רבינו אשר על הש"ס/בבא בתרא/פרק ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רא"ש | מאירי | ריטב"א | רשב"א | רמב"ן | יד רמה | ר' גרשום | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש | בן יהוידע

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א / ב[עריכה]

לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו ולא שיח ולא מערה ולא אמת המים ולא נברכת הכובסין אא"כ הרחיק מכותלי של חבירו שלשה טפחים וסד בסיד. מרחיקין את הגפת ואת הזבל ואת המלח ואת הסלעים מכותלו של חבירו שלשה טפחים וסד בסיד מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה ואת מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים. מרחיקין את הרחים שלשה טפחים מן השכב שהן ארבעה מן הרכב ואת התנור שלשה מן הכליא שהן ארבע מן השפה:

גמ' פתח בבור וסיים בכותל ליתני אא"כ הרחיק מבורו ג' טפחים. אמר אביי ואיתימא רב יהודה מכותל בורו שנינו ונמצא מרחיק מחלל הבור ששה טפחים והא קמ"ל דכותל בור ג' טפחים ונפקא מינה למקח וממכר כדתניא האומר לחבירו בור וכותליה אני מוכר לך צריך שיהא הכותל שלשה טפחים. ומתני' איירי בין בשדה שעשויה לבורות בין בשדה שאינה עשויה לבורות בשדה העשויה לבורות קמ"ל אליבא דרבא שהראשון הוצרך להרחיק שלשה טפחים והשני מרחיק מכותלו שלשה טפחים ובשדה שאין עשויה לבורות והראשון סמך למיצר קמ"ל דכותל בור שלשה טפחים והשני מרחיק מכותלו שלשה טפחים נמצא כונס לתוך שלו ששה טפחים דכיון דסמך הראשון ברשות מוטל על השני לעשות כל ההרחקה. וא"ת הא דפריך גמ' תנן לא יחפור אדם בור סמוך לבורו כו' בשלמא לאביי ניחא ולפי מאי דסלקא דעתך דמחלל בורו קאמר לאביי נמי תקשה כיון שהראשון סמך ברשות א"כ השני צריך להרחיק ששה טפחים מחלל בורו. ותירץ ה"ר משה מאיבר"א דלפי מאי דסלקא דעתך דמחלל בורו שנינו הוה סלקא דעתך נמי דשיעור הרחקת שתי בורות שלשה טפחים זה טפח ומחצה וזה טפח ומחצה אבל בתר דשנינן דמכותל בורו שנינו ולמדנו דשיעור הרחקת שתי בורות ששה טפחים מעתה אם סמך הראשון למיצר צריך השני להרחיק ששה טפחים. איתמר הבא לסמוך בצד המיצר אביי אמר סומך ורבא אמר אינו סומך בשדה שאין עשויה לבורות דברי הכל סומך והשני אם בא לחפור בור ירחיק ששה טפחים. כי פליגי בשדה העשויה לבורות אביי אמר סומך ואפילו לרבנן דאמרי מרחיקין האילן מן הבור עשרים וחמש אמה התם בעידנא דקנטע איתיה לבור אבל הכא בעידנא דקחפר ליתנהו לבור. רבא אמר אין סומך ואפי' לרבי יוסי דאמר זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו התם בעידנא דקא נטע ליתנהו לשרשיו דקא מזקי ליה. אבל הכא מצי א"ל כל מרא ומרא דקמחית מרפית לארעאי וקי"ל כרבא ואע"ג דקי"ל כר' יוסי דאמר זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו. הא קי"ל דמודה רבי יוסי בגירי דיליה והא גירי דיליה הוא. ת"ש מרחיקין את הגפת ואת המלח וכו' טעמא דאיכא כותל הא ליכא כותל סומך. תימה מאי פריך הכא ודאי מותר לסמוך כשאין שם כותל שאין מזיק לו כלום עתה וכשירצה זה לעשות כותל יסיר את הגפת. ותירצו התוס' דהנך מקלקלין נמי את הקרקע וכשירצה זה לעשות הכותל כבר הקרקע מקולקלת אי נמי יש טורח בסילוקם ויש לחוש שמא יתעצל מלסלקם כשיבנה הכותל. וה"ר יונה ז"ל תירץ דחייש שמא יחזיק בסמיכת דברים הללו שלש שנים ויטעון חזקה והיינו נמי טעמא דרבא דאמר אין סומך בשדה העשויה לבורות ולא אמרי' יסמוך עתה וכשיבא חבירו לחפור בורו סמוך לו יסלק בורו וירחיק שלשה דחיישי' שמא אחר שלש שנים יטעון חזקה ויאמר שברשות סמך ואין לומר משום דכל מרא ומרא כו' דהאי טעמא לא צריך לרבא אלא לר' יוסי אבל לרבנן בלא האי טעמא מרחיק ומתוך זה דקדק דאין אדם רשאי לפתוח חלון לחורבתו של חבירו לפי שיכול לומר לו שמא תחזיק עלי וכשאמלך לבנות חורבתי נמצא חלונך פתוחה לחצירי ותחזיק בהיזק ראיה וגם תזקיקני להרחיק ארבע אמות מכנגד חלונך. ואין דבריו נראין לי דאם איתא דמותר לסמוך גפת כשאין שם כותל ובור סמוך למיצר לא יוכל לטעון חזקה לעולם כיון דאין מזיק לו עתה ואין יכול למחות דכל מקום שאין יכול למחות אין חזקה כדמוכח לקמן בפרק חזקת הבתים דף נט. דתנן הזיז עד טפח יש לו חזקה ויכול למחות פחות מטפח אין לו חזקה ואין יכול למחות:

סימן ג[עריכה]

הלכך אם נמצא חלון פתוח לחורבה אין לו חזקה אם לא שיביא עדים שהחזיק בו שלשה שנים קודם שנעשה החורבה. ואדם שיש לו חלון פתוח לרשות חבירו ונחרב המקום טוב הוא שיעמיד עדים שהחזיק בחלון שלש שנים ויכתוב עדותו להיות בידו לזכות ולראיה שמא לאחר זמן יבנה זה חורבתו בפני חלונו ויאמר פתחת חלונך אחר שנעשה חורבה ולא הייתי יכול למחות כי לא הזקתני וגם אין לך חזקה. וכן בגגין שלנו שהן מכוסים ברעפים ואין עליהן תשמיש יכול לפתוח עליו חלון ואם אחר זמן יסתור זה גגו ויכול לראות מאותו חלון לחצר כופהו לסותמו ואין לו חזקה. הלכך חלון הפתוח לחצר חבירו והוא במקום גבוה ובא חבירו לבנות תחתיו ולעשות על הבנין גג שלי רעפים ואותו הבנין מונעו מלהסתכל בחצר יכול למחות בידו מלעשות הבנין והגג. כ? יאמר לו היום או למחר תסתור הבנין שלך ותכפיני לסתום חלוני כי תאמר אין לך חזקה כי היה פתוח על גג ואני לא אוכל למצוא עדים שהחזקתי בו שלש שנים בעוד שהייתי יכול להסתכל בחצירך: ת"ש מרחיקין את המשרה מן הירק ואת הכרישים מן הבצלים וכו' אמר רב פפא בלוקח. פרש"י שזרע חרדל ומכר חצי שדהו והלוקח בא להעמיד דבורים אי בלוקח כי איכא ירק אמאי ירחיק ועוד מאי טעמא דרבי יוסי אפילו משרה וירק נמי. אמר רבינא קסברי רבנן על המזיק להרחיק את עצמו ואע"פ שקדם החרדל בהיתר גמור צריך להרחיקו כיון שהוא מזיק הדבורים והדבורים אינם מזיקים לחרדל ואע"ג דבאילן הנסמך בהיתר הלוקח לא יקוץ שאני אילן דהפסד מרובה הוא וזו היא גירסת רש"י ופירושו. ורב אלפס נמי העמיד מתני' דחרדל בלוקח וקשה לגירסא זו ולפי' דלא מסתבר כלל שירחיק בעל החרדל מאחר שקדם בהיתר גמור בלוקח דמאי שנא מאילן. ועוד קשה למה המתין להקשות ממשנה השנויה השנויה ראשונה במשנה עד סוף הסוגיא. ועוד קשה דקתני בתוספתא ר' יוסי מתיר בחרדל מפני שאומר לו כדרך שאתה עושה בתוך שלך כך אני עושה בתוך שלי אלמא שהדבורים קדמו. על כן נראה כגירסת ר"ח ור"ת ז"ל. אלא אמר רבינא לעולם לאו בלוקח וקא סברי רבנן על המזיק להרחיק עצמו כלומר כשישנו שם דבר הניזק דבענין אחר לא מיקרי מזיק וחזר בו עכשיו מכל הני שינויי דלעיל דשני כי ליכא נמי לא סמיך. ורבא מודה לאביי דמותר לסמוך היכא דליתיה לדבר הניזוק. ולא מיקרי מזיק אלא כדאיתא לדבר הניזוק בשעה שסומך ולא אסר לסמוך אפילו לרבנן אלא בור דוקא משום דא"ל כל מרא ומרא מרפית ליה לארעאי ומיקרי מזיק אע"ג דלית ליה לבור. והא דקאמר רבא טעמא דכל מרא ומרא אליבא דר' יוסי לאו דוקא ר' יוסי קאמר אלא הכי קאמר אפי' ר' יוסי דלא אסר אלא בגירי דיליה הכא מודה משום דכל מרא ומרא. והוא הדין לרבנן נמי מהאי טעמא אסרי בבור ולא בשאר היזקות והשתא ניחא דנטר לאקשויי מהך משנה עד לבסוף דעד הנה דחה לו כל המשניות ומזו המשנה הוצרך לחזור בו והודה רבא דמותר לסמוך כל כמה דלא הוי דבר הניזוק חוץ מבור ובהא פליגי רבנן סברי בעל החרדל ירחיק שהוא מזיק ודבורים קדמו בהיתר. ורבי יוסי סבר תרוייהו מזקו אהדדי הלכך מתיר בחרדל ולא ירחיק לא זה ולא זה דמצי אמר ליה בעל החרדל לבעל דבורים לא דייך שסמכת אצל מצר שלי אלא שתכופיני להרחיק. נהי דבהיתר סמכת ולא הייתי יכול לעכב עליך. מ"מ שלא כהוגן עשית לקרב היזקך אצל מצר שלי. דאיבעי לך לאסוקי אדעתך שמא היום או מחר אזרע חרדל ויזיקו לי דבוריך. ומחמת שסמכת שלא כהוגן גם אני לא ארחיק. אסבול הזיקך וגם אתה תסבול הזיקי. ואע"ג דגבי בור כשהראשון סומך ברשות השני עושה כל ההרחקה. שאני בור שאם לא הרחיק מקלקל בורו של ראשון ומזיקו בידים אבל הכא לא מזיקו בידים:

סימן ד[עריכה]

ולא את נברכת הכובסין. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא מן המחמצן אבל מן הניידן ד' אמות איכא דרמו אמירמא דתניא עד שירחיק ארבע אמות והא אנן תנן שלשה טפחים אלא לאו ש"מ כדרב נחמן שמע מינה. איבעיא להו וסד בסיד תנן או דלמא או סד בסיד תנן ולא איפשיטא הלכך אם עשה אחד מהן איו כופין אותו לעשות יותר ואת מי רגלים מן הכותל וכו' תניא לא ישתין אדם מים בצד כותלו של חבירו אא"כ הרחיק ממנו שלשה טפחים במה דברים אמורים בכותל לבינים אבל בכותל אבנים מותר ומרחיקין את הרחים וכו' מ"ט משום טריא והא דתניא ושל חמור שלשה מן האצטרובל שהן ארבע מן הקלת התם מאי טריא איכא. משום קלא:

סימן ה[עריכה]

מתני' לא יעמיד אדם תנור בתוך שלו אא"כ יש לו על גביו גובה ארבע אמות היה מעמידו בעלייה עד שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים ובכירה טפח ואם הזיק משלם מה שהזיק רבי שמעון אומר לא נאמרו כל השיעורין הללו אלא שאם הזיק פטור מלשלם וליתא לדרבי שמעון דהא אוקמה אביי בשיטה בפרק הבית והעלייה דף קיח: ולא הוצרך לראיה זו דבלאו הכי הלכתא כרבים:

סימן ו[עריכה]

לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חבירו ולא רפת בקר באמת ביין התירו אבל לא רפת בקר:

גמ' תניא אם רפת בקר קודם לאוצר מותר אע"פ דהוו גירי דיליה משום דדירה שאני. בעי אביי כיבד וריבץ מהו. ריבה בחלונות מהו בנה עליה על גבי ביתו מהו תיקו. בעי רב הונא בריה דרב יהושע תמרי ורמוני מהו תיקו. וכיון דלא אפשיטו לא מזקיקנא ליה להרחיק. תנא ביין התירו מפני שמשביחו ולא רפת בקר מפני שמסריחו. אמר רב יוסף חמרא דידן אפילו קוטרא דשרגא קשי ליה:

מתני' חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר איני יכול לישן מקול הנכנסים ומקול היוצאים ומקול התינוקות אבל עושה כלים ויוצא ומוכרן בשוק ואינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחים ולא מקול התינוקות:

גמ' מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא א"ר פפא סיפא אתאן לתינוקות של בית רבן ומתקנת יהושע בן גמלא ואילך שתיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש וכבן שבע כי הא דא"ל רב לרב שמואל בר שילת עד בר שית לא תקבל מכאן ואילך תקבל וספי ליה כי תורא ואמר ליה רב לרב שמואל בר שילת כי מחית לינוקי לא תמחי אלא בערקתא דמסאנא דקרי קרי ודלא קרי ליהוי צוותא לחבריה:

סימן ז[עריכה]

אמר רבא מתקנת יהושע בן גמלא ואילך לא ממטינן ינוקא ממתא למתא והוא שיש בעיר עשרים וחמשה נערים ואז כופין זה את זה להושיב ביניהם מלמד ואין אחד מהן יכול לומר להוליכן לעיר הסמוכה להן שיש בה חמשים נערים ויש בה שני מלמדים ויחלוקו אלו העשרים וחמשה לשניהם אבל מבי כנישתא לבי כנישתא ממטינן ואי פסיק נהרא לא ממטינן איכא תיתורא ממטינן ואי איכא גמלא לא ממטינן. אמר רבא סך מקרי דרדקי עשרים וחמשא ינוקי אי איכא חמשין מותבינן תרי ואי איכא מ' מותבינן ריש דוכנא ומסייעין ליה ממתא. אבל עד מ' א"צ ריש דוכנא ומארבעים עד נ' יספיק בריש דוכנא:

סימן ח[עריכה]

אמר רב דימי מנהרדעא האי מקרי דרדקי דגריס ואיכא אחרינא דגריס טפי מיניה מסלקינן ליה דמזדהר בנפשיה למיגרס טפי משום קנאת סופרים:

סימן ט[עריכה]

אמר רבא הני תרי מקרי דרדקי חד דייק ולא גריס וחד גריס ולא דייק מותבינן ההוא דגריס ולא דייק דשבשתא ממילא נפקא רב דימי מנהרדעא אמר מותבינן ההוא דדייק ולא גריס דשבשתא כיון דעל על. והלכתא כרב דימי דבתראה הוא. ועוד דמייתי גמרא סייעתא למילתיה ממילתא דיואב:

סימן י[עריכה]

אמר רב מקרי דרדקי שתלא טבחא ואומנא וספר מתא כולן כמותרין ועומדין הן. כללא דמלתא כל פסידא דלא הדר כמותרה ועומד הוא:

סימן יא[עריכה]

תניא אחד מבני חצר שביקש ליעשות רופא אומן גרדי מלמד תינוקות בני חצר מעכבין עליו ודוקא תינוקות של עובדי כוכבים וכן שנים השרויין בחצר אחד היחיד מעכב על היחיד וכן היחיד מעכב על הרבים וכן מי שיש לו בית בחצר השותפין לא לרופא ולא לאומן ולא לגרדי ולא לסופר יהודי ולא לסופר ארמאי והאי דקאמר ולא לסופר ארמאי דמשמע לארמאי שאינו סופר יכול להשכירו היינו כשאינו מוצא להשכירו ליהודי בדמים הראוין אבל אם היה מוצא יהודי אין יכול להשכירו לעובד כוכבים כדאיתא בהגוזל בתרא דף קיד. האי מאן דזבין ארעא לעובד כוכבים אמצרא דישראל היו משמתינן ליה עד דמקבל עליה כל אונסא דאתייליד ואין חילוק בין שכירות למכר:

סימן יב[עריכה]

אמר רב הונא האי בר מבואה דאוקי ריחיא ואתא בר מבואה חבריה ואוקי גביה דינא הוא דמעכב עליו דאמר ליה קפסקת לחיותאי מיתיבי עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו ומרחץ בצד מרחצו של חבירו ואינו יכול למחות בידו מפני שיכול לומר לו אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי. תנאי היא דתניא כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהן חייט בורסי ולא אחד מבעלי אומנות ולשכינו אין כופיהו רשב"ג אומר אף לשכינו כופיהו וליתא לדרב הונא חדא דקם ליה כיחידאה והוא לא ידע מחלקותם דיפסוק הלכתא כרשב"ג. ועוד דר"ה בריה דרב יהושע דהוא בתראה סבר כרבנן דאמר רב הונא בריה דרב יהושע פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב ואי שייך בכרגא דהכא לא מצי מעכב בר מבואה אבר מבואה דנפשיה לא מצי מעכב: בעי רב הונא בריה דרב יהושע בר מבואה אבר מבואה אחרינא מאי מספקא ליה אי מיקרי שכינו כיון שדר בעיר או דלמא לא מיקרי שכינו אלא הדר עמו במבוי תיקו וכיון דלא איפשיטא לא מצי מעכב עליה. אמר רב יוסף מודה רב הונא במקרי דרדקי דלא מצי מעכב דאמר מר קנאת סופרים תרבה חכמה. אמר רב יוסף ומודה רב הונא בריה דרב יהושע ברוכלין המחזירין בעיירות דלא מצי מעכבי דאמר מר עזרא תיקן להן לבנות ישראל שיהו רוכלין מחזירין בעיירות שיהו תכשיטין מצויין לבנות ישראל. וה"מ לאהדורי אבל לאקבועי לא ואי צורבא מרבנן הוא אפילו לאקבועי כי הא דרבא שרא להו לרב יאשיה ולרב עובדיה לאקבועי דלא כהלכתא מ"ט כיון דרבנן נינהו לא ליטרדו מגירסייהו. הנהו דקולאי דאייתו דקולא לבבל אתו בני מתא וקמעכבי עלייהו אתו לקמיה דרבינא. אמר להו מעלמא אתו ולעלמא ליזדבנו וה"מ ביומא דשוקא אבל בלא יומא דשוקא לא וביומא דשוקא נמי לא אמרן אלא לזבוני בשוקא אבל לאהדורי במתא לא וכן בני עיר אחת דלא שייכי בכרגא בעיר אחרת שבאין שם ביום השוק יכולין להלוות ברבית לבני העיירות המתקבצין שם. הנהו עמראי דאייתו עמרא לפום נהרא אתו בני מתא וקמעכבי עלייהו אתו לקמיה דרב כהנא ואמר להו דינא הוא דמעכבי עלייכו פירוש אם רוצים למכור על יד על יד כדרך חנוונים אבל למכור סחורה בבת אחת אין יכולין לעכב עליהן. וה"ר יוסף הלוי ז"ל כתב ובלבד שמוכר כשער שאר חנוונים אבל אם מוכר יותר בזול אין מעכבין עליו כיון שהוא טוב לבני העיר. אמרו ליה אית לן אשראי במתא אמר להן זילו זבינו שיעור חיותייכו עד דעקריתו אשראי דידכו ואזליתו פירוש תמכרו כדי שתרויחו שיעור פרנסתכם עד שתגבו וכן היוצא מעירו לדור בעיר אחרת דלא שייך בכרגא של הראשונה וצריך לחזור כדי לגבות שטרי חובותיו יכול להלוות ברבית כדי פרנסתו כל ימי היותו בעיר לגבות חובותיו:

סימן יג[עריכה]

ותלמיד חכם המביא סחורתו לעיר מונעין כל בעלי סחורה שלא ימכרו עד שימכור את סחורתו כדי שלא יתבטל מלימודו כעובדא דרב דימי מנהרדעא דאייתי גרוגרות בספינה אמר ליה ריש גלותא לרבא פוק חזי אי צורבא מרבנן הוא לינקטו ליה שוקא:

סימן יד[עריכה]

מתני' מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו לא יסמוך לו כותל אחר אלא אם כן הרחיק ממנו ד' אמות החלונות בין מלמעלן בין מלמטן בין מכנגדן ארבע אמות:

גמ' וקמא היכי סמיך ומפרש לה רבא מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו ברחוק ד' אמות אם נפל הכותל לא יסמוך כותל אחר אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות כאשר היה מרוחק הראשון שנפל מאי טעמא דוושא דהכא מעלי להתם פי' ההילוך שדשים הקרקע ברגליהן אצל הכותל הנסמך עד ארבע אמות מהני להתם לכותל האחר ורבותא קא משמע לן אע"פ שזה ימים רבים היה מקום צר בין אלו שני הכתלים ונתקרבו העוברים אצל הכותלים ונדוש הרבה אפילו הכי צריך להרחיק כשנפל ובא לסמוך אחר: אמר רב לא שנו אלא כותל גינה אבל כותל חצר אם בא לסמוך סומך ורב אושעיא אמר אחד כותל גינה ואחד כותל חצר אם בא לסמוך אינו סומך אמר רבי יוסי בר חנינא ולא פליגי הא בעיר חדשה והא בעיר ישנה רבינו תם ז"ל כתב דדוקא בחצר הוא דמפלגינן בין עיר חדשה לעיר ישנה משום דבעיר ישנה רבו ההולכין אצל הכותל ונדוש הרבה אבל בבית דרך להעמיד תיבות וספסלים אצל הכותלים ואין דשין אצל הכותלים וצריך להרחיק אף בעיר ישנה. תנן החלונות מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ארבע אמות ותני עלה מלמטן שלא יעמוד ויראה מלמעלן שלא יציץ ויראה מכנגדן שלא יאפיל טעמא משום לא יאפיל אבל משום דוושא לא הכא במאי עסקינן מן הצד וכמה כמלא רוחב החלון וכמה טפח והלא מציץ דכיון דבא מן הצד אפילו גבוה ארבע אמות יכול לעמוד מרחוק עליו ולהציץ אמר רב זביד במרדד כותלו והא אנן תנן ד' אמות ועל כרחך מתניתין נמי צריך לאוקמי מן הצד דאיכא לאקשויי ממתניתין כי היכי דפריך מברייתא טעמא דאיכא חלונות אבל משום דוושא לא וצריך לאוקמא מן הצד לא קשיא כאן מצד אחד כאן משתי רוחות ברייתא מצד אחד וסגי בטפח ומתני' בשתי רוחות החלון יש שתי כתלים וצריך שיהיה בין שני הכתלים ד' אמות מלבד רחב החלון טפח מצד אחד וארבע אמות פחות טפח מצד אחר וכל היתר על טפח מצד אחד ימעט מצד אחר ואף על גב דאוקמא למתניתין מן הצד ולא איירי בכנגדן מ"מ נראה דה"ה מכנגדן צריך להרחיק ד' אמות דפשטא דמתני' הכי משמע אלא משום קושיא דדוושא צריך לאוקמא בבא מן הצד ועוד דמעיקרא דפריך טעמא דשלא יאפיל הוה פשיטא דכשכנגדו צריך ארבע אמות ומסברא זו לא חזר בו הגמרא:

סימן טו[עריכה]

מתני' מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות כדי שלא תקפוץ הנמיה ואת הכותל מן המזחילה ארבע אמות כדי שיהא זוקף את הסולם פירוש אם קנה ממנו להעמיד סולם בחצירו כדי לעלות למזחילה שלו שיערו חכמים דשיעור זקיפת סולם ארבע אמות:

סימן טז[עריכה]

גמ' לימא מתניתין דלא כרבי יוסי דאי כרבי יוסי האמר זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו פירש רש"י טובא מילי איכא במתניתין דלא כרבי יוסי אלא לימא דאף זו בשובך וסולם דלא כרבי יוסי וקשיא לן לפירושו דכל כמה דלא ידע טעמא דזימנין דמנח ליה וכו' מלתא דפשיטא היא דבכל הרחקות דמתני' יש שייכות נזק יותר מבהרחקת סולם מן השובך ואמאי מספקא ליה לגמרא אי איכא לאוקומא כרבי יוסי טפי מבכל אינך. הילכך נראה לרבינו חננאל ורב אלפס ז"ל דבכל הרחקות דמתני' פשיטא ליה לגמרא דרבי יוסי מודה בהו דהוו גירי דיליה לפי שבאותו דבר שהוא סומך מזיק לחבירו אבל בסולם אין מזיק אם לא שתבא הנמיה וכן אילן לא יזיק עד שיגדלו השרשים וסמיכת כותל לכותל נמי חשיב גירי דיליה דמיד כשסומך מונע דוושא. אפילו תימא רבי יוסי כי הא דאמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמר לן מודה רבי יוסי בגירי דיליה והכא נמי זימנין דבהדי דמנח ליה קפצא:

סימן יז[עריכה]

והא גרמא הוא אמר רב טובי בר מתנה זאת אומרת גרמא בניזקין אסור אע"ג דאם הזיק בגרמא פטור מ"מ לכתחילה יכול למונעו שלא יגרום לו היזק ומיהו קיימא לן דדינא דגרמי חייב כר"מ דמחייב במסכך גפנו על גבי תבואת חבירו ובנפרצה אומר לו גדור ובדן את הדין וזיכה את החייב דמחייב רבי מאיר אפילו לא נשא ונתן ביד ומראה דינר לשולחני ושורף שטרות של חבירו ומוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו ואחוי אחוויי בהגוזל בתרא דף קטז: וצריך ליתן חלוק בין כל הני דמחייבין ובין דבר הנקרא גרמא בנזקין דפטור כגון ההוא דכיצד הרגל דף כו: זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות אפילו קדם הוא וסילקן פטור וכן ההיא דשור שנגח את הפרה דף מז: דתנן הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ואכלתן בהמה של בעל הבית פטור ואם הוזקה בהן בעל הפירות חייב ואמר רב עלה בגמרא ל"ש אלא שהוחלקה בהן אבל אכלה והוזקה פטור והנותן סם המות לפני בהמת חברו פטור מדיני אדם ובפרק הכונס דף נט: תנן השולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן פטור מדיני אדם וכל הני דחשיב בריש הכונס פורץ גדר בפני בהמת חבירו כופף קמת חבירו בפני הדליקה עושה מלאכה במי חטאת והמבעית את חבירו. ובפרק החובל דף צא. תקע באזנו וחרשו פטור מדיני אדם דאיהו הוא דאבעית אנפשיה ושיסה בו את הכלב שיסה בו את הנחש ובפ' הכונס דף ס. ליבה ולבתו הרוח ויש לחלק דכל היכא דהוא בעצמו עושה ההיזק לממון חבירו וברי היזיקא מיקרי דינא דגרמי וחייב. שורף שטר או מוחל הוא בעצמו מזיק לממון חבירו וכן מראה דינר לשולחני כי במה שיאמר לו שהוא טוב הוא פוטר את הנותנו לו וכן אחוי אחויי ברי היזיקא דכיון דמראה ממון ישראל לעובד כוכבים אנס ברור הוא שיטלנו העובד כוכבים דאקשי' רחמנא לתוא מכמר ואין לך מעשה גדול מזה וכן נתייאש ממנה ולא גדרה דכיון דמעורב ממונו בממון חבירו ואוסרו ונתייאש מלגדור ברי היזיקא וחשיב ממנה וכן דן את הדין ומחייב את הזכאי ליתן לו או פטר את החייב או האכיל את הטריפה לכלבים על ידו הוי כעושה מעשה אבל כל הני הוו גרמא בעלמא דההיא דשיסה בו כלב ונחש לא ברי הזיקא כולי האי כמו מסור דשמא לא ישוך הכלב והנחש וההיא דזרק את הכלי מראש הגג כשזרק לא עשה מעשה הראוי להזיק שהרי היו תחתיו כרים וכסתות וכשסלקו נמי לא עשה מעשה בגוף הממון אף על גב דברי היזיקא ולא דמי למסור שמראה על גוף הממון וכמאן דקלייה דמי ושולח את הבעירה אין עושה מעשה בגוף הממון אלא החרש הוא שעשה את המעשה וכן פורץ גדר ממילא היא יוצאה ונותן סם המות לפני בהמת חבירו אין מאכילה ומבעית חבירו איהו הוא דמבעית אנפשיה ועוד יש לחלק דכל היכא דההיזק נעשה מיד בשעת מעשה נקרא דיני דגרמי כמו שורף שטר ומוחל וכן מראה דינר לשולחני כי מיד הוא פוטר אותו שנותנו לו ומסור בעידנא דאחוי כמאן דקלייה דמי וכן נתייאש מיד בשעת יאוש נעשה כלאים אלא שאין אוסר עד שיוסיף מאתים וכן דין והוראה ההיזק בא מיד אבל המסלק את הכרים בשעת סילוקו עדיין לא נשבר הכלי עד שיגיע לארץ וכן שיסה עד אחר שיסוי לא ישוך וכן השולח את הבעירה בשעה שנותנה לחרש אין מזיק וכן פורץ גדר עד שתאבד הבהמה והמבעית אחר שהבעיתו הוא מתפחד והולך וההיא דהעושה מלאכה במי חטאת חייב לרבי מאיר:

סימן יח[עריכה]

רב יוסף הוו ליה הנך תאלי דהוו אתו אומני ויתבי תותייהו אתו עורבי ואכלי דמא וסלקי אבי תאלי ומפסדי להו אמר להו רב יוסף אפיקו לי קורקור מהכא. אמר ליה אביי והא גרמא בניזקין הוא אמר ליה הכי אמר רב טובי בר מתנא זאת אומרת גרמא בניזקין אסור אמר ליה והא אחזיקו להו כלומר הם יטענו עליך חזקה אמר ליה הכי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אין חזקה לנזקין. רבינו תם ז"ל היה אומר אפילו הקנה בעדים יכול לחזור בו דקנין בטעות הוא דסבור היה שיכול לסבול ועתה אינו יכול לסבול ואין נראה לר"י מדקאמר אין חזקה לנזקין איכא למידק הא ראיה יש כדדייקינן לקמן דף מט: גבי ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו אלא ודאי ראיה מהניא אבל חזקה לא מהניא ולא אמרינן חזקה במקום שטר עומדת משום דאיבעי ליה למחויי דסבר לא בעינן למחויי דכולי עלמא ידעי דאין אדם מוחל על היזק כזה ולאו איתמר עלה רב מרי אמר בקוטרא ורב זביד אמר בבית הכסא רבינו תם אומר דוקא קוטרא דכבשן שהוא רב ומזיק ביותר כדאמר במרובה דף פב: אין עושין כבשונות בירושלים משום קוטרא וכן מצאתי בירושלמי שמזיק אין לו חזקה. אמר רבי יהושע בן לוי בחיי דרבנין בעשן תדיר כהדא איתתא הוה מדלקא קלא תחות רבי אלעזר בעא למחויי בידה אתא עובדא קמיה דרבי נשא אמר לא אמרו אלא בעשן תדיר וכן פירש רש"י בבית הכסא דוקא שלהן שהיו על גבי קרקע אבל שלנו שהן מכוסין לא ורב זביד אמר בבית הכסא א"ל הני לדידי כקוטרא ובית הכסא דמו רב יוסף איסטניס הוה כדאיתא בערבי פסחים דף קיג: שלשה חייהם אינם חיים הרחמנים והרתחנים ואניני הדעת אמר רב יוסף וכולהו איתנהו בי מכאן משמע דכל נזק שידוע שאין המערער יכול לסובלו אף על פי שסובלין אותו שאר בני אדם אין לו חזקה נגד מערער זה:

סימן יט[עריכה]

מתני' מרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה ולא יעשה אדם שובך בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח רבי יהודה אומר בית ארבע כורין כמלא שגר היונה ואם לקחו אפילו בית רובע הרי הוא בחזקתו:

גמ' אמר רב פפא ואיתימא רב זביד זאת אומרת טוענין ליורש וטוענין ללוקח יורש תנינא. הבא מחמת ירושה אינו צריך טענה לוקח איצטריכא ליה לוקח נמי תנינא לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי זו בחזקתה צריכא דאי אשמועינן גבי רשות הרבים אימור כונס לתוך שלו הוא אבל גבי שובך אימא לא ואי אשמועינן גבי שובך כיון דיחיד הוא אימור פיוסי פייסיה אי נמי אחולי אחיל גביה אבל גבי רשות הרבים מאן פייס ומאן מחיל צריכא: הרי זו בחזקתה והא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אין חזקה לנזקין רב מרי אמר בקוטרא רב זביד אמר בבית הכסא:

סימן כ[עריכה]

נפול הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך חוץ לחמשים אמה הרי הוא של מוצאו נמצא בין שני שובכות קרוב לזה שלו וקרוב לזה שלו מחצה על מחצה שניהם יחלוקו:

סימן כא[עריכה]

א"ר חנינא רוב וקרוב הלך אחר הרוב ואף על גב דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא אפילו הכי רובא עדיף וכן הילכתא ומילתא דפשיטא הוא דתניא ובנמצא הלך אחר הרוב אפילו נמצא קרוב לנבילה אלא רבי חנינא אפילו קורבא דמוכח אתא לאשמועינן דאזלינן בתר רובא ואף על גב דאותביה רבי זירא לאו משום דפליג עליה אלא לישא וליתן כדי לברר דבריו תדע דהא מברייתא דתני רבי חייא קאמר ש"מ תלת ש"מ רוב וקרוב הלך אחר הרוב כו' וש"מ איתא לדר' זירא:

סימן כב[עריכה]

איתמר חבית שצפה על פני הנהר אמר רב נמצא כנגד עיר שרובה עובדי כוכבים אסורה כנגד עיר שרובה ישראל מותרת ושמואל אמר אפילו בעיר שרובה ישראל אסורה אימור מההיא דקירא אתאי לימא בדרבי חנינא קא מיפלגי לא דכולי עלמא אית להו לדרבי חנינא והכא בהא קא מיפלגי מר סבר אם איתא דמההיא דקירא אתא עקולי ופשורי הוו טבעי לה ומר סבר חריפותא דנהרא נקט ואתאי והילכתא כרב באיסורי. ואם נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל מותרת אפילו נמצאת קרוב לבית העובד כוכבים דאזלינן בתר רוב העיר. ההוא חצבא דחמרא דאשכח בפרדיסא דערלה שרייה רבינא דאזלינן בתר רובא אע"ג דהוי קורבא דמוכח והוא הדין אפילו ענבי נמי שרי והא דלא אזלינן בתר רובא דעלמא לאוסרו משום יין נסך משום דרובא דגנבי ישראל נינהו כדאיתא פרק בתרא דמסכת ע"ז דף ע.:

סימן כג[עריכה]

הנהו זיקי דחמרא דאשתכח בי קופאי שרא ליה רבא אע"ג דרובא דעלמא עובדי כוכבים נינהו רובא דשפוכאי ישראל נינהו וה"מ רברבי אבל זוטרי אימור מעוברי דרכים נפול ואי איכא רברבי בהדייהו אימור באברורי הוה מנחי:

סימן כד[עריכה]

מתני' מרחיקין את האילן מן העיר כ"ה אמה ובחרוב ובשקמה חמשים אמה אבא שאול אומר כל אילן סרק חמשים אמה אם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים. ואם האילן קדם קוצץ ונותן דמים ספק זה קדם ספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים. מרחיקין גורן קבוע מן העיר חמשים אמה ולא יעשה אדם גורן קבוע בתוך שלו אא"כ יש לו חמשים אמה לכל רוח ומרחיק מנטיעותיו של חבירו ומניח בכדי שלא יזיק מרחיקין את הנבילות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר נ' אמה אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר ר"ע אומר לכל רוח הוא עושה חוץ מן המערב ומרחיק חמשים אמה:

סימן כה[עריכה]

ומרחיקין את המשרה מן הירק ואת הכרישים מן הבצלים ואת החרדל מן הדבורים רבי יוסי מתיר בחרדל:

גמ' תניא רבי יוסי מתיר בחרדל מפני שיכול לומר לו עד שאתה אומר לי הרחק חרדלך מדבוריי הרחק דבורך מחרדליי שבאות ואוכלות לגלוגי חרדליי תוספתא תניא רבי יוסי מתיר בחרדל מפני שיכול לומר לו כדרך שאתה עושה בתוך שלך כך אני עושה בתוך שלי וכן היה רבי יוסי אומר מרחיקין את הדבורים מן העיר חמשים אמה כדי שלא ינשכו את האדם רבי אליעזר אומר מגדל דבורים כמגדל כלבים רבי נתן אומר מרחיקין את הכבשונות מן העיר חמשים אמה לעיל דף יח: אסיקנא דהא דקאמר רבי יוסי מתיר בחרדל לאו דוקא חרדל דהוא הדין במשרה וירק נמי שרי דקסבר רבי יוסי על הניזק להרחיק עצמו כדתנן רבי יוסי אומר אע"פ שהבור קדם לא יקיץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו אלא לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי אפילו משרה וירק נמי אלא לדידכו דאמריתו על המזיק להרחיק עצמו תינח משרה וירק דהני מזקי הני והני לא מזקי הני אלא חרדל ודבורים תרוייהו מזקי אהדדי ורבנן דבורים לחרדל לא מזקי אי בבינתא לא משכחת ליה אי בטרפא הדר פארי וקי"ל כרבי יוסי והני לאו גירי דיליה נינהו דבשעה שזורע הכרישים אכתי לא מזקי לבצלים עד שיגדלו וכן כשזורע את החרדל ומכסם בעפר לא משכחי ליה דבורים עד אשר יצמח ויגדל וכן כשסומך את המשרה ומרחיק כדין הרחקת בור שיח ומערה אין מזיק לירק עד שישהו זמן מרובה ויסריחו וכולהו דמו לבור ואילן:

מתני' מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה והחרוב והשקמה חמשים אמה בין מלמעלן בין מלמטן בין מן הצד אם הבור קדם לאילן קוצץ ונותן דמים ואם האילן קדם לא יקוץ ספק זה קדם ספק זה קדם לא יקוץ רבי יוסי אומר אף על פי שהבור קדם לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו:

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא הוה אמר מודה רבי יוסי בגירי דיליה:

סימן כו[עריכה]

פאפי יונאה עני והעשיר הוה בנה אפדנא הוו הנך עצרי בשיבבותיה כי הוו דייקי שומשמי הוה ניידא אפדנא אתו לקמיה דרב אשי אמר להו כי הוינן בי רב כהנא הוינן אמרי' מודי ר' יוסי בגירי דיליה וכמה כדנייד נכתמא אפומא דחצבא ואם הוחזקו בתשמיש זה שלש שנים לא הוי חזקה דאם החזיק קודם שבנה האפדנא לא הוי חזקה לפי שלא היה בידו למחות כל זמן שאין מזיק לו כדפרישנא לעיל דחזר בו רבא והודה לו שמותר לסמוך כל זמן שאין הניזק לשם חוץ מבור משום דכל מרא ומרא דקא מחית מרפית לארעאי וכיון שלא היה יכול למחות לא הוי חזקה כדפרי' לעיל ואם החזיק אחר שבנה נמי לא הויא חזקה דדמי לקוטרא ובית הכסא דאין הדעת סובלת היזק כזה שיפול כותלו ואם הזיקו בנדנוד והפילו את הכותל ושברו את הכלים חייבין לשלם דחשיבי כמזיק בידים. הרמב"ם ז"ל:

סימן כז[עריכה]

דבי בר מריון בריה דרבי אבין כי הוו נפצי כיתנא אזלא רקתא ומזקא לאינשי אתו לקמיה דרבינא אמר להו כי אמרינן מודה רבי יוסי בגירי דיליה הני מילי היכא דאזלא מכחו אבל הכא זיקא הוא דקממטי ליה מתקיף לה מר בר רב אשי מ"ש מזורה ורוח מסייעתו אמרוה רבנן קמיה דאמימר אמר היינו זורה ורוח מסייעתו וכן הילכתא והני מילי לענין איסורא דאסור למיגרס הזיקא לאינשי כדאמר גרמא בנזקין אסור אבל לענין תשלומין פטור דגרסינן בפרק הכונס דף ס. אמר רב אשי כי אמר זורה ורוח מסייעתו הני מילי לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בעלמא הוא וגרמא בנזקין פטור:

סימן כח[עריכה]

מתני' לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אא"כ הרחיק ממנו ארבע אמות אחד גפנים ואחד כל אילן היה גדר בינתים זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן היו שרשים יוצאים לתוך שדה חבירו מעמיק להן שלשה טפחים היה חופר בור שיח ומערה קוצץ ויורד והעצים שלו:

גמ' תניא ארבע אמות שאמרו כדי עבודת הכרם. אמר שמואל ל"ש אלא בארץ ישראל אבל בבבל שתי אמות תניא נמי הכי לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אא"כ הרחיק ממנו שתי אמות והא אנן תנן ד' אמות אלא שמע מינה כדשמואל שמע מינה רבה בר רב חנן הוו ליה הנך תאלי אמיצרא דפרדיסא דרב יוסף הוו אתו צפורי ויתבי בתאלי ונחתי בפרדיסא ומפסדי ליה אמר ליה זיל קוץ אמר ליה והא ארחיקו ליה אמר ליה ה"מ לאילנות אבל לגפנים בעי טפי וכל שכן בשדה לבן והא אנן תנן אחד גפנים ואחד כל אילן ומשמע ליה דהכי קאמר אחד מקום גפנים ואחד מקום כל האילן צריך להרחיק ממנו נטיעת האילן ארבע אמות דאי אאילן הנסמך קאמר פשיטא דאחד נוטע גפנים ואחד נוטע כל אילן צריך להרחיק ארבע אמות. ה"מ אילנות לאילנות וגפנים לגפנים אבל אילנות לגפנים בעי טפי ואף על גב דקיימא לן הלכה כרבי יוסי הא אמרי' מודה רבי יוסי בגירי דיליה והאי נמי גירי דיליה היא דכשרואה בעל האילן עופות יושבין על האילן מפריחן והולכין ויושבין בגפן וצריך להרחיק לפי האומד כאשר יפריחו העופות מן האילן כדי שייטתם קודם שינוחו וכן אמר רב יוסף אפיקו לי קורקור מהכא משום דמפסדי בפירות אמר ליה אנא לא קייצנא דאמר רב האי דיקלא דטעון קבא אסור למיקצייה ואמר רבי חנינא לא שכיב שכחת ברי אלא דקץ תאינתא בלא זימניה מר אי ניחא ליה ליקוץ ולדחייה בעלמא קא מיכוין דהא תנן במתניתין אם הבור קדם קוצץ אי נמי לא מסתבר ליה האי סברא דרב יוסף והיה לו שום טעם לחלק בין הך דהכא ובין ההוא דלעיל דאפיקו לי קורקור מהכא ונראה דהילכתא כרב יוסף מדאמר ליה זיל קוץ וכיון דבשלו אמר לעשות מעשה כ"ש בשל אחר ותימה לי למה לא הביאה רב אלפס ומסקינן הא דתנן במתני' קוצץ ויורד והעצים שלו ה"מ חוץ לשש עשרה אבל תוך שש עשרה לבעל האילן:

מתני' אילן שהוא נוטה לשדה חבירו קוצץ מלוא המרדע מעל גבי המחרישה ובחרוב ובשקמה כנגד המשקולת בית השלחין כל האילן כנגד המשקולת אבא שאול אומר כל אילן סרק כנגד המשקולת אינן שהוא נוטה לרשות הרבים קוצץ כדי שיעבור גמל ורוכבו רבי יהודה אומר טעון פשתן או זמורות רבי שמעון אומר כל האילנות לפי המשקולת מפני הטומאה:


הדרן עלך לא יחפור