר דכולה רבי יוסי היא. תיובתא דכולהו תיובתא. וטעמו של דבר דלא סגי לתנא קמא בקבלה בלא כתיבה לפי שאין הקבלה מחילה ממש אלא כענין שמחלק נכסיו לבניו ודעתו שתגבה כתובתה מהן כשתרצה. עד כאן לשון הר"י ז"ל בעליות.

אמר ליה רבא לרב נחמן הא רב הא שמואל כו'. ואף על גב דאיתותבו בפירושן אליבא דתנא קמא לפי שהיו סבורים דכולה רבי יוסי היא וברייתא לא שמיע להו מכל מקום איכא למימר דסבירי להו כרבי יוסי דאמר קבלה אף על גב דלא כתב לה ומשמע מדקאמר אם קבלה אף על פי כו' הא אם לא קבלה בעינן כתיבה דלרבי יוסי קבלה בלא כתיבה או כתיבה בלא קבלה מהני. ויש ספרים שכתוב בהם בפירוש רבי יוסי אומר קבלה אף על פי שלא כתב כתב אף על פי שלא קבלה ועל כרחך לרבי יוסי לא מהני כתיבה בלא קבלה אלא בחד מהני אנפי דפריקו רב ושמואל ורבי יוסי בר חנינא דאי לאו הכי איכא לאקשויי כדאקשינן משום דכתב קרקע כל שהוא אבדה כתובתה. עליות.

תנן רבי יוסי אומר קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה. הנכון שראיתי בשמועה זו מה שכתוב בספר המאור שהוא ז"ל כתב דשמואל דאמר במחלק לפניה והיא שותקת הוא הדין אף על פי שלא כתב כדפירש רש"י לרב אבל לרבי יוסי בר חנינא באומר לה טלי קרקע זו בכתובתיך ודאי כתיבה בעי אבל קבלה שתרצה בפירוש במה שצוה בעלה לא בעינן שבשתיקה מחלה ולפום הכי אותבינהו לכולהו מדתנן רבי יוסי אומר אם קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה אלמא שמעינן לתנא קמא דאמר כתיבה דוקא בעינן והכי נמי בעינן שתקבל עליה בפירוש. וכי תימא כולה רבי יוסי היא כי היכי דלא תהוי תיובתיה דרבי יוסי בר חנינא דדילמא כי היכי דבקבלה בלא כתיבה מחלה הוא הדין נמי בכתיבה בלא קבלה מחלה והתניא אמר רבי יהודה במה דברים אמורים שהיתה שם כלומר בכלל המתנות וקבלה עליה והקבלה היא שתגלה דעתה בפירוש שנתרצית במה שצוה בעלה ולא בשתיקה בלבד וכל מקום שאמר רבי יהודה במה דברים אמורים אינו אלא לפרש דברי חכמים תיובתא דכולהו תיובתא. אמר ליה רבא לרב נחמן הא רב כו'. אמר ליה שאני אומר כיון שעשאה שותף עם הבנים אבדה כתובתה והיינו בכתיבה וקבלה שאין אדם נעשה שותף עם חברו אלא בקבלתו עד כאן. וכן כתב רבינו חננאל ז"ל היתה שם וקבלה עליה בתורת השותפים שאין קושרים שותפות אלא ברצון שניהם. ומכל מקום אף לפירושו קשה לי דלא הוה ליה למימר כיון דלשון כיון דעשאה משמע להחמיר עליה ואינו אלא להקל עליה ולומר שלא אבדה כתובתה עד שיעשנה שותף עם הבנים. ועוד דלמה ששאל באיזה משלשתן סבירא ליה לא השיב. ועוד דלפי פירוש זה רב נחמן כתנא קמא דכתיבה וקבלה בעי והוה ליה למימר הא איתותבה וכתנא קמא סבירא ליה. ועוד צריכה לי עיון. עוד כתב הר"ז הלוי ז"ל וכל זה האמור בשמועה מקולי כתובה הוא כדאמרינן בסמוך למימריה דרבי יוסי בר חנינא מקולי כתובה הוא מה ששנוי במשנתנו אבל בעל חוב כהאי גוונא לא מחל שעבודו אפילו בכתיבה וקבלה ויכול לומר לו השני נוח לי והראשון קשה ממני עד כאן. וגם זה קשה בעיני בעל חוב נמי אמאי לא כיון שקבל ונתרצה הרי זה מחילה. ואף על גב דאמרינן בפרק חזקת הבתים דמשום השני נוח לי מקרי ואמר כגון זיל זבין הכא טפי עדיף דהא נתרצה בחלקו והרי זה כאומר להם דין ודברים אין לי עמכם בנכסים אלו. הרשב"א ז"ל.
וכן כתב הר"ן ז"ל וזה לשונו: אמר ליה שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים אבדה כתובתה. והיינו בכתיבה וקבלה שאין אדם נעשה שותף עם חברו אלא בקבלתו וכן דעת בעל המאור ז"ל. ועוד כתב הרז"ה ז"ל דכתיבה וקבלה נמי כי מהניא דוקא בכתובה דמקולי כתובה שנו כאן אבל בעל חוב לא. נראה מדבריו דהאי קבלה לא קבלה גמורה היא לומר שהיא מחלקת זכותה מאותם נכסים דאי הכי מחילה היא זו ואפילו בבעל חוב מהניא אלא הך קבלה היינו כשנתרצית בחלוק אותם נכסים והך קבלה דוקא בכתובה מהניא משום קולי כתובה אבל בעל חוב מצי אמר לפיכך נתרציתי שהשני נוח לי. נמצא עכשיו לפי דרך זה שלעולם אין האשה מפסדת כתובתה אלא כגון שקבלה עליה כלומר שנתרצית בחלוק נכסיו וכתב לה קרקע כל שהוא הא לאו הכי לא ובעל חוב אפילו כהאי גוונא לא הפסיד ובכתובה נמי לא אמרן אלא בעיקר כתובה אבל כתובה בנדוניא הרי היא כבעל חוב ואין מקילין בה מקולי כתובה וכן כתבו גדולי האחרונים ז"ל. ואין דרך זה מחוור דמדקאמר כיון שעשאה שותף משמע דלאקולי אתא ולמימר דבכל דהו סגי כו'. לפיכך נראים עיקרם של דברים כדברי רשב"ם ז"ל דהכי קאמר שאני אומר כו' כלומר אנא כרבי יוסי סבירא לי דסגי ליה בחדא או בכתיבה או בקבלה וכיון שכן כיון שעשאה שותף בין הבנים אבדה כתובתה. ופירש הרב ז"ל דרב נחמן כשמואל רביה פשיט ליה דמחלק לפניה והיא שותקת סגי ואיכא מאן דאמר דכרבי יוסי בר חנינא דמיקל מכלהו פשיט ליה והיינו לישנא דכיון שעשאה כלומר כמאן דמיקל בכלהו. ומדברי הרמב"ם ז"ל בפרק ו' מהלכות זכיה ומתנה נראה לי שהוא מפרש לומר דלא בעינן לא מלתיה דרב ולא מלתיה דשמואל ולא דרבי יוסי בר חנינא אלא כיון שעשאה שותף בין הבנים ולא מיחתה אבדה כתובתה והלשון נוח לי יותר בכך דכיון דאמר ליה רבא לרב נחמן הא רב כו' מר כמאן סבירא ליה אי איתא דסבירא ליה כחד מינייהו הוה ליה למימר אנא כפלוני סבירא לי מדקאמר שאני אומר כיון שעשאה כו' שמע מינה דלאקולי טפי מכולהו אתא.
נמצא עכשיו לפי דרך זה שכל שכתב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא כיון שעשאה שותף עמהם ולא מיחתה אבדה כתובתה. ומכל מקום הדברים נראים דדוקא בכתובתה ומקולי כתובה אבל בבעל חוב אי נמי בנדוניא שהיא כבעלת חוב לא וכמו שכתבנו למעלה. עד כאן לשון הר"ן ז"ל.

ור"י ז"ל בעליות כתב וזה לשונו: אמר ליה שאני אומר כיון שעשאה כו'. וסבירא ליה לרב נחמן כרבי יוסי ואליבא דשמואל כך פירש רשב"ם ז"ל בשם רש"י ז"ל וכן דעת הרב הגאון הריא"ף ז"ל והרב ר"י תלמידו והרא"ם ז"ל. והאי דנקט רב נחמן שאני אומר כיון שעשאה כו' ולא נקט בלישנא דשמואל כיון שחלק בפניה והיא שותקת אי נמי לימא כשמואל סבירא לי. נראה לי דאתא רב נחמן לאשמועינן דלא מבעיא דלא מצרכינן שיאמר לה טלי קרקע זו בכתובתך אלא אפילו נתן לה קרקע כל שהוא במתנה בפירוש אבדה כתובתה כיון שחלק שאר הנכסים והיא שותקת והשגיח עליה לתת לה מתנה בין הבנים והכי משמע לישנא דכיון שעשאה שותף בין הבנים דבמתנה ממש נתן לה כגון דאמר כראוי לה ואי דשמואל הוה אמינא דלא בעינן שיאמר לה טלי קרקע זו בכתובתך אבל מכל מקום בעי שיכתוב לה קרקע בתורת פרעון כגון שיאמר כתבו ותנו לה שדה בכתובתה כההיא דתניא תנו מאתים זוז לאשתי בכתובתה ידה על העליונה. מיהו רבי יוסי בר חנינא בעי שיאמר לה טלי קרקע זו בכתובתך כשאומר לה כן והיא מתרצת או שותקת ואינה מוחה לומר שלא תקבל זה בלבד בכתובתה איכא הוכחה טפי שמוחלת על שאר הנכסים. ואל תטעה לומר דטעמא דרבי יוסי בר חנינא משום דמשמע לשון בכתובתך כנגד כל כתובתך שאם כן אפילו הדר קני נכסים לית לה ולקמן אמרינן אלו הדר קני נכסים אחריני מי לית לה כו' אלא עיקר דברי רבי יוסי בר חנינא לאשמועינן דאפילו כתב לה קרקע בכתובתה בעינן שיאמר לה טלי קרקע כו' ואינה מוחה ואין צריך לומר שאם כתב לה קרקע כל שהוא במתנה לא אבדה כתובתה. ורבנו חננאל ז"ל כתב כיון שעשאה שותף בין הבנים שהיתה שם וקבלה עליה כסתמא דמתניתין והוא בתורת השותפים שאין קושרים שותפות אלא ברצון שניהם. וגם לפי הפירוש הזה נראה דהאי דנקט כיון דמשמע דלהקל בא לומר דלא בעינן שיכתוב לה קרקע כל שהוא בכתובתה אלא אפילו כתב לה במתנה כיון שעשאה שותף עמהם מרצון נפשה נתרצית במה שחלק לה ולבנים ורב נחמן בא להקל מצד אחר. עוד יש מפרשים כיון שעשאה שותף שנתן לה חלק כאחד מן הבנים וכבוד הוא בעיניה מוחלת שעבודה מהנכסים כיון ששתקה בשעת חלוקה אבל אם לא הקנה לה אלא קרקע כל שהוא בעינן קבלה וכתיבה כתנא קמא. והא דאמרינן אפילו לא הקנה לה אלא דקל כו' ואמרינן נמי פלגא לברתא ותילתא לאתתא בפירי בקבלה וכתיבה מיירי. ואינו מחוור דלהאי פירושא לא השיב רב נחמן על שאלת רבא שהוא שאל ממנו על משנתנו דקתני כתב לה קרקע כל שהוא והוא השיבו על דין מי שנותן חלק כחלק. עד כאן.
וזה לשון הרא"ם ז"ל תיובתא דכולהו תיובתא. ואוקימנא לבסוף דכיון שעשאה שותף בין הבנים ושתקה ודאי אחולי אחלה לכתובתה דהא ידעה דלית ליה נכסי אמריני למגבה מינייהו הלכך מדכתב לה קרקע כל שהוא וכתב שאר נכסיו לבניו בפניה וקא שתקת ודאי אחולי אחלתה לכתובתה אבל אם לא עשאה שותף בין הבנים אף על גב דשתקה לא אבדה כתובתה אי נמי עשאה שותף בין הבנים ולא שתקה לא אבדה כתובתה. עד כאן.
בעי רבא בבריא היאך בשכיב מרע הוא דמחלה דכיון דידעה דלא קני מידי בתר הכי וקא שתקא ודאי אחלתה לכתובתה לגמרי ומשום הכי אפילו עמד וקנה נכסי לית לה מידי דהא אחלתה לגמרי אבל בבריא מצי אמרה כי אחלתי לשעבודא מהני נכסי דכתבינהו לבניו הוא דאחלינה אבל אחולי לגמרי לכתובתה לא אחילנא דאמינא השתא קני וגבינא מיניה הלכך אי קני נכסי גביא מיניה דהא לא אחלתה לכתובתה לגמרי או דלמא כיון דהשתא הא לית ליה מידי וקא שתקה ודאי אחולי אחילתה לכתובתה לגמרי וכיון שכן אפילו קנה נכסי בתר הכי לא גביא מידי. ועלתה בתיקו וכיון דליכא ראיה ברורה דמחילה מוקמינן לכתובתה אחזקה ואי קני נכסי בתר הכי גביא מיניה משום דאמרה ליה נהי דאחילנא שעבודא דכתובה מהני נכסי דכתבינהו לבנך אבל אחולי לכתובתאי לגמרי לא אחילנא וכיון דהשתא הא אית לך נכסי אחריני גבינא מיניה והיינו דאמר ליה רב כהנא לרב אסי בענין ההוא דאמר להו תילתא לברתא ותילתא לברתא ותילתא לאתתא כו' אלו הדר קני נכסי מי לא גביא השתא נמי גביא דהאי מעשה בבריא הוה ובחייה שכיבה ברתיה דהדר קני ליה לההיא תילתא דילה בתורת ירושה דליכא למימר דבשכיב מרע היא דהא אמרינן לענין שכיב מרע דאחולי אחלה לכתובתה לגמרי ואפילו עמד והדר קני בתר הכין לא גביא מידי הלכך לא משכחת לה אלא בבריא.

תנן רבי יוסי אומר אם קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה אבדה כתובתה. סיפא דהך מתניתין היא במסכת פאה. פירוש קבלה עליה כשנתרצית בחלוק נכסיו לבניו אף על פי שלא כתב לה ולא נתן לה קרקע כלל אלא שחלק כל נכסיו לבניו אבדה כתובתה. ודייקינן מינה מכלל דתנא קמא סבר כתיבה וקבלה בעי דכיון דאמר רבי יוסי אם קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה מכלל דלתנא קמא קבלה בלא כתיבה לא מהניא וליכא למימר אבל כתיבה בלא קבלה מהניא דהא ודאי קבלה עדיפא מכתיבה כי יותר יש הוכחה וגילוי דעת על המחילה במה שקבלה ונתרצית בנתינת הנכסים לבניה מן הכתיבה שכותב לה קרקע כל שהוא והיא שותקת על החלוק הלכך כיון דקבלה בלא כתיבה לא מהני אלמא דתרווייהו בעינן להו לתנא קמא קבלה וכתיבה וקשיא לכולהו דאפילו רב דמחמיר לא מצריך שתתרצה בפירוש בחלוק הנכסים אלא שיהא מזכה להם על ידה ולרבי יוסי בר חנינא לא מצריך אלא גלוי הדעת שיחלק ואפילו לא יחלק בפניה. וכי תימא כולה רבי יוסי היא ותנא ברישא דכתיבה בלא קבלה מהניא והדר אשמועינן דקבלה בלא כתיבה אף על גב דכל שכן הוא אפשר לומר דתנא סיפא לגלויי דרישא בכתיבה בלא קבלה.

והתניא במה דברים אמורים שהיתה שם וקבלה עליה בחילוק נכסיו לבניו הלכך כיון שכתב לה קרקע כל שהוא אבדה כתובתה אבל היתה שם ולא קבלה עליה כו'. ואם תאמר ממאי דרבי יהודה לפרש דברי חכמים בא דהא אפילו למאן דאמר כל מקום שאמר רבי יהודה אימתי לא בא אלא לפרש מודה דבמה לחלוק. יש להשיב אם איתא דמתניתין כולה רבי יוסי היא ונמצא שהוזכר במשנה בפירוש דכתיבה בלא קבלה מהניא דכיון דתנא רישא וכתב לה קרקע כל שהוא והדר תני אם קבלה אף על פי שלא כתב לה הלכך לא שייך למתני עלה במה דברים אמורים שהיתה שם וקבלה עליה דאימת דשייך למתני במה לחלוק בזמן שיש במשמע לשון תנא קמא מה שמפרש עליו רבי יהודה אלא שלא אמר תנא קמא לדעת אותו ביאור שמפרש עליו רבי יהודה ופשוט הדבר למבין. ופירשו רבותינו ז"ל דכיון דסוף סוף שמעינן ליה לרבי יהודה דבעי קבלה וכתיבה טפי עדיף לן למימר דמאן תנא קמא דרבי יוסי רבי יהודה ולא לדחוק על חנם ולומר דכולה רבי יוסי היא.

תיובתא דכולהו תיובתא. וטעמו של דבר דלא סגי לתנא קמא בקבלה בלא כתיבה לפי שאין הקבלה מחילה ממש אלא שטוב בעיניה שיחלק נכסיו לבניו ודוקא שתגבה כתובה מהם כשתרצה.

אמר ליה רבא לרב נחמן והא רב ושמואל והא רבי יוסי בר חנינא מר כמאן סבירא ליה. ואף על גב דאיתותבו בפירוש אליבא דתנא קמא לפי שהיו סבורים דכולה רבי יוסי היא וברייתא לא שמיע להו מכל מקום אפשר לומר דסבירא ליה לרבי יוסי דאמר אם קבלה אף על פי שלא כתב לה ומשמע מדקאמר אם קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה הא אם לא קבלה בעינן כתיבה ושמע מינה דלרבי יוסי כתיבה בלא קבלה מהני. ויש ספרים שכתוב בהם בפירוש רבי יוסי אומר אם קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה כתב לה אף על פי שלא קבלה עליה ועל כרחך לרבי יוסי לא מהניא כתיבה בלא קבלה אלא על חד מהני אנפי דפריקו רב ושמואל ורבי יוסי בר חנינא דאי לאו הכי איכא לאקשויי כדאקשינן משום דכתב לה קרקע כו' אבדה כתובתה.

אמר ליה שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים אבדה כתובתה. דסבירא ליה לרב נחמן כרבי יוסי ואליבא דשמואל דאמר במחלק לפניה והיא שותקת. כך פירש רבינו שמואל ז"ל בשם רבינו שלמה זקנו ז"ל וכן דעת הגאון רבינו יצחק ז"ל והרב תלמידו רבינו יוסף הלוי זצ"ל. והא דנקט רב נחמן שאני אומר כיון שעשאה שותף ולא נקט בלישנא דשמואל כיון שחילק בפניה והיא שותקת אי נמי לימא כשמואל סבירא לי. נראה לי דאתא רב נחמן לאשמועינן דלא מיבעי דלא מצרכינן שיאמר לה טלי קרקע זו בכתובתך אלא אפילו נתן לה קרקע כל שהוא במתנה בפירוש אבדה כתובתה כיון שתלק שאר הנכסים והיא שותקת ונתן לב להשגיח עליה לתת לה מתנה בין הבנים והכי משמע לישנא דכיון שעשאה שותף בין הבנים דבמתנה ממש נתן לה כגון דאמר בראוי לה ואי דשמואל הוי אמינא דלא בעינן שיאמר לה טלי קרקע זו בכתובתך אבל מכל מקום בעינן שיכתוב לה אותו קרקע בתורת פרעון כגון שיאמר להם כתבו ותנו לה שדה בכתובתה כההיא דתניא תנו מאתיים זוז לאשתי בכתובתה ידה על העליונה. מיהו רבי יוסי בר חנינא בעי שיאמר לה טלי קרקע זו בכתובתיך דכשאומר לה כן והיא מתרצית או שותקת ואינה מוחה לומר שלא תקבל זה בלבד לכתובתה איכא הוכחה טפי שמותלת על שאר הנכסים. ואל תטעה לומר דטעם דרבי יוסי בר חנינא משום דמשמע לשון בכתובתיך כנגד כל כתובתיך דאם כן אפילו הדר קני נכסים לית ליה ולקמן אמרינן אלו הדר קני נכסי אחריני מי לית לה כו' אלא עיקר דברי רבי יוסי בר חנינא לאשמועינן דאפילו כתב לה קרקע בכתובתה בעינן שיאמר לה טלי כו' ואינה מוחה ואין צריך לומר שאם כתב לה קרקע כל שהוא במתנה לא אבדה כתובתה. ורבינו חננאל ז"ל פירש כיון שעשאה שותף בין הבנים שהיתה שם וקבלה עליה כסתמא דמתניתין והוא בתורת השותפים שאין קושרים שותפים אלא ברצון שניהם. וגם לפי הפירוש הזה נראה דהא דנקט כיון דמשמע דלהקל בא לומר דלא בעינן שיכתוב לה קרקע כל שהוא בכתובתה אלא אפילו כותב לה במתנה כיון שעשאה שותף עמהם מרצון נפשה נתרצית במה שחלק לה ולבנים ורב נחמן בא להקל מצד אחר. עוד יש מפרשים כיון שעשאה שותף שנתן לה חלק כאחד מן הבנים וכבוד הוא בעיניה מוחלת שעבודה מן הנכסים כיון ששתקה בשעת חלוקה אבל אם לא הקנה לה אלא קרקע כל שהוא בעינן קבלה וכתיבה כתנא קמא. והא דאמרינן אפילו לא הקנה לה אלא דקל כו' ואמרינן נמי פלגא לברתי ותלתא לאתתי בפירי בקבלה וכתיבה מיירי. ואינו מחוור דלהאי פירושא לא השיב רב נחמן על שאלת רבא שהוא שאל ממנו על משנתינו דקתני כתב לה קרקע כל שהוא והשיבו על דין מי שנותן חלק כחלק.