מהרש"ל על הש"ס/בבא בתרא/פרק ה

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף עג עמוד א

ר"ש בד"ה האנתיקי כו' האחין אבל כו' הד"א:

בד"ה פוק חזי כו' אין לך רשות לצאת כצ"ל:

דף עג עמוד ב

ר"ש בד"ה ה"ג כו' דרכו של שד להיראות כו' כר"ל:

בד"ה ודחוהו מיא כו' צ"ל ואדחוה מיא כו' ונ"ב נראה בעיני לגרוס ארחוה ברי"ש והוא מלשון ריח וק"ל:

בד"ה חרבו מיניה כו' כל כך הס"ד:

בד"ה שיצא כו' שיצא לשיצא שתי סנפירים כו' כצ"ל:

דף עד עמוד א

ר"ש בד"ה כל אבא חמרא רבה בר חנה היינו רבי אבא כו' ונ"ב עיין לקמן בסנהדרין דף ה' בתוס' דמשמע דאבא חמרא הוא דקאי על רבה בר חנה ובר בר חנה כו' קאי ארבה בר בר חנה שהוא קאי אבן בנו של חנה ע"ש ודו"ק:

ד"ה בי נשבעתי צ"ל שנשבעתי כו':

בד"ה היכא דנשקי כו' שנושקין יחד זה לזה כו' נ"ב ולא אוכל לידע איך הגיע על אותו מקום גבוה שהיה קרוב לשמים הא מהלך חמש מאות שנה הוא וגם איך לא נשרף מהבלא כו' וצ"ע:

תוס' בד"ה פסקי חדא כו' התחי חיות מתביישות כו' נ"ב פירוש נשים שהיו נדות ומתות אותן בגדים שהיו עליה סמוך למיתה שהוכרחו לטבילה מחמת נדה והיו נדות החיות מתביישות שנשתנו אפילו במיתתן ע"כ התקינו לטבול כל הכלים של האשה סמוך למיתה אפילו לא היתה נדה וק"ל:

דף עד עמוד ב

גמ' אתא קא בעי למבלע לספינתא כו' בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים אל תקרי כו' וים אספמיא וים הגדול כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה והדרא ליה תנינא ה"ג כו' כצ"ל ונ"ב והיינו כגירסת הפנים רק בגירסא שלפנינו בסוף אתא ציפרא ולא פושקנצא שהוא עורב ואולי יש לו סוד:

בא"ד ושקלה ושקלינן כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה ארזילי ימא ראמים שבים הס"ד:

ור"ח פירש לויתן נמחק ונ"ב בס"א אינו:

דף עה עמוד א

גמ' ותקשרנו לנערותיך נ"ב פירוש כמו שתולין קמיעות לנערים קטנים:

ר"ש בד"ה התמשוך כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה חד אמר כו' ר"ת לא גרס לה כו' נ"ב פירוש ואמר הקב"ה כדין כו' אלא הם פליגי בלישנא דכדכוד איזה אבן ששמו כדכוד ואית דגרסי כו' סברי דהכי הסוגיא בתחלה מסיק דמלאכי ואמוראי פליגי בלישנא דכדכוד ואיכא דאמרי מאי כדכוד כדין וכדין וקאי אכתוב דלעיל א"נ שאית גרסי פליגי בה כו' חד אמר חומות ירושלים יהיו מפוך ולא מספיר וחד אמר מספיר ואמר הקב"ה כדכד כלומר כדין וכדין כו' ודו"ק:

בא"ד פוך וספיר דלעיל יהיו שמשותיך כו' כצ"ל ונמחק והתם לא איירי:

דף עה עמוד ב

ר"ש בד"ה אלף ושני שילה כו' בחשבון גימטריא שיל"ה כצ"ל:

בד"ה מלא קומתה דהיינו עקירת רגליה כצ"ל:

דף עו עמוד א

ר"ש בד"ה ספינה כו' למימר היינו ת"ק כו' הד"א:

בד"ה ובפלוגתא כו' כצ"ל:

דף עו עמוד ב

גמ' הוא צריך ואמר לי אין לצור ולצור כו' כצ"ל:

דף עז עמוד א

תוס' בד"ה אותיות מילי כו' אבל כשכותב שטר בשמו כו' נ"ב ולפי זה גרסינן לעיל גבי רב אשי ואמר לי טעמא כו' ואמרית ליה אין לצור ולצור:

דף עז עמוד ב

תוס' בד"ה רב פפא כו' שאינו נקנה בחליפין כו' נ"ב פירוש ולא משום דאין אדם יכול להקנות הלואתו וא"כ הכא שפיר נקנה בתורת אגב ודו"ק:

דף עח עמוד ב

ר"ש בד"ה אמר רבא כו' כמות שהוא חמורך כו' שאילה אמר לו כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה מאי דכתיב כו' הרי כתיב והוא נלחם כו' כצ"ל:

בד"ה שנקראו שיחים כו' וכל שיח השדה ומתרגמינן כו' כצ"ל:

דף עט עמוד א

ר"ש בד"ה ה"ק כו' ושובך נמי פליג וסבירא כו' כצ"ל:

דף פ עמוד א

ר"ש בד"ה נוטל ג' נחילים כו' בשלשה ימים ותשעה ימים כו' כצ"ל:

דף פ עמוד ב

ר"ש בד"ה כדרכו אסור כדמפרש לקמיה מן הקרקע כו' הד"א:

בד"ה אין גזעו כו' לא יקום לכך נאמר כו' הד"א:

דף פא עמוד א

גמ' והא כתיב אדמתך שתי פעמים חד למעוטי אדמת כותי וחד למעוטי אדמת גר והכתיב כו' כצ"ל:

דף פא עמוד ב

ר"ש בד"ה מעשר שני כו' נינהו הס"ד:

תוס' בד"ה תרומה לכהן כו' ואת מעשר שני יעלה כו' נ"ב פירוש הלוי א"נ הוא בעצמו ויפריש ממנו לשם מעשר ראשון ויתן ללוי ודו"ק:

דף פב עמוד א

ר"ש בד"ה נקטינן מרבותי הס"ד:

בד"ה תחתיהן כו' והנופות הס"ד:

תוס' בד"ה בצרן ושגרן כו' ולא שליח משום דבכורים אין להם שיעור נ"ב ומת דקאמר הוא הדין לא מת אלא אפילו לא הביא השליח והבעל הבית עצמו גמר ההבאה אפילו הכי אינו קורא ודו"ק:

בד"ה עד שתהא כו' וגו' ואין נראה שיקראו כו' כצ"ל:

בד"ה מתקיף כו' לקוץ משום דחייש דלא לימא כו' ודאי לא מכר לו את הקרקע כו' כצ"ל:

דף פב עמוד ב

גמ' השתא דרך אין לו דארעא אחריתא היא כמלא אורה וסלו יש לו כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה כמלא אורה המלקט וסלו בידו כו' הד"א:

בד"ה ה"ג כו' במסכת כלאים מותר כו' הד"א:

תוס' בד"ה מדברי רבינו נלמוד שלשה שאין כו' נ"ב פירוש התוספות לא גרסו בספריהם דארעא אחריתא היא ומשום הכי דקדקו התוספות ממקום אחר:

דף פג עמוד א

גמ' ר"מ ורבי שמעון אומרים הניטע כו' כצ"ל וכן ברשב"ם:

ר"ש בד"ה ואחר כו' דלמא קנה ואם תמצא לומר כו' הד"א:

דף פג עמוד ב

ר"ש בד"ה עלה כו' השתא ומתמה כו' הד"א:

בד"ה כשורה כזה והויא כו' הד"א ומצויר כזה:

בד"ה כחצובה כו' אויר השתים מצוייר כזה:

דף פד עמוד א

גמ' ומתניתא הא אתא לאשמועינן דלוקח יכול לחזור בו דסד"א משום כו' נ"ב זהו לפירוש התוספות ודו"ק אבל לפרש"י גרסינן ומתניתין היינו טעמא משום דכתיב כו':

ר"ש בד"ה שוה ו' כו' מעות הס"ד:

בד"ה ומתניתין כו' מודה לך וכן פירשה רבינו זקיני מ"כ כצ"ל ונ"ב החילוק בין רש"י ובין נינו רשב"ם בארתי יפה בספרי סימן ל"ה:

תוס' בד"ה אי ממתניתין כו' וכן פירוש הרשב"ם בשם רש"י כו' נ"ב אף שהקונטרס לא פירש כן בנוסחת פירושו דבמקום שכותבין התוספות טוב טוב יאמר המוכר פירש הקונטרס רע רע יאמר הקונה כלומר אף אני בחזקת רעות לקחתי' שהרי אני אמרתי רעות דלעולה רע יאמר הקונה ומ"מ בסגנון אחד פירשו לאפוקי פירוש השני שפירש ר"י:

דף פד עמוד ב

ר"ש בד"ה המוכר פירות כו' וכך הס"ד:

דף פה עמוד א

גמ' אבל ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח ברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו ברשות הלה המופקדים כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה עד שלא כו' מוכר שנתמלאה כו' וליטול בה מקחו עד שיצניענו כו' שלא הגביה הס"ד וכצ"ל והד"א:

בד"ה אבל אם כו' של דתרוייהו כו' השותפים הס"ד:

בד"ה ואי בכליו כו' דמוכר ומשני סיפא אתאן כו' ומתמהי ומאי כו' הד"א:

מוכר הס"ד:

תוס' בד"ה ארבע מדות כו' וקשה לפירושו דא"כ כו' שידו כידו ומ"מ כו' כצ"ל:

דף פה עמוד ב

ר"ש בד"ה בד"ה בין מדד כו' דלוקח ובכליו דלוקח כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה כגון שהיה כו' תימה ריב"א כו' צ"ל ותירץ ריב"א כו':

דף פו עמוד ב

גמ' אני מוכר לך וכדאמר רב כהנא כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה מצאתי גירסא כו' וקשיא לתרוייהו ופרקינן כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה והאי דקפריך כו' דלא מפרשי' דבהכי מיירי כו' נ"ב נ"ל כי בגירסא שלהם לא כתוב אלא הא דרב כהנא לחוד דאיירי בשנתות וא"כ זהו סברתם שמפרשים דמסיפא פריך דברישא בודאי לא היה מתורץ אם לא דאמר ליה להדיא ואפשר מש"ה לא פריך ליה מרישא דידע שפיר התי' דא"ל כו' מאחר דתניא להדיא ראשון ראשון קנה ואיירי בכל מדה ומדה לבדה שקנה לפי ערך הדמיון אבל הכא דלא קתני ראשון ראשון מסתמא איירי דמכר סתמא ומשום הכי בעי לאוקמי בשנתות ודו"ק:

תוס' בד"ה ראשון ראשון כו' וליתני ברשות הרבים כו' נ"ב פירוש קודם שישנו הבמה דברים אמורים הראשון ודו"ק (עיין במהרש"א):

דף פז עמוד א

גמ' ואי ס"ד ראשון כו' כל שהוא קני כל מה שעליה כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה רישא כו' וקמ"ל דאין שלוחו כו' הלוקח ממנו הס"ד והד"א וכצ"ל ונ"ב פירוש והכא לא איירי שהשכיר בעל הבית אלא שהשאיל להם המדה ודו"ק:

תוס' בד"ה מי כאן כו' איכא תנא דאתנייה רב כחל כו' כצ"ל:

דף פז עמוד ב

ר"ש בד"ה משום יאוש כו' אותו מצוי מפני שטורח כו' כצ"ל:

בד"ה מצאתי הגהת כו' וא"ת לדידן לתנייה לפונדיון במתניתין כצ"ל:

דף פח עמוד א

ר"ש בד"ה וה"מ כו' כנושא שכר ונראה בעיני דלאו כו' כצ"ל ונ"ב שרי ליה מריה בכאן לא דק דמפני שהוא כנושא שכר אסיפא קאי ולכך פטור כשנאנסו כדמוכח הסוגיא להדיא התם ונ"ב נ"ל (עיין במהרש"א):

בד"ה קרא דלעת שקל קרא לקנות כצ"ל:

תוס' בד"ה מר סבר כו' ואפילו מנין לא צריך כו'. נ"ב והא דקתני לא ידעו בעלים ה"ק לא ידעו בעלים לא בגניבה ולא בחזרתה פירוש שלא מנו או שידעו ומנו פטור ומנו ארישא קאי דקתני הכי הגונב טלה מן העדר והחזירו מת או נגנב חייב באחריותו לא ידעו בעלים כו' מכלל דרישא בידעו איירי ע"ש:

דף פח עמוד ב

גמ' וכמה גירומין כו' נ"ב נראה בעיני שהגירומין הוא דאורייתא ומש"ה לעולם בעי אחד למאה בין רב בין מעט אבל הכרע במשקל הוא כנגדה שיכריע המשקל טפח דאז כשמוותר על משקלו ושוקל בעין יפה לא החמירה עליו אפילו לא יבא לעולם בחד שיעורא אלא באיך שיבא יבא ודו"ק. ולישנא דברייתא לקמן היה מבקש ממנו ד' ליטראות מנין שלא יאמר שקול לי אחת והכרע כו' משמע דאהכרע קפיד ודו"ק:

ר"ש בד"ה אחד מעשרה כו' ס"א ומדמצריך כו' נ"ב הוא פירוש אחר אבל אינו משמע כן מפירוש רשב"ם:

בא"ד מעשרה בלח הלכך כו' וחיסר האחד הס"ד והד"א:

בד"ה בעשרים ושתים כו' ומוי"ו עד מ"ם שמונה אותיות כצ"ל:

תוס' בד"ה התם אפשר כו' דלא צוה אלא לעשות כו' נ"ב ס"א אלא דלא צוה לעשות לו תשובה ודו"ק:

בד"ה יקללם כו' באם בחקותי ובוהיה כי תבא כו' כצ"ל:

דף פט עמוד א

גמ' במקום שגודשין ולפחות מן הדמים כו' שמעינין ולהוסיף לו כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה ת"ר כו' לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן כי אם אבן שלמה וצדק כצ"ל:

בד"ה ה"ג דמתקני כו' צ"ל קודם ד"ה מקמ"ל כו':

בד"ה א"נ כו' מפני שמטעין בהן כפר"ח נ"ב ואע"פ דבמדות קטנות אמרי' לקמן דלא טעו אינשי שזה חלל מרובה מזה ואיכא היכר טובא במשקלות טעו ונ"ב גליון:

מה"ד ונותן הכרע כו':

בא"ד משום דאי אפשר כו' נ"ב הנראה בעיני משום שלא החמירו עליו להכריע כל פעם ופעם טפח וטפח ופירוש זה שכתוב בפנים היינו למאן דסבר שהכרע טפח לעולם אחד ממאה א"כ הוכרח לפרש משום צמצום ודו"ק:

בד"ה י"ב טפחים ד' טפחים הקנה כו' נ"ב ולפ"ז לא דק מה שכתב כדי שלא יגע בגג מאחר דהקנה הוא מארבע טפחים א"כ מן האמצע לא יגע בגג אפילו בשני טפחים רחוק מהגג אלא צריך לפרש הטעם לאו משום דלא יגע בגג הוא אלא כמ"ש בפירוש אחרים כשהחבל קצר בקל יש להטות המאזנים אילך ואילך או לפרש הקנה י"ב טפחים והמיתנא י"ב טפחים וכ"כ הרמב"ם והטור:

בד"ה בפירוש זה העמוד כו' נ"ב ואני שלמה לוריא לפי בינותי בספרים הגהתי כראוי בעה"י:

דף פט עמוד ב

גמ' מפני שהוא מיקל ולא של כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה קנה ומיתנא כו' כדקתני בברייתא דלעיל כצ"ל והס"ד:

בד"ה ולשאר מיני מתכות מפני שפוחתים והולכין. ונראה בעיני דלא זו אף זו קתני אחרון אחרון אינו פוחת כ"כ כצ"ל והס"ד ומה"ד מיקל ואינו נכנס כ"כ במדה ולכך אינו מוחק יפה ומפסיד המוכר כצ"ל :

דף צ עמוד א

ר"ש בד"ה אבל שמינית כו' הלוג והיינו דקתני כו' רובע ותומן והתומן כו' ביצים וחצי תומן ביצה ומחצה ועוכלא כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה דלא ליהוי כו' והוא לא ידע כו' נ"ב פירוש קודם שבא לכאן אבל בבואו לעיר ידע והוכרח למכור כמו שהיה רגיל עד עכשיו ודו"ק [עיין במהרש"א]:

בד"ה ומתמה כו' לא ירויח זבון כו' הד"א:

תוס' בד"ה והשקל כו' של חול כשקלים שהיו כו' ואחת של הדיוט ואחת של רביע כו' סלעין רביעית מניא ט"ז וסלעין כולהו כו' כצ"ל:

דף צ עמוד ב

גמ' כגון שבתי אוצר פירות כו' נ"ב בפרק יום הכפורים לחושו לה ולא אילחשה ונפק מינה שבתי אוצר פירות ורבי חנינא קרי עליה זורו רשעים מרחם:

ר"ש בד"ה לא יכניס משלו כו' נ"ב הוא פירוש של קב חרובין לא יאצר ועיין בטור:

דף צא עמוד א

גמ' צללפונית כו' נ"ב נ"ל הצללפונית היא אמו של שמשון בדברי הימים בסוף יחס יהודה והוא טוב מפני רוח רעה מצאתי:

שם ושבע בקדרו ורב דימי כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה והוא דזיל כל כך הס"ד:

בד"ה עיברא זעירא כך שמו הס"ד:

דף צא עמוד ב

גמ' לאמה (שלמה) של מלכות כו' נ"ב ובמדרש רות דורש כסא לאם המלך זו בת שבע ותשב לימינו זו רות ע"ש: