משנה בבא בתרא ח א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ח · משנה א | >>

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


בבלי קח א  רמב"ם הלכות נחלות א א  שולחן ערוך חושן משפט רעו א בבלי קט ב   משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

יש נוחלין ומנחילין א, ויש נוחלין ולא מנחילין, מנחילין ולא נוחלין, לא נוחלין ולא מנחילין.

ואלו נוחלין ומנחילין, האב את הבנים והבנים את האב והאחין מן האב ד, נוחלין ומנחילין.

האיש ה את אמו והאיש את אשתו ובני אחיות יב, נוחלין ולא מנחילין.

האשה יג את בניה והאשה את בעלה ואחי האם, מנחילין ולא נוחלין.

והאחים מן האם, לא נוחלין ולא מנחילין.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

יש נוחלין ומנחילין נוחלין ולא מנחילין מנחילין ולא נוחלין לא נוחלין ולא מנחילין אלו נוחלין ומנחילין האב את הבנים הבנים את האב ואחים מן האב נוחלין ומנחילין האיש את אימו והאיש את אשתו ובני אחיות נוחלין ולא מנחילין האישה את בנה והאישה את בעלה ואחי האם מנחילין ולא נוחלין האחים מן האם לא נוחלין ולא מנחילין.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

יש נוחלין - יש קרובים שנוחלין את קרוביהם כשהם מתים. ואף כשמתים הם, מנחילין להם את ממונם:

האב את הבנים - דכתיב (במדבר כז) איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו, במקום בת אתה מעביר נחלה מאב ב, ואי אתה מעביר נחלה מן האב במקום אחין ג:

והבנים את האב - דכתיב איש כי ימות ובן אין לו, הא יש לו בן, בן קודם:

והאחין מן האב - דכתיב (שם) ממשפחתו וירש אותה, ומשפחת אב קרויה משפחה דכתיב (שם א) למשפחותם לבית אבותם:

האיש את אמו - דכתיב (במדבר לז) וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל, היאך בת יורשת שני מטות. אלא זו שאביה משבט אחד ז ואמה משבט אחר וירשתן. ומדכתיב מטות ח, הקיש מטה האם למטה האב, מה מטה האב בן קודם לבת, אף מטה האם בן קודם לבת:

והאיש את אשתו - דכתיב שארו, זו אשתו ט. וקרינן הכי, ונתתם את נחלת שארו לו, וגורעין ומוסיפין ודורשין י. יכול אף היא תירשנו יא ת"ל וירש אותה, הוא יורש אותה ואין היא יורשת אותו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(א) (על המשנה) ומנחילין. והאי דלא קתני יש נוחלין זה את זה משום דבעי למתני סיפא נוחלין ולא מנחילין, תנא נמי רישא נוחלין ומנחילין. ר"ש:

(ב) (על הברטנורא) מדשני קרא בדבוריה ולא אמר ונתתם כדאמר בכל הפררש גבי האחין, ש"מ דאתא לאשמעינן שיש אחד הראוי לירש תכף אחר הבן ומאן ניהו אב. דאלו אחין הא כתיבי. נ"י:

(ג) (על הברטנורא) כלומר מדלא כתיב העברה ג"כ באחין. תוספ':

(ד) (על המשנה) מן האב. כגון ראובן ויוסף בני יעקב, אע"פ שהן מלאה ורחל יורשים זא"ז, בשביל שהן אחין מן האב. וכגון שמת יעקב אביהם. אבל אם יעקב חי, הוא קודם כדתנן לקמן. ר"ש:

(ה) (על המשנה) האיש. איידי דסיפא תני האיש, אע"ג דהו"ל למתני הבן. סמ"ע:] קשה למ"ל קרא, אטו נכסי נשים יהיו הפקר. וי"ל דבן איצטריך ליה, לפי שניסבת נחלה ע"י הבן. תוספ':

(ז) (על הברטנורא) וכשנשאת אמה לאביה היו לה אחין לאמה של בת זו, שיירשו נחלת אביהן דליכא הסבת נחלת אם לאב בשעת נשואין, דלא קפיד קרא אלא שבשעת נשואין לא תהא ראויה לירש נכסי אביה. ומיהו אח"כ מתו אחיה, ואח"כ מת אביה וירשה אותו, ומתו האם והאב ולא היו להם כי אם בת אחת וירשתן. ר"ש. אין לי אלא בת, בן מנין, ק"ו כו'. גמרא:

(ח) (על הברטנורא) ולא כתיב שני מטות. הר"ש:

(ט) (על הברטנורא) דכתיב והיו לבשר אחד. וכתיב נמי שארה וגו' לא יגרע. הר"ש. והיינו אליבא דמ"ד שאר זו עונה. ועתוי"ט:

(י) (על הברטנורא) גרע וי"ו מנחלתו. ולמ"ד מלשארו ומוסיפים ב' אותיות הללו זו ע"ג זו לעשותו תיבה אחת והיא. לו:

(יא) (על הברטנורא) דעיקר פשטיה הכי משמע, ונתתם את נחלתו לשארו, לאשתו, ונדרשה הכי, ונתתם את נחלתו אם ימות, לשארו, וירש, כלומר וגם הוא יירש את שארו כו', ת"ל כו', דאותה מיותר ואתא לגלוי ארישא דגורעין כו'. הר"ש:

(יב) (על המשנה) ובני אחותו. בני דינה נוחלין את ראובן שהרי דינה יורשת את אחיה ובניה באין מכחה. אבל לא מנחילין לראובן שהרי ראובן מכח אחותו דינה בא לירש והלא דינה עצמה אין יורשתן כדאמרן דהאם אין נוחלת את בנה. ר"ש:

(יג) (על המשנה) האשה כו'. גמרא, הא תו למ"ל, הא תנא ליה רישא האיש כו' דנוחלין ולא מנחילין. הא קמ"ל דאשה את בנה דומיא דאת בעלה, מה הבעל אין יורש את אשתו בקבר (אם מת הוא קודם ואח"כ מתה היא יורשיה יורשין אותה ולא יורשיו,) אף אשה כו' אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב, אלא יורשי אביה יורשין אותה כו'. ואחי האם אגב נקט להו:

פירוש הרמב"ם

[עריכה]