משנה בבא בתרא ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


בבא בתרא פרק ט: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק תשיעי ("מי שמת") · >>

פרקי מסכת בבא בתרא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

מי שמת והניח בנים ובנות, בזמן שהנכסים מרובים, הבנים יירשו והבנות יזונו.

נכסים מועטים, הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים.

אדמון אומר, בשביל שאני זכר הפסדתי?

אמר רבן גמליאל, רואה אני את דברי אדמון.

משנה ב[עריכה]

הניח בנים ובנות וטומטום, בזמן שהנכסים מרובים, הזכרים דוחין אותו אצל נקבות.

נכסים מועטין, הנקבות דוחות אותו אצל זכרים.

האומר: אם תלד אשתי זכר יטול מנה, ילדה זכר, נוטל מנה.

נקבה מאתים, ילדה נקבה, נוטלת מאתים.

אם זכר מנה אם נקבה מאתים, וילדה זכר ונקבה, זכר נוטל מנה והנקבה נוטלת מאתים.

ילדה טומטום, אינו נוטל.

אם אמר: כל מה שתלד אשתי יטול, הרי זה יטול.

ואם אין שם יורש אלא הוא, יורש את הכל.

משנה ג[עריכה]

הניח בנים גדולים וקטנים, השביחו גדולים את הנכסים, השביחו לאמצע.

אם אמרו: ראו מה שהניח לנו אבא, הרי אנו עושים ואוכלין, השביחו לעצמן.

וכן האשה שהשביחה את הנכסים, השביחה לאמצע.

אם אמרה: ראו מה שהניח לי בעלי, הרי אני עושה ואוכלת, השביחה לעצמה.

משנה ד[עריכה]

האחין השותפין שנפל אחד מהן לאומנות, נפל לאמצע.

חלה ונתרפא, נתרפא משל עצמו.

האחין שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב, חזרה שושבינות, חזרה לאמצע, שהשושבינות נגבית בבית דין.

אבל השולח לחברו כדי יין וכדי שמן, אינן נגבין בבית דין, מפני שהן גמילות חסדים.

משנה ה[עריכה]

השולח סבלונות לבית חמיו, שלח שם מאה מנה ואכל שם סעודת חתן אפילו בדינר, אינן נגבין.

לא אכל שם סעודת חתן, הרי אלו נגבין.

שלח סבלונות מרובין שיחזרו עמה לבית בעלה, הרי אלו נגבים.

סבלונות מועטין שתשתמש בהן בבית אביה, אינן נגבין.

משנה ו[עריכה]

שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ושייר קרקע כל שהוא, מתנתו קיימת.

לא שייר קרקע כל שהוא, אין מתנתו קיימת.

לא כתב בה שכיב מרע, הוא אומר שכיב מרע היה והן אומרים בריא היה, צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, המוציא מחבירו עליו הראיה.

משנה ז[עריכה]

המחלק נכסיו על פיו, רבי אליעזר אומר: אחד בריא ואחד מסוכן, נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה, ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה.

אמרו לו, מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חולה ואמרה: תנו כבינתי לבתי והיא בשנים עשר מנה, ומתה, וקיימו את דבריה.

אמר להן: בני רוכל תקברם אמן.

וחכמים אומרים: בשבת, דבריו קיימין, מפני שאינו יכול לכתוב.

אבל לא בחול.

רבי יהושע אומר, בשבת אמרו, קל וחומר בחול.

כיוצא בו, זכין לקטן, ואין זכין לגדול, [דברי רבי אליעזר].

רבי יהושע אומר, לקטן אמרו, קל וחומר לגדול.

משנה ח[עריכה]

נפל הבית עליו ועל אביו או עליו ועל מורישיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב, יורשי האב אומרים, הבן מת ראשון ואחר כך מת האב; בעלי החוב אומרים, האב מת ראשון ואחר כך מת הבן, בית שמאי אומרים, יחלוקו.

ובית הלל אומרים, נכסים בחזקתן.

משנה ט[עריכה]

נפל הבית עליו ועל אשתו, יורשי הבעל אומרים, האשה מתה ראשונה ואחר כך מת הבעל, יורשי האשה אומרים, הבעל מת ראשון ואחר כך מתה האשה, בית שמאי אומרים יחלוקו.

ובית הלל אומרים: נכסים בחזקתן; כתובה בחזקת יורשי הבעל, נכסים הנכנסים והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב.

משנה י[עריכה]

נפל הבית עליו ועל אמו, אלו ואלו מודים שיחלוקו.

אמר רבי עקיבא, מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן.

אמר לו בן עזאי, על החלוקין אנו מצטערין, אלא שבאת לחלוק עלינו את השוין?

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה בבא בתרא ט ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובין הבנים יירשו והבנות ייזונו נכסים מועטים הבנות ייזונו והבנים ישאלו על הפתחים אדמון אומר בשביל שאני זכר הפסדתי אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון.

(ב) הניח בנים ובנות וטומטום בזמן שהנכסים מרובין הזכרים דוחים אותו אצל הנקבות נכסים מועטים הנקבות דוחות אותו אצל הזכרים האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה ואם נקבה מאתיים ילדה נקבה נוטלת מאתיים אם זכר מנה ואם נקבה מאתיים ילדה זכר ונקבה הזכר נוטל מנה והנקבה מאתיים ילדה טומטום אינו נוטל אם אמר כל מה שתלד אשתי יטול הרי זה נוטל ואם אין שם יורש אלא הוא יורש את הכל.

(ג) הניח בנים גדולים וקטנים השביחו הגדולים את הנכסים השביחו לאמצע אם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא הרי אנו עושין ואוכלין השביחו לעצמן וכן האישה שהשביחה את הנכסים השביחה לאמצע אם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי הרי אני עושה ואוכלת השביחה לעצמה.

(ד) האחים והשותפין שנפל אחד מהם לאומנות נפל לאמצע חלה ונתרפא נתרפא משל עצמו האחים שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב חזרה שושבינות חזרה לאמצע שהשושבינות נגבית בבית דין אבל השולח לחברו כדי יין וכדי שמן אינן נגבין בבית דין מפני שהן גמילות חסדים.

(ה) השולח סבלונות לבית חמיו שלח שם במאה מנה ואכל שם סעודת חתן אפילו בדינר אין נגבין לא אכל שם סעודת חתן הרי אלו נגבין שלח סבלונות מרובים כדי שיבואו עימה לבית בעלה הרי אלו נגבין סבלונות מועטין כדי שתשתמש בהן והיא בבית אביה אינן נגבין.

(ו) שכיב מרע שכתב נכסיו לאחרים שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת לא כתב בה שכיב מרע והוא אומר שכיב מרע הייתי והן אומרין בריא היה צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע דברי רבי מאיר וחכמים אומרין המוציא מחברו עליו הראיה.

(ז) המחלק נכסיו על פיו רבי אליעזר אומר אחד בריא ואחד מסוכן נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להן אחריות אינן נקנין אלא במשיכה אמרו לו מעשה באימן של בני רוכל שהייתה חולה ואמרה תינתן כבינתי לבתי והיא בשנים עשר מנה ומתה וקיימו את דבריה אמר להם בני רוכל תקברם אימם וחכמים אומרין בשבת דבריו קיימין מפני שאינו יכל לכתוב אבל לא בחול רבי יהושע אומר בשבת אמרו קל וחומר בחול כיוצא בו זכין לקטן ואין זכין לגדול רבי יהושע אומר בקטן אמרו קל וחומר בגדול.

(ח) נפל הבית עליו ועל אביו עליו ועל יורשיו עליו ועל מורישיו והייתה עליו כתובת אישה ובעלי חוב יורשי האב אומרין הבן מת ראשון ואחר כך מת האב ויורשי הבן אומרין האב מת ראשון ואחר כך מת הבן בית שמאי אומרין יחלוקו בית הלל אומרין הנכסים בחזקתן.

(ט) נפל הבית עליו ועל אשתו יורשי הבעל אומרין האישה מתה ראשון ואחר כך מת הבעל יורשי האישה אומרין הבעל מת ראשון ואחר כך מתה היא בית שמאי אומרין יחלוקו ובית הלל אומרין הנכסים בחזקתן וכתובה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסים והיוצאים עימה בחזקת יורשי האב.

(י) נפל הבית עליו ועל אימו אלו ואלו מודים שיחלוקו אמר רבי עקיבה מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן אמר לו בן עזאי על החלוקין אנו מצטערין אלא שבאת לחלוק עלינו את השווין.

פירושים[עריכה]