משנה בבא בתרא ח ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ח · משנה ג | >>
בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים יז בנחלה.
חלק אביהן שהיה עם יוצאי מצרים, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר.
ושהיה בכור נוטל שני חלקים.
משנה מנוקדת
בְּנוֹת צְלָפְחָד נָטְלוּ שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים בְּנַחֲלָה:
- חֵלֶק אֲבִיהֶן,
- שֶׁהָיָה עִם יוֹצְאֵי מִצְרַיִם;
- וְחֶלְקוֹ עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי חֵפֶר;
- וְשֶׁהָיָה בְּכוֹר,
- נוֹטֵל שְׁנֵי חֲלָקִים:
נוסח הרמב"ם
בנות צלופחד - נטלו שלשה חלקים בנחלה,
- חלק אביהם - שהיה מיוצאי מצרים,
- וחלקו עם אחיו - בנכסי חפר,
- ושהיה בכור - ונטל שני חלקים.
פירוש הרמב"ם
כל היוצאים ממצרים היה להם חלק בארץ, ואם יצא אב ובנו לכל אחד מהם היה חלק אחד בשווה.
והיו צלפחד וחפר מיוצאי מצרים, והיה לצלפחד חלקו, והיה לו בירושת חפר שני חלקים לפי שהוא בכור, וארץ ישראל מוחזקת היתה ולפיכך ירש בה חלק בכורה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
נטלו שלשה חלקים בנחלה - בנחלת ארץ ישראל. וסבר האי תנא ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ יח, דכתיב (כמדבר, כו) לשמות מטות אבותם ינחלו. וצלפחד וחפר אביו שניהם נטלו חלק בארץ, שמיוצאי מצרים היו שניהם. ונטלו בנות צלפחד חלק אביהם שהיה מגיע לו בארץ, וחלק המגיע לו מירושת חפר אביו, וחלק בכורתו שהיה בכור ונוטל פי שנים. ואע"פ שעדיין לא ירשו את הארץ ואין הבכור נוטל פי שנים בראוי לבוא לאחר מיתה, ארץ ישראל מוחזקת היתה יט:
פירוש תוספות יום טוב
בנות צלפחד וכו'. משום דאמרן לעיל כל יוצאי יריכו של בן קודם ) לאחין דאשמועינן דבת הבן נוחלת במקום הבן. מש"ה נקט ליה שהרי בנות צלפחד נחלו חלק אביהן בנכסי חפר במקום צלפחד אביהן. הרשב"ם:
חלק אביהן שהיה עם יוצאי מצרים. כתב הר"ב סבר האי תנא ליוצאי מצרים נחלקה הארץ. שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו. כלומר לבאי הארץ נתחלקה הארץ כפי החשבון של יוצאי מצרים שנטלוה בתורת ירושה מאבותיהם שנאמר בפרשת פנחס בבאי הארץ באותו מנין דערבות מואב דכתיב בהו ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן וגו' לשמות מטות אבותם של אלה שנמנו ביציאת מצרים. ינחלו אלו. דלאותן יחלקו הנחלה. ואלה אשר קמו תחתיהם יירשום. הרשב"ם. ובגמרא [דף קי"ב ע"ב] פריך ודלמא לשמות מטות אבותם לאו ביוצאי מצרים קאמר אלא לשבטים. ומשני דכתיב [בפרשת וארא] ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'. ירושה היא לכם מאבותיכם. וליוצאי מצרים קאמר להו:
ושהיה בכור. דתניא נתן תתן להם (במדבר כ"ז) זו נחלת אביהן. בתוך אחי אביהם. זו נחלת אבי אביהן. והעברת את נחלת אביהן להן. זו חלק בכורה. [דכתיב (שמות יג) והעברת כל פטר רחם] גמרא דף קי"ח ע"ב. וכתב הרשב"ם בפירוש המשנה וז"ל והאי דכתיב בדברי הימים (א ז) ושם השני צלפחד. לא שני לאחין קאמר. דהא לא איירי לעיל באחין כלל. אלא בגלעד אבי חפר במכיר אבי גלעד איירי [לעיל מיניה]. ואיכא למימר דאגלעד קאי. ומאי שני. שני לגלעד. כלומר בן חפר בן גלעד. הרי ג' חלקים. ב' חלקי בכורה. וחלק [צלפחד] עצמו. והאי דלא חשיב במתניתין ד' חלקים שהיה להן לבנות צלפחד כדכתיב (יהושע י"ז) ויפלו חבלי מנשה עשרה. שיתא דשיתא בתי אבות. וד' דבנות צלפחד. דהוה להו חד אחא דאבא ונטלו חלק בנכסיו. היינו טעמא דלא הוה משמע לן מידי. דהא שמעינן כבר דבת הבן הרי היא כבן וכו'. ע"כ:
נוטל ב' חלקים. כתב הר"ב ואע"פ שעדיין לא ירשו וכו'. ואין הבכור נוטל פי שנים בראוי [כדתנן במשנה ט' פרק ח' דבכורות] ארץ ישראל מוחזקת היא. גמ' ופירש רשב"ם מוחזקת היא. ליוצאי מצרים. כדכתיב ונתתי אותה לכם מורשה כלומר אני נתתיה לכם ירושה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יז) (על המשנה) ג' חלקים. ילפינן להו בגמרא. ועתוי"ט:
(יח) (על הברטנורא) כלומר לבאי הארץ נתחלקה הארץ כפי החשבון של יוצאי מצרים שנטלוה בתורת ירושה מאבותיהם. ר"ש. ועתוי"ט:
(יט) (על הברטנורא) ליוצאי מצרים. דכתיב ונתתי אותה לכם מורשה. כלומר אני נתתי לכם ירושה. ר"ש:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים: וסבר האי תנא דהוא ר' יאשי' כו' עי' בתוי"ט מ"ש בשם הרשב"ם ז"ל. ובגמרא פריך ודילמא לשמות מטות אבותם לאו ביוצאי מצרים קאמר אלא לשבטים ומשני דכתיב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה' ירושה היא לכם מאבותיכם וליוצאי מצרים קאמר להו. ודלא כר' יונתן בר פלוגתיה [דר"י] דאמר לבאי הארץ נתחלקה הארץ דכתיב לאלה תחלק הארץ ולעיל מיניה כתיב אלה פקודי בני ישראל שש מאות אלף ואלף שבע מאות ושלשים וסמיך ליה לאלה אלמא לבאי הארץ נתחלקה ולפי זה כיון דנקבות היו אינם נוטלות חלק בארץ ורשב"א סבר לאלה ולאלה נתחלקה הארץ ומציא אתיא מתניתין כותיה נמי:
ושהיה בכור ונטל שני חלקים: בברייתא בגמ' ילפינן מקרא דכתיב נתן תתן להם זו נחלת אביהם כו' עיין בתוי"ט עד והא דלא קחשיב במתני' ארבעה חלקים שהיה להם לבנות צלפחד כדכתיב ויפלו חבלי מנשה עשרה שיתא דשיתא בתי אבות וארבעה דידהו דה"ל חד אחא דאבא ונטלו ג"כ חלק בנכסי' כדאמרינן בגמרא היינו טעמא דלא הוה משמע לן מידי דהא כבר אשמועינן דבת הבן הרי היא במקום הבן ליטול עם האחין בנכסי האח ואי לאשמועינן דליוצאי מצרים נתחלקה הארץ הא שמעינן לה מדנטלו חלק צלפחד בשביל שהיה מיוצאי מצרים אבל בהני שלשה חלקים דקתני אשמעינן תלתא מילי דליוצאי מצרים נתחלקה הארץ ובת הבן היא כבן ליירש עם האחין וארץ ישראל מוחזקת היא ליוצאי מצרים דכתיב ונתתי אותה לכם כלומר אני נתתיה לכם ירושה ונטל בה בכור פי שנים. [הגהה ור' אליעזר בן יעקב ס"ל ג"כ דאף חלק אביהן נטלו ודריש לי' מכפל נתן תתן]. לשון רב אלפס ז"ל שמעינן מהא מתניתין ל"ש בן ול"ש בת כד הוי אבוהון בוכרא שקלי חלק בכורה בהדי אחי אבוהון ע"כ. ועוד אמרינן בגמרא דילפינן ממתניתין דקתני ושהיה בכור ונטל שני חלקים דאע"פ שמת בחיי חפר נטלו בנותיו חלק בכורתו עם חלק פשיטותו דלשמת חפר ואח"כ צלפחד לא היה צריך להשמיענו דאחד הבן ואחד הבת בנחלה ליטול חלק בכורה דכיון דמת הזקן תחילה מיד ירש הבכור חלק בכורתו דאין כאן ראוי כלל וכשמת הבכור אחרי כן פשיטא דירשוהו בניו הן חלק פשיטותו הן חלק בכורתו. וכתוב בנמוקי יוסף ז"ל אמר המחבר ושמעינן ממתניתין דהא דאמרינן אין הבכור נוטל בראוי היינו כשהוא ראוי למוריש אבל אם הוא מוחזק למוריש אע"פ שהוא ראוי ליירש יש בו חלק בכורה ולפיכך כיון דחלקו של חפר מוחזקת היא לו אע"פ שהיה ראוי בחייו לגבי צלפחד בנו ומת בחייו כשחזר ומת חפר נטלו בנותיו חלק בכורתו. ושמעינן נמי שאם היה לאביו קרקע שהוא ביד גזלן יש לו לבכור בה חלוקה דקרקע אינה נגזלת וכן אם נתנו לאביהם קרקע מהיום ולאחר מיתת הנותן ומת אביהם בחיי הנותן בכור נוטל פי שנים דגופי דארעא דאבוהון הוה ואע"ג דלא אכיל פירי דומיא דארץ ישראל לחפר ע"כ. וביד שם פ"א סימן ה' ובפ' שני סימן ז'. ובטור ח"מ סימן רע"ו:
תפארת ישראל
יכין
בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה: שבארץ ישראל. וקמ"ל מתני', דבמה שהיה הבן ראוי לירש ואפילו הפי שנים, אם מת ירשו בנותיו במקומו כשאין לו בנים, דהרי בנות צלפחד נטלו חלק אביהן בנכסי חפר, כשאר בני חפר, כאילו היה צלפחד אביהן קיים:
חלק אביהן שהיה עם יוצאי מצרים: דליוצאי מצרים נחלקה א"י, וצלפחד וחפר אביו שניהן מיוצאי מצרים היו, וכשנכנסו הבנות לא"י, כבר מתו שניהן:
וחלקו: של צלפחד:
נוטל שני חלקים: ואעפ"י שכשמת צלפחד עדיין לא ירשו ישראל את הארץ, והרי אין הבכור נוטל פי שנים בראוי לבוא אחר מיתה, כירושה או מלוה שביד אחרים כשאין עליה משכן [כסי' רע"ח]. י"ל דהכא שאני, דא"י מחשבה כמוחזקת ביד יוצאי מצרים הוה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת