משנה בבא בתרא ט י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ט · משנה י | >>


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

נפל הבית עליו ועל אמו, אלו ואלו מודים שיחלוקו.

אמר רבי עקיבא, מודה מב אני בזה שהנכסים בחזקתן.

אמר לו בן עזאי, על החלוקין אנו מצטערין, אלא שבאת לחלוק עלינו את השוין?


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

נפל הבית עליו ועל אימו אלו ואלו מודים שיחלוקו אמר רבי עקיבה מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן אמר לו בן עזאי על החלוקין אנו מצטערין אלא שבאת לחלוק עלינו את השווין.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

נפל הבית עליו ועל אמו אלו ואלו מודים כו': זה שאמר רבי עקיבא בחזקתן רוצה לומר בחזקת יורשי האם והלכה כרבי עקיבא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

נפל הבית עליו ועל אמו - ואין לה בן אחר אלא זה לט. יורשי הבן מ אומרים האשה מתה תחלה וירש הבן נכסיה ואנו יורשים הבן. ויורשי האשה ממשפחת בית אביה אומרים הבן מת תחלה ואנו יורשים את האשה:

אלו ואלו מודים - ב"ש וב"ה שיחלוקו. דכיון ששניהם באים מכח ירושה הוי ספק וספק ויחלוקו. ולא דמי לנפל הבית עליו ועל אשתו, דהתם יש שני מיני נכסים, יש שהבעל מוחזק ויש שהאשה מוחזקת, אבל הכא הכל בחזקת האשה כיון שהיתה אלמנה, ושניהם באים מכח ירושה מא לירש הכל, הלכך יחלוקו:

מודה אני בזה - דלדברי בית הלל הכא נמי אמרינן נכסים בחזקתן, בחזקת יורשיה מן האב, שהרי בחייה משמת בעלה אחר שבט אביה מג היא מתיחסת, וממונה נמי בחייה היה בחזקת שבט אביה. הלכך יורשיה מן האב יורשים אותה. והלכה כרבי עקיבא:

על החלוקין אנו מצטערין - כלומר, על מחלוקת דלעיל דב"ש וב"ה אנו מצטערים שלא השוו דעתן, ואתה אומר שגם בזה חלוקין ובאת לחלוק. על תנא קא שאומר שהם שוין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(לט) (על הברטנורא) הר"ש. דאלו הוה לה בן מאיש אחר, אותו הבן הוא יורש ודאי בחצי הנכסים של אמו ויורשי הבן ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי. אבל התוספ' הקשו ע"ז דהא אינו ודאי בחצי השני כו'. ומסקי דאפילו היה לה בן מאיש אחר אלא שאין לה עוד בן מאבי הבן הזה. ועתוי"ט:

(מ) (על הברטנורא) ר"ל שאינם יוצאי ירכו. ועתוי"ט:

(מא) (על הברטנורא) משא"כ ביורשי הבעל דירושת הבעל אינה מן התורה:

(מב) (על המשנה) מודה. משום דנקט ת"ק לישנא דמודים, אמר איהו נמי מודה, כלומר ואני מודה וחולק עליך דלדברי ב"ה כו'. ר"ש:

(מג) (על הברטנורא) לשון מגומגם הוא. וז"ל הר"ש, שכל ימי חיי האשה לאחר שמת בעלה היה כל ממונה בחזקתה והרי היא משבט אביה, ואפילו כתובתה ותוספתה שגבתה מבעלה משבאו לידה הרי הן בחזקת שבט אכיה, שהיא מתיחסת אחר שבט אביה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

נפל הבית עליו ועל אמו. כתב הר"ב ואין לה בן אחר אלא זה. כ"פ הרשב"ם. וטעמו דאילו הוה לה בן אחר מאיש אחר. דהשתא אותו הבן הוא יורש ודאי בחצי הנכסים של אמו. ויורשי הבן הם ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי. אבל כתבו עליו התוספות דהוה הלכתא בלא טעמא שבשביל שיהא ודאי בחלק זה. יהא ודאי בחלק אחר. ועוד דא"כ בריש ב"מ דתנן זה אומר כולה שלי. וזה אומר חציה שלי מי שאמר [כולה] שלי ישבע שאין לו בה פחות [משלשה חלקים ויטלם] אמאי לא הוי הכל שלו. כיון שהוא ודאי בזה החצי יטול הכל דהוי ספק וודאי. ואין ספק כו'. ועוד הקשו מסוגיות הגמרא. ופירשו דהכא אפילו יש לה בנים אחרים מאיש אחר דינא הכי. אלא שאין לה בן מאבי הבן הזה. ומ"ש הר"ב יורשי הבן ר"ל שאינם יוצאי יריכו. ומ"ש ויורשי האשה כו'. ואנו יורשים [את האשה] לפי שאין הבן יורש את אמו בקבר. להנחיל לאחיו מן האב. כמ"ש סוף משנה א' בפרק דלעיל:

מודים שיחלוקו. פירש הר"ב ולא דמי לנפל הבית עליו ועל אשתו כו' אבל הכא כו' ושניהם באים מכח ירושה. משא"כ ביורשי הבעל. דירושת הבעל אינה מן התורה לפי המסקנא כמ"ש הר"ב ברפ"ט דכתובות. ואע"פ שהתוספות [ד"ה ובה"א] מקשים על זה התירוץ מדרבי עקיבא איירי במתניתין ואשכחן ליה בפרק יש נוחלין דף קי"א דסבירא ליה דירושת בעל דאורייתא. לא קשיא. דרבי עקיבא לא אמר אלא וירש אותה מלמד שהבעל יורש את אשתו. והרי הר"ב כתב בפ"ט דכתובות [מ"א] דמדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. וכן פ"ד דיבמות דף ל"ח כתבו התירוץ דירושת בעל דרבנן. ולא הקשו עליו כלום:

מורה אני בזה. משום דנקט ת"ק לישנא דמודים. אמר איהו נמי מודה אני כלומר ואני מודה וחולק עליך דלדברי ב"ה כו'. הרשב"ם:

שהנכסים בחזקתן. כתב הר"ב בחזקת יורשים מן האב. שהרי בחייה משמת בעלה אחר שבט אביה היא מתיחסת וכו'. לשון מגומגם הוא וז"ל הרשב"ם שכל ימי חיי האשה לאחר שמת בעלה היה כל ממונה בחזקתה. והרי היא משבט אביה. ואפילו כתובתה ותוספתה שגבתה מבעלה משבאו לידה הרי הן בחזקת שבט אביה. שהיא מתיחסת אחר שבט אביה:


פירושים נוספים

בבלי קנח ב  רמב"ם הלכות נחלות ה ו  שולחן ערוך חושן משפט רפ י