רבינו אשר על הש"ס/בבא בתרא/פרק ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רא"ש | מאירי | ריטב"א | רשב"א | רמב"ן | יד רמה | ר' גרשום | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש | בן יהוידע

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א[עריכה]

המוכר את הספינה מכר את התורן ואת הנס ואת העוגין ואת כל המנהיגין אותה אבל לא מכר לא את העבדים ולא את המרצופין ולא את האנתיקי. פי' רשב"ם והוא הדין בנותן מתנה שלא נתנו מדלא קתני להו לעיל מקמי דליתנייה בד"א במוכר אבל בנותן וכו' והיינו טעמא דלעיל איירי במוכר קרקע ובנותן בטילי אגב הקרקע אבל הני מטלטלין נינהו ואין חילוק בין מוכר לנותן ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין:

גמ' תורן איסקריא וכן הוא אומר ארז מלבנון לקחו לעשות תורן עליך. נס אודרא וכן הוא אומר שש ברקמה ממצרים היו מפרשך להיות לך לנס. את העוגין תני ר' חייא אלו עגונין שלה וכן הוא אומר הלהן תעגנה. ואת כל המנהיגין אותה א"ר אבא אלו המשוטות. וכן הוא אומר אלונים מבשן עשו משוטיך ואיבעית אימא מהכא וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט: ת"ר מכר את הספינה מכר את האסכלה ואת בור המים שבתוכה. ר' נתן אומר מכר את הספינה מכר את הביצית סומכוס אומר המוכר את הספינה מכר את הדוגית ולית הלכתא כוותיה:

סימן ב[עריכה]

איתמר ספינה רב אמר כיון שמשך כל שהוא קנה ושמואל אמר עד שימשוך את כולה י"מ דהכי נמי במשיכת כל המטלטלין ונקט ספינה לאשמועינן רבותא דשמואל דאע"ג שיש טורח למשוך את כולה אפ"ה קאמר שמואל דבעי שימשוך את כולה ולי נראה דספינה דוקא נקט דלא אשכחן כי הא פלוגתא אלא בספינה ובעלי חיים משום דספינה אי משיך לה כל דהו אזלא וכן בעלי חיים ולהכי אין משיכה כל דהו מהני בה לשמואל בספינה ולרבי אחא בבהמה אבל בשאר מטלטלין שמשיכתם מכח אדם המושכן כ"ע מודו דבמשיכה כל דהו סגי לימא כתנאי כיצד במסירה אחזה בטלפה. פי' הריב"ם ז"ל דלא מיקרי מסירה אלא כשמוסר המוכר החפץ מידו ליד הלוקח והביא ראיה מהא דאמר בפ"ק דמציעא דף ח: דאמר ר' אבא בר כהנא מוסירה מחבירו קנה מה לשון מוסירה כאדם המוסר דבר לחבירו וקאמר התם מוסירה בנכסי חבירו קנה במציאה ובנכסי הגר מאן מסר ליה דליקני אלמא משמע דבעי מסירה מיד ליד. ולא נהירא דאחזה בטלפה משמע דאחזה מעצמו ועוד אמר לקמן בשמעתין גבי מסירה כל היכא דא"ל לך חזק וקני כו"ע לא פליגי דקני ואי בעי מסירה מיד ליד לא ה"ל למימר לך חזק וקני אלא תא וחזק וקני וכן פרש"י אחזה בטלפה במצות המוכר וההוא דמציעא ה"פ מוסירה מחבירו קנה כשא"ל לך חזק וקני דקנה לה באחיזה בעלמא והיינו כמוסר דבר לחבירו שמוסרו לו לאוחזו בו במצותו. במציאה ובנכסי הגר לא קנה דמאן מסר ליה דליקני. פי' מי יאמר לו לך חזק וקני שיקנה באחיזה בעלמא. אחזה בשערה באוכף שעליה בשליף שעליה בפרומביא שבפיה בזוג שבצוארה קנאה. כיצד במשיכה קורא לה והיא באה או שהכישה במקל וה"ה נמי אם הנהיגה בקול מידי דהוה אקורא לה והיא באה אלא אורחא דמלתא נקט כיון שעקרה יד ורגל קנאה. ורבי אחאי ואמרי לה רבי אחא אומר לא קנה עד שתלך מלא קומתה היינו עקירת שתי ידים ושתי רגלים. מדקאמר עד כאן לא קאמר רבי אחא אלא בבעלי חיים דאע"ג דעקרה יד ורגל אכתי בדוכתא קיימא משמע הא עקרה שתי ידים ושתי רגלים קנה נימא רב דאמר כת"ק ושמואל דאמר כר' אחא אמר לך רב אנא דאמרי אפי' כר' אחא ע"כ לא קאמר ר' אחא התם אלא בבעלי חיים דאע"ג דעקרה יד ורגל אכתי בדוכתא קיימא אבל הכא כיון דניידא פורתא ניידא לה כולה ושמואל אמר אנא דאמרי אפי' כת"ק עד כאן לא קאמר ת"ק אלא בבעלי חיים דכיון דעקרה יד ורגל אידך נמי למיעקר קיימא אבל ספינה אי ניידא כולה אין אי לא לא והלכתא כשמואל בספינה וכת"ק במשיכת בהמה ואע"ג דלכאורה משמע דשמואל כר' אחא ודיחויא בעלמא הוא הא דקאמר גמ' אמר לך רב אנא דאמרי וכו' אפ"ה כיון דקאמר גמרא נימא רב דאמר כת"ק וכו' אלמא מספקא ליה הלכך הלכה כשמואל:

סימן ג[עריכה]

אי כרבי ספינה נמי תיקני במסירה לכאורה משמע דמסירה דאותיות הוו כמסירה בספינה דלשון מסירה הכל אחד הוא ועוד מדקאמר ספינה נמי תקני במסירה משמע תיקני נמי כמו אותיות מיהו אי אפשר לומר כן דלא משתמיט בשום מקום בגמרא להזכיר מסירה במטלטלין אלא בספינה ובעלי חיים משום דמסירה דידהו הוי כמו משיכה דכשאוחז הספינה בחבל ומנענעו כל דהו הולכת מכחו על פני המים הלכך אפי' לא הלכה כלל קני לה במסירה וכן נמי בבעלי חיים אבל שאר מטלטלין לא מיקנו במסירה דהכי תנן בפ"ק דקדושין דף כו. נכסים שאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה ומשמע אבל לא במסירה דאיירי בה נמי בההיא משנה וא"כ לקנות הנייר לצור על פי צלוחיתו לא היה קונה במסירה בעלמא והשעבוד שבתוכו יקנה בתמיה ומדקאמר עד שיכתוב וימסור משמע דבעינן באותיות קנין טפי מבשאר דברים ועוד הא דקתני ספינה במשיכה ואותיות במסירה ומוקמינן לה בסימטא דמשיכה לא קנה אלא בסימטא אבל ספינה ניקנית אף במסירה אם היתה עומדת ברה"ר א"כ אמאי קתני ספינה ניקנית במשיכה ליתני נקנית במסירה וכל שכן במשיכה כדבעי למימר לקמן אבל השתא דקתני נקנית במשיכה משמע דאתא למעוטי מסירה והא ליתא אלא ודאי להכי תנא משיכה לאשמועינן דאיירי בעומדת בסימטא ואפ"ה קתני ואותיות במסירה ואמאי והא אין מסירה קונה בסימטא אלא ע"כ האי מסירה בעינן הגבהה עמה או משיכה אם שק מלא שטרות שאין דרכו להגביה כדמוכח לקמן בפרק מי שמת דף קנא. גבי מלוגא דשטרי דקאמר והא לא משך והא דקרי ליה מסירה אע"ג דבעינן משיכה או הגבהה משום דבעיא מסירה מיד ליד אע"ג דבשאר דברים לא בעי כדפרישית לעיל משום דבעי קנין חשוב לקנות שעבוד השטר אי נמי אפילו לא בעי מיד ליד נקט לשון מסירה משום דבעינן דעת אחרת מקנה כמו שאר מסירות שחבירו מוסר לו לאפוקי המפקיר שטרותיו שאין המחזיק קונה המלוה הכתובה בהם על ידם כיון דליכא מסירה שאין דעת אחרת מקנה:

סימן ד[עריכה]

תניא ספינה נקנית במסירה דברי רבי. לאו למעוטי משיכה קאתי אלא אפי' במסירה קאמר וכל שכן במשיכה כדמוכח מילתייהו דרבנן דקאמרי עד שימשכנה למעוטי מסירה מכלל דלרבי משיכה נמי קונה וכן משמע הלשון ספינה תקני נמי במסירה כלומר עם המשיכה וכמו דמסירה דהכא לאו למעוטי משיכה קאתי כן גם הוא בכל המקומות כל היכא דתני דקנה במסירה היינו אף במסירה וכל שכן במשיכה וכן מוכח מתוך דבריו של רשב"ם שפי' הא דבמסירה קונה ברשות הרבים היינו משום דלא אפשר התם במשיכה דאין משיכה אלא היכא שמושך לרשותו ומשיכה קונה בסימטא דהוי רשותו שיש רשות לכל אדם להניח שם חפציו וכיון דאפשר בקנין חשוב לא קניא שם מסירה שהוא קנין גרוע ועוד אם יש דבר שקנינו במסירה ולא במשיכה למה לא יקנה אותו דבר במסירה בסימטא כיון שאי אפשר לו לקנותו במשיכה ועוד דתנן בפ"ק דקדושין דף כה: בהמה גסה נקנית במסירה ואמר בגמרא דרש רב בקמחוניא בהמה גסה נקנית במשיכה ופריך שמואל והא אנן במסירה תנן ועל כרחך הכי פריך והא אנן אף במסירה תנן ורב במשיכה דוקא קאמר דאם תמצא לומר דרב אף במשיכה קאמר ושמואל פריך והא אנן במסירה דוקא תנן אם כן מאי פריך הכי נמי במשיכה תנן בפ"ק דמציעא דף ב. היו שנים רוכבים על גבי בהמה או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג וכו' שניהם יחלוקו משום דכל אחד קנה מחצה ואמר נמי התם אמר רב יהודה שמעית מיניה דמר שמואל תרתי רכוב ומנהיג חד קני וחד לא קני ולא ידענא הי מינייהו קני היכי דמי אילימא רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה מנהיג לחודיה מי איכא למ"ד דלא קני אלמא דפשיטא ליה לשמואל דהנהגה דהיינו משיכה קונה וב' ראיות הללו דחה רבינו שמשון ז"ל דשאני מציאה דלא מצי למיקני במסירה דמאן מסר ליה דליקני הלכך קני במשיכה: וחכמים אומרים לא קנה עד שימשכנה או עד שישכור את מקומה ואוקמינן ברשות הרבים וכגון דאמר ליה לך משוך וקני רבי סבר מראה מקום הוא לו וקני במסירה ורבנן סברי קפידא ולא קני אלא במשיכה והלכתא כרבנן אבל אמר ליה לך חזק וקני כולי עלמא מודו דקני במסירה ומאי עד שימשכנה עד שימשכנה מרה"ר לסימטא דמשיכה ברשות הרבים לא קניא דאביי ורבא דאמרי תרוייהו מסירה קונה ברה"ר ובחצר שאינו של שניהם משיכה קונה בסימטא ובחצר שהוא של שניהם והגבהה קונה בכל מקום. ופרשב"ם דמסירה קונה ברה"ר משום דלא אפשר התם במשיכה דאין משיכה אלא כשמושך לרשותו והאי לאו רשותא דידיה הוא ומשיכה קונה בסימטא דשפיר הוי רשותו להניח שם חפציו וכיון שאפשר במשיכה שהוא קנין חשוב לא קנה במסירה שהוא קנין גרוע והקשה עליו ר"ת ז"ל וכי משיכה ומסירה מצות הן שמבטלות זו את זו ואין לו לעשות אלא מן המובחר ועוד מאי דפריך גמרא לקמן דף פו. על ההיא דהגבהה הוה ליה למיפרך הכא דמהכא נמי יש ללמוד דברים שדרכן להגביה אין נקנין אלא בהגבהה שהיא חשובה יותר ועוד הא דפריך בקדושין דף כה: אהא דאמר רב בהמה גסה נקנית במשיכה והא אנן במסירה תנן לישני ליה כאן ברה"ר כאן בסימטא ופר"ת דמסירה עדיפא ממשיכה משום דמסירה מיד ליד ובפניו ומסירה קונה ברה"ר שאין ראוי למשיכה וכ"ש בסימטא. והא דתנן בקדושין שם בהמה גסה נקנית במסירה דוקא במסירה קאמר ולא במשיכה והא דמשיכה מועלת אפי' שלא בפניו ומסירה דוקא בפניו לאו משום דמשיכה עדיפא אלא משום דלשון מסירה הכי משמע ומה שפירש דמסירה מיד ליד הא ליתא כדפרישית לעיל ומה שפי' דבעינן מסירה בפניו לא ידענא מנא ליה הא לישנא דלך חזק וקני לא משמע הכי והא דפירש דבהמה גסה נקנית במסירה דוקא ליתא כדפרישית לעיל והא דמפרש דמסירה קונה בסימטא קשה דא"כ מאי דוחקיה לשנויי הני תרי ברייתות כאן ברה"ר כאן בסימטא וצריך לדחוק ולפרש עד שימשכנה מרשות הרבים לסימטא לוקמינהו תרוייהו בסימטא ובקפידא פליגי בברייתא כדמסיק נמי השתא הלכך נראה פירוש רשב"ם עיקר וכן כתב בשערים דרב האי גאון ז"ל דעדיף קנין משיכה ממסירה. ומה שהקשה ר"ת על פי' רשב"ם אם מצות הן שמבטלות זו את זו לא קשה דהכי נמי אמר דהגבהה שהיא חשובה מבטלת שאר קניינין ומה שהקשה מההיא דקדושין דלישני כאן ברשות הרבים כאן בסימטא לא קשה מידי למאי דפרישית דכל היכא דתני מסירה כל שכן משיכה וכי קתני משיכה משיכה דוקא ולא מסירה דלא הוה ליה לרב למינקט ההיא לישנא בהמה גסה נקנית במשיכה דמשמע למעוטי מסירה ואי בעי לאשמועי' דמסירה לא קני בסימטא לימא הכי בהדיא מסירה קונה ברה"ר ולא בסימטא כדקאמר אביי ולא לימא דבהמה גסה נקנית במשיכה דמשמע דאתא לפלוגי אמתני' והא דקתני בברייתא דלעיל דספינה נקנית במשיכה משום דאיירי בסימטא אע"ג שגם במסירה נקנית היינו כדי להשמיענו דמסירה דאותיות לאו מסירה ממש היא כדפרישית לעיל דהא אין מסירה קונה בסימטא: אמר רב פפא מאן דזבין ליה שטרא לחבריה צריך למיכתב ליה קני לך איהו וכל שיעבודא דאית ביה אמר רב אשי אמריתה לשמעתא קמיה דרב כהנא ואמרית ליה ואי לא כתב ליה הכי לא קני וכי לצור על פי צלוחיתו הוא צריך ואמר לי אין לצור ולצור. ומקח טעות הוי והדמים חוזרים. אמר אמימר הלכתא אותיות נקנות במסירה הכי גרסי רשב"ם ורב יהודאי גאון. ור"ח ורב אלפס ז"ל גורסין אין אותיות נקנות במסירה והביא ראיה מההוא עובדא דשילהי זה בורר דף לא. ההוא איתתא דנפיק שטרא מתותי ידה ואמרה דפריע הוא והימנה רב נחמן וא"ל רבא כמאן כרבי דאמר אותיות נקנות במסירה א"ל לא משום דאי בעיא קלתיה ואי הלכה כרבי אמאי דחייה ועוד קאמר התם איכא דאמרי לא הימנה רב נחמן א"ל רבא הא אי בעיא קלתיה ואי ס"ל דאותיות נקנות במסירה וללישנא קמא לדחויי קא"ל אי בעיא קלתי' א"כ ללישנא בתרא נמי הוה ליה למימר כמאן דלא כרבי דאמר אותיות נקנות במסירה אלא ודאי לא סבירא להו כרבי הלכך ללישנא קמא היה תמיהת רבא היאך פסק כרבי וללישנא בתרא הוה ניחא ליה שפסק דלא כרבי לכך הקשה לו דבר אחר והא אי בעיא קלתיה ועוד מדקבל רבא מה שהשיב לו רב נחמן כיון דאיתחזק בבי דינא אי בעי קלתיה לא אמרי' ולא הקשה לו נהי דאי בעי קלתיה לא אמרי' במסירה מיהא תיקני אלמא בין לרבא בין לרב נחמן אין אותיות נקנות במסירה ועוד הביא ראיה מדאמר לעיל אמר רב פפא האי מאן דזבין ליה שטרא לחבריה צריך למיכתב ליה קני לך איהו וכל שיעבודיה ואי לא כתב ליה לא קני אלא לצור על פי צלוחיתו ומיהו אינה ראיה כל כך דאיכא למימר דלאו דוקא נקט צריך למיכתב אלא למ"ד בעי כתיבה צריך למיכתב הכי ולמ"ד אותיות נקנות במסירה צריך למימר הכי דה"נ אשכחן לעיל בפרק המוכר את הבית דף סא: האי מאן דזבין מידי לחבריה צריך למיכתב ליה ולא שיירית בזביני אילין קדמאי אע"פ שאין חוב לכתוב ואם מוכר בלא כתב אומר בעל פה וכ"ת שאני התם שדרך לכתוב שטרעל מכירת קרקע ה"נ אימור ס"ל לרב פפא אותיות נקנות במסירה וצריך להביא ראיה לפיכך דרך לעשות שטר ומיהו אם אמר רב פפא למלתיה לכ"ע דאף לרבי דאמר אותיות נקנות במסירה צריך למימר ליה קני לך איהו וכל שעבודיה אכתי יש להביא ראיה דאין הלכה כרבי מהא דתניא בפ' האיש מקדש דף מז: התקדשי לי בשטר חוב ר"מ אומר מקודשת וחכמים אומרים אינה מקודשת ומפרש דפליגי בפלוגתא דרבי ורבנן באותיות נקנות במסירה מר אית ליה דרבי ומר לית ליה דרבי ואיבעית אימא דכו"ע לית להו דרבי והכא בדרב פפא קמיפלגי דאמר רב פפא האי מאן דזבין ליה שטרא לחבריה וכו' ומדלא קאמר דכו"ע אית להו דרבי ש"מ אין הלכה כרבי הלכך ממה נפשך יש להביא ראיה מכאן דאין הלכה כרבי דאי רב פפא אמר למלתיה דוקא אליבא דרבנן דבעו כתיבה אבל לרבי דמיקל בקניית השטר דלא בעי כתיבה מיקל גם בזה דלא בעי למימר ליה בעל פה קני לך איהו וכל שעבודיה א"כ רב פפא וגם רב אשי דשקיל וטרי אמלתא דרב פפא סברי כרבנן. ואי בעי למימר בעל פה אליבא דרבי אז ראיה מההוא דקדושין מדלא קאמר דכו"ע אית להו דרבי ובדרב פפא קמיפלגי והא דאמר בפרק מי שמת דף קנא. אימיה דרב עמרם חסידא הוה לה מלוגא דשטרי אמרה ליהוו לעמרם ברי אתא לקמיה דרב נחמן אמרי ליה אחוה והא לא משך מכלל דאי משך קנה אף בלא כתיבה אינהו הוו סברי דבמתנת שכיב מרע דיו במשיכה לפי שאין יכול לכתוב ובמשיכה סגיא והויא משיכה דידיה ככתיבה ומסירה דבריא והשיב להן רב נחמן דאף משיכה לא בעי דדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמו והא דאמר בפרק הכותב דף פה. ההיא איתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי ואמר לה רב נחמן אית לך סהדי דתבעינהו מינך מחיים ולא יהבת להו וכו' משמע דאי אית לה סהדי קניא בתפיסה בלא שטר וי"ל דהיא לא היתה רוצה לקנות המלוה אלא היתה רוצה לעכב השטרות בתורת משכון מחמת תפיסה שתפסתן מחיים ולדחוק את היתומים לפרוע חוב אביהם והא דאמר בפרק גט פשוט דף קעג. אתמר אותיות נקנות במסירה אביי אמר צריך להביא ראיה ורבא אמר אין צריך להביא ראיה לאו משום דאינהו סברי אותיות נקנות במסירה אלא פליגי אליבא דמ"ד אותיות נקנות במסירה אי צריך להביא ראיה אי לא והכי מוכחא שמעתא דאיתמר אותיות נקנות במסירה אביי אמר צריך להביא ראיה ולא קאמר איתמר אביי ורבא דאמרי תרוייהו אותיות נקנות במסירה אביי אומר צריך להביא ראיה ורבא אמר אין צריך להביא ראיה אבל רבא אליבא דנפשיה סבירא ליה דאין אותיות נקנות במסירה כדמוכח עובדא דההיא איתתא דשילהי זה בורר שהבאתי לעיל דמוכח דרבא ורב נחמן סבירא להו דאין אותיות נקנות במסירה וכן מוכח בפרק האשה שלום דף קטו: בענין יצחק ריש גלותא הוה קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב ומוכיח רבא התם דלא חיישינן לתרי יצחק מהנהו שטרי דנפקי במחוזא וכתב בהו חבי בר נני ונני בר חבי ובמחוזא שכיחי טובא ומגבי בהו רבה בר אבוה ודחי ליה אביי ואמר למאי ניחוש לה אי לנפילה מזהר זהירי ביה ואי לפקדון כיון דשמיה כשמיה לא מפקד גביה מאי אמרת דלמא מסר ליה אותיות נקנות במסירה ורבא חזינן ליה דלא חייש לנפילה ופקדון אפי' היכא דלא שמיה כשמיה דהא קאמר אין צריך להביא ראיה על המסירה ואי סבר אותיות נקנות במסירה היכי מייתי מינה דלא חיישינן לתרי יצחק דמה חששא שייך כאן אי מסר ליה קני ולנפילה ולפקדון לא חיישינן אלא ודאי סבר רבא דאין אותיות נקנות במסירה הלכך מוכח מינה דלא חיישי' לתרי יצחק דאי חיישינן הוה ליה למיחש בהנהו שטרי דלמא מסר ליה האי שטרא ואין אותיות נקנות במסירה וכן משמע מהא דדחי אביי דקאמר מאי קאמרת דלמא מסר ליה וכו' אלמא דעיקר חששא דהוה לן למיחש אי חיישינן לתרי יצחק משום דס"ל לרבא דאין אותיות נקטת במסירה נמצא ההיא דגט פשוט רבא אליבא דרבי דאמר אותיות נקנות במסירה קאמר מיהו אביי סבר אותיות נקנות במסירה מדמתרץ לההיא דרבה בר אבוה כי היכי דלא תקשי ליה אלמא מודה לרבה בר אבוה כדמתרץ למלתיה. מכל הלין קיימא לן דאין אותיות נקנות במסירה לחודה אלא במסירה ובכתיבה ועד דכתב ליה קני לך איהו כל שעבודא. ואפי' היכא דכתב ומסר אין מכירת השטר מן התורה כדמוכח לקמן פרק מי שמת דף קמז: אמר רב נחמן מתנת שכיב מרע מדרבנן בעלמא היא ומי א"ר נחמן הכי והאמר רב נחמן אע"ג דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחל לו מחול אפי' יורש מוחל מודה שמואל שאם נתנו במתנת שכיב מרע שאין יכול למחול אי אמרת בשלמא דאורייתא היינו דאין יכול למחול אלא אי אמרת דרבנן אמאי אין יכול למחול אלמא מוכר שטר חוב מדיכול למחול דרבנן הוי אע"ג דקרקע נקנה בשטר אינו יכול להקנות שעבוד קרקעות שיש לו על הלוה ללוקח כל זמן שלא גבאו בחובו כדאמר בפרק כל שעה דף לא. דאינו יכול להקדישו אלא חכמים תקנו שיחול עליהם מקח לפי שפעמים צריך המלוה למכור חובו מפני דוחקו. ור"ת ז"ל היה אומר דמכירת שטר חוב דאורייתא ומפרש בתוספות: א"ל רב אשי לאמימר גמרא או סברא א"ל גמרא רב אשי אמר סברא נמי איכא אותיות מילי נינהו ומילי במילי לא מקנו ופרשב"ם דשטר היינו מילי הלכך לא מקני ולא מידי ובמסירה שהוא מעשה סגי. ולפי' ר"ת הכי פי' מילי במילי לא מקנו דהא דא"ל קני לך שטר זה היינו מילי ואע"ג שמסר לו האותיות לא חשיבא המסירה מעשה אלא לגוף הנייר ועיקר קניית השעבוד אינו אלא במאי דא"ל קני לך איהו וכל שעבודיה ואינו מועיל אלא אם כן כתב לו לשון זה והיינו מעשה ואותיות דקרו ליה מילי לגבי לוקח קרו ליה מילי לפי שלא נכתב השטר על שמו ולא נתחייב לו הלוה בשטר אבל בשטר שכותב המלוה ללוקח לא מיקרי מילי ואומר אני שזה מוכיח על גרסת ר"ת ז"ל דאין אותיות נקנות במסירה דהשתא ניחא דיהיב רב אשי טעמא למה אין מסירה לבדה מועלת עד שתהא כתיבה עמה משום דמילי במילי לא מקנו אבל אי גרסי' אותיות נקנות במסירה אז לא יהיב רב אשי טעמא למה מסירה לבדה מועלת אלא שנתן טעם למה אין צריך גם שטר ומפרש לפי שאין תועלת בשטר ואין זה טעם מספיק דאיכא למימר דאע"ג דעיקר הקנין במסירה ואין תועלת בשטר מ"מ בעינן גם שטר עם המסירה משום דליהוי קנין אלים למיקני השעבוד כי היכי דלמ"ד אין אותיות נקנות במסירה ועיקר הקנין בכתיבה דהוי מעשה ואפ"ה בעינן גם מסירה:

סימן ה[עריכה]

ומילי במילי לא מקנו והאמר רבה בר יצחק אמר רב שני שטרות הן אמר זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואין חוזר בשדה ואע"ג דאמר לעיל דף מ. דסתם קנין לכתיבה בשטר עומד וזכו בשדה זו משמע בקנין סודר אפ"ה מצי למיהדר ביה דהא דסתם קנין לכתיבה עומד היינו דכל כמה דלא הדר ביה לא בעי לאימלוכי ביה ואע"ג דלא אמר כתובו אבל אם מיחה בידם שלא לכתוב לא יכתבו חובתו בעל כרחו וא"ת ומה חובה יש לו בדבר אם שטר מתנה הוא אין מפסיד כלום דאין עליו אחריות ומצוה לכתוב כדי שלא יכפור הנותן ואם מכר הוא נמי אינו מפסיד דאי משום אחריות אפילו בלא שטר נמי דאמר בפרק חזקת הבתים דף מא: המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים ואי טעין לוה ואומר לא ימצא העדים בכל פעם לגבות על ידם ממשעבדי וע"י השטר יגבה בכל עת כ"ש שאין לשמוע לו כיון דמן הדין גבי ממשעבדי וכוונת המוכר להפקיע דינו אנן מחויבין לרדוף אחר הצדק שלא יפיק זממו לעוות הדין וי"ל דמשום דאית ליה טענה לנותן ולמוכר דאית ליה קלא לשטר יותר מלקנין ולא ניחא ליה דליפשו שטרי עלויה משום דזיילי ניכסיה ולא יוכל לא למכור ולא ללוות שסבורין העולם שכל נכסיו משועבדים ואע"פ שגם הלוקח יכול לחזור בו ולומר אדעתא דלא כתבו לי שטר לא זבני מיהו גם המוכר יכול לחזור בשטר או יקבלנו הלוקח בלא שטר. ור"ת פי' דבשטר מתנה דוקא איירי דלא ניחא ליה דליפשו שטרי עלויה כדפרישית אבל בשטר מכר כשזכו לו בשדה מסתמא ד אדעתא דלכתבו ליה שטרא זכו ליה ואין יכול לחזור בו. ואין דבריו מובנים לי דהא דקאמר מסתמא אדעתא דלכתבו ליה שטרא זכו האי מסתמא לא עדיף מתנאי גמור ואפילו אמר בפירוש על מנת שתכתבו לו את השטר מצי למיהדר ביה: ע"מ שתכתבו לו את השטר חוזר בזה ובזה יש מקשין אמאי חוזר בזה ובזה יכתבו השטר בעל כרחו ויתקיים המקח מידי דהוה אשאר תנאים דעלמא דאילו אמר זכו בשדה זו לפלוני ע"מ שתתנו לו מאתים זוז לא מצי למיהדר ביה ולומר לא תתנו לו ולא יתקיים המקח אלא בעל כרחו יתנו לו ויתקיים המקח למפרע דקי"ל כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ומתרצין דשאני הכא שהתנאי זה הוא חובתו ואינם יכולים לכתוב חובתו בלא רשותו הוא עשאן שלוחין לכתוב השטר והוא יכול לבטל השליחות. ולי נראה דאפילו אמר זכו בשדה זו לפלוני על מנת שתתנו לו מאתים זוז יכול הוא לבטל התנאי והמעשה ולא אמרינן יקיימו התנאי בעל כרחו ויתקיים המעשה למפרע משום דתנאי זה אינו אלא פטומי מילי בעלמא שהוא טובתו של לוקח ועליה דידיה רמיא לאתנויי ולא על המוכר ואמר בפרק איזהו נשך דף סו. דתנאי כזה לאו תנאי הוא אלא פטומי מילי בעלמא הוא הלכך לטובת הלוקח לאו תנאי הוא ויכול המוכר לבטל התנאי והמעשה בטל ממילא ואין לומר כיון דלאו תנאי הוא אם כן המעשה קיים ואפילו לא נתקיים התנאי דלטובת המוכר ודאי תנאי הוא ואם חזר מן התנאי גם המעשה בטל:

סימן ו[עריכה]

ואמר ר' חייא בר אבין ג' שטרות הן. תרי הא דאמרן ואידך אם קדם המוכר וכתב את השטר כאותה ששנינו כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר בכל מקום שהוא וזו היא ששנינו בפ"ק דקדושין נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ושטר וחזקה תימה היכי מוכח מהכא דמילי במילי מקנו לענין מוכר שטר שיש לו על אחרים דהכא לא חזינן דמהני אלא בשטר שכתוב בשם המוכר ללוקח ובההוא ודאי מהניא מסירה בלא כתיבה ועוד מאי איצטריך לשנויי אגב שאני דמשמע דאגב מהני באותיות לימא אגב הוא כמסירה דמסירה מהני בשטר מכר שכתב בשמו אבל אותיות שכתובין בשם אחרים אין נקנין במסירה ונראה לפרש דהוה ס"ד אגב מילי נינהו וקנין גרוע הוא ואפ"ה מהני בלא מסירה לקנות שעבוד של שטר הכתוב בשמו וא"כ גם בשטר שאין כתוב בשמו תועיל מסירה בלא כתיבה דקנין חשוב הוא ומשני דאגב קנין חשוב הוא ואלים כמו מסירה דהא מטבע דאין נקנה בחליפין נקנה אגב קרקע כמו במשיכה ובהגבהה ומיהו אותיות לא מיקנו אגב קרקע בלא שטר וכן בקנין בלא כתיבת השטר כ"כ ר"ח ז"ל דאותיות לא מיקנו אגב קרקע אבל רב אלפס ז"ל כתב דמיקנו אגב קרקע ומסתברא דלא מיקנו דלא דמי כלל קנין אותיות לקנין שטר שכתב המוכר בשם הלוקח. ולא את האנתיקי מאי אנתיקי אמר רב פפא עיסקא דאית בה:

סימן ז[עריכה]

מתני' מכר את הקרון לא מכר את הפרדות מכר את הפרדות לא מכר את הקרון אבל שכר את הקרון שכר את הפרדות דבמכר אדם קונה קרון מאחד ופרדות מאחר אבל אין דרך שוכר בכך מכר את הבקר לא מכר את הצמד מכר את הצמד לא מכר את הבקר ר' יהודה אומר הדמים מודיעים כיצד אמר לו מכור לי צמדך במאתים זוז הדבר ידוע שאין הצמד במאתים זוז וחכמים אומרים אין הדמים ראיה:

גמ' מכר את הקרון וכו' תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דר' אבהו מכר את הקרון מכר את הפרדות אמר ליה והא אנן לא מכר תנן אמר ליה איסמייה אמר ליה לא תתרגם מתניתך בשאדוקין בו. מכר את הבקר וכו' היכי דמי אילימא דקרו לצמד צמד ולבקר בקר פשיטא צמד זבין ליה בקר לא זבין ליה אלא דקרו נמי לצמד בקר כוליה זבין ליה לא צריכא דאיכא דקרו לצמד צמד ולבקר בקר ואיכא נמי דקרו לבקר צמד רבי יהודה סבר הדמים מודיעים וחכמים אומרים אין הדמים ראיה. וניהוי ביטול מקח וכ"ת בכה"ג לית להו לרבנן ביטול מקח והתנן רבי יהודה אומר אף המוכר ס"ת בהמה ומרגליות אין להם אונאה אמרו לו לא אמרו אלא את אלו. מאי אין דמים ראיה דקאמרי רבנן דהוי בטול מקח ואיבעית אימא כי קאמר בטול מקח בכדי שהדעת טועה אבל בכדי שאין הדעת טועה לא:

סימן ח[עריכה]

מתני' המוכר את החמור לא מכר את כליו נחום המדי אומר מכר את כליו רבי יהודה אומר פעמים מכורין ופעמים אין מכורין כיצד חמור לפניו וכליו עליו אמר לו חמורך זה כליו מכורין חמורך הוא אין כליו מכורין:

גמ' אמר עולא מחלוקת בשק ודיסקיא וכומני דת"ק סבר סתם חמור לרכיבה עומד ונחום המדי אומר סתם חמור למשוי עומד אבל באוכף ומרדעת דברי הכל מכור. מאי כומני אמר רב פפא בר שמואל מרכבתא דנשי איבעיא להו בעודן עליו מחלוקת אבל כשאין עודן עליו מודה להו נחום המדי לרבנן דאין מכורין ובמאי דפליגי דהיינו שק ודיסקיא וכומני מודה להו אבל באוכף ומרדעת אע"פ שאין עליו קונה דאפסרי' דחמור נינהו וקני להו כל היכא דאיתנהו או דלמא כשאין עודן עליו מחלוקת אבל בעודן עליו מודו רבנן לנחום המדי דמכורין או דלמא בין בזו ובין בזו מחלוקת ולא איפשיטא הלכך בין בזו ובין בזו אינן מכורין: אמר אביי רבי אליעזר ורבי שמעון בן גמליאל ור"מ ורבי נתן וסומכוס ונחום המדי כולהו סבירא להו כל דמזבין איניש איהו וכל תשמישתיה זבין רבי אליעזר מאי היא דתנן רבי אליעזר אומר מכר את בית הבד מכר את הקורה רשב"ג דתנן רשב"ג אומר מכר את העיר מכר את הסנטר רבי מאיר דתניא רבי מאיר אומר מכר את הכרם מכר כל תשמישי הכרם ר' נתן וסומכוס ביצית ודוגית נחום המדי הא דאמרן הני כולהו שיטה נינהו ולית הלכתא כחד מינייהו:

מתני' המוכר את החמור מכר את הסיח מכר את הפרה לא מכר את בנה:

גמ' היכי דמי אי דא"ל היא ובנה אפי' פרה נמי ואי דלא א"ל היא ובנה אפי' חמור נמי לא אמר פפא דא"ל חמור מניקה אני מוכר לך פרה מניקה אני מוכר לך בשלמא פרה איכא למימר לחלבה קאמר ליה אלא חמור מאי קאמר ליה שמע מינה היא ובנה קא"ל:

סימן ט[עריכה]

תוספתא פרק ד' המוכר שפחה לחבירו מכר לו כלים שעליה ואפילו הן של ק' מנה אבל לא את השירים ולא את הנזמים ולא את הטבעות ולא את הקטלאות שבצוארה שפחה וכל מה שעליה אני מוכר לך אע"פ שיש עליה כלים של ק' מנה הרי כולן מכורין שפחה מעוברת אני מוכר לך פרה מעוברת אני מוכר לך מכר את הולד שפחה מניקה אני מוכר לך פרה מניקה אני מוכר לך לא מכר את הולד. תמיה לי הא דקתני שפחה מעוברת אני מוכר לך מכר את הולד דמשמע הא לא קאמר שפחה מעוברת אלא שפחה זו סתם לא מכר לו את הולד ולא מסתבר כלל:

מתני' מכר בור מכר מימיו מכר אשפה מכר זבלה מכר כוורת מכר דבורים מכר שובך מכר יונים. בתוספתא קתני מכר דבורים מכר כוורת מכר יונים מכר שובך לפי שאין דרכן של בני אדם למכור כל הדבורים כשדעתו לשייר את הכוורת כדמוכחא מתניתא דקתני הלוקח פירות כוורת נוטל ג' נחילין וזה שפירש שמכר כל הפירות בלא שיור מכר גם את הכוורת וכן נמי בשובך תנן הלוקח פירות שובך מחבירו וכו' וזה שפירש שמכר הכל מכר גם את השובך: מכר בור מכר מימיו אמר רבא מתני' יחידאה היא דתניא מכר בור לא מכר את מימיו רבי נתן בר"ש אומר מכר בור מכר מימיו וכיון דיחידאה היא לא סבירא לן כוותיה. ורשב"ם פי' דהלכה כמתני' דסתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם דמתני'. ודאי כשהאמורא אומר דבר מדעתו ומקשה ליה ממתני' ומשני ליה יחידאה היא לא סבירא לן כההיא משנה דסמכינן עליה דאמורא דפסיק הלכתא דלא כמתני' אבל הא דקאמר הכא יחידאה היא לאו למימר דלא סבירא לן כוותיה אלא לאשמועינן דר"א בר' שמעון כרבנן וכן מסתבר:

סימן י[עריכה]

מתני' הלוקח פירות שובך מחבירו מפריח בריכה ראשונה והתניא מפריח בריכה ראשונה ושניה אמר רב כהנא לא קשיא הא דקתני בריכה ראשונה ושניה בה והא דקתני בריכה ראשונה באמה משום דמצטווגתא אברתא ואזוגא דשבקינן לה. פירות כוורת נוטל שלשה נחילין ומסרס. במתניתא תנא נוטל שלשה נחילין בזה אחר זה מכאן ואילך נוטל אחד ומניח אחד. חלות דבש מניח שתי חלות. זיתים לקוץ מניח שתי גרופיות. ת"ר הלוקח אילן מחבירו לקוץ מגביה מן הקרקע טפח וקוצץ. בתולת השקמה שלשה טפחים. סדן השקמה שני טפחים. בגפנים ובקנים מן הפקק ולמעלה. בדקלים ובארזים חופר ומשרש לפי שאין גזען מחליף:

סימן יא[עריכה]

מתני' הקונה שתי אילנות בתוך של חבירו הרי זה לא קנה קרקע רבי מאיר אומר קנה קרקע הגדילו לא ישפה העולה מן הגזע שלו מן השרשים של בעל הקרקע ואם מתו אין לו קרקע. הקונה ג' אילנות יש לו קרקע הגדילו ישפה והעולה מן הגזע ומן השרשים שלו ואם מתו יש לו קרקע:

גמ' היכי דמי מן הגזע היכי דמי מן השרשים. א"ר יוחנן בהרואה פני החמה זהו מן הגזע שאינו רואה פני החמה זהו מן השרשים. וליחוש דלמא מסקא ארעא שרטון וקא מתחזיא כתלת וא"ל תלתא אילנות זביני ואית לי ארעא אלא אמר רב נחמן יקוץ. אמר רב נחמן נקטינן דקל אין לו גזע אמר רב פפא אין לו גזע לבעל הדקל לפי שאין לו גזע. קנה שלשה קנה קרקע. וכמה אמר רבי יוחנן הרי זה קנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלוא אורה וסלו. תנ"ה הרי זה קנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלוא אורה וסלו וזה וזה אין רשאים לזורעה וכמה יהא ביניהן אמר רב יוסף. אמר רב יהודה אמר שמואל מד' אמות ועד שמונה רבא אמר רב נחמן משמונה אמות ועד שש עשרה. אמר רבא הלכתא מד' אמות ועד שש עשרה תנ"ה כמה יהו מקורבין ד' אמות וכמה יהו מרוחקין שש עשרה אמה הרי זה קנה את הקרקע ואת האילנות שביניהם לפיכך יבש האילן או נקצץ יש לו קרקע פחות מיכן או יתר על כן או שלקחו בזה אחר זה ה"ז לא קנה את הקרקע ואת האילנות שביניהן לפיכך יבש האילן או נקצץ אין לו קרקע. ונראה לפרש נקצץ דומיא דיבש מה יבש בזמנו אף נקצץ בזמנו כלומר שהזקין ונקצץ ואין גזעו מחליף והכי דייק בפרק המקבל דף קט: אבל אם גזעו מחליף אין זה אילן חדש והוי כיוצא מן הגזע. ה"ר יונה ז"ל. בעי ר' ירמיה כשהיא מודד ממקום קצר הוא מודד או ממקום רחב הוא מודד א"ל רב גביהה מבי כתיל ת"ש הרכובה שבגפן אין מודדין אלא מעיקר השני. מכר לו שנים בתוך שדהו ואחד על המצר שנים בתוך שלו ואחד בתוך של חבירו או שמפסיק ביניהם בור או אמת המים או ריכבא דדיקלא כולן בעיות הן ועלו בתיקו וכיון דמספקא לן לא קנה קרקע. בעי רבי ירמיה מכר לו שלשה בדי אילן מהו אמר ליה רב גביהה מבי כתיל לרב אשי ת"ש דתנן המבריך שלשה גפנים ועיקריהן נראין ר"א בר צדוק אומר אם יש ביניהן מד' אמות ועד שמונה מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין. כיצד הן עומדין רב אמר כשורה ורבי יוחנן אמר כחצובא מ"ד כשורה כל שכן כחצובא ומאן דאמר כחצובא אבל כשורה לא והלכתא כרבי יוחנן. ומדבעי כחצובא אלמא קונה שני אילנות אין לו קרקע אפילו לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה הוא מוכר דבשני אילנות לא משכחת כחצובא ועוד דשקלו וטרו הני אמוראי בתראי בשנים בתוך שלו ואחד על המצר:

סימן יב[עריכה]

מתני' המוכר את הראש בבהמה גסה לא מכר את הרגלים מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר את הקנה לא מכר את הכבד מכר את הכבד לא מכר את הקנה אבל בבהמה דקה מכר את הראש מכר את הרגלים מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר את הקנה מכר את הכבד מכר את הכבד לא מכר את הקנה בד"א במקום שלא נהגו אבל במקום שנהגו הכל כמנהג המדינה:

סימן יג[עריכה]

ארבע מדות במוכרין מכר לו חטין יפות ונמצאו רעות הלוקח יכול לחזור בו רעות ונמצאו יפות המוכר יכול לחזור בו רעות ונמצאו רעות יפות ונמצאו יפות אין אחד מהן יכול לחזור בו שחמתית ונמצאו לבנות לבנות ונמצאו שחמתית עצים של זית ונמצאו של שקמה של שקמה ונמצאו של זית יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהם יכולים לחזור בהן:

סימן יד[עריכה]

גמ' אמר רב חסדא מכר לו שוה חמש בשש והוקרו ועמדו על שמנה מי נתאנה לוקח לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר משום דאמר ליה אי לאו דאוניתן לא מצית הדרת בך השתא דאוניתן מצית הדרת בך ולא קיימא לן כרב חסדא בהא דאמר לוקח יכול לחזור דאיהו סבר כמתני' דפרק הזהב דף נא. דתנן מי שהוטל עליו אונאה ידו על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי מה שאוניתני וההיא מתניתין אתיא כר' יהודה הנשיא ואנן קיימא לן כרבא דפסק הלכה כרבי נתן דאמר שתות קנה ומחזיר אונאה. ומיהו קי"ל כעיקר מלתיה דרב חסדא דאתא לאשמועינן דאין מוכר יכול לחזור אע"פ שהוקרו מדחזינן בסוף שמעתי' הוה אמינא הא דרב חסדא תרוייהו מצי הדרי בהו אלמא אי לאו דרב חסדא ה"א דאפילו מוכר יכול לחזור בו ואע"ג דכ"ע באונאה אין המאנה יכול לחזור בו שאני הכא שחזר המקח להיות בטול מקח לגבי המוכר קודם שנתקיים המקח לגבי לוקח דהיינו בתוך בכרי שיראה לתגר או שיאמר רוצה אני במקח הלכך גם המוכר יכול לחזור בו כיון שלא קיים הלוקח עדיין את המקח קמ"ל רב חסדא דאין יכול לחזור בו משום דא"ל אי לאו דאוניתני וכו' ואע"ג דלדידן דקי"ל דשתות קנה לא שייך האי טעמא שהרי נתקיים המקח אצל הלוקח. כתב רב אלפס ז"ל דנ"מ לענין ביטול מקח כגון שמכר לו שוה ד' בחמש ולא הספיק בכדי שיראה לתגר או לקרובי עד שהוקרו ועמדו בשבע לא מצי מוכר הדר ביה דא"ל אי לאו דאוניתן וכו' וכן מוכר שמכר שוה חמש בד' והוזלו ועמדו על שלש לא מצי לוקח הדר ביה משום דאמר ליה אי לאו דאוניתן וכו' ואע"ג דדחינן ואמרינן דלמא הא דרב חסדא תרוייהו מצי הדרי בהו ומתני' היינו טעמא משום דרע רע יאמר הקונה לא בטילה להא דרב חסדא דלא דחינן מימרא בדלמא וטעמא דרב חסדא טעמא דמסתבר הוא וא"ת בביטול מקח דאמר בפרק הזהב דף נ: דשניהן חוזרין אמאי לא קאמר מתאנה למאנה אי לאו דאוניתן כו' כמו דאמר בשתות. וי"ל לפי שרחוק מן המקח יותר ואין דרך בני אדם לטעות לא נקרא עליו שם מקח ונתבטל המקח מעיקרא. והריב"ם פירש דביתר משתות אין המאנה חוזר אלא אם כן המתאנה תובע אונאתו אבל אם המתאנה רוצה לעמוד במקחו ופוטר את המאנה מדמי אונאתו אין המאנה יכול לבטל המקח משום דא"ל אי לאו דאוניתני כו'. דאי לא תימא הכי נמצא יפה כח המאנה לפי שאינהו ביתר משתות יותר מבשתות ואע"ג שגם עכשיו יפה כחו דבשתות ידו על התחתונה וביתר ידו כיד המתאנה שאם המתאנה תובע את אונאתי יכול הוא לבטל את המקח בזה אין כל כך תימה דאונאת שתות אין חשוב כל כך כמו מקח טעות הלכך אפילו כשתובע המתאנה את אונאתו אין המאנה יכול לבעל המקח אבל ביתר משתות דהוי אונאה מרובה כשבא המתאנה להתרעם על אונאתו חשיב כמקח טעות ויכול אף המאנה לחזור ואין חשוב מקח כלל אבל כשלא בא המתאנה להתרעם על המקח אלא רוצה להעמיד מקחו ולמחול על אונאתו היאך יתכן שהמוכר יערער ויאמר איני רוצה שיתקיים המקח הואיל והלוקח משך מקחו ונתרצה וכו'. ונראה שרב אלפס סובר כן מדמפרש דלדידן נפקא מיניה במילתיה דרב חסדא לענין בטול מקח דלא מצי מוכר הדר ביה משום דא"ל אי לאו דאוניתן וכו' אלמא דבטול מקח ליתא חזרה לגבי מוכר אם אין המתאנה תובע אונאתו. והקשה ה"ר יונה ז"ל דהא דקאמר גמ' בפרק הזהב דאילו יותר משתות שניהן חוזרין אי אפשר לפרש כן דשניהן חוזרין סתמא קאמר וסתמא לאו בתובע אונאתו מיירי שהרי אין יכול לתבוע אונאתו ביותר משתות אלא או יבטל המקח או יתרצה בו דבאונאת שתות דוקא הוא דיכול לתבוע אונאתו הלכך אין להעמיד חזרת המאנה כשתובע המתאנה מה שאין יכול מן הדין לתבוע וטפי הוי מסתבר דהיכא דתובע אונאתו הרי גילה בדעתו שחפץ בקיום המקח אלא שתובע להחזיר לו דמי אונאתו וכיון שחפץ בקיום המקח לא מסתבר שהמאנה יבטל המקח. ופירש ה"ר יונה ז"ל דהא דקאמר דשניהם חוזרין היינו כל זמן שהמתאנה יכול לחזור גם המאנה יכול לחזור בו וה"ט דלא מצי א"ל אי לאו דאוניתן וכו' משום דאין חזרת המאנה אלא משום לתא דחזרת המתאנה דמקח שיש בו טעות ביתר משתות מסתמא יחזור בו המתאנה דכיון שאין יכול לתבוע אונאתו ודאי יבטל המקח שאין אדם מוחל על אונאה יותר משתות ואפילו על אונאת שתות אין אדם מוחל הלכך כיון דמסתמא מקח טעות הוא גם המאנה חוזר דהא לא שייך למימר אי לאו דאוניתן וכו' שהרי כנושא ונותן בלא משיכה דמי אבל אם נתרצה המתאנה במכר אין המאנה יכול לחזור בו אחרי כן וכן אם נתאנה הלוקח ביתר משתות ושהה בכדי שיראה אע"ג דאמור רבנן מוכר לעולם חוזר הכא אין המוכר יכול לחזור בו כיון שנתקיים המקח לגבי הלוקח שנתאנה דכיון דאמור רבנן דהלוקח שנתאנה אין יכול לחזור בו אפילו בביטול מקח אחר בכדי שיראה אלמא שנתקיים המקח הלכך אין המאנה יכול לחזור בו דהא ליכא למימר מקח טעות הוא כיון דאותו שנתאנה אין יכול לחזור בו דודאי לא תיקנו רבנן חזרה לגבי המאנה משום דא"ל אי לאו דאוניתן וכו'. והשתא לא צריכינן למימר דרב אלפס ז"ל סבר שאין המאנה יכול לבטל המקח אלא כשהמתאנה תובע אונאתו דלמאי דפרישנא דהיכא שנתרצה המתאנה במקח עד שלא חזר בו המאנה שוב אין המאנה חוזר ניחא נמי הכא דמסתמא כיון דהוקרו אין הלוקח עומד לחזור בו ומכל מקום לוקח יכול לחזור בו אע"פ שאין כאן עוד אונאה ולא אמר לאלתר כשהוקרו כמי שנתרצה בפירוש דמי דכיון דנתנו חכמים כח בידו לחזור עד זמן ידוע אין רוצה לקיים המקח לגמרי וטוב לו שיהא בידו לחזור הלכך אם ירצה לוקח יכול לחזור ולא מוכר ואם אין הלוקח רוצה לחזור בו אלא תובע אונאתו מן. המוכר יש אומרים שצריך להחזיר לו אונאתו דכיון שאם תבע קודם שהוקרו היה צריך להחזיר לו אונאה גם עתה נמי כשהוקרו ברשותא דידיה אייקור. וה"ר יונה ז"ל כתב שאין יכול לתבוע אונאתו דכיון שהיה יכול לחזור בו לא נתקיים המקח עד עתה ואין המתאנה יכול לתבוע אונאתו אלא כשיש שם אונאה בשעה שהמקח מתקיים. ועוד דקדק מלשון הטעם שנתן רב חסדא לדבריו דאם איתא דסבר רב חסדא דכל זמן שהלוקח חפץ במקח איגלאי מילתא שנתקיים המקח מתחלה ולעצמו הוקר א"כ למה ליה דדחיק ונסיב טעמא משום דא"ל אי לאו דאוניתן וכו' דה"ל למימר כיון דהשתא איתרצאי במקח ברשותי אייקר דאיגלאי מילתא למפרע שחל המקח מתחלה וחייב נמי ליתן דמי אונאתו אלא ודאי לא חל המקח אלא בשעה שמקיים אותו מי שנתאנה וע"כ למאי דבעי למימר דהא דרב חסדא תרוייהו מצי הדרי בהו לא אמרינן דחל המקח למפרע כשמקיים אותו עכשיו ורב חסדא לא פליג על סברא זו אלא בהא דקאמר שהמקח קיים לגבי מוכר שאין יכול לחזור אבל במאי דלא פליג לא פליג:

סימן טו[עריכה]

מתני' המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד קנה מדד ולא משך לא קנה ואם היה פקח שוכר את מקומן. הלוקח פשתן מחבירו ה"ז לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום:

גמ' אמר רב אסי אמר ר' יוחנן מדד והניח על גבי סימטא קנה ואסיקנא במדד המוכר ונתן לתוך כליו של לוקח אבל מדד ונתן ע"ג קרקע לא דסימטא לא הויא כחצירו שיקנה לו המקום אלא כליו קונין לו כיון שיש לו רשות להניח שם. רב ושמואל דאמרי תרוייהו כליו של אדם קונה לו בכל מקום חוץ מרשות הרבים ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו אפילו ברשות הרבים אמר רב פפא ולא פליגי כאן ברה"ר וכאן בסימטא ואמאי קרי ליה רה"ר לפי שאינו רשות היחיד וה"נ מסתברא דא"ר אבהו אמר רבי יוחנן כליו של אדם קונין לו בכל מקום שיש לו רשות להניחו שם. יש לו רשות להניחו שם אין אין לו רשות להניחו שם לא ש"מ וא"ת והא לעיל קאמר ר' יוחנן מדד והניח על גבי סימטא קנה ואוקימנא בכליו של לוקח ומשמע דדוקא מדד ונתן לתוכו אבל לא מדד לא קני ליה כליו וי"ל דאם הניח בכליו של לוקח בלא מדידה בעי למימר ליה זיל קני ואי לא א"ל לא קנה דלא הוה דעתיה דליקני ליה כליו כיון דמחוסרין מדידה אלא לדעת שימדדם ואח"כ ימשכם ויזכה בהן אבל כשמדד המוכר ונתן לתוך כליו של לוקח לא בעי למימר ליה זיל קני והשתא ניחא דצריכי הני תרי מילי דר' יוחנן הך דלעיל כדפרישית והך דהכא לאשמועי' בכ"מ שיש לו רשות להניחו שם והא דאמר ר' יוחנן אפילו ברה"ר ואוקימנא בסימטא דהכא חדא מכללא דחבירתה איתמר. ת"ש ד' מדות במוכרין עד שלא נתמלאת המדה למוכר משנתמלאת המדה ללוקח בד"א במדה שאינה של שניהם אבל אם היתה מדה של אחד מהן ראשון ראשון קנה בד"א ברה"ר ובחצר שאין של שניהם אבל ברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנה או שיוציאנה מרשותו ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח ברשות הלה המופקדין אצלו לא קנה עד שיקבל עליו או שישכור את מקומו קתני מיהא ברה"ר מאי לאו ברה"ר ממש לא בסימטא. והא דתניא אם היתה מדה של אחד מהם ראשון ראשון קנה ואע"פ שלא נתמלאת המדה אוקימנא דף פו: כשהיו שנתות במדה. בעי מיניה רב ששת מרב הונא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח או לא אמר רבא ת"ש משך חמריו ופועליו והכניסן לתוך ביתו בין פסק עד שלא מדד בין מדד עד שלא פסק שניהם יכולין לחזור בהן פרקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד שניהם אין יכולין לחזור בהן מדד עד שלא פסק שניהן יכולין לחזור בהן ומדכליו דמוכר ברשות לוקח קנה כליו דלוקח ברשות מוכר לא קנה ודחי ליה במסבלי דתומי שמניחן ע"ג קרקע ואין כלי מפסיק ומעיקרא נמי מייתי מתני' דגיטין זרקו לתוך חיקה למפשט מינה דקני ודחי לה והדר תו קאמר פשוט מהא ברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנה או שיוציאנה מרשותו מאי לאו בכליו של לוקח לא בכליו של מוכר. מכאן משמע דמשיכה מהניא בכליו של מוכר דקתני דקנה כשמוציאה מרשותו ומשמע שהוציא מרשותו כמות שהוא עם הכלי וכן מוכח בפ"ק דמציעא דף ט: מהא דבעי ר"א משוך בהמה וקני כלים שעליה מי מהניא משיכה דבהמה לקנות כלים שעליה או לא. ומשמע דדוקא בבהמה הוא דמיבעיא ליה משום דבהמה אין נעשית בסיס לכלים אבל כלים פשיטא ליה דמהניא משיכתן למיקני כלים שבתוכן ואע"פ שלא אמר ליה משוך הכלי לקנות הפירות אלא שמשך בפניו ומוקי רישא בכליו של מוכר וסיפא בכליו של לוקח וחשיב להו תרי מדות אע"פ דכליו של לוקח קנה אף ברשות מוכר משום דאכתי יש חילוק ביניהן דברשות לוקח קונה ליה כליו אף בלא מדידה דכליו חשיב כמו משיכה ותנן משך ולא מדד קנה אבל ברשות מוכר לא קנה עד שימדוד המוכר לתוכו דהא אפי' בסימטא אמר לעיל דבעינן מדד ונתן לתוך קופתו ובמסקנא בעי למיפשט רבינא מהא דאמרי רב ושמואל כליו של אדם קונין לו בכ"מ לאו לאותויי רשות מוכר ודחי ליה רב אשי שאני התם דא"ל זיל קני שהקנה לו מקומו דהשתא הוי כליו של לוקח ברשות לוקח וכי תימא מאי איצטריך לאיתויי הא פשיטא דכליו של לוקח ברשות לוקח קנה. וי"ל דהא קמ"ל דלא תימא דלא מהני האי שאילת מקום להיות קנוי ללוקח בדברים בעלמא שיקנה לו כליו דהשואל קרקע או שוכר מחבירו צריך לקנותו בכסף או בחזקה כדאמר מעשר שני פ"ה מ"ט גבי עובדא דר"ג וזקנים עישור שאני עתיד למוד נתון לר"א בן עזריה ליהושע ומקומו מושכר לו ובפרק השואל דף צט: קאמר ר"א כשם שקרקע נקנית בכסף ושטר וחזקה כך שכירות קרקע נקנית בשטר כו' קמ"ל דדבור מהני הכא דודאי לענין שיקנה לו המקום בלא כליו כההוא עובדא דר"ג בעי קניית מקים אבל לענין קניית הכלי בדבור בעלמא שנתן לו רשות להניח שם כליו קני והשתא לא איפשיטא הך בעיא אי כליו של לוקח ברשות מוכר קני אי לא היכא דלא א"ל זיל קני נמצא דמספקא לן אם הכלי בטל לגבי הרשות או הרשות בטל לגבי הכלי הלכך כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה וכן נמי כליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה. אבל רב אלפס גורס בעי מיניה רב ששת מרב הונא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה או לא קנה אמר ליה לא קנה ומתוך שהשיב לו דלא קנה אלמא שהכלי בטל לגבי הרשות פסק נמי דכליו של מוכר ברשות לוקח קנה וגירסא זו לא ראיתי בשום ספר אלא ה"ג בכל הספרים א"ל תנינא זרק לתוך חיקה וכו' ובעי למיפשט דקני ודחי לה רב נחמן ולא מצינו כזאת בגמרא דבתר דפשיט ליה הבעיא שיביא בגמרא ת"ש לפשוט הבעיא הוה ליה למימר מיתיבי או לימא מסייע ליה הלכך נראה כיון דלא איפשיטא דלא קנה לא לזה ולא לזה. ומסקנא דמלתא מדד המוכר ונתן לתוך כליו של לוקח בסימטא ובחצר של שניהם קנה כדאמר רב אסי אמר ר' חנינא לעיל מדד והניח על גבי סימטא קנה ואוקימנא במודד לתוך קופתו ואם לא מדד לא קנה עד דא"ל זיל קני. ברה"ר לא קנה אע"פ שמדד ואע"פ שא"ל זיל קני. ברשות מוכר אי אמר ליה זיל קני קנה ואע"פ שלא מדד דכיון דאמר ליה זיל קני הוי כרשות לוקח ואי לא א"ל זיל קני לא קנה אע"פ שמדד. ברשותו של לוקח קנה אע"פ שלא מדד דלא גרע רשותו ממשיכה ותנן משך ולא מדד קנה ותנן נמי פרקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד קנה. כליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה לוקח אע"פ שאמר ליה זיל קני דבלשון זה אין הכלי שאול לו ולא דמי לכליו של לוקח ברשות מוכר דכשאמר ליה זיל קני נתן לו רשות להכניס כליו שם ואע"פ שאין המקום קנוי לו קנה כליו:

סימן טז[עריכה]

מדת סרסור עד שלא נתמלאת המדה למוכר ואפי' יש בה שנתות. משנתמלאת המדה היא מושאלת ללוקח וקנה כדרך שקנה לוקח בכליו. כי כן דעת הסרסור שתהא מושאלת ללוקח כשנתמלאה. וכשאמר אדם יזכה כלי שלי לחבירי או תזכה חצירי לחבירי במקח שהוא לוקח מחבירו קונה חבירו דחצירו כידו והרי הוא יכול לזכות לחבירו שלא ע"י אחרים והיינו דתניא ברשות הלה המופקדין אצלו לא קנה עד שיקבל עליו או שישכיר את מקומו אלמא בקבלה לחודא זכתה חצירו ללוקח וברשות מוכר לא מהני קבלה מדלא עירב רשות המוכר ורשות המופקדין וליתנינהו כחדא משום דמוכר לא מצי אקנויי חצירו ללוקח לזכות לו בנכסי המוכר אם לא בשכירות או בקנין כדאשכחן בעובדא דר"ג דאמר ומקומו מושכר לו אבל בדבור בעלמא לא היה יכול להקנות לו המקום כדי לזכות במה שנתן לו ר"ג וה"נ אמר בפ' כיצד משתתפין דף פב גבי עירוב ומזכה לו ע"י בנו ובתו הגדולים אבל לא ע"י בנו ובתו הקטנים אלמא אינו יכול לזכות רשותו לאחר ע"י עצמו. א"ל הונא בריה דמר זוטרא לרבינא מכדי פרקן קתני מה לי פסק מה לי לא פסק א"ל פסק סמכא דעתיה לא פסק לא סמכא דעתיה ובדבר שדמיו קצובין אע"פ שלא פסק קני ואי א"ל הריני מוכר לך ע"פ שישומו שלשה אע"פ שאין דמיו קצובין קני. ומשיכה קונה בכליו של מוכר כדתניא ברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנה או שיוציאנה מרשותו. משם משמע אפילו הוציאו כמו שהוא בכליו של מוכר:

סימן יז[עריכה]

תנן התם נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ושטר וחזקה ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה. אמר רבה לא שנו אלא דברים שאין דרכן להגביה אבל דברים שדרכן להגביה בהגבהה אין אבל במשיכה לא ודברים שאין דרכן להגביה אי אגבהינהו קננהו אע"פ שאין דרכן בכך דהא אוקימנא לההוא דהגונב כיס בשבת במידי דבעי מיתנא ואפ"ה קני לה בהגבהה דהא קתני הגונב כיס בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת שקנאו בהגבהה קודם שהוציאו: רב ושמואל דאמרי תרוייהו כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה. ואע"ג דאמר במתני' משך ולא מדד קנה שאני הכא שפירש כור אני מוכר לך שגילה בדעתו שלא רצה שיגמר המכר אלא בבת אחת כי היה צריך לדמי כור שלם: ואם היה מחובר וכו' ומשום דתלש ממנו כל שהוא קני אמר רב ששת הב"ע דאמר ליה יפה לי קרקע כל שהוא וקני כל מה שעליה:

סימן יח[עריכה]

מתני' המוכר יין ושמן לחבירו והוקרו או שהוזלו. עד שלא נתמלאת המדה למוכר משנתמלאת המדה ללוקח אם היה סרסור ביניהם נשברה החבית נשברה לסרסור. רישא איירי במדת סרסור ואין הסרסור שם אלא השאיל להם מדתו וסיפא מיירי בישנו שם ומודד להן בשכר וקמ"ל שהוא שומר שכר אף על החבית אע"פ שאין מקבל שכר אלא על המדידה:

סימן יט[עריכה]

וחייב להטיף לו שלש טיפין הרכינה ומיצתה הרי הוא של מוכר והחנוני אינו חייב להטיף שלש טיפין רבי יהודה אומר ע"ש עם חשיכה פטור:

סימן כ[עריכה]

השולח בנו אצל חנוני ופונדיון בידו למוד ומדד לו באיסר שמן ונתן לו את האיסר ושיבר את הצלוחית ואיבד את האיסר חנוני חייב ר"י פוטר שעל מנת כן שלחו ומודים חכמים לר' יהודה בזמן שהצלוחית ביד תינוק ומדד חנוני לתוכה החנוני פטור:

גמ' בשלמא בשמן ואיסר בהא פליגי דרבנן סברי לאודועיה שדריה ורבי יהודה סבר לשדוריה ליה שדריה אלא צלוחית אבידה מדעת היא תרגמוה רבה ורבי זירא כגון שנטל חנוני למוד בה לאחרים ובשואל שלא מדעת קמיפלגי רבנן סברי גזלן הוי הלכך קמה ליה ברשות זה ואע"ג דאהדריה לתינוק לא מיפטר מיניה עד דמיהדר למרה ורבי יהודה סבר שואל הוי:

סימן כא[עריכה]

אמר שמואל הנוטל כלי מן האומן על מנת לבקרו ונאנס בידו חייב וה"מ דקייצי דמיה. היה נראה לפרש דחייב משום דחשיב כשואל כדאמרינן במציעא בפרק האומנין דף פא. אהא דאמר רב חסדא לא שנו אלא שהחזירה בתוך ימי שאילתה אבל לאחר ימי שאילתה פטור. איבעיא להו פטור משואל וחייב כשומר שכר או דלמא שומר שכר נמי לא הוי אמר אמימר מסתברא פטור משואל וחייב כשומר שכר הואיל ונהנה ממנה. ותניא כוותיה דאמימר הלוקח כלים מבית האומן ע"מ לשגרן לבית חמיו ואמר לו אם מקבלין אותן ממני אתן לך דמיהן ואם לאו אתן לך כפי טובת הנאה שבהן ונאנסו בהליכה חייב בחזירה פטור מפני שהוא כנושא שכר ומדמייתי מינה סייעתא לההיא דהחזירה אחר ימי שאילתה משמע הא דקתני נאנסו בהליכה חייב הוי מטעם שואל וא"כ מילתיה דשמואל נמי מחמת שואל הוא כשנאנס דהא מההיא ברייתא מייתי סייעתא בנדרים לדשמואל. ומיהו רש"י פי' בההיא דהשוכר את האומנין נאנסו בהליכה חייב משום דחשיב כלוקח ומ"מ מייתי שפיר ראיה להא דאמימר דכי היכי דחשיב ליה בברייתא נושא שכר בשעת חזרה אע"פ שבטל המקח משום שהיה עד הנה כלוקח הכי נמי שואל לאחר שכלו ימי שאילתה אית לן לאחשוביה שומר שכר כיון שנהנה בשאלה עד עכשיו וכן נראה טעמא דשמואל דחשיב ליה בנדרים הנאת לוקח דודאי יקחנה דאיירי בזבינא חריפא כדאיתא התם וכן נראה לדקדק מההוא עובדא דלקמן דאייתי קרא לפום נהרא ומסיק דאין אדם מקדיש דבר שאין שלו ובשלמא אי הוי לוקח משום הכי הוי דבר שאין שלו אלא אי שואל הוי אמאי אין משאיל יכול להקדיש אטו אין משאיל יכול להקדיש מה שהוא שאול ביד אחרים מ"ש משוכר דאמר בערכין בפרק האומר משקלי עלי דף כא. המשכיר בית לחבירו והקדישו משכיר הבית קדוש. ואין לומר האי עובדא דלקמן דשקלי קרא לא ע"מ לבקר נטלו אלא ע"מ לקנות לגמרי א"כ מה מייתי האי עובדא על מילתיה דשמואל אלא ודאי לבקר נטלו ואם לא יכשר בעיניהם יחזירו לו הלכך נראה דלוקח הוי: ההוא גברא דאייתי קרא לפום נהרא אתו כולי עלמא שקיל קרא קרא אמר ליהוויין מקודשות לשמים אתו לקמיה דרב כהנא אמר להו אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו וה"מ דקייצי דמייהו אבל לא קייצי דמייהו ברשותיה קיימי וקדשי:

סימן כב[עריכה]

מתני' הסיטון מקנח מדותיו פעם אחת לשלשים יום ובעל הבית פעם אחת לי"ב חדש רשב"ג אומר חלוף הדברים. החנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל אמר רשב"ג בד"א בלח אבל ביבש אין צריך וחייב להכריע לו טפח היה שוקל לו עין בעין נותן לו גרומיו אחד לעשרה בלח ואחד לעשרים ביבש. הא דתנן חייב להכריע לו טפח היינו במקום שנהגו אבל אם היה שוקל לו עין בעין נותן לו גרומיו אחד מעשרה בליטרא לעשרה ליטרא דלח דלא הוי אלא חד ליטרא למאה ליטרין ואחד מעשרים בליטרא לעשרים ליטרין דיבש דהוי חד ליטרא לארבע מאה ליטרין:

גמ' מדאורייתא מנלן אמר ר"ל אמר קרא אבן שלמה וצדק אמרה תורה צדק משלך ותן לו א"ר לוי קשה עונשן של מדות יותר משל עריות שזה נאמר בהן חל וזה נאמר בהן אלה אל קשה ואלה קשה מאל ומאי עודפייהו הני אפשר בתשובה והני לא אפשר בתשובה:

מתני' מקום שנהגו למוד בדקה לא ימוד בגסה בגסה לא ימוד בדקה למחוק לא יגדוש לגדוש לא ימתיק:

גמ' ת"ר מניין שאין גודשין במקום שמוחקין ואין מוחקין במקום שגודשין ת"ל איפה שלמה וצדק. ומניין שאם אמר הריני מוחק במקום שגודשין ולפחות לו מן הדמים או הריני גודש במקום שמוחקין ולהוסיף על הדמים שאין שומעין לו ת"ל איפה שלימה וצדק רישא מיירי דקנה ממנו שתי מדות גדושות במקום שגודשין וא"ל תן לי ג' מחוקות דהיינו שתי גדושות דגודשא תילתא ואפ"ה אסור דאין לו רשות לשנות מנהג המדינה שבעיר ולא מיבעיא זה דאסור אלא אפי' במקום שקונין סאה גדושה בג' דינרין וא"ל תן לי סאה מחוקה בב' דינרין דס"ד ליהוי כקונה חצי המדה ר"ל דאסור אמר רמי בר אבא א"ר יוחנן מעמידין אגרדימין למדות ולשערים מפני הרמאין:

סימן כג[עריכה]

ת"ר המבקש לשקול לו ליטרא שוקל לו ליטרא חצי ליטרא שוקל לו חצי ליטרא רביע ליטרא שוקל לו רביע ליטרא מאי קמ"ל דמתקנינן מתקלי עד הכי. היה מבקש ממנו שלשה רבעי ליטרא לא יאמר לו שקול ג' רבעי ליטרא פירוש כל רביע ליטרא לבדה אלא שוקל לו ליטרא ומניח רביע ליטרא עם הבשר. היה מבקש לקנות עשרה ליטרין לא יאמר לו שקול לי אחת אחת והכרע לי אלא שוקל לו כולן בבת אחת והכרע אחד לכולן:

סימן כד[עריכה]

ת"ר נפש מאזנים תלויה באויר ג' טפחים וגבוה מן הארץ ג' טפחים וקנה ומיתנא שלה י"ב טפחים של צמרים ושל זגגים תלויה באויר שני טפחים וגבוה מן הארץ ב' טפחים וקנה ומיתנא שלה תשעה טפחים ושל חנוני ושל בעל הבית תלויה באויר טפח וגבוה מן הארץ טפח וקנה ומיתנא שלה ששה טפחים ושל תורטני תלויה באויר ג' אצבעות וגבוה מן הארץ ג' אצבעות וקנה ומיתנא שלה איני יודע והך קמייתא דמאי דגרדומאי:

סימן כה[עריכה]

ת"ר אין עושין משקלות לא של עץ בעץ ולא של אבר ולא של גיסטרון ולא של שאר מיני מתכות אבל עושה של צונמא ושל זכוכית היה אומר ר"ת דוקא משקלות ששוקלין בו בשר ושמן לפי שהלחות נדבק בהן ומתייבש ומכביד אבל משקלות ששוקלין בהן כסף וזהב ודבר יבש מותר לעשות של מתכת כדתניא פי"ב דכלים ומייתי לה בפרק הזהב סלע שנפסלה והתקינה להיות שוקל בה משקלות:

סימן כו[עריכה]

ת"ר אין עושין המחק לא של דלעת מפני שמיקל ולא של מתכת מפני שמכביד אבל עושה הוא של זית ושל שקמה ושל אשכרוע. ת"ר אין עושין המחק צדו אחד עב וצדו אחד קצר ולא ימחוק מעט מעט מפני שמפחית ללוקח ולא ימחוק בבת אחת מפני שמפחית למוכר ועל כולן א"ר יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומרה אוי לי אם לא אומרה אם אומרה שמא ילמדו הרמאין ואם לא אומרה שמא יאמרו אין ת"ח בקיאין במעשה ידינו. אמרה או לא אמרה ת"ש דאמר אמר רב שמואל בר ר"י אמרה ומהאי קרא אמרה כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם:

סימן כז[עריכה]

ת"ר לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה במדה זו מדת קרקע שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים במשקל שלא יטמין משקלותיו במלח במשורה שלא ירתיח והלא דברים ק"ו ומה משורה שהיא אחד משלשים וששה בלוג הקפידה תורה עליו. ק"ו הין וחצי הין שלישית ההין רביעית ההין לוג וחצי לוג ורביעית הלוג א"ר יהודה אמר רב אסור לאדם שישהה מדה יתירה וחסירה בתוך ביתו ואפי' יחדה לעביט של מי רגלים. אמר רב פפא לא אמרן אלא באתרא דלא חתימי אבל באתרא דחתימי אדחזי חותמא לא שקלי:

סימן כח[עריכה]

אמר שמואל אין מוסיפין על המדות יותר משתות ולא על המטבע יותר משתות והמשתכר לא ישתכר יותר על שתות ובלבד שלא הוקר השער:

סימן כט[עריכה]

ת"ר אוצרי פירות ומפקיעי שערים ומקטיני איפה ומלוי רבית עליהם הכתוב אומר לאמר מתי יעבור החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה מה כתיב אחריו נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם: אמר רב עושה אדם את קבו אוצר. פי' רשב"ם הא דאין אוצרין פירות היינו בעיר שרובה ישראל דוקא:

סימן ל[עריכה]

ת"ר אין משתכרין פעמים בביצים פליגי בהורב ושמואל חד אמר על חד תרתין וחד אמר תגר לתגרא:

סימן לא[עריכה]

ומתריעין על פרקמטיא ואפי' בשבת אמר ר' יוחנן כגון כלי פשתן בבבל ויין ושמן בארץ ישראל משום דמינייהו רובא דחיותייהו. אמר רב יוסף והוא דזל וקם עשרה בשיתא:


הדרן עלך המוכר את הספינה