משנה בבא בתרא ט ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ט · משנה ו | >>


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

שכיב מרע שכתביז כל נכסיו לאחרים ושייר קרקע כל שהוא, מתנתו קיימת.

לא שייר קרקע כל שהוא, אין יט מתנתו קיימת.

לא כתב בה שכיב מרע, הוא אומר שכיב מרע היה והן אומרים בריא היה, צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, המוציא מחבירו עליו הראיה.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

שכיב מרע שכתב נכסיו לאחרים שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת לא כתב בה שכיב מרע והוא אומר שכיב מרע הייתי והן אומרין בריא היה צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע דברי רבי מאיר וחכמים אומרין המוציא מחברו עליו הראיה.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ושייר כו': לא כתב בה שכיב מרע הוא אומר כו': כששייר קרקע נאמר שדעתו היה שיעמוד מחליו ולפיכך שייר לעצמו מה ששייר ולפיכך לא יחזור בו ובלבד שקנו מידו על כל פנים ואם לא קנו מידו יכול לחזור ואפילו שייר לעצמו ואפילו מת שכיב מרע לא יקנה אותה מתנה משעת קיומה ככל מתנת בריא הואיל ואין שם קנין לפי שמעקרנו מתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין בין עמד בין לא עמד כשרוצה להקנותו אותו המקצת מחיים אבל אם אמר יהיו לפלוני כך וכך אחר מותו הרי זה קיים ודע כי אם שייר לעצמו מטלטלין כל שהוא דינו כדין מי ששייר קרקע ואם לא שייר לעצמו כלום יכול לחזור בו ממה שנתן ואפילו קנו מידו ושכיב מרע הוא החולה אבל אם הוא מצוה מחמת מיתה יש לו לחזור בכל מה שנתן כשיעמוד ואפילו נטל קנין ואפילו שייר דבר לעצמו אבל אם מת קנה כל מי שצוה לו שום דבר ואע"פ שלא קנו מידו על זה. וענין מצוה מחמת מיתה שיהיה החולה שיחשוב שימות על כל פנים מאותו חולי. וחכמים אומרים עליו הראיה הוא שיביאו ראיה אותם שיש בידם שטר מתנה בעדים שהיה שכיב מרע בעת כתיבתו וממה שצריך שתדע כי כשימות שכיב מרע ונמצא במתנתו קנין בין שהוא מתנה במקצת או בכל הנכסים אותה המתנה בטלה שיש לומר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה אלא אם יהיה כמייפה את כחו והוא שיכתוב בשטר וקנינא מיניה מוסיף על מתנתא דא או שזכה לו ע"י אחר כבר שלא יוכל לחזור ואפילו נתן כל הנכסים ואע"פ שיש שם קנין לפי שזכו על ידי אחר כבר נתקיימה בו המתנה ובא הקנין ליפות את כחו. ואין הלכה כרבי מאיר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

ושייר קרקע כל שהוא - והוא הדין אם שייר לעצמו מטלטלין, מתנתו מתנה, ואם עמד אינו חוזר. והוא שקנו מידו על אותו מתנה, דמתנת שכיב מרע במקצת בעי קנין בין עמד בין לא עמד. ואם לא קנו מידו לא קנה מקבל המתנה אפילו מת השכיב מרע. ודוקא כשבא להקנות המתנה מחיים יח. אבל אם אמר יתנו לפלוני כך וכך אחר מותו אינו צריך קנין, ואפילו שייר לעצמו. ושכיב מרע שבא ליתן מתנה מחיים, אם לא שייר לעצמו כלום ועמד, חוזר ואפילו קנו מידו. ומצוה מחמת מיתה דשמענא ליה דקאמר וי ליה דמיית, לעולם חוזר, בין שייר בין לא שייר, ואפילו קנו מידו. ואם מת, קנה כ מקבל המתנה ואפילו בלא קנין:

לא כתב בה שכיב מרע - כד קציר ורמי בערסיה. ואף לא לשון מתנת בריא, כד הלך על רגלוהי בשוקא. ולא שייר כלום:

הוא אומר שכיב מרע הייתי - וחוזרני בי. והלה אומר בריא היית ולא תחזור:

צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע - דבתר השתא אזלינן, דהאידנא בריא הוא, ועליו להביא ראיה שהיה שכיב מרע בשעת המתנה:

וחכמים אומרים - לא אזלינן בתר השתא אלא אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה, ומקבל המתנה שבא להוציא מיד הנותן שהוא מוחזק, עליו להביא ראיה ועדים שבריא היה באותה שעה. והלכה כחכמים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יז) (על המשנה) שכתב. וה"ה אם חילק על פיו בלא כתיבה, שאמר נכסי לפלוני כו'. ר"ש:

(יח) (על הברטנורא) ולא שמפרש. דמלתא דפשיטא הוא, ולא צריכא למימר, שהיא מתנת בריא. אלא ה"ק דוקא כשנוכל לומר שבא להקנות המתנה מחיים, דהיינו שהקנה בסתם ולא פירש לאחר מותו. ועתוי"ט:

(יט) (על המשנה) אין כו'. כלומר ואם עמד חוזר. והוא שכתב הר"ב ושכיב מרע שבא ליתן מחיים כו'. וטעמא רחוזר, דלא שביק נפשיה ערטלאי:

(כ) (על הברטנורא) קאי גם אשכיב מרע שבא ליתן מחיים:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]


פירושים נוספים

בבלי קמו ב  רמב"ם הלכות זכיה ומתנה ח טו  שולחן ערוך חושן משפט רנ ד בבלי קנג א  רמב"ם הלכות זכיה ומתנה ט כב  שולחן ערוך חושן משפט רנא ב בבלי קנג ב בבלי קנה א  רמב"ם הלכות מכירה כט יג  שולחן ערוך חושן משפט רלה ט