שולחן ערוך חושן משפט רנ א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך חושן משפט · רנ · א · >>

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

מתנת שכיב מרע אין צריך להקנותה בשום אחד מדרכי ההקנאה, שדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו.

הגה:ואין חילוק בין צוה לתת מיד לאחר מותו או שצוה ליורשיו ליתן לאחר זמן (נ"י פי"נ וב"י סימן רמ"ח בשם הריטב"א). ואם לא צוה לתת דבר, רק מינה אפוטרופוס ונתן להם רשות לחלוק נכסיו כפי מה שירצו ועשייתם יהיה כעשייתו -- י"א דאין בדבריו כלום, דמיד שמת נפלו נכסיו קמי יורשיו ונתבטלה מתנתו (מרדכי ס"פ יש נוחלין בשם ר"ג ותשובת רשב"א סימן תש"ד); וי"א דבריו קיימין) (מרדכי שם בשם רשב"ם ותשובת רד"ך בית ל' /כ"ו/).

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

מתנת שכ"מ אין צריך להקנותה:    זה חוזר אמ"ש הטור והמחבר בריש סי' רמ"א ז"ל הנותן מתנה לחבירו בין קרקע בין מטלטלין אין המקבל זוכה אלא באחד מהדרכים שהקונה זוכה בהן וקמ"ל כאן דה"מ במתנת בריא אבל במתנות שכ"מ אין צריך להקנותם כו' ותקנת חז"ל הוא מפני היראה שיטרוף דעתו של השכ"מ שיצטער שימות ולא יקיימו דבריו אחריו במה שמצוה כי אין בכל שכ"מ עת וזמן להקנות בקנין לכל אחד מהענינים כפי הדין וכיון דא"צ קנין אם אירע דעשה השכ"מ קנין במתנתו מגרע גרע ולא תתקיים מתנתו כמ"ש הטור והמחבר לקמן סי' זה סי"ז דהא בהא תליא דכיון דאינו צריך קנין והוא עשה קנין גילה דעתו דמתנתו יהיה כמתנת בריא בקנין וזה פשוט דאין דעתו להקנות המתנה כ"א אחר שימות ואין קנין לאחר מיתה:

א"צ להקנותה:    היינו דוקא בשכ"מ שחילק כל נכסיו או כשהוא מצוה מחמת מיתה בפירוש וכמ"ש בסמוך בס"ז ע"ש:

ככתובין וכמסורין דמי:    פירוש אם קרקעות הן הרי הוא כאלו כתב ליה בכתב שדי נתונים לך ומסר לו השטר ואם מטלטלין הן דאינן נקנין בשטר הרי הן כמסורין ליד המקבל מתנה ומה"ט יכול להקנות נמי ש"ח לאחרים דדבורו נחשב כאלו כתב קנה לך איהו ושיעבודיה ומסר הכתב ליד המקבל וכמ"ש לעיל בסי' רמ"ח וע"ש בפרישה:

דמיד שמת נפלו נכסיו כו':    ואין שייך לומר בזה דדבריו יהיו ככתובין שאף אם הן ככתובין הרי לא נתן בחייו כלום וקודם הנתינה נפלו כבר הנכסים לפני יורשים ולא כע"ש שכתב הטעם מלבו ע"ש שהאריך בזה וע' מ"ש לקמן:


ט"ז

באר היטב

(א) דמי:    פי' אם קרקעות הן הרי הוא כאלו כתב ליה בכתב שדי נתונה לך ומסר לו השטר ואם מטלטלין הן דאינן נקנין בשטר הרי הן כמסורין ליד המקבל מתנה ומה"ט יכול להקנות נמי שט"ח לאחרים דדבורו נחשב כאלו כתב קנה לך איהו ושעבודיה ומסר הכתב להמקבל וכמ"ש בסי' רמ"ח. סמ"ע.

(ב) דמיד:    פי' ואין שייך לומר בזה דדבריו יהיו ככתובין דאף אם הן ככתובין הרי לא נתן בחייו כלום וקודם הנתינה כבר נפלו הנכסים לפני היורשים. שם.



קצות החושן

(א) שדברי ש"מ ככתובין ומסורין. כת' הטור וז"ל בין אם כת' או אמר נכסי לפ' קונה לכשימות למפרע משעת נתינה אפי' בלא קנין כת' הב"י קשיא לי שהרי אמרו מתנת שכ"מ אינו קונה אלא לאחר מיתה עכ"ל. אמנם דברי הטור ע"פ דברי תוס' והרא"ש ספ"ק דגיטין דאי' שם בהולך מנה לפ' והנותן ש"מ ומית מקבל בחיי נותן דיתן ליורשי מקבל וכתבו שם תוס' משום דה"ל למפרע ובאשר"י שם ז"ל אפי' המקבל מת בחיי נותן ואפי' נולדו יורשי מקבל אחר מיתת הנותן אע"פ שבשעת מיתת הנותן לא היו ראויין היורשין לקנות למ"ד המזכה לעובר לא קנה וגם המקבל לא קנה בחייו כיון שמת בחיי הנותן אפ"ה קנו משום דדברי שכ"מ ככתובין ומסורין דמי למפרע משעת נתינה הלכך כיון דאיתיה למקבל בשעת מתן מעות הוברר הדבר שזכה משעת המתנה והורישו ליורשו עכ"ל. וא"כ דברי הטור נכונים דנ"מ שהם כמסורין למפרע שיזכה בהן יורשי מקבל אפילו מית מקבל בחיי נותן והא דאמרו פ' י"נ דף קל"ז באומר נכסי לך ואחריך לפ' דאם מכר ראשון מה שעשוי עשוי ואין לשני אלא מה ששייר ראשון ומודה שאם נתנם במתנת ש"מ דלא עשה כלום מ"ט מתנת שכ"מ אינו קונה אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך והא לפי דעת תו' והרא"ש והטור דזוכה למפרע א"כ מתנת שכ"מ קדים דהיינו משום דכיון דעד שימות הנותן יכול לחזור ולא נסתלק הנותן עדיין שיורא הוי וקנה שני וכמ"ש בסי' רמ"ח סק"ט וע"ש:

איברא מדברי הרשב"א והר"ן שם ספ"ק דגיטין נראה מבואר דמתנת שכ"מ אינו אלא לאחר מיתה והא דהולך מנה לפ' ומית מקבל בחיי נותן דזוכין יורשי מקבל היינו משום דגבי שכ"מ אמרינן הולך כזכי ע"ש הובא דבריהם בסי' קכ"ה סק"ו ונפקא מיניה היכא דלא מסרם לשליח ומצוה ליתן ומת מקבל בחיי נותן דלדעת הרשב"א לא זכה המקבל ואין להם ליורשים כלום ולדעת תוס' והרא"ש והטור זכה המקבל למפרע וזכו יורשיו אחריו. וע' מ"ש בסי' רמ"ה סק"ו:

אלא דמתשובת הרא"ש נראה דמתנת שכ"מ אינו קונה למפרע ע"ש כלל פ"ד סי' א' וז"ל שלא אמרו נכסי לך ואחריך לפ' אלא למי שהוא בעולם אבל למי שאינו בעולם לא אע"ג דקי"ל כל האומר אחריך לאו כאומר מעכשיו אלא כשימות ראשון ובהאי שעתא ליתיה למקנה בעולם כו' ואיכא למימר שתתקיים אע"פ שאין הקונה בעולם לא דמי דכל מתנת ש"מ ליתי' למקנה בעולם בשעת קני' בין למ"ד עם גמר מיתה ובין למ"ד לאחר מיתה ומש"ה מהני באחריך דמה לי שתחול הקנין אחר מיתתו מיד או לאחר זמן אידי ואידי ליתיה למקנה בעולם בשעת קניה אבל לענין קונה לא מצינו שחילקו בין מתנת שכ"מ לשאר מתנות ע"ש ואי נימא דמתנת שכ"מ קונה למפרע א"כ היכא מוכח מכל מתנת שכ"מ כיון דזוכה למפרע הרי איתיה למקנה בעולם. ומיהו כיון דבפסקיו כת' דזוכה למפרע בתר פסקיו אזלינן נגד תשובתו. אלא מי מהני נמי מתנת שכ"מ גם לאחר מיתה דהא באחריך לפ' דקי"ל דלאו כאומר מעכשיו ואפ"ה זכי אחריך אע"ג דליתיה למקנה בעולם וכמ"ש הרא"ש בתשובה דבזה אין חולק אלא דזוכה ג"כ למפרע היכא דאפשר ונ"מ במית מקבל בחיי נותן וכמ"ש והיכא דמצוה ש"מ בפי' שלא יתנו לו אלא לאחר מיתתו כמה שנים נמי זוכה וכדמוכח מהאי דאחריך דבצוואות שכ"מ לא איכפת לן במקנה בעולם אלא דאיתי' לקונה בעולם וכמ"ש הרא"ש בתשובה. והא דכת' הרא"ש בתשובה דכל מתנת שכ"מ ליתיה למקנה בעולם בשעת קני' בין למ"ד עם גמר מיתה צ"ל דס"ל דגוסס מתנתו אינו מתנה דאל"כ הוי איתיה למקנה בעולם:

שוב ראיתי בב"ח שכ' בטור דה"ל ככתובים ומסורין למפרע וז"ל דצ"ל לכשימות קונה מטעם דחשבי' ככתובין ומסורין למפרע ולאפוקי דלא אמר ככתובין ומסורין לאחר מיתה דא"כ לא קנה דאין שטר לאחר מיתה ומש"ה כתב במרדכי ס"פ י"נ דפסק רגמ"ה על א' שצוה לאפוטרופס שמינה בחייו שהם יחלקו הנכסים כמו שירצו דאין בדבריו כלום דחשבינן ליה כאלו צוה שיכתבו וימסרו לאחר מיתה ואין שטר לאחר מיתה כו' ולפיכך צ"ל דככתובין ומסורין למפרע משעת נתינה שיקנו לאחר מיתה דמי וכ"כ רבינו למעלה סי' קכ"ה עכ"ל ואינו נראה לענ"ד דודאי מתנת שכ"מ גם לאחר מיתה מהני וראיה מוכרחת ואחריך לפ' דלא הוי כאומר מעכשיו וזכי לאחר מיתה דהא אחריך אינו זוכה למפרע וכמו שכ' הרא"ש בתשוב' והאי דאין שטר לאחר מיתה במתנת ברי נאמרה אבל במתנת שכ"מ לא בעינן למקנה בעולם וכמ"ש וכן מוכח בפרק מי שמת דף קמ"ב מזכה לעובר לא קנה ואיתבי' רב נחמן ממתני' דתנן אם ילדה אשתו זכר יטול מנה כו' ואמרו שם ולימא ליה כשתלד ע"ש והתם ודאי בשכ"מ מיירי וכדתנן שם במתני' ואם אין שם יורש אלא הוא יורש את כולה וכיון דמיירי בשכ"מ היכי מהני לכשתלד הא אין קנין לאחר מיתה והתם ליכ' למימר דזוכה למפרע דהא מזכה לעובר לא קני ולא זכה אלא לכשתלד. ועוד אי במתנת ברי' מיירי ודאי צריך להיות המקנה בעולם לכשתלד והתם כבר מת קודם שתלד וכדתנן ואם אין שם יורש אלא הוא אלא ודאי דשכ"מ קונה אפי' ליתיה למקנה בעולם והא דאין שטר לאחר מיתה היינו במתנת בריא וכמ"ש:

והנה אפשר לומר הא דכתב הטור דזוכה למפרע לכשימות היינו לפמ"ש בנ"י פ' י"נ בהא דנותן שכ"מ לזמן מה אחר מותו והיכי מהני הא אמר רב אחא באומר ואחריך לפ' דאם הראשון ראוי ליורשו אין לאחריך כלום דירושה אין לה הפסק וה"נ כיון דכבר ירתי יורשים אין לה הפסק וכתב שם משום דדברי שכ"מ הוי ככתובין ומסורין מעכשיו והזמן אינו אלא לקיומי תנאיה ע"ש וא"כ ע"כ צ"ל דזוכה למפרע דאל"כ ירושה אין לה הפסק. אלא דאכתי לא היה צ"ל כמסורין למפרע דאפי' א"נ לאחר מיתה הוי כמסורין והזמן אינו אלא לקיומי תנאי' נמי לא שייך ירושה אין לה הפסק כיון דלא נחתי לירוש' כלל דהא לאחר מיתה תיכף זוכה המקבל אולם בדברי הנ"י קשיא לי הך לכשתלד דהתם א"א לומר דזוכ' תיכף או לאחר מיתה והזמן לקיומי תנאי' כיון דמזכה לעובר לא קנה ואינו זוכה כלל אלא לכשתלד. ולכן נרא' כמ"ש הרמב"ן פ' י"נ בהא דנותן שכ"מ לאחר זמן והא כבר חלה ירושה ואין לה הפסק משום דלא דייקי' כולי האי אלא התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה וכן בכלל זה נתנה רשות להנחיל לאחר זמן ירושה עוברת ונפסקת מן היורש ורב אחא בנכסי לך דוקא קאמר דכיון דאתחיל בירושה דתורה והנחילו בה שוב אינה נפסקת ממנו אבל בשותק ואומר סתם ליתן אחר זמן מהני ע"ש והובאו דבריו בסי' רמ"ח סק"א ע"ש מ"ש הב"ח וראיה מהא דצווה לאפוטרופוס ליתן התם שאני משום דלא צוה ליתן במתנה מדעת עצמו אלא שאפוטרופסים יעשו כמו שירצו דבזה ליכא לשון מתנה וכבר נפלו נכסי קמי יתמי אבל היכא דצוה ליתן כמו מתנת שכ"מ אפי' אומר לאחר זמן ואפי' בגווני דא"א לזכות למפרע וכמו בהאי דלכשתלד נמי מהני מצד תקנת חכמים בשכ"מ דלא בעינן אית' למקנה בעולם כמו שמבואר מדברי הרא"ש בתשוב' הנז' ומדברי רמב"ן הנז' אלא דנ"מ היכא דאפשר לזכות למפרע זוכה למפרע ונ"מ היכא דמית מקבל בחיי נותן דזכו בה יורשי מקבל וכמ"ש תוס' והרא"ש ספ"ק דגיטין ודו"ק:



פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על חושן משפט לחץ כאן



▲ חזור לראש