משנה בבא בתרא ט רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) מי שמת, והניח בנים ובנות -

בזמן שהנכסים מרובין -

הבנים יירשו - והבנות ייזונו.

נכסים מועטים -

הבנות ייזונו - והבנים ישאלו על הפתחים.

אדמון אומר: בשביל שאני זכר, הפסדתי?

אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון.

(ב) הניח בנים, ובנות, וטומטום -

בזמן שהנכסים מרובין -

הזכרים דוחים אותו - אצל הנקבות.

נכסים מועטים -

הנקבות דוחות אותו - אצל הזכרים.

האומר:

אם ילדה אשתי זכר - יטול מנה,

ילדה זכר - נוטל מנה.

ואם נקבה - מאתים,

ילדה נקבה - נוטלת מאתים.

אם זכר מנה - ואם נקבה מאתים,

ילדה זכר ונקבה - הזכר נוטל מנה, והנקבה מאתים.

ילדה טומטום - אינו נוטל.

אם אמר: כל מה שתלד אשתי יטול - הרי זה נוטל.

ואם אין שם יורש, אלא הוא - יורש את הכל.

(ג) הניח בנים גדולים, וקטנים -

השביחו הגדולים את הנכסים - השביחו לאמצע.

אם אמרו: ראו מה שהניח לנו אבא,

הרי אנו עושין, ואוכלין - השביחו לעצמן.

וכן האישה, שהשביחה את הנכסים - השביחה לאמצע.

אם אמרה: ראו מה שהניח לי בעלי,

הרי אני עושה, ואוכלת - השביחה לעצמה.

(ד) האחים, והשותפין -

שנפל אחד מהם לאומנות - נפל לאמצע.

חלה, ונתרפא - נתרפא משל עצמו.

האחים - שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב,

חזרה שושבינות - חזרה לאמצע,

שהשושבינות נגבית בבית דין.

אבל השולח לחברו כדי יין, וכדי שמן -

אינן נגבין בבית דין - מפני שהן גמילות חסדים.

(ה) השולח סבלונות לבית חמיו -

שלח שם במאה מנה -

ואכל שם סעודת חתן, אפילו בדינר - אין נגבין.

לא אכל שם סעודת חתן - הרי אלו נגבין.

שלח סבלונות מרובים -

כדי שיבואו עימה לבית בעלה - הרי אלו נגבין.

סבלונות מועטין -

כדי שתשתמש בהן והיא בבית אביה - אינן נגבין.

(ו) שכיב מרע, שכתב נכסיו לאחרים -

שייר קרקע כל שהוא - מתנתו קיימת.

לא שייר קרקע כל שהוא - אין מתנתו קיימת.

לא כתב בה שכיב מרע -

והוא אומר: שכיב מרע הייתי,

והן אומרין: בריא היה,

צריך להביא ראיה - שהיה שכיב מרע,

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין: המוציא מחברו - עליו הראיה.

(ז) המחלק נכסיו על פיו -

רבי אליעזר אומר: אחד בריא, ואחד מסוכן -

נכסים שיש להן אחריות - נקנין בכסף, ובשטר, ובחזקה,

ושאין להן אחריות - אינן נקנין אלא במשיכה.

אמרו לו: מעשה באימן של בני רוכל, שהיתה חולה,

ואמרה: תינתן כבינתי לבתי - והיא בשנים עשר מנה,

ומתה - וקיימו את דבריה.

אמר להם: בני רוכל - תקברם אימם.

וחכמים אומרין:

בשבת - דבריו קיימין, מפני שאינו יכול לכתוב,

אבל לא בחול.

רבי יהושע אומר: בשבת אמרו - קל וחומר בחול.

כיוצא בו -

זכין לקטן - ואין זכין לגדול.

רבי יהושע אומר: בקטן אמרו - קל וחומר בגדול.

(ח) נפל הבית -

עליו ועל אביו,

עליו ועל יורשיו,

עליו ועל מורישיו,

והיתה עליו - כתובת אישה, ובעלי חוב,

יורשי האב אומרין: הבן מת ראשון - ואחר כך מת האב,

ויורשי הבן אומרין: האב מת ראשון - ואחר כך מת הבן,

בית שמאי אומרין: יחלוקו.

בית הלל אומרין: הנכסים - בחזקתן.

(ט) נפל הבית, עליו ועל אשתו -

יורשי הבעל אומרין: האישה מתה ראשון - ואחר כך מת הבעל,

יורשי האישה אומרין: הבעל מת ראשון - ואחר כך מתה היא,

בית שמאי אומרין: יחלוקו,

ובית הלל אומרין:

הנכסים - בחזקתן,

וכתובה - בחזקת יורשי הבעל,

ונכסים הנכנסים והיוצאים עימה - בחזקת יורשי האב.

(י) נפל הבית, עליו ועל אימו -

אלו ואלו מודים - שיחלוקו.

אמר רבי עקיבה: מודה אני בזה - שהנכסים בחזקתן.

אמר לו בן עזאי: על החלוקין - אנו מצטערין,

אלא שבאת לחלוק עלינו - את השווין.

הדף הראשי של משנה בבא בתרא ט

משנה בבא בתרא, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב