משנה בבא בתרא ט ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ט · משנה ז | >>


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המחלק נכסיו על פיו, רבי אליעזר אומר: אחד בריא ואחד מסוכן, נכסים כא שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה, ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה.

אמרו לו, מעשה באמן של בני רוכל כג שהיתה חולה ואמרה: תנו כבינתי לבתי והיא בשנים עשר מנה, ומתה, וקיימו את דבריה.

אמר להן: בני רוכל תקברם אמן.

וחכמים אומרים: בשבת, דבריו קיימיןכה, מפני שאינו יכול לכתוב.

אבל לא בחול.

רבי יהושע אומר, בשבת אמרוכו, קל וחומר בחול.

כיוצא בו, זכין לקטןכט, ואין זכין לגדול, [דברי רבי אליעזר].

רבי יהושע אומר, לקטן אמרול, קל וחומר לגדול.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

המחלק נכסיו על פיו רבי אליעזר אומר אחד בריא ואחד מסוכן נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להן אחריות אינן נקנין אלא במשיכה אמרו לו מעשה באימן של בני רוכל שהייתה חולה ואמרה תינתן כבינתי לבתי והיא בשנים עשר מנה ומתה וקיימו את דבריה אמר להם בני רוכל תקברם אימם וחכמים אומרין בשבת דבריו קיימין מפני שאינו יכל לכתוב אבל לא בחול רבי יהושע אומר בשבת אמרו קל וחומר בחול כיוצא בו זכין לקטן ואין זכין לגדול רבי יהושע אומר בקטן אמרו קל וחומר בגדול.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

המחלק נכסיו על פיו רבי אלעזר אומר אחד בריא כו': [רבי אליעזר אומר] בשבת דבריו קיימין מפני כו': כבר בארנו בפרק ראשון ממסכת קדושין הפנים שיתקיים בהם קנין הקרקע וקנין המטלטלין ר"א אומר שאי אפשר לשום אדם לקנות שום דבר אלא באותם הפנים ואפילו אם יהיה המקנה לזולתו במשיכה לא בדבור בלבד. ואמרם אבל לא בחול רוצה לומר החולה כשחילק נכסיו בחול. ופסק ההלכה שדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו ואין הפרש בין דבורו בחול או בשבת ואין צריך קנין כמו שהקדמנו אבל אם רצה הוא שיקנו מידו קונין ממנו אפילו בשבת שמא תטרף דעתו עליו אם היינו מטריחין עליו לחפש אחר עדים שידעו לכתוב ולחתום והלכה כחכמים והלכה זכין לגדול: ותרגום הרדידים כבינתא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

ר' אליעזר אומר אחד בריא ואחד מסוכן - ר' אליעזר לית ליה דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו, ואפילו מצוה מחמת מיתה כב סבירא ליה דאין מתנתו מתנה אלא בקנין, כמתנת בריא. ואין הלכה כרבי אליעזר:

כבינתי - תרגום רדידים כבינתא:

תקברם אמם - כלומר אין מביאין ראיה מהם שרשעים היו כד וקנסא קנסו רבנן לבנים לקיים לבת מתנת אמן, אע"פ שלא היה מן הדין:

אבל לא בחול - אם חילק השכיב מרע נכסיו בחול:

קל וחומר בחול - וכן הלכה דבין בחול בין בשבת דברי שכיב מרע ככתיבי וכמסירי דמו כז, ואין צריך קנין. ואם שאל שיקנו מידו, קונים ממנו בין בחול בין בשבת כח כדי שלא תטרף דעתו עליו:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

המהלך נכסיו על פיו. רבי אליעזר אומר וכו'. כלומר רבי אליעזר אומר דעל פיו לא מהני. ועיין בפירוש הר"ב במ"ה פרק דלעיל:

רבי אלעזר אומר וכו' וה"ג התוספות. וטעמייהו דלקמן גרסינן רבי אליעזר אומר בשבת וכו'. וכן הוא לקמן במשנה שבגמרא גם הרי"ף והרא"ש העתיקו כן וכן מוכח בהדיא בברייתא שבגמרא. ועיין לעיל. ולפיכך כתבו דגרסינן רבי אלעזר והא ר"א בן שמוע. דאי גרם ר"א [ביו"ד] שהוא בר פלוגתיה דרבי יהושע דלקמן אם כן לערבינהו ולתנינהו המחלק נכסיו על פיו ר"א אומר אחד בריא וכו'. בד"א בחול וכו'. ועוד מאי קאמר אמרו לו מעשה דבני רוכל וכו' לימא להו דשבת הוה. אלא שמע מינה דגרס רבי אלעזר והוא ר"א בן שמוע ואית ליה בין בשבת בין בחול צריך קנין ופליג אדרבי אליעזר ורבי יהושע דלקמן. ועוד הביאו ראיות מסוגיות שבגמ'. והר"ב שהעתיק ר"א ביו"ד כן נמצא בספרים גם במשנה דירושלמי:

אחד בריא ואחד מסוכן. כתב הר"ב ואפי' מצוה מחמת מיתה וכו'. דהא מעשה דבני רוכל מתנה במקצת הואי. ואי בשכיב מרע הא לכולי עלמא בעיא קנין כדפירש הר"ב במשנה דלעיל אלא במצוה מחמת מיתה היתה [והכי מוקמינן לה בגמרא דף קנ"א ע"ב] וא"כ על כרחך פליג ר"א אפילו במצוה מחמת מיתה. הרשב"ם. וכתב עוד דנראה שכיון דלא מפליג רבי אלעזר בין שכיב מרע לבריא לענין היכא דמית. הוא הדין היכא דעמד אינו חוזר אם קנו מידו לרבי אליעזר:

נכסים שאין להם אחריות וכו'. מפורש הכל במשנה ה' פרק קמא דקדושין:

רוכל. שם אביהם. הרשב"ם:

תקברם אמן. פירש הר"ב כלומר אין מביאין ראיה מהם שרשעים היו. והלואי שתקברם אמן. הרשב"ם. ורבנן קאמרי דלא היו רשעים ולפיכך אין לומר שקנסום. דאיתא בגמרא דהא דאמר רבי אליעזר שרשעים היו מפני שקיימו קוצים בכרם. ור' אלעזר לטעמיה ורבנן לטעמייהו דתנן [בסוף פרק ה' דכלאים] המקיים קוצים בכרם רבי אלעזר אומר קידש וחכמים אומרים לא קידש:

וחכמים אומרים. וכן הגרסא במשנה דירושלמי. וכבר כתבתי לעיל גרסת ר"א אומר. וכן הדעת מכרעת. דאם כן הני חכמים פליגי אאמרו לו ואין סברא שיחלוקו חכמים עם חכמים. שלא יקראו בשם הכת האחת:

בשבת דבריו קיימין. שלא תטרוף דעתו שמן הדין אין יכול לקנות. ולכתוב בשבת. אבל לא בחול. שיש תקנה בקנין וכתיבה. ולמה תטרוף דעתו. הרשב"ם:

רבי יהושע אומר בשבת אמרו. שדבריו קיימין. אע"ג דליכא למימר מגו דיכול לקנות ולכתוב כי לא עביד נמי קני. קל וחומר בחול. דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת וכו'. הרשב"ם:

קל וחומר בחול. כתב הר"ב וכן הלכה כו' דדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו. נקט ככתובים משום קרקעות דנקנין בשטר. ונקט כמסורים משום מטלטלים דנקנים במסירה. ומ"ש הר"ב שאם שאל שיקנו קונים בשבת. ואע"ג דקנין יש בו משום מקח וממכר. דאסור משום שבות. כמ"ש הר"ב במשנה ב' פ"ה דביצה. בשכיב מרע התירו כדי שלא תטרף דעתו:

זכין לקטן. הואיל ואין לו יד לזכות לעצמו ממון שנותנין לו. תקנו חכמים שיהא אחר זוכה ומקבל לצרכו. ואין זכין לגדול. שהרי יכול לזכות בעצמו:

רבי יהושע אומר לקטן אמרו. משום דזכין לו שלא בפניו. וכל שכן לגדול שיש לו יד לקבל ולזכות. ושליח נמי מצי משוי. והלכך כ"ש דזכין לאדם שלא בפניו. הרשב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כא) (על המשנה) רא"א כו'. כלומר רא"א דעל פיו לא מהני:

(כב) (על הברטנורא) דהא מעשה דבני רוכל מתנה במקצת הואי, ואי בשכיב מרע הא לכולי עלמא בעיא קנין כדלעיל. אלא במצוה מחמת מיתה היתה, וא"כ ע"כ פליג ר"א אפילו במצוה מחמת מיתה. ר"ש. ועתוי"ט:

(כג) (על המשנה) רוכל. שם אביהם ר"ש:

(כד) (על הברטנורא) והלואי שתקברם אמם. ורבנן קאמרי דלא היו רשעים ולפיכך אין לומר שקנסום. בגמרא. ועתוי"ט:

(כה) (על המשנה) בשבת כו'. שלא תטרוף דעתו. שמן הדין אין יכול לקנות ולכתוב. אבל לא בחול, שיש תקנה בקנין וכתיבה. ולמה תטרף דעתו: ר"ש:

(כו) (על המשנה) אמרו. אע"ג דליכא למימר מגו דיכול לקנות ולכתוב. ק"ו בחול, דכל הראוי לבילה כו'. ר"ש:

(כז) (על הברטנורא) נקט ככתובים, משום קרקעות דנקנין בשטר. וכמסורים, משום מטלטלין דנקנין במסירה:

(כח) (על הברטנורא) ואע"ג דקנין יש בו משום מקח וממכר דאסור משום שבות, בשכיב מרע התירו כדי שלא תטרף דעתו:

(כט) (על המשנה) לקטן. הואיל ואין לו יד לזכות לעצמו ממון שנותנין לו, תקנו חכמים שיהא אחר זוכה ומקבל לצרכו. ואין זכין לגדול שהרי יכול לזכות בעצמו:

(ל) (על המשנה) אמרו. משום דזכין לו שלא בפניו וכ"ש לגדול שיש לו יד לקבל ולזכות, ושליח נמי מצי משוי. והלכך כ"ש דזכין לאדם שלא בפניו. ר"ש:


פירושים נוספים

בבלי קנו א  רמב"ם הלכות זכיה ומתנה ח ב  שולחן ערוך חושן משפט רנ א