משנה בבא בתרא ט י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ט · משנה י | >>
נפל הבית עליו ועל אמו, אלו ואלו מודים שיחלוקו.
אמר רבי עקיבא, מודה מב אני בזה שהנכסים בחזקתן.
אמר לו בן עזאי, על החלוקין אנו מצטערין, אלא שבאת לחלוק עלינו את השוין?
נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִמּוֹ,
- אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִים שֶׁיַּחֲלֹקוּ.
- אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא:
- מוֹדֶה אֲנִי בָּזֶה שֶׁהַנְּכָסִים בְּחֶזְקָתָן.
- אָמַר לוֹ בֶּן עַזַּאי:
- עַל הַחֲלוּקִין אָנו מִצְטַעֲרִין,
- אֶלָּא שֶׁבָּאתָ לְחַלֵּק עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁוִין:
נפל הבית, עליו ועל אימו -
- אלו ואלו מודים - שיחלוקו.
- אמר רבי עקיבה: מודה אני בזה - שהנכסים בחזקתן.
- אמר לו בן עזאי: על החלוקין - אנו מצטערין,
- אלא שבאת לחלוק עלינו - את השווין.
זה שאמר רבי עקיבא בחזקתן - רוצה לומר בחזקת יורשי האם.
והלכה כרבי עקיבא:
נפל הבית עליו ועל אמו - ואין לה בן אחר אלא זה לט. יורשי הבן מ אומרים האשה מתה תחלה וירש הבן נכסיה ואנו יורשים הבן. ויורשי האשה ממשפחת בית אביה אומרים הבן מת תחלה ואנו יורשים את האשה:
אלו ואלו מודים - ב"ש וב"ה שיחלוקו. דכיון ששניהם באים מכח ירושה הוי ספק וספק ויחלוקו. ולא דמי לנפל הבית עליו ועל אשתו, דהתם יש שני מיני נכסים, יש שהבעל מוחזק ויש שהאשה מוחזקת, אבל הכא הכל בחזקת האשה כיון שהיתה אלמנה, ושניהם באים מכח ירושה מא לירש הכל, הלכך יחלוקו:
מודה אני בזה - דלדברי בית הלל הכא נמי אמרינן נכסים בחזקתן, בחזקת יורשיה מן האב, שהרי בחייה משמת בעלה אחר שבט אביה מג היא מתיחסת, וממונה נמי בחייה היה בחזקת שבט אביה. הלכך יורשיה מן האב יורשים אותה. והלכה כרבי עקיבא:
על החלוקין אנו מצטערין - כלומר, על מחלוקת דלעיל דב"ש וב"ה אנו מצטערים שלא השוו דעתן, ואתה אומר שגם בזה חלוקין ובאת לחלוק. על תנא קא שאומר שהם שוין:
נפל הבית עליו ועל אמו. כתב הר"ב ואין לה בן אחר אלא זה. כ"פ הרשב"ם. וטעמו דאילו הוה לה בן אחר מאיש אחר. דהשתא אותו הבן הוא יורש ודאי בחצי הנכסים של אמו. ויורשי הבן הם ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי. אבל כתבו עליו התוספות דהוה הלכתא בלא טעמא שבשביל שיהא ודאי בחלק זה. יהא ודאי בחלק אחר. ועוד דא"כ בריש ב"מ דתנן זה אומר כולה שלי. וזה אומר חציה שלי מי שאמר [כולה] שלי ישבע שאין לו בה פחות [משלשה חלקים ויטלם] אמאי לא הוי הכל שלו. כיון שהוא ודאי בזה החצי יטול הכל דהוי ספק וודאי. ואין ספק כו'. ועוד הקשו מסוגיות הגמרא. ופירשו דהכא אפילו יש לה בנים אחרים מאיש אחר דינא הכי. אלא שאין לה בן מאבי הבן הזה. ומ"ש הר"ב יורשי הבן ר"ל שאינם יוצאי יריכו. ומ"ש ויורשי האשה כו'. ואנו יורשים [את האשה] לפי שאין הבן יורש את אמו בקבר. להנחיל לאחיו מן האב. כמ"ש סוף משנה א' בפרק דלעיל:
מודים שיחלוקו. פירש הר"ב ולא דמי לנפל הבית עליו ועל אשתו כו' אבל הכא כו' ושניהם באים מכח ירושה. משא"כ ביורשי הבעל. דירושת הבעל אינה מן התורה לפי המסקנא כמ"ש הר"ב ברפ"ט דכתובות. ואע"פ שהתוספות [ד"ה ובה"א] מקשים על זה התירוץ מדרבי עקיבא איירי במתניתין ואשכחן ליה בפרק יש נוחלין דף קי"א דסבירא ליה דירושת בעל דאורייתא. לא קשיא. דרבי עקיבא לא אמר אלא וירש אותה מלמד שהבעל יורש את אשתו. והרי הר"ב כתב בפ"ט דכתובות [מ"א] דמדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. וכן פ"ד דיבמות דף ל"ח כתבו התירוץ דירושת בעל דרבנן. ולא הקשו עליו כלום:
מורה אני בזה. משום דנקט ת"ק לישנא דמודים. אמר איהו נמי מודה אני כלומר ואני מודה וחולק עליך דלדברי ב"ה כו'. הרשב"ם:
שהנכסים בחזקתן. כתב הר"ב בחזקת יורשים מן האב. שהרי בחייה משמת בעלה אחר שבט אביה היא מתיחסת וכו'. לשון מגומגם הוא וז"ל הרשב"ם שכל ימי חיי האשה לאחר שמת בעלה היה כל ממונה בחזקתה. והרי היא משבט אביה. ואפילו כתובתה ותוספתה שגבתה מבעלה משבאו לידה הרי הן בחזקת שבט אביה. שהיא מתיחסת אחר שבט אביה:
(לט) (על הברטנורא) הר"ש. דאלו הוה לה בן מאיש אחר, אותו הבן הוא יורש ודאי בחצי הנכסים של אמו ויורשי הבן ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי. אבל התוספ' הקשו ע"ז דהא אינו ודאי בחצי השני כו'. ומסקי דאפילו היה לה בן מאיש אחר אלא שאין לה עוד בן מאבי הבן הזה. ועתוי"ט:
(מ) (על הברטנורא) ר"ל שאינם יוצאי ירכו. ועתוי"ט:
(מא) (על הברטנורא) משא"כ ביורשי הבעל דירושת הבעל אינה מן התורה:
(מב) (על המשנה) מודה. משום דנקט ת"ק לישנא דמודים, אמר איהו נמי מודה, כלומר ואני מודה וחולק עליך דלדברי ב"ה כו'. ר"ש:
(מג) (על הברטנורא) לשון מגומגם הוא. וז"ל הר"ש, שכל ימי חיי האשה לאחר שמת בעלה היה כל ממונה בחזקתה והרי היא משבט אביה, ואפילו כתובתה ותוספתה שגבתה מבעלה משבאו לידה הרי הן בחזקת שבט אכיה, שהיא מתיחסת אחר שבט אביה:
נפל הבית עליו ועל אמו: פ' המפקיד (בבא מציעא דף ל"ז) ובתוספות פ' החולץ (יבמות דף ל"ח) ופי' נמקי יוסף ז"ל נפל הבית עליו ועל אמו על רחל ובנימין ואין לרחל בן אחר לא מיעקב ולא מאחר ואם הי' ברור שמתה היא ראשונה הי' בנימין יורש ואחי בנימין מלאה יורשין לבנימין אבל אם מת בנימין ראשון כיון שהיתה כבר אלמנה היה זוכה בחלקה וה"ה שאר יורשיה שאין יורשין במקום בן ובזה חולקין ולפיכך בין ב"ש ובין ב"ה מודין דיחלוקו עכ"ל ז"ל. וכתבו תוס' ז"ל שאלו לרבינו שמואל למה יחלוקו הל"ל שיורשי האם הם ודאי בחלק האחד שיש לבנים אחרים והבן זה הוא ספק כי שמא מת קודם אמו וה"ל ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי כדאמרינן ביבמות פ' החולץ גבי יבם שיבם ליבמתו בתוך שלשה חדשים שמת בעלה וילדה לסוף שבעה חדשים שהוא ספק שמא בן ט' לראשון שמא בן ז' לאחרון ואח"כ מת סבא והספק טוען אנא ברא דמיתנא אנא ויש לי חצי הנכסים והיבם טוען את ברי וכולן שלי ואמרינן התם שהדין עם היבם משום שטוען בצד מה ודאי דהיינו בחציין וה"ה הכא. ותירץ רבינו שמואל דהכא מיירי שאין לה לאם בנים אחרים אלא יורשי האם והיינו אחיה וכו'. והקשו עליו תוס' כמה קושיות חדא דהוי הלכתא בלא טעמא שבשביל שיהיה ודאי בחלק זה יהא ודאי בחלק האחר ועוד דא"כ בריש ב"מ דתנן זה אומר גולה שלי וזה אומר חצי' שלי ישבע שאין לו בה פחות מחצי' ויטלנו אמאי לא הוי הכל שלו כיון שהוא ודאי בזה החצי יטול הכל דהוי ספק וודאי ואין ספק מוציא וכו' והעלו התוס' ז"ל דהכא מיירי שפיר שיש לה בנים אחרים מאיש אחר אלא שאין לה בן מאבי הבן הזה והא דקרי התם ביבמות ליבם ודאי לפי שהוא יורש הסבא ודאי אבל הספק אינו יורש ודאי הסבא אבל הכא הוו אלו ספק כמו אלו בחלק המגיע לבן ולא שייך כאן כלל ספק וודאי עכ"ל ז"ל בקיצור ובשנוי לשון קצת:
אר"ע מודה אני בזה וכו': במציעא שם פ' המפקיד פי' רש"י ז"ל אע"פ שאני משל ב"ש אבל תוס' ז"ל כתבו אע"ג דקאמר מודה אני לאו משום דלהוי מתלמידי ב"ש דבפ"ק דיבמות גבי צרת הבת סבר כב"ה דקאמר תמה אני מתי תבא צרת הבת לידי ואשיאנה והיינו כב"ה ועוד דהלכה כמותו אלא אגב דשנה ת"ק אלו ואלו מודים תנא הכא מודה אני כלומר ואני מודה וחולק עליך דלב"ה הכא נמי אמרי נכסים בחזקתן ע"כ וכן פי' ג"כ רשב"ם ז"ל. והתם בגמרא רמינן דר"ע אדר' עקיבא דהכא אמר נכסים בחזקתן ואוקי ממונא בחזקת מארי' וביבמות פ' האשה שלום קאמר לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזלה לכל אחד ואחד אלמא מספקא מפקינן ממונא ומשנינן דל"ד דהכא שניהם מכח שמא הן באין הלכך נכסים בחזקתן והתם בגזל אחד מחמשה ברי ושמא שכל אחד טוען אותי גזל בטענת ודאי והוא אומר איני יודע בטענת שמא וברי עדיף משמא. ומתניתין דאמר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה וכו' דתנינן התם בפ' המפקיד דשמא ושמא הוא ואתיא ככ"ע בין לר' טרפון בין לר' עקיבא הא אוקימנא לה התם בבא לצאת ידי שמים:
שבאת לחלק עלינו את השוין: גמרא א"ר שמלאי עדה אמרה בן עזאי תלמיד חבר דר' עקיבא הי' לבסוף דא"ל שבאת ולא אמר שבא רבינו ע"כ וכן דייק ג"כ בירושלמי בפירקין ובפ"ג דשקלים ובפ"ק דר"ה דף נ"ו. ואיתא נמי התם מאן דדייק לה מברייתא וכמו שכתבתי בפ' בתרא דבכורות סימן ה'. והכי נמי אפשר לדקדק ג"כ מהא דקאמר לי' בן עזאי לר' עקיבא בפ' הרואה (ברכות דף ס"ד) עד כאן העזת פניך בר' יהושע רבך וגם מוכח התם דר' יהודה חבר דבן עזאי הוה:
יכין
ועל אמו: ר"ל אלמנה שלא היה לה בן רק זה, ונפל הבית על שניהן:
אלו ואלו מודים שיחלוקו: יורשי הבן שאינן יוצאי יריכו, ויורשי האשה, יחלקו נכסי האשה, דלא דמי למשנה ח', דהכא שניהן יורשין, גם לא דמי למשנה ט' דהכא שניהן מוחזקין בהכל שוה:
אמר רבי עקיבא מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן: מדנקט ת"ק מודים, נקט איהו נמי מודה, וה"ק ואני מודה לחולק עליך דלב"ה הכא נמי הנכסים בחזקת יורשי האשה היו בחייה. והכי קיי"ל [ר"ס ס"י]:
אמר לו בן עזאי על החלוקין אנו מצטערין: על מחלוקתן שבמשנה ט':
אלא שבאת לחלק עלינו את השוין: לומר שגם במשנה י' פליגי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת