מהרש"ל על הש"ס/בבא בתרא/פרק ג

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: תוספות | רש"י | רשב"ם | רי"ף | רא"ש | מאירי | מרדכי | רמב"ן | רשב"א | ריטב"א | תוספות רי"ד | יד רמ"ה | ר' גרשום | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש | בן יהוידע

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף כח עמוד א

רש"י בד"ה בית השלחין כו' פירות תדיר הס"ד:

תוס' בד"ה כנס את כו' ותמוז וחצי אב קיץ כו' כצ"ל:

בד"ה עד נגיחה כו' הוחזק נגחן בג' פעמים הכי נמי הוחזק שתקן בג' שנים כו' כצ"ל:

דף כט עמוד א

גמ' אלא אמר רבא כו' כצ"ל ובכל העמוד צ"ל רבא:

ר"ש בד"ה תרתי לא כו' לתוך שדהו בלא רשותו כו' כצ"ל:

בד"ה באתרא דמוברי באגי במקום כו' טעין אידך ואמר אני כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה בלילה כו' בלילה והוא אין כו' כצ"ל:

דף כט עמוד ב

ר"ש בד"ה וה"נ כו' משתמשין :

דף ל עמוד א

ר"ש בד"ה בשוקאי כו' ולא ידעתי שאתה דר בביתי כו' כצ"ל:

וכן עיקר הד"א:

בד"ה אלא מעתה כו' פרותיו הס"ד:

דף לא עמוד א

ר"ש בד"ה א"ל כו' שקר והלכה כו' ואזיל הדר כו' אביי אמר הס"ד והד"א:

בד"ה דסמיך עלה כו' מאבותיך ובעי כו' דברים הראשונים הס"ד והד"א:

בד"ה עולא אמר כו' קצת בזה שחזר וטען והאי דאמרי כו' כצ"ל:

בד"ה דלא מגלה כו' ושוב אינו יכול כו' נ"ב ונ"ל והוא דקאמר אתם עידי:

בד"ה האי כו' צ"ל והאי:

דף לא עמוד ב

ר"ש בד"ה אבל באותו כו' עצמו לא והלכתא כרב נחמן שהרי נפסק הדין על פיו כדמוכח לקמן אנן אחתיניה כצ"ל והס"ד:

בד"ה עירער חד איכא :

דף לב עמוד א

גמ' בי תרי ואמרי דבי כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ואחתיניה כו' עד א' ואמר דכהן כו' כצ"ל:

בינייהו והא דקתני כו' ומכחיש עד א' המכשירו כצ"ל והס"ד:

דף לב עמוד ב

ר"ש בד"ה גחין בעל השטר הס"ד:

בד"ה אבל אי כו' מעות עצמן הס"ד:

דף לג עמוד א

ר"ש בד"ה א"ל רב אידי לרב חסדא הס"ד:

דף לג עמוד ב

ר"ש בד"ה כיון דאודי דשלא כדין החזיק עד עתה כצ"ל והס"ד:

בהג"ה לא היא שהודה שאכל הפירות אלא כדמפוש הרב כו' כצ"ל:

דף לד ע"א ר"ש בד"ה היכי לדייניה כו' חטף היכי לדייניה דייני להאי דינא הס"ד והד"א:

דף לד עמוד א

גמ' לא תפסינן אזל ולא אשכח כו' אפקוהו וכל דאלים כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ההוא ארבא כו' דמדמי ליה התם טלית לשאר כו' נ"ב פירוש שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים ואח"כ בא כל אחד ואמר מאתים שלי הוא דקאמר תנא קמא נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו ורבי יוסי אמר א"כ מה הפסיד הרמאי אלא הכל מונח כו':

דף לה עמוד א

ר"ש בד"ה ומאי שנא כו' יחלוקו והא הכא כו' והד"א:

דף לה עמוד ב

ר"ש בד"ה אמר רב זביד ואי טעון כו' כצ"ל:

דף לו עמוד א

ר"ש בד"ה האי מאן דאחזיק כו' עכשיו ואם בא כו' כצ"ל:

בד"ה תפתיחא כו' ונתבקעה כמו פתחי כו' כצ"ל:

בד"ה אפיק כורא זרע כור הס"ד:

בד"ה והאיכא כו' הרועה הס"ד:

בד"ה ניר חרישה כו' ניר הס"ד:

דף לו עמוד ב

גמ' שעושה ג' פעמים בשנה נמחק:

תוס' בד"ה היו לו כו' אבל אילנות גדולים ממטע ט' ג' לבית סאה כצ"ל ונ"ב כאשר הגהתי הוא עיקר וכן הביאו ולפירושו נמי כו' כצ"ל:

הטור בשם ר"י בעל התוס' סי' קמ"א:

בד"ה ממטע עשרה כו' הוי חזקה שכשיעור יניקה כו' גבי מכר :

דף לז עמוד א

ר"ש בד"ה לאו מי כו' שלשה שנים אבל כו' הד"א:

תוס' בד"ה לימא ליה כו' לאילנות כיון שפירש כו' כצ"ל:

דף לז עמוד ב

רשב"ם בד"ה ה"מ דיש לו קרקעות הס"ד:

תוס' בד"ה מכר כו' את הקרקע אלמא משום דקנה אילן אחד נמי כו' דשמעתין בג' אילנות כו' ואליבא דרבנן דר"ש דס"ל מקדיש בעין יפה הוא מקדיש הא אמר מוכר בעין יפה הוא מוכר וכ"ש מקדיש ואלא רבנן ואליבא כו' כצ"ל ונ"ב פי' לומר שהקדיש את כולה אפילו באילן א' שאינו במכר וק"ל:

בא"ד דר"ש דאמר במקדיש כו' לפרש כן דקאמר אלא פשיטא ר"ש אליבא דמאן כו' כצ"ל:

דף לח ע"א ר"ש בד"ה מ"ק כו' דרבי יהודה הס"ד:

דף לח עמוד א

גמ' דאמר רב ענן כו' נ"ב רשב"ם גרם אמר ול"נ דאמר וקאי אדלעיל כפשוטו ודו"ק:

ר"ש בד"ה ורב מאי כו' חזקה והא אמרה כו' הד"א:

דף לט עמוד א

ר"ש בד"ה אמר כו' הכא היכא שהשיבו כו' אחרי כן בעדים אחרים כצ"ל:

בד"ה והא אמר כו' הכי ומשני כו' הד"א:

בד"ה כל מלתא של גנאי הס"ד:

דף לט עמוד ב

ר"ש בד"ה לא דכ"ע כו' אלא בג' הס"ד:

דף מ עמוד א

תוס' בד"ה וא"צ כו' כדאמרינן לקמן בפרק המוכר את הספינה זכו כו' כצ"ל:

דף מ עמוד ב

ר"ש בד"ה האי עובדא כו' לשטר זה כי האי גוונא כו' הד"א:

דף מא עמוד א

גמ' את גופך מי הוה ידעת וכי היכא כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה והא אחזקי כו' לקמיה דאתא וסייע גודא כו' כצ"ל והד"א:

דף מא עמוד ב

ר"ש בד"ה א"ל רב כהנא לרב יהודה הס"ד:

בד"ה מצטרפים כו' לקלא ויודע ראובן כו' כצ"ל:

בד"ה וכולן בשטר כו' ולשטרו דאם יש לו שטר :

דף מב עמוד א

ר"ש בד"ה אכלה המחזיק הס"ד:

בד"ה האומנים כו' בידי אין כו' כצ"ל והד"א:

פשיטא שאין יכול לערער כצ"ל והס"ד:

תוס' בד"ה מלוה על פה כו' דבב"ק גבי אמר עולא אמר ר"א הלכה גובין מן העבדים אמר רב נחמן לעולא אמר ר"א אפילו מיתמי לא מיניה מיניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה כו' שם מפורש כצ"ל:

דף מב עמוד ב

ר"ש בד"ה ה"ג כו' חלקו דלית בה כו' הד"א:

בד"ה לומר כו' ברשות הס"ד:

בד"ה אפילו הוא כו' צ"ל ואפילו כו':

תוס' בד"ה שבח כו' דיורד שלא ברשות כו' נ"ב פי' הרשב"ם שאם בשעה שירד בה שותף היה בה שבח המגיע לכתפים כענבים העומדים ליבצר והתבואה ליקצר ונטל מהן דנוטל ברשות נמי נוטל מהם כיון שעדיין צריכין לקרקע אבל ירד שלא ברשות אינו נוטל מהם כלל מפני שיכול לומר לו אינו צריך לאריסותך שהרי עומדין ליתלש ובשדה שאינה עשויה ליטע ונטעה נוטל כל השבח כאלו עשויה ליטע ואפי' השבח יתר על ההוצאה שהוציא ובזה יש לו דין יורד ברשות דאלו יורד שלא ברשות אם השבח יתר על ההוצאה אינו נוטל מן השבח אלא כנגד ההוצאה והכא שותף נוטל כל השבח כו' עכ"ל הר"ן:

דף מג עמוד א

ר"ש בד"ה מפני שמעמידה כו' ובדלית ליה כו' כצ"ל:

בד"ה לעולם דקיץ כו' לעניים הש"ד ואח"כ מ"ה דכיון דרווח כו':

דף מג עמוד ב

ר"ש בד"ה מכר לו כו' ואזיל הס"ד:

דף מד עמוד א

ר"ש בד"ה ומקשינן כו' ללוקח וליתני כו' הד"א:

בד"ה אלא כדרבין כו' דאחרים אפילו כו' הד"א:

דף מד עמוד ב

גמ' דאמר רבה אי אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גובה מקרקעי גובה מטלטלים כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה לא צריכא כו' תירץ כו' ושיטה זו נוהגת ברוב המקומות ופי' ר"ח כו' כצ"ל:

בד"ה נמצאת כו' כלל והכא נמי כו' הד"א:

בד"ה ומשני כו' בעדי שקרים כו' נ"ב ותימה אפילו בעדי אמת הא אמרינן הודאת בעל דין כו' ודו"ק:

תוס' בד"ה דלא הוה ליה כו' איסור משקר הס"ד ונ"ב והשאר היא הג"ה מהרי"ח:

דף מה עמוד א

ר"ש בד"ה אי דאית ליה כו' שיש נכסים בני חורין כו' כצ"ל:

בד"ה ואניס ליה כו' ממני ובלא כו' הימנו וכדמפרש לקמן כו' רעה ויביא עדים כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה ולא וכצ"ל:

דף מה עמוד ב

גמ' תפיס ליה לא לעולם כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה א"ל כו' חזקה והכי הויא כו' הד"א:

אמרן כו' דאוכף הס"ד:

ד"ה אפילו כו' מפצי ליה כו' והכי קיימא לן משום דאמימר בתראה הוא הס"ד בד"ה אי דאיכא כו' השכירות הס"ד:

דף מו עמוד א

ר"ש בד"ה אי דאיכא כו' חזקה הא כו' מהימן הס"ד והד"א:

בד"ה והשתא כו' החזרתיו לך אם טוען שמכרו לו אחר כך או משכנו כו' לא ראה מהימן מגו דאי בעי אמר החזרתיו כו' כצ"ל:

בד"ה אמר ליה בעל הבית הס"ד:

דף מו עמוד ב

תוס' בד"ה לוקח ראשון כו' וערב :

דף מז עמוד א

ר"ש בד"ה אמרי לה מעיד כמו ערב הס"ד:

בד"ה אבל בן כו' הבן אומן הס"ד:

והלוקח כו' נ"ב פי' ולא נצטרך לחלק בין חד נגזל לתרי נגזל ודו"ק:

בד"ה אי לאו כו' לגזלן הס"ד:

דף מז עמוד ב

ר"ש בד"ה לקח מסיקריקון כו' ג' גזירות גזרו קמייתא כל דלא קטיל לקטליה מציעתא כל דקטיל ליית' ד' זוזי בתרייתא כל דקטיל ליקטלוהו קמייתא כו' וזבין כו' כצ"ל והס"ד:

תוס' בד"ה ראייתו כו' דאפילו מעות אין לו כו' נ"ב וא"כ בע"כ איירי שלא נתן לו מעות וק"ל:

בא"ד דאמר לקמן גבי אשה בנכסי בעלה כו' דלגלויי כו' כצ"ל:

בד"ה ורב ביבי כו' אלא בהודה ולא במנה נ"ב פי' כפי שפירשו התוס' לעיל דמש"ה קאמר אין ראייתו ראייה ואין מעמידין כו' ודו"ק:

דף מח עמוד א

ר"ש בד"ה בכותים פסול כו' לרב הונא דהיכא דליכא כו' דברי חכמים הס"ד וכצ"ל:

בד"ה ולרב ביבי כו' בידו ואוסיף כו' הד"א:

תוס' בד"ה יקריב כו' חטאות ואשמות שבאות כו' כצ"ל:

בא"ד מקופיא מכפרת כו' נ"ב פירוש שיהא מכפר על עשה תורת קבע כמו שמכפר החטאת זה אינו אלא דרך דורון הוא כלומר כשעשה תשובה ואח"כ מביא הדורון לרצות האל יתברך הוא דפרדיסא כו' נ"ב לעיל דף מ:

דף מח עמוד ב

ר"ש בד"ה ואפילו כו' הוה ליה להאי לאישתמוטי כו' כצ"ל:

מכפר וקופיא לשון ויצף הברזל תרגום וקפא ברזלא כלומר דרך ציפות בעלמא:

בד"ה אמר רבא כו' מעשה בד"ה דהא אשה כו' ולהתקדש לו כצ"ל והס"ד:

בד"ה ואמר אמימר כו' הכי הס"ד:

בד"ה חתם רבה כו' אמכירה ואאשקלתא כצ"ל והס"ד ואח"כ מתחיל הדבור גם על שטר המכירה חתם הס"ד:

בד"ה רב הונא כו' בתלוה וזבין לא אמרן אלא בשדה סתם כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אמר רב נחמן כו' דאית ליה לרב :

דף מט עמוד א

ר"ש בד"ה נחלה כו' כדמפרש לקמן הס"ד:

בד"ה אי אפשי כו' להנאתי הס"ד:

תוס' בד"ה מר בר רב אשי אמר מודעא היו דברינו נאמן דלא דמי כו' כצ"ל:

נחמן בפ' שני כו' וא"ת וכיון כו' דר' ורבנן ורב נחמן כו' כצ"ל:

בד"ה ומקשי כו' שלה קנה כצ"ל והס"ד:

בד"ה תימא כו' ואקנייה הס"ד:

בד"ה לקח מן האיש כו' במס' כתובות הס"ד:

דף נא עמוד א

גמ' ורב אשי מסיים בה משמיה דרב נחמן ואפילו הכי ל"ג ליה כמו שפי' רשב"ם:

כו' שלשים יום הס"ד:

ר"ש בד"ה כיון דאית לה מזוני מהבעל הס"ד:

בד"ה אימא דוקא הכי הס"ד:

בד"ה הרי זו כו' נתונה ואמר ליה רב נחמן כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה לוה מן כו' נכסיו הס"ד:

דף נא עמוד ב

ר"ש בד"ה רברבי כו' אמר רב כו' נ"ב שרי ליה מרי לא דק הוא רבי ולא רב וכן איתא בירושלמי להדיא במסכת ביצה והסמ"ג הביאו בהלכות חול המועד:

תוס' ד"ה לא ניחא כו' נ"ב שייך להפוך הדף. ואח"כ מ"ה ר"ת לא גריס :

דף נב עמוד א

ר"ש בד"ה ושטרות של הלואה הס"ד:

בד"ה מתקיף כו' מודה לי אבא הס"ד:

כו': בא"ד וסברי כרב הונא כצ"ל:

בד"ה קבל מן כו' בעי שקלה מיניה ויהבה כו' כצ"ל:

דף נב עמוד ב

ר"ש בד"ה ופסק ר"ח כו' וכן בפי' ר"ח כתב מרי"ש גאון כצ"ל והד"א ונ"ב רי"ש הוא רבי ישראל גאון:

בד"ה דשביחא כו' על כך ומקושי גדול כו' קמ"ל הס"ד וכצ"ל:

בד"ה ומתמא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה דברים כו' כליו וספריו ביד אחר כו' כצ"ל:

בא"ד כיון דלא גייס ביה נ"ב פי' אינו רגיל עמו וכן בתוס' דשבועות פרק כל הנשבעים אבל בהג"ה דאשר"י כתב דוקא אינש דגריס ביה כו':

דף נג עמוד א

גמ' צרור דצמד לה מיא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה נעל וגדר כו' אלא ודאי בנעל איירי כו' נ"ב איני רואה כאן שום קושיא דע"י העמדת דלתות קנה אפילו לא נעל דהרי הוא השביח הקרקע דמעתה שהעמיד הדלתות ראוי לדור בה דירת קבע כמו שפירשו התוס' בסמוך:

דף נג עמוד ב

ר"ש בד"ה או דלמא כו' כצ"ל:

בד"ה והחזיק במיצר כו' פורתא הס"ד:

בד"ה המוצא פלטרין כו' צ"ל קודם ד"ה גדולים לא גרסינן ונ"ב בפירוש מדוייק שייך הא אחר המוצא פלטרים בנויים ודו"ק:

דף נד עמוד א

ר"ש בד"ה מוליא כו' לבדו הס"ד וכצ"ל:

בד"ה בנכסי הגר כו' מעשה צעצועים ופרחים כו' כצ"ל ונ"ב לקמן דף צ"ט:

דף נד עמוד ב

ר"ש בד"ה מי אמר כו' מן הכותי הס"ד:

תוס' בד"ה כותי כו' במשיכה וכדרבי יוחנן כו' כצ"ל:

דף נה עמוד א

ר"ש בד"ה זבינייהו כו' או יתעשרו ויאמרו כו' ופרדיסי והילך כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה וה"מ כו' הבעלים הס"ד:

בד"ה אקרקפתא כו' העיר והך מלתא כו' הד"ח:

דף נה עמוד ב

ר"ש בד"ה טומאה כו' לענין טומאה הס"ד:

תוס' בד"ה ר"א כו' ובודאי נגעי הוה שרי כו' כר"א דסבר ספק כו' כצ"ל:

דף נו עמוד א

ר"ש בד"ה ואזדא כו' אפילו לענין שבת נ"ב כבודו במקומו מונח כי למה לא פירש כפשוטו דאמר אפילו פיסלא וכן מוכח להדיא בפרק המוציא יין ע"ש:

בד"ה מאי חצובה כו' להחשב כמצר כצ"ל:

בד"ה כל שהראה כו' ועד דן הס"ד:

תוס' בד"ה הר שעיר כו' עליהם אף עמון ומואב שהם קרובים כו' כצ"ל והד"א נ"ב ודאמר מר דאיתא לעיל היינו לאתויי ראיה דעשו משום עניים ודו"ק:

דף נו עמוד ב

ר"ש בד"ה אלא האי כו' שוהה שנה שניה כו' ומיעוט אחד הוא דאיכא אין לך כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אלא מעתה כו' כדרך מוברי באגי כו' כצ"ל:

דף נז עמוד ב

ר"ש בד"ה והא דקתני אסורה הס"ד:

בד"ה היכא דאיכא כו' השלחן ואי ליכא כו' הד"א:

דף נח עמוד א

ר"ש בד"ה זיל אימא ליה לאברהם הס"ד:

בד"ה בדיוקני כו' דכתיב ביה בצלם אלהים ברא אותו כצ"ל:

דף נט עמוד א

ר"ש בד"ה ור' אלעא כו' בביתי ור' זירא כו' הד"א:

דף ס עמוד ב

גמ' ואיפכא אתמר כו' נ"ב נ"ל דאינו מגיה הדברים ומשבש כל הגירסא דא"כ מאי אסברא לך דקאמר רבי יעקב ועוד אמאי איפך לדבריהם ואין לומר משום דתיקום רבי יוחנן כר' יהודה כמו שפירש רשב"ם דהא ריש לקיש נמי אית ליה כרב יהודה כדמסיק אלא הכי פירושו אסברא דלא פליגי כדקאמר דרבי יוחנן מיקל וריש לקיש הוא דמחמיר אלא איפכא הוא והכי קאמר רבי יוחנן אמר כונס ומוציא הוא דקשרו רבנן ולא להחזיר הכתלים וריש לקיש אמר דאי להחזיר הכתלים אסור משום דכבר מחל לבני רשות הרבים הוא הדין דאסור להוציא הזיזין והא מודית לי דשרי ה"נ שרי להחזיר הכתלים ודו"ק:

ר"ש בד"ה מיצר שבין ב' שדות שהחזיקו בו כו' כצ"ל: