משנה בבא בתרא ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


בבא בתרא פרק ח: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק שמיני ("יש נוחלין") · >>

פרקי מסכת בבא בתרא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

יש נוחלין ומנחילין, ויש נוחלין ולא מנחילין, מנחילין ולא נוחלין, לא נוחלין ולא מנחילין.

ואלו נוחלין ומנחילין, האב את הבנים והבנים את האב והאחין מן האב, נוחלין ומנחילין.

האיש את אמו והאיש את אשתו ובני אחיות, נוחלין ולא מנחילין.

האשה את בניה והאשה את בעלה ואחי האם, מנחילין ולא נוחלין.

והאחים מן האם, לא נוחלין ולא מנחילין.

משנה ב[עריכה]

סדר נחלות כך הוא, (במדבר כז, ח) איש כי ימות ובן אין לו, והעברתם את נחלתו לבתו, בן קודם לבת, וכל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת.

בת קודמת לאחין.

יוצאי יריכה של בת, קודמין לאחין.

אחין קודמין לאחי האב.

יוצאי יריכן של אחין, קודמין לאחי האב.

זה הכלל, כל הקודם בנחלה, יוצאי יריכו קודמין.

והאב קודם לכל יוצאי יריכו.

משנה ג[עריכה]

בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה.

חלק אביהן שהיה עם יוצאי מצרים, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר.

ושהיה בכור נוטל שני חלקים.

משנה ד[עריכה]

אחד הבן ואחד הבת בנחלה, אלא שהבן נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם.

והבנות ניזונות מנכסי האב ואינן ניזונות מנכסי האם.

משנה ה[עריכה]

האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים, איש פלוני בני לא יירש עם אחיו, לא אמר כלום, שהתנה על מה שכתוב בתורה.

המחלק נכסיו לבניו על פיו, ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להן את הבכור, דבריו קיימין.

ואם אמר משום ירושה, לא אמר כלום.

כתב בין בתחילה בין באמצע בין בסוף משום מתנה, דבריו קיימין.

האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת, בתי תירשני במקום שיש בן, לא אמר כלום, שהתנה על מה שכתוב בתורה.

רבי יוחנן בן ברוקה אומר, אם אומר על מי שהוא ראוי ליורשו, דבריו קיימין.

ועל מי שאין ראוי ליורשו, אין דבריו קיימין.

הכותב את נכסיו לאחרים והניח את בניו, מה שעשה עשוי, אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, אם לא היו בניו נוהגין כשורה, זכור לטוב.

משנה ו[עריכה]

האומר זה בני, נאמן.

זה אחי, אינו נאמן ונוטל עמו בחלקו.

מת, יחזרו נכסים למקומן.

נפלו לו נכסים ממקום אחר, יירשו אחיו עמו.

מי שמת ונמצאת דייתיקי קשורה על יריכו, הרי זו אינה כלום.

זכה בה לאחר, בין מן היורשין בין שאינו מן היורשין, דבריו קיימין.

משנה ז[עריכה]

הכותב נכסיו לבניו, צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה, דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר, אינו צריך.

הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו, האב אינו יכול למכור, מפני שהן כתובין לבן, והבן אינו יכול למכור, מפני שהן ברשות האב.

מכר האב, מכורין עד שימות.

מכר הבן, אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב.

האב תולש ומאכיל לכל מי שירצה.

ומה שהניח תלוש, הרי הוא של יורשין.

הניח בנים גדולים וקטנים, אין הגדולים מתפרנסים על הקטנים ולא הקטנים נזונין על הגדולים, אלא חולקין בשוה.

נשאו הגדולים, ישאו הקטנים.

ואם אמרו הקטנים: הרי אנו נושאים כדרך שנשאתם אתם, אין שומעין להם, אלא מה שנתן להם אביהם נתן.

משנה ח[עריכה]

הניח בנות גדולות וקטנות, אין הגדולות מתפרנסות על הקטנות ולא הקטנות ניזונות על הגדולות, אלא חולקות בשוה.

נשאו גדולות, ישאו קטנות.

ואם אמרו קטנות: הרי אנו נושאות כדרך שנשאתן אתן, אין שומעין להן.

זה חומר בבנות מבבנים, שהבנות ניזונות על הבנים ואין ניזונות על הבנות.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה בבא בתרא ח ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) יש נוחלין ומנחילין נוחלין ולא מנחילין מנחילין ולא נוחלין לא נוחלין ולא מנחילין אלו נוחלין ומנחילין האב את הבנים הבנים את האב ואחים מן האב נוחלין ומנחילין האיש את אימו והאיש את אשתו ובני אחיות נוחלין ולא מנחילין האישה את בנה והאישה את בעלה ואחי האם מנחילין ולא נוחלין האחים מן האם לא נוחלין ולא מנחילין.

(ב) סדר הנחלות כך הוא איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו (במדבר כז ח) הבן קודם לבת כל יוצאי ירכו של בן קודם לבת הבת קודמת לאחים וכל יוצאי ירכה של בת קודמין לאחים האחים קודמין לאחי האב כל יוצאי ירכן של אחין קודמין לאחי האב זה הכלל כל הקודם בנחלה יוצאי ירכו קודמין והאב קודם כל יוצאי ירכו.

(ג) בנות צלופחד נטלו שלשה חלקים בנחלה חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר ושהיה בכור ונטל שני חלקים.

(ד) אחד הבן ואחד הבת בנחלה אלא שהבן נוטל פי שנים מנכסי האב ואינו נוטל פי שנים מנכסי האם והבנות ניזונות מנכסי האב ואינן ניזונות מנכסי האם.

(ה) האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום שהתנה על הכתוב שבתורה המחלק נכסיו לבניו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם את הבכור דבריו קיימין ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום כתב בין בתחילה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימין האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה רבי יוחנן בן ברוקה אומר אם אמר על מי שהוא ראוי לו לירושה דבריו קיימין ועל מי שאינו ראוי לו לירושה אין דבריו קיימין הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו רבן שמעון בן גמליאל אומר אם לא היו בניו נוהגין בו כשורה זכור לטוב.

(ו) האומר זה בני נאמן וזה אחי אינו נאמן יטול עימו בחלקו מת יחזרו נכסים למקומן נפלו לו נכסים ממקום אחר יירשו אחיו עימו מי שמת ונמצאת דייתיקי קשורה על ירכו הרי זו אינה כלום זיכה בה לאחר בין מן היורשים ובין שאינו מן היורשים דבריו קיימין.

(ז) הכותב נכסיו לבניו לאחר מותו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אינו צריך הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכל למכור מפני שהן כתובין לבן הבן אינו יכל למכור מפני שהן ברשות האב מכר האב מכורין עד שימות מכר הבן אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב האב תולש ומאכיל לכל מי שירצה ומה שהניח תלוש הרי הוא של יורשין.

הניח בנים גדולים וקטנים אין הגדולים מתפרנסין על הקטנים ולא הקטנים ניזונין על הגדולים אלא חולקין בשוה נשאו הגדולים יישאו הקטנים ואם אמרו הקטנים הרי אנו נושאים כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להם אלא מה שנתן להן אביהן נתן.

(ח) הניח בנות גדולות וקטנות אין הגדולות מתפרנסות על ידי הקטנות ולא הקטנות ניזונות על ידי הגדולות אלא חולקות בשוה נישאו גדולות יישאו קטנות זה חומר בבנות מבבנים שהבנות ניזונות על הבנים ואינן ניזונות על הבנות.

פירושים[עריכה]