משנה בבא בתרא ט דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה בבא בתרא ט: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

משנה א[עריכה]

מי שמת והניח בנים ובנות, בזמן שהנכסים מרובים, הבנים יירשו והבנות יזונו.

נכסים מועטים, הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים.

אדמון אומר, בשביל שאני זכר הפסדתי?

אמר רבן גמליאל, רואה אני את דברי אדמון.

משנה ב[עריכה]

הניח בנים ובנות וטומטום, בזמן שהנכסים מרובים, הזכרים דוחין אותו אצל נקבות.

נכסים מועטין, הנקבות דוחות אותו אצל זכרים.

האומר: אם תלד אשתי זכר יטול מנה, ילדה זכר, נוטל מנה.

נקבה מאתים, ילדה נקבה, נוטלת מאתים.

אם זכר מנה אם נקבה מאתים, וילדה זכר ונקבה, זכר נוטל מנה והנקבה נוטלת מאתים.

ילדה טומטום, אינו נוטל.

אם אמר: כל מה שתלד אשתי יטול, הרי זה יטול.

ואם אין שם יורש אלא הוא, יורש את הכל.

משנה ג[עריכה]

הניח בנים גדולים וקטנים, השביחו גדולים את הנכסים, השביחו לאמצע.

אם אמרו: ראו מה שהניח לנו אבא, הרי אנו עושים ואוכלין, השביחו לעצמן.

וכן האשה שהשביחה את הנכסים, השביחה לאמצע.

אם אמרה: ראו מה שהניח לי בעלי, הרי אני עושה ואוכלת, השביחה לעצמה.

משנה ד[עריכה]

האחין השותפין שנפל אחד מהן לאומנות, נפל לאמצע.

חלה ונתרפא, נתרפא משל עצמו.

האחין שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב, חזרה שושבינות, חזרה לאמצע, שהשושבינות נגבית בבית דין.

אבל השולח לחברו כדי יין וכדי שמן, אינן נגבין בבית דין, מפני שהן גמילות חסדים.

משנה ה[עריכה]

השולח סבלונות לבית חמיו, שלח שם מאה מנה ואכל שם סעודת חתן אפילו בדינר, אינן נגבין.

לא אכל שם סעודת חתן, הרי אלו נגבין.

שלח סבלונות מרובין שיחזרו עמה לבית בעלה, הרי אלו נגבים.

סבלונות מועטין שתשתמש בהן בבית אביה, אינן נגבין.

משנה ו[עריכה]

שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ושייר קרקע כל שהוא, מתנתו קיימת.

לא שייר קרקע כל שהוא, אין מתנתו קיימת.

לא כתב בה שכיב מרע, הוא אומר שכיב מרע היה והן אומרים בריא היה, צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, המוציא מחבירו עליו הראיה.

משנה ז[עריכה]

המחלק נכסיו על פיו, רבי אליעזר אומר: אחד בריא ואחד מסוכן, נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה, ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה.

אמרו לו, מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חולה ואמרה: תנו כבינתי לבתי והיא בשנים עשר מנה, ומתה, וקיימו את דבריה.

אמר להן: בני רוכל תקברם אמן.

וחכמים אומרים: בשבת, דבריו קיימין, מפני שאינו יכול לכתוב.

אבל לא בחול.

רבי יהושע אומר, בשבת אמרו, קל וחומר בחול.

כיוצא בו, זכין לקטן, ואין זכין לגדול, [דברי רבי אליעזר].

רבי יהושע אומר, לקטן אמרו, קל וחומר לגדול.

משנה ח[עריכה]

נפל הבית עליו ועל אביו או עליו ועל מורישיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב, יורשי האב אומרים, הבן מת ראשון ואחר כך מת האב; בעלי החוב אומרים, האב מת ראשון ואחר כך מת הבן, בית שמאי אומרים, יחלוקו.

ובית הלל אומרים, נכסים בחזקתן.

משנה ט[עריכה]

נפל הבית עליו ועל אשתו, יורשי הבעל אומרים, האשה מתה ראשונה ואחר כך מת הבעל, יורשי האשה אומרים, הבעל מת ראשון ואחר כך מתה האשה, בית שמאי אומרים יחלוקו.

ובית הלל אומרים: נכסים בחזקתן; כתובה בחזקת יורשי הבעל, נכסים הנכנסים והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב.

משנה י[עריכה]

נפל הבית עליו ועל אמו, אלו ואלו מודים שיחלוקו.

אמר רבי עקיבא, מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן.

אמר לו בן עזאי, על החלוקין אנו מצטערין, אלא שבאת לחלוק עלינו את השוין?

משנה בבא בתרא ט: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב