בבא בתרא פב א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
עד שתהא לקיחה והבאה כאחד והא ליכא א"ל רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי מכדי פסוקי נינהו ליקרי א"ל משום דמחזי כשיקרא רב משרשיא בריה דרב חייא אמר דלמא אתי לאפקועינהו מתרומה ומעשר:
הגדילו לא ישפה כו':
היכי דמי מן הגזע והיכי דמי מן השרשין א"ר יוחנן אכל שרואה פני חמה זהו מן הגזע ושאינו רואה פני חמה זהו מן השרשין וליחוש דלמא מסקא ארעא שירטון וא"ל תלתא זבינת לי ואית לי ארעא אלא אמר רב נחמן ביקוץ וכן אמר רבי יוחנן יקוץ אמר רב נחמן נקיטינן דקל אין לו גזע סבר רב זביד למימר אין לו גזע לבעל דקל דכיון דלמחפר ולשרש קאי אסוחי מסח דעתיה מתקיף לה רב פפא והא קונה שני אילנות דלמחפר ולמשרש קיימי וקתני דיש לו גזע אלא אמר רב פפא גאין לו גזע לבעל דקל לפי שאין מוציא גזע ולרב זביד קשיא מתניתין דזבין לחמש שנין:
קנה שלשה קנה קרקע:
וכמה א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן דהרי זה קנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן
רשב"ם
[עריכה]מכדי פסוקי נינהו ליקרי - ואמאי עביד להו כדר' יוסי כמו שמביא מספק כך יהא קורא מספק כאדם שקורא בתורה:
משום דמיחזי כשיקרא - שהרי בשביל הבאת ביכורים קא קרי ושמא לאו בקרקע שלן גדלו וקא משקר וכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני (תהלים קא) אבל כשקורא בתורה לא מיחזי כשיקרא:
דלמא אתי לאפקועינהו כו' - מאן דחזי דקרי עלייהו כביכורים ודאים כשיהיו לו ביכורים כאלו לא יפריש מהן תרומה דקסבר ביכורים ודאין הן אי נמי האי גברא גופיה הלכך עבוד בהו היכרא שלא לקרות:
כל שרואה פני חמה - היינו כל האילן חוץ מן הקרקע:
ושאינו רואה פני חמה - היינו מתחת לקרקע:
וליחוש זימנין דמסקא כו' - כיון דאמרת מן הגזע היינו כל שרואה פני החמה ואפילו סמוך לקרקע הרי הוא של בעל האילן וא"כ היכי תקון רבנן מילתא דאתי בה מוכר לידי פסידא והא זימנין שיש לו אילן אחד בתוך שדה של חבירו ואמור רבנן דהיוצא מן הגזע שלו ומסקא ארעא שירטון ותגביה הקרקע עד שיתכסה אילן היוצא מן הגזע מקצתו בקרקע ויראו כשלשה אילנות וכגון שהיה רוחב בין הגזע לאילן כשיעור המפורש לפנינו ויטעון לוקח שיש לו קרקע ויפסיד המוכר דהוי כשלשה אילנות וקנה קרקע והוה להו לרבנן למימר היוצא מן הגזע יחתוך בעל האילן פן יפסיד המוכר:
אמר רב נחמן יקוץ - מתניתין דקתני היוצא מן הגזע שלו לא שיניחנו כך ויגדל אלא הרי הוא שלו על מנת לקצוץ ולשרוף:
נקטינן - מרבותינו דקל אין לו גזע לקמיה מפרש:
אין לו - היוצא מן הגזע לבעל הדקל דכיון דלחפור ולשרש קאי כשייבש האילן דהא לא קנה קרקע:
אסוחי מסח דעתיה - בעל הדקל מן העתיד לצאת מן הגזע דסבור הוא שמא ייבש הדקל מהרה ולא יוציא גזע דלא דמי לשאר אילנות שאם יבשו בראשון קוצצן למטה וחוזרין וגדילין שהרי גזען מחליף כדתניא לעיל (דף פ:) אבל דקל מאחר שייבש אין לו תקנה כדתניא לעיל בדקלים ובארזים חופר ומשרש הלכך מייאש מן היוצא מן הגזע ולא נתכוין לקנותו:
והא הקונה שני אילנות - דמתני' בכל אילנות מיירי ואפילו בדקלים ואע"ג דלחפור ולשרש קיימי כשימותו דהא אין לו קרקע אפי' הכי קתני מתני' דיש לו גזע:
אלא אמר רב פפא - לא תיתלי טעמא דאסוח דעתא בחופר ומשרש אלא אין לו גזע לבעל הדקל כדקאמרת ולא מטעמיך:
אלא לפי שאין דרך - דקל להוציא מן הגזע כלום אלא מלמעלה בראשו גדילים כל ענפיו והלכך עולין לו בחבל כדאמרן בהמוכר את הבית (לעיל דף סט:) ומשום הכי הסיח דעתו ואפי' אי מיקרי ויוצא מן הגזע הרי הוא של בעל הקרקע ומתני' באילנות הרגילין להוציא גזע מיירי ולא בדקל הואיל ולא שכיח להוציא גזע דכל מילתא דלא מסיק לוקח אדעתיה לא קני:
ולרב זביד - דסבירא ליה דמוציא גזע:
קשיא מתני' - דבכל אילנות המוציאין גזע מיירי:
דזבין ליה לחמש שנין - שאף אם ימות יטע אחר במקומו והלכך כיון דמשעבדא ליה ארעא לזמן קצוב לא מסח דעתיה מן הגזע אבל היכא דזבין סתמא שאפילו אם ימות לסוף יום או יומים לעקור ולשרש קאי התם ודאי מסח דעתיה:
תחתיהן - תחת עיקר האילנות והנופות:
וביניהן - קרקע מגולה שבין נופות אילן זה לנופות אילן זה:
וחוצה להן - סביב האילנות מקום שכלין נופותיהן ולחוץ:
תוספות
[עריכה]בדרך מביא ואינו קורא. תימה הא נראו לקריאה ונדחו והוה לן למימר ירקבו כדא"ר זירא בפרק בתרא דמכות (דף יח: ושם) הפריש ביכורים לפני החג ועבר עליהם החג ירקבו משום דקודם החג הוו חזו לקריאה ואחר החג תו לא חזו וחשיב להו מטעם זה התם אין ראוים לבילה דבילה מעכבת בהן ותירץ רבינו חיים דהכא איירי כגון שהיה בדעתו מתחלה כשבצרן לשגרן ביד אחר דאז יכול לשגרן ביד אחר כאילו לא נראו לקריאה מעולם כדמוכח בירושלמי דביכורים (פ"א) דגרס התם ר' יוחנן וריש לקיש בשם רבי אושעיא אומר כשלקטן לשלחן ביד אחר אבל אם לקטן להביאן הוא לא ישלחנו ביד אחר דכל הביכורים שנראו להיתר קריאה אין נתרין אלא בקריאה וקאמר בתר הכי מתניתין פליגא הפריש ביכוריו ומכר שדהו מביא ואינו קורא קיימונה שנתן דעתו למכור משעה ראשונה והא דתנינא יבש אילן או נקצץ מביא ואינו קורא כשייבש משעה ראשונה ולפי זה הפריש ביכורים לפני החג על מנת להביאן לאחר החג לא ירקבו אלא אחר החג מביא ואינו קורא ומה שפירש הקונטרס דבצירה היא הלקיחה אין נראה לרבינו תם דלקיחה לא משמע בצירה אלא לקיחה מתוך הבית ועוד דלא קתני או מת שליח אלא ומת משמע דמת הויא לקיחה והבאה בתרתי ועוד דהכי הוה ליה למיתני בצרן ושגרן ביד שליח או בצרן שליח והוליכן הוא אלא נראה לר"ת דלקיחה שהיא מתוך הבית הויא לקיחה ובצרן אורחא דמילתא נקט שהוא רגיל ללקט מה. (שנראה בעיניו) ולא שליח משום דביכורים אין להם שיעור:
עד שתהא לקיחה והבאה באחד. פ"ה דבצרן שליח והביאן לירושלם קורין בעלים דשלוחו של אדם כמותו ויכול לקרות הנה הבאתי וגו' ואין נראה שיקראו בעלים כדמשמע בירושלמי:
מתקיף לה רב פפא והא קונה שני אילנות דלחפור ולשרש קיימי כו'. פי' הקונטרס דפריך משום דמתניתין לא מפלגא ומיירי אפילו בדקל ותימה דאם כן מאי משני רב פפא לדידיה נמי תקשי ומה שתירץ בקונטרס זהו דוחק ועוד דמפרש דמזבין ליה לחמש שנים שאם ימות תוך כך יטע אחר במקומו הא קתני ואם מתו אין לו קרקע היינו שלא יטע אחר במקומו דאי לזרוע תחתיו קאמר דאין לו קרקע כשמתו פשיטא דהא אפי' בעודן האילנות חיות קתני דלא קנה קרקע ונראה לרבינו תם דרב זביד נקט דקל וכל דדמי ליה כגון ארזים ושאר אילנות שכבר נקצצו פעם אחת דתו אי יבשי אין גזען מחליף והשתא פריך ליה רב פפא שפיר דמסתמא מתני' איירי ברוב אילנות דקלים וארזים ושאר אילנות שנקצצו מרובין משאר אילנות שלא נקצצו ומשני דמתני' איירי דזבין ליה לחמש שנים ומסתמא לפי שהן נטיעות ואין דרכן למות בה' שנים איירי ולא אסח דעתיה ומיהו אם מתו תוך ה' שנים לא יטע אחרים במקומן ובג' אילנות דקנה קרקע יטע אחרים במקומן עוד מפרש ר"ת לפי שיטת ר"ח דלא גרס במילתיה דרב זביד אין לו גזע לבעל הדקל אלא סבר רב זביד למימר אין לו גזע כלומר אין לו דין גזע דנימא העולה משרשים לבעל הקרקע אלא הכל לבעל הדקל ואפי' העולה מן השרשים כיון דלחפור ולשרש קיימי דכשיבש האילן יקח בעל האילן את השרשין ויחפור וישרש את הכל אסוחי אסח דעתיה בעל הקרקע ולאו דוקא נקט דקל דהוא הדין שאר אילנות והיינו טעותא דא"כ אמאי קאמר רב נחמן דקל ומתני' לא קשיא דהא משני ליה בדזבין ליה לה' שנים ובתר חמש שנים הדרי למוכר דלא קיימי השתא לחפור ולשרש ואין להקשות לכל הפירושים דכיון דלוקח מסתלק מן האילנות לאחר ה' שנים היכי אית ליה העולה מן הגזע שהיא שלו לקוץ כדאמר רב נחמן לקוץ הא אפי' ענפים שבאילן אין יכול לקוץ כדאמרינן בהמקבל (ב"מ קט. ושם) המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות אין לו קורות שקמה ואמר אביי שקמה אין לו שבח שקמה יש לו ורבא אמר אפי' שבח שקמה אין לו פי' ענפים שגדלו אחר שקבל שדהו והלכה כרבא דשאני הכא דאם לא היה קוצץ היה לוקח פירות הגדילים ביוצא מן הגזע ולכך כשאומר לו לקוץ משום דחייש דלא לימא תלת זבנת לי הרי הוא של לוקח תחת הפירות ולר"י נראה דסלקא דעתיה דרב פפא דרב זביד ה"ק דוקא דקל אין לו גזע לבעל הדקל דאסוחי אסח דעתיה לפי שכשמתייבש בראשו וקוצצין אותו שוב אין מחליף גזעו דסבור הוא שלא יעלה כלום מן הגזע קודם שיתייבשו אבל שאר אילנות שיכול לקצוץ כשיתייבשו בראשן ויחליפו גזע לא מסח דעתיה ומשום הכי פריך ליה רב פפא ממתניתין דקנה ב' אילנות יש לו גזע והא קיימי לחפור ולשרש אפי' שאר אילנות כשמתייבשין בראשן ואע"ג דגזען מחליף אין מועיל לו כלום דאין יכול לקצוץ כדי להחליף גזע כדמוכח לקמן (דף פג.) דתניא גבי שני אילנות לפיכך יבש או נקצץ אין לו קרקע משמע נקצץ אע"פ שלא יבש עדיין וראוי להחליף גזע וא"כ מה לי דקל מה לי שאר אילנות כך זה עומד ' לשרש ולחפור כשייבש בראשו כמו זה ולבסוף מסיק רב זביד מתניתין דזבנה לה' שנים שאם יבש בתוך ה' יקצצו להחליף גזעו ומכר לו האילן בחייו לפיכך לא מסח דעתיה והשתא רב זביד דנקט דקל לאו דוקא דהוא הדין שאר אילנות אלא משום דשאר אילנות לא פסיקא ליה דפעמים יש להם גזע כשמוכרן לה' שנים לקצצן כדי להחליף גזע אבל דקל לא שייך למכרו לה' שנים כדי לקצצו כדי להחליף גזעו דאין ' גזעו מחליף ומיהו קשה לפי' זה דבקנה אמאי קתני דאם מתו יש לו קרקע ויטע אחר במקומו כיון דמתני' איירי דזבין לה' שנים
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]נה א מיי' פכ"ד מהל' מכירה הלכה ז', סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ז סעיף י':
נו ב מיי' פכ"ד מהל' מכירה הלכה ז', טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ז סעיף ט':
נז ג מיי' פכ"ד מהל' מכירה הלכה ז', טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ז סעיף י':
נח ד מיי' פכ"ד מהל' מכירה הלכה א' והלכה ב, טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ז סעיף ו':
ראשונים נוספים
אמר ליה משום דמחזי כשקרא. דמספיקא היכי מצי למיקרי מן האדמה אשר נתת לי ה':
ורב משרשי' בריה דרב חייא אמר. משום הכי לא מצי למקרי דכי קרי בכי האי גוונא אתי לאפקועינהו מתרומה ומעשר דביכורים לאו בני תרומה ומעשר נינהו:
כל שרואה פני החמה. כל שעולה וגדל מן הקלח של עץ מאותו שרואה פני חמה היינו הגזע והוי של בעל האילן וכל שעולה מאותו שאינו רואה פני חמה. מכוסה מן הקרקע היינו מן השרשים והרי הן כקרקע:
והעולה מן הגזע אמאי שלו וליחוש דלמא מסקא ארעא שירטן גרבי ל"א בלע"ז[2]מן הגזע וקלחו כלומר שהגדילו ומיחזו כג' בדי אילנא יאמר הלוקח אלו ג' אילנות זבינת לי ואית לי ארעא:
יקוץ. כלומר כשיגדיל מן הגזע יכול בעל הבית לכופו לבעל האילן לקוצצו כדי שלא יחזיק בקרקע:
דקל אין לו גזע. שאם מכר דקל לחבירו ויבש אין לו ללוקח בגזעו של דקל כלום. דכיון דלחפור ולשרש קיימי כדאמר לעיל בדקלים ובארזים חופר ומשרש אסוחי מסח דעתי' הלוקח דקסבר דבעל הקרקע שיחפור ויקח השרשים יקח נמי הגזע. אותן שרשים הרואין פני החמה:
והא קונה שני אילנות. בתוך של חבירו דלחפור ולשרש קיימי כדקתני מתני' הרי זה לא קנה קרקע וכו' ואם מתו אין לו קרקע ואפי' הכי העולה מן הגזע שלו:
אלא אמר רב פפא. הכי תריץ לה אין לו גזע לבעל דקל לפי שאינו מוציא גזע ואינו יכול לכוף לבעל הקרקע לומר לו אל תעקרהו שמא יעלה כלום מן הגזע לפי שאין גזעו מחליף:
ולרב זביד. דאמר לעיל אין לו גזע לבעל דקל משום דאסוחי מסח דעתי'. קשי' מתני' דקתני העולה מן הגזע שלו. אלמא הוי דבעל האילן של לוקח:
ומשני מתני'. מתוקמא כגון דזבין ליה קרקע של מקום האילנות לחמש שנין שאם מתו רשאי לנטוע אחרים תחתם עד סוף ה' שנים דהשתא בתוך שנים הללו לא מסח דעתי' מיניה ויש לו גזע אבל להיכא דלא זבין להן אלא דקל לחוד אסוחי מסח דעתי' ואין לו גזע:
פיסק' וכמה. קני מן הקרקע תחתיהן באותו שיעור שהנופות נוטות:
וביניהן. בין כל אילן ואילן קנה אותו קרקע כשיעור דמפ' לקמן:
וחוצה להן. לחוץ מרוחב הנופות כדי שיכול להלך האורה סביב. [דהיינו] הלוקח פירות עם סלו של לוקח:
נקטינן דקל אין לו גזע סבר רב זביד למימר אין לו גזע לבעל הדקל. פי' הרב ר' שמואל ז"ל סבר רב זביד למימר אין לו גזע כיון דלחפור ולשרש קאי דסתם דקלים אינן מתקיימין אלא זמן מועט לפי שאין גזען מחליף כדתניא לעיל (פ"ב) לפיכך אפילו הוציא גזע אין לו מה שאין כן בשאר אילנות שמתקיים הרבה לפיכך התחיל ראשון ליבש קוצצן והן מחליפין ואקשי ליה רב פפא ממתני' דקתני אילנות סתם ואפילו דקלים במשמע ואין זה נכון דאי הכי אתקפת' דרב פפא לאו אתקפת' היא וה"ל לאוקומ' בשאר אילנות ואמאי איצטריך לאוקמ' כגון דזבנה לעשר שנים ועוד דאי מלישנא דמתני' הוה ליה למימר והתנן הקונה שני אילנות וכו' דהוה משמע דלישנא דמתני' קשיא ליה מדקאמר והא הקונה שני אילנות משמע דלאו מסתם לשון משנתנו מקשה ליה.
ורבינו חננאל ז"ל פי' שאין לו גזע בלבד אלא אף השרשים של בעל האילן דאסוחי מסח דעתי'המוכר לפי שבדקלים ובארזים חופר ומשרש וזה הפירוש עולה כדרך הרב ר' שמואל ז"ל, ואינו נכון.
ופירוש הרב רבי יוסף ז"ל הלוי דגריס לבעל קרקע, ופירוש גזע היוצא מן השרשים שאף הוא נקרא גזע, אינו כלום.
ורבינו נ"ר פירשה הכי: דרב זביד לא הוהידע טעמיה דר"נ מפני שהיה סבור שאף הדקלים מוציאין גזע כשאר כל האילנות וסבר למימר דלאו דוקא דקל אלא הוא הדין לכל אילן אחד שאין לו גזע לבעל האילן איאושי מיאש סבר שאני ענפים דלא מיאש מינייהו אבל גזע שהוא אילן המתקיים בפני עצמו ואינו יוצא אלא לזמן מרובה ולפרקים איאושי מיאש סבר לא יוציא גזע עד שיבש בזמן מועט ושמא היה סובר רב זביד דר"נ לרבותא נקט דקל שהוא מתקיים יותר משאר כל האילנות בלא קציצה.
ורב פפא דחה דבריו שהרי אף בשני אילנות לא קנה קרקע ושנינו במשנתנו שהיוצא מן הגזע שלו ומה בין שנים לאחד ופי' דברי ר"נ בפנים אחרות דדוקא דקל ומשום שאינו מחליף כיון שאינו מחליף גזעו כשאר כל אילנות אסוחי מסח דעתיה שבשאר האילנות אם יבשו יקוץ ויחליפו גזעו ולא מיאש אבל הא מיאש ואמר שמא יבש ואין לו תקנה לפי' אפילו הוציא גזע אין לו דין גזע לבעל הדקל והיינו דאמרינן לפי שאין לו גזע כלומ' אין גזע כשאר אילנות שמחליפין גזען ולפיכך אין לו גזע לבעל הדקל.
ויש מקצת נוסחאות כתוב בהן במילתיה דרב זביד לבעל האילן ומילתיה דרב פפא לבעל הדקל ומכאן למד רבינו נ"ר פירושו מפורש ואף לאותן נוסחאות שכתוב בשניהן לבעל הדקל הפירוש נכון ועולה כהוגן.
ורבינו הגדול בעל הלכות ז"ל השמיטה ונראה שהוא מפרש דברי רב פפא אין לו גזע לבעל דקל לפי שאינו מוציא לעולם גזע מן הגזע הרואה פני חמה וקבלה היא שהיתה בידו בדרך נטיעת הדקלים ואין צריכה לנו לפסוק בה הלכה, וזה יותר נכון מן הכל ועל דרך פי' מורי נ"ר.
ואקשינן לרב זביד קשיא מתני'. דקתני בהדיא דשני אילנות יש לו גזע אע"פ שלא קנה קרקע ואוקמה כגון דזבנה ניהלה לחמש שנים פי' הרב ר' שמואל ז"ל לזמן קצוב שאע"פ שמתו יטע אחרים תחתיהם ולאו דוקא חמש שנים. ואם תאמר א"כ היאך שנו בסיפא ואם מתו אין לו קרקע ובשלשה יש לו קרקע והאיך א"ר מאיר קנה קרקע והא לא מכר אלא לחמש שנים צריך אתה לפ' שמכר לו שני אילנות סתם ואם ימותו בתוך חמש שנים שיטע לו המוכר אחרים במקומן לצרכו של לוקח דלא מיאש בתוך חמש ומכאן ואילך אפשר שקונה הקרקע אלא שאין זה חייב ליטע לו.
היכא דאית ליה פסידא מי אמר. פי' הרב ר' שמואל ז"ל דלר' עקיבא ודאי אית ליה מוכר בעין יפה מוכר גבי הקרקע שהוא מקנה אילנותיו קרקע הצריך להם הואיל ואיתנהו בעידן זביני אבל לית ליה עין יפה להקנות כל שדהו למה שיגדילו אחר כך כיון דליתנהו השתא וגבי דרך נמי שאמר ר"ט יש להם משום דלית ליה פסידא כולי האי וא"צ לכך דדרך נמי ישנו בשעת המכירה שכל הצריך להם לאותה שעה מכר אבל לא לתוספת דמי לא מודה ר"ע וכו' כלומר וכיון שהענבים קשין לו לא הקנה לו וקוצץ כנגד המשקולות דכיון דשייר שייר לגמרי שישפה.
ותימה הוא למה לא אמרו משום דאי אמרת לא ישפה אף הוא טוען שלקח כל הקרקע שתחת כל הענפים כי ההיא דאמרינן לעיל ואם תאמר שמא עליו להביא ראיה אע"פ כן יכול למחות שלא יהא מערער עליו ומעמידו בדין לומר ע"כ נמצאו וכאן היו וי"ל אם כן לא ישפה אלא יגדו' ויקבע תחומין.
ומיהו ודאי כך הוא הדין שעל הלוקח להביא ראיה ואין יכול לומר כיון שאמרו ישפה על המוכר להביא ראיה שאם הגדיל והיה משפה דילמא לאו אדעתיה. וזאת השמועה מפורשת בסוף המסכת בס"ד.
ועד שש עשרה. פי' הרב ז"ל עד ולא עד בכלל וכן פר"ח ז"ל ואחרים פירשו עד ועד בכלל ואע"ג דגבי כלאים תנן מותר להביא זרע לשם אמות כלאים שאני שהן שוחקות כדמפורש בריש מסכת עירובין (ג' ב') ואינו נכון דשוחקות דהתם כעצבות דהכא דמי שלהחמיר עליו אמרו ולא להשוות דינן.
והא דאמרינן דבעינן לקיחה והבאה כאחד: לאו למימרא שיהא צריך בעל הבית להביא הסל על כתפו מביתו ועד העזרה, אלא כל שתהא לקיחה מן הבית והכנסה לעזרה בחדא די ושפיר דמי. כך כתב הרמב"ן ז"ל ושכן כתוב בתוספתא (ביכורים פ"ב ה"ח) דתניא התם: כל הדרך כולה הרשות בידו ליתנו לעבדו או לקרובו עד שמגיע להר הבית, הגיע להר הבית אפילו אגריפס המלך נוטל הסל על כתפו, ואיכא למידק אשמעתין, כיון שבצרן והפרישן הרי נראו לקרייה אם בכורים הן, וכששולחן על ידי שליח נדחו מקרייה, שאין השליח קורא, וכל שנראו לקרייה ונדחו ירקבו, כדאמרינן (בפ"ק) [בפ"ג] דמכות (יח, ב) הפריש ביכורים קודם החג ועבר עליהן החג ירקבו, מאי טעמא משום דלא חזו לקרייה ונכרו ונדחו.
ותירצו בתוספות, דהכא כשהפרישן מתחלה על דעת לשגרן ביד שליח, דלא נראו מעולם לקרייה, ודייקי לה ממה שמצאו בירושלמי (בכורים פ"א ה"ה) דגרסינן התם: שלח רב אסי בשם ריש לקיש בשם רבי הושעיא בשלקטן לשלחם ביד אחר אבל ליקטם להוליכם הוא לא ישלחם ביד אחר, שכל הבכורים שנראו ליתור בקרייה אינן ניתרין אלא בקרייה. אמר ר' מנא אף על גב דלא אמר ר' אסי הדא מילתא אמר דכותה. אמר ר' זעירא לר' אסי נהירת כד איתמרת הדא דרבי הושעיא, אמר ר' יוסי בר חנינא מתניתא פליגא הפריש בכורים ומכר שדהו מביא ואינו קורא. קיימינהו בשנתן דעתו למכור משעה ראשונה. והא תנינן יבש המעיין נקצץ האילן מביא ואינו קורא, כשיבש משעה ראשונה. הא למדת שאין שולחין ביכורים ביד שליח אלא כשהיה דעתו מתחלה לשולחן על ידו, שלא נראו מתחלתן לקריאה, והכא נמי בהכי עסקינן.
וליחוש דילמא מסקא ארעא סרטון ומחזי כתלתא אילני ואמר ליה תלת זבינת לי: שמעינן מהא, דאפילו זבין תלתא דנפקין מחד, קנה קרקע, דאי לא, אפילו כי מסקא ארעא סרטון מאי הוי, אי אמר ליה תלתא זבינת לי לימא ליה ליבדוק מלמטה ונסלק עפר ונראה. והיינו נמי דאסיקנא לקמן דאם מכר לו שלשה בדי אילן יש לו קרקע.
גירסת הספרים: סבר רב זביד למימר אין לו גזע לבעל האילן דכיון דלחפור ולשרש קאי אסוחי מסח דעתיה מיניה: ופירש ר"ש ז"ל, דכיון דאינו מחליף מסיח הלוקח דעתו ממנו. דבשלמא בשאר אילנות שאם ייבש יכרת ועוד יחליף אינו מסיח דעתו מן הבדין היוצאין מן הגזע, אבל דקל מימר אמר שיבש קודם שיוציא בדין ומסיח דעתו מהן. ואתקיף רב פפא, דהא קונה שני אילנות סתם שנינו, וקתני היוצא מן הגזע הרי שלו ואפילו דקל במשמע, ולא אמרינן דאסוחי אסח דעתיה מיניה.
ויש מקשים לפירושו, דאם כן קושייתו של רב פפא אינה מוכרחת, דדילמא מתניתין בשאר אילנות. וכי אקשינן נמי ולרב זביד קשיא מתני' בשאר אילנות. וכי אשקינן נמי ולרב זביד קשיא מתני' ודחיק ומוקי לה דזבין ליה לחמש שנים, לוקמה בשאר אילנות. ועוד, דאם איתא דמלישנא דמתני' דמסיק ותני הקונה שני אילנות קא מקשה, הוה ליה לאיתויי מתני', והכין הוה ליה למימר, והתנן הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו היוצא מן הגזע שלו.
והרא"ם ז"ל גריס: סבר רב זביד למימר אין לו גזע לבעל הקרקע. ופירוש גזע, הבדין היוצאין מן השרשים, שאף הן נקראין גזעין, וכגון שלקח דקל לקוצצו, וסבר דמשום הכי אמר רב נחמן דאין לו לבעל הקרקע אפילו היוצא מן השרשין, דאסוחי מיסח דעתיה בעל הקרקע מיניה, דהא לחפור ולשרש קאי, וכדתניא בדקלים ובארזים חופר למטה ומשרש לפי שאין גזעו מחליף. ואתקיף עליה רב פפא מן הקונה שני אילנות דקיימא לן שהיוצא מן השרשים של בעל הקרקע, ואף על פי שאילו רצה בעל האילן לקוצצן ולשרש אותם מלמטה רשאי, ולא אמרינן דאסוחי מסח בעל הקרקע דעתיה מיניה. ופירשה רב פפא להא דרב נחמן בלוקח דקל אחד שלא לקוצצו. והכי קאמר, אין לו גזע לבעל הדקל, כלומר, אפילו יוצא מן הגזע הרואה פני חמה, לפי שאין דרך הדקלים להוציא מן הגזע. ואקשינן ולרב זביד קשיא מתניתין, דאילו לרב זביד היה לנו לומר שאפילו מן השרשים הרי אלו שלו, וכדאתקיף עליה רב פפא, ופריק דמתניתין מוקי לה רב זביד כשלא מכרן לו לגמרי שיוכל לקוצצן, אלא לפירות בעלמא לחמש שנים מכרן לו, ובסוף הזמן שיסתלק הלוקח וישארו האילנות עצמן לבעל קרקע ולפיכך היוצא מן השרשים של בעל הקרקע.
וקשיא לי לפירושו טובא, חדא, דסתם גזע האמור בשמעתין בגזע השנוי במשנתינו הוא, דעלה מייתינן לה להא דרב נחמן, והכא נמי ביוצא מן הגזע הרואה פני חמה משמע, דרב נחמן ודאי אמאי דקתני במתניתין דיש לו אמר איהו דבדקל אין לו. ועוד, דהיכי מסתמי סתומי כולי האי רב זביד ורב פפא לישנייהו, דכל חד מנייהו אמר אין לו גזע דר"ג ולא פליגא אלא דמר אמר לבעל הקרקע ומר אמר לבעל הדקל, וניקום ונפרש אין לו גזע דרב זביד גזע היוצא מן השרשים ואין לו גזע דרב פפא ביוצא מן הגזע ורואה פני חמה, ועוד דרב זביד בלוקח דקל לקוץ דרב פפא בלוקח לקיימו, וזה וזה סתמו ואמרו לשון אחד, והיה להם לפרש. ועוד, היאך אפשר לו לרב זביד לאוקומי מתניתין בלוקח לפירי, דאם כן צריכא למימר דלא קנה קרקע, ובהא קאמר רבי מאיר קנה קרקע. ועוד, דאם כן מה הפרש בין קונה שנים לקונה שלשה, ובודאי קנה שלשה כקנה שנים, שאין מן הדעת לומר דקנה שתים בקונה לחמש שנים ולפירות וקנה שלשה בקונה קנין גמור לעולם.
והרמב"ן ז"ל פירש בשם רבו הרב ר' יהודה בר יקר ז"ל, דרב זביד לא הוה ידע טעמיה דרב נחמן, מפני שהיה סבור שאף הדקלים מוציאין גזע כשאר כל האילנות, וסבר למימר דלאו דוקא דקל, אלא הוא הדין לכל אילן אחר שאין לו גזע לבעל האילן, דאיאושי מייאש מיניה, כיון שלא קנה קרקע, דלחפור ולשרש קאי. ואף על פי ששנינו לא ישפה, שאני ענפים דלא מייאש מינייהו, אבל גזע שהוא אילן המתקיים בפני עצמו ואינו יוצא אלא לזמן מרובה ולפרקים, איאושי מייאש, סבר לא יוציא גזע עד שייבש לזמן מועט. ושמא היה סבור רב זביד דרב נחמן לריבותא אינקט דקל, שהוא מתקיים יותר מכל שאר כל האילנות בלא קציצה. ורב פפא דחה דבריו, שהרי אף בשני אילנות לא קנה קרקע, ושנינו במשנתינו שהיוצא מן הגזע שלו, ומה בין שנים לאחד. ופירש דברי רב נחמן בפנים אחרות, דדוקא דקל, משום שאינו מחליף גזעו כשאר כל האילנות אסוחי אסח דעתיה, שבשאר האילנות אי יבשו יקוץ ויחליפו גזע ולא מיאש, והאי מיאש ואמר שמא יבש ואין לו תקנה, לפיכך אפילו הוציא גזע אין לו דין גזע לבעל הדקל, והיינו דאמרינן לפי שאין לו גזע, כלומר, אין לו גזע כשאר האילנות שמחליפין גזען ולפיכך אין לו גזע לבעל הדקל.
ויש מקצת נוסחאות כתוב בהן במילתיה דרב זביד לבעל האילן ובמכילתיה דרב פפא לבעל הדקל, ומכאן למד רבינו נ"ר פירושו מפורש. ואף לאותן נוסחאות שכתוב בשניהן לבעל הדקל הפירוש נכון ועולה כהוגן. עד כאן.
וכמה אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלוא אורה וסלו. ואסיקנא דהאי מלוא אורה וסלו זה וזה אין רשאין לזרעו, בעל האילנות לפי שאינו שלו, ובעל הקרקע דלא ליטנפו פירי: ותמיהא לי, דהא ודאי תחתיהן וביניהן אינו מגיע לכל אחד שש עשרה אמה לכל רוח ויונקין הן משל בעל הקרקע, ואם בא בעל הקרקע לחפור בור, קוצץ ויורד ואפילו תוך שש עשרה אמה, וכדאיתא בפרק לא יחפור, ואם כן לריש לקיש דאית ליה קנין פירות לאו כקנין הגוף ואפילו לענין הבכורים, דלא דריש ולביתך אלא לגבי אשתו בלבד, ולא משכח קונה שלשה אילנות דמייתי בכורים אלא בזמן שאין היובל נוהג, כדאיתא בגיטין שילהי פרק השולח, אם כן אפילו בזמן שאין היובל נוהג היכי מייתי והא לאו כל גדוליו מארצו. וי"ל דסבירא ליה כמאן דאמר דתנאי התנה יהושע שיהו רשאין ליטע סמוך למיצר חבירו תוך שש עשרה אמה, שעל מנת כן הנחיל יהושע להם את הארץ, ועדיף תנאי של יהושע מלוקח לפירות, ואף על פי שיש לו לבעל המיצר לחפור ולקוץ שרשין, כל שאינו קוצץ הרי הוא כשלו לגמרי ליניקה.
אלא דאכתי לא ניחא לי, דהא משמע דריש לקיש לית ליה כמאן דאמר שעל מנת כן הנחיל להם יהושע את הארץ, אלא כעולא דאמר אילן הסמוך למיצר תוך שש עשרה אמה גזלן הוא ואין מביאין ממנו בכורים, דאמרינן בשילהי פרק לא יחפור כי אתא רב דימי אמר בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן אילן הסמוך למיצר חבירו בשש עשרה אמה מה הוא, אמר ליה גזלן הוא ואין מביאין ממנו בכורים, אלא אם כן נאמר דא סהדתיה דרב דימי ליתיה, אלא כדרבנן דאמר משמיה דרבי יוחנן אחד אילן הסמוך ואחד אילן הנוטה מביא וקורא שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ.
ואכתי קשיא לי, ולרב דימי מאי איכא למימר, אלא יש לפרש, דלאו כל גדוליו מארצו בעי, ואילן הסמוך למיצר שאמר רבי יוחנן שאין מביאין ממנו ביכורים, ומשום דגזלן הוא קאמר, וכתיב שונא גזל בעולה, אבל לוקח אילנות ברשות קא ינקי ושרי, וכמו שאמרו בירושלמי שכתבתי למעלה, שאם נטע בתוך שלו והבריך בתוך שלו ודרך היחיד עוברת באמצע אם נטעו ברשות מביאין ממנו בכורים. כנ"ל.
מהדורות תליתאה ורביעאה:
(כא) העולה מן הגזע שלו כו' אמר רב נחמן דקל אין לו גזע סבר ר' זביד למימר אין לו גזע לבעל דקל דכיון דלחפור ולשרש קאי אסוחי מסח דעתיה פירוש הי' סובר רב זביד דמש"ה אמר רב נחמן דאין לו גזע ובעל דקל אלא גם העולה מן הגזע הוא לבעל הקרקע מפני שלא קנה קרקע. ואם ימות האילן עתיד הוא לעוקרו והילכך מסיח דעתו הלוקח ממנו ולאו דוקא נקט דקל אלא ה"ה לכל אילן ואקשי לי' רב פפא ממתני' והא קונה שני אילנות דלחפור ולשרש קיימי וקתני דיש לו גזע. ופי' טעמא דרב נחמן דדוקא דקל קאמר ולא בשאר אילנות ואין טעמו משו' דלחפור ולשרש קאי דא"כ מ"ש שאר אילנות אלא היינו טעמא לפי שאין לו גזע שאין דרכו להוציא פארות מיכן ומיכן אלא עולה ביושר. הילכך אפי' אי איקרי והוציא אינן לבעל הדקל אלא לבעל הקרקע. משום דאסח דעתי' מינייהו. ואקשי' ולרב זביד שפירש טעמא דרב נחמן משום דלחפור ולשרש קאי וה"ה לכל אילן קשיא מתני' כדאקשי לי' רב פפא. ותירץ דהא דאמר רב נחמן דקל אין לו גזע לאו כשמוכרו לו שיעמוד בתוך שדהו עד שיחי' דהתם לא מסח דעתי' כי מתני' ולא אמר רב נחמן אלא כגון דזבין לי' לחמש שנין שהתנה עמו שלא יניחנו בתוך שדהו אלא עד ה' שנים ואחרי כן יקצצו דכיון שאינו רשאי להניחו שם עד שיחי' מסיח דעתו מהם וה"ה לכל אילן כך נ"ל פתרונו ופת' רבי' שמואל זצוק"ל לא נראה לי:
(כב) אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן הרי זה קנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו. פירוש אף על גב דמתני' לא מתוקמא אלא כרבנן דאמרי מוכר בעין רעה ואין לו דרך לאותן ג' אילנות כדבעינן למימר לקמן אפילו הכי כמלא אורה וסלו חוצה להן יש לו. אפי' לרבנן כמו שאני עתיד לבאר. מתקיף לה ר"א השתא דרך אין לו דארעא אחריתי הוא אורה וסלו יש לו. פי' כיון דמוכר בעין רעה מוכר אין לו דרך לאותן ג' אילנות וכ"ש שלא ישעבד לו שדהו לעמוד שם האורה ללקט. ונהי דקנה תחתיהן וביניהן. חוצה להן אמאי יקנה יעמוד תחת הנופות וילקט הפירות ולא יצא לחוץ. אמר ר' זירא מדברי רבינו נלמוד שלשה היא דאין לו דרך הא שנים יש לו דאמר לי' בארעא דידך קיימן. פי' אנה פליגי רבנן ואמרי' דאין לו דרך דוקא במוכר ג' אילנות שקנה קרקע תחתיהן וביניהן ונמצא שהוא שדה לעצמו ואין שדה המוכר משועבד ללוקח כלל אבל היכא דמכר לו שתי אילנות דאין לו קרקע ושדה המוכר משועבד לאילנות דלוקח עד שיחיו שיונקין כמו שהוא משועבד ליניקתן כך הוא להן לדרך ואע"ג דפליגי במוכר בור ודות ואמרי דאין לו דרך התם משום דלא מיכחשי בארעא ולא משעבד להו ארעי אבל הכא דמיכחשי בארעיה ומשעבד להו יש להן דרך. א"ל ר"נ בר יצחק לרבא לימא ר' אלעזר לית לי' דשמואל רבי' דאמר שמואל הלכה כר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר פי' ור"ע אפילו במוכר ג' אילנות שהוא שדה חשוב לעצמן ואין שדהו משועבד להן סבר דיש להן דרך כמו בור ודות משום דסבר מוכר בעין יפה מוכר וא"כ ר"א דאמר אין להן דרך לא ס"ל כר"ע וא"ל לא מתוקמא מתני' כר"ע כו' פי' לעולם ר"א אית לי' דשמואל רבי' דפסק הלכה כר"ע אלא ר"א חזא דמתני' לא מתוקמא כר"ע אלא כרבנן וכיון דלא מתוקמא אלא כרבנן היכי מפרש ר' יוחנן קנה קרקע דמתני' דקנה חוצה להן כמלא אורה וסלו ומשעבד שדה המוכר שיעמוד שם הלוקח וילקט פירותיו השתא לדרך לא משתעבד לרבנן לאורה וסלו משתעבד למדנו מזו השטה דהיכא דמכר לו שני אילנות אליבא דכ"ע יש להן דרך וכשמכר לו שלשה הויא פלוגתא דרבנן ור"ע דלרבנן אין להן דרך ולר"ע יש להן דרך ממאי מדקתני הגדילו ישפה כו' אע"ג דההוא סברא דחינן לה דליכא למילף מינה דמתני' לאו ר"ע היא מ"מ מסקנא דהילכתא הכי הויא דמתני' לאו ר"ע מדקתני גבי שני אילנות ואם מתו אין לו קרקע דאי לר"ע אפילו בשני אילנות נמי נהי דלא חשיבות שדות לקנית קרקע שתחתיהן וביניהן אבל מיהו מקום מטעתן קנה שאם מתו נוטע אחרים במקומן דהכי אמרי' בפ' חזקת הבתים פשיטא מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפילו לר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר הנ"מ גבי בור ודות דלא מיכחש בארעא אבל אילנות דמכחש בארעא שיורי שייר דאי לא א"ל עקור אילנך שקול וזיל מכר אילנות ושייר קרקע לפניו פלוגתא דר"ע ורבנן לר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר אית לי' ולרבנן לית לי' ובע"כ לא מיירי אלא בשני אילנות ולמקום מטעתן דאי בשלשה ליכא מאן דפליג דהוה שדה אילן וקנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו. ול"פ אלא בשני אילנות דלא חשיבי שדה וה"ה נמי באילן אחד ור"מ דפליג בשני אילנות במתני' לאו משום דס"ל כר"ע שהרי באילן אחד ס"ל דלא קנה מקום מטעתן כדאמרן לעיל אלמא כרבנן ס"ל דאמר' מוכר בעין רעה מוכר אלא משום דס"ל דשני אילנות נמי שדה אילן מיקרי וקנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו ור"ע דס"ל דבשני אילנות קנה קרקע לא ס"ל כר"מ דלא קנה אלא מקום מטעתן בלבד משום דמוכר בעין יפה מוכר ואפילו באילן אחד נמי אבל תחתיהן וביניהן לא קנה דלא מיקרי שדה אילן ולא ר"ע סבר כר"מ ולא ר"מ כר"ע כדכתבית לעיל נמצא עכשיו דמתני' רבנן היא ולא ר"ע וא"כ אמאי אמר ר' יוחנן דקנה חוצה להן כמלא אורה וסלו ותניא נמי כוותי' למימרא דהכי הילכתא דרך אין להן מלא אורה וסלו יש להן בתימה. יש לומר אע"ג דדרך אין לו מלא אורה וסלו יש לו שהוא נכלל עם הקרקע שמכר לו דכי היכי דזבין לי' מסתמא קרקע שביניהן ותחתיהן הם ה"נ זבין לי' מסתמא קרקע שחוצה להן כמלא אורה וסלו שזה הוא צריך השדה הצריך לאילנות ומ"ש במהדורא קמא דס"ל לר' יוחנן כר"ע ליתא דהא מתני' קא מפרש ומתני' רבנן ולא ר"ע. וראיתי שר' יצחק מפאס זצק"ל הביא בשילהי פרק המוכר את הבית ההיא דמכר אילנות ושייר קרקע לפניו דהויא פלוגתא דר"ע ורבנן ומוקי לה בשלשה אילנות ואין ממש בדבריו דבג' אילנות ליכא מאן דפליג כדפרישית דהוי שדה אילן וקנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו ובשני אילנות דפליגי וקאמר ר"ע דיש להן קרקע דוקא מקום מטעתן שאם מתו יטע אחרים במקומן ותו לא. וראיתי שר"ת זצוק"ל בספר הישר שכתב מה דפירש רבי' שמואל רישא דמתני' דקתני ואם מתו אין לו קרקע לא מתוקמא כר"ע ומייתי ראי' מהא דאמרי' בחזק' הבתים מכר לו אילנו' ושייר קרק' לפניו כ' אינו נראה למורי דכולה מתני' ר"ע הוא וכדמוכח הכא והא דאמרי' בחזקת הבתים מכר אילנות ושייר קרקע לפניו כו' דוקא היכא דשייר מדנחת לשיורא. ודאי מכר לי' קרקע כו' כל דבריו לא נ"ל כלל ומה שפירש רבי' שמואל הוא הנכון:
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ה (עריכה)
ודילמא בכורים נינהו וקא בעו קריאה. וסברינן למימר קריאה לא מעכבא. ומקשינן ולא והאמר רבי זירא כל הראוי לבילה אין הבילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו. וכבר פירשנוה בפ' מצות חליצה ובכמה מקומות. ואוקימנא דעביד להו כדר' יוסי בר' חנינא. כלומר דבצר להו ביד שליח, דלא מחייב שליח למקרי, ואי נמי מעייל להו איהו גופיה לעזרה לא מיחייב למקרי, כדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר רבי יוסי בר' חנינא בצרן ושגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא מ"ט דכתיב ולקחת והבאת עד שתהא לקיחה והבאה ביד אחד. אבל היכא דלא שגרן ביד שליח אסור, דחיישינן דילמא בכורים נינהו וקא קרי עליהו שלא כדין.
אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי מכדי פסוקי נינהו ליקרי א"ל משום דמחזי כשיקרא רב משרשיא בריה דרב חייא אמר דילמא אתי לאפקועינהו מתרומה ומעשר:
סא. מיהא שמעינן דאסיר לעיולי חולין לעזרה ואפי' פירי:
סב. ושמעינן נמי דבכורים פטורין מתרומה ומעשר, מדמקשינן וליחוש דילמא לאו בכורים נינהו וקא מפקע להו מתרומה ומעשר. ומדקאמר רב משרשיא נמי דילמא אתי לאפקועינהו מתרומה ומעשר, שמע מינה דהני מילי בודאן אבל ספיקן חייב בתרומה ומעשר:
סג. ושמעינן נמי דמעשר ראשון היכא דאיפשר למיתביה ללוי יהבינן כר' עקיבא, דהילכתא כר' עקיבא מחבירו, והיכא דלא אפשר יהבינן ליה לכהן כרבי אלעזר בן עזריה:
סד. ושמעינן נמי דקריאה לא מעכבה בדבר הראוי לקריאה. אבל בדבר שאינו ראוי לקריאה אף ע"ג דספיקא קא גרם ליה דלא ליקרי, דסד"א לא מעכבא ביה קריאה ממה נפשך, דאי בכורים נינהו בני קריאה נינהו והוו להו ראויין לבילה ואין בילה מעכבת בהן, ואי לאו בכורים נינהו לא בעו קריאה, אפילו הכי כיון דגרם להו האי ספיקא דלא ליקרי, כדבר שאין ראוי לבילה דמו, וכדרבי זירא דאמר גבי מנחות כל הראוי לבילה אין בילה מעכב בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו, וכן כל כיוצא בזה:
סה. ושמעינן נמי דהיכא דבצרן ושגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא. ואפילו היכא דלא מת שליח אלא דקא בעי מריהו השתא לעיולינהו לתוך העזרה מביא ואינו קורא, דכתיב ולקחת והבאת, עד שתהא לקיחה והבאה שוין כאחד:
סו. ושמעינן נמי דטעמיהו דרבנן גבי הקונה שני אילנות דקתני אין לו קרקע לאו משום דסבירא להו דמוכר בעין רעה מוכר, דהא בהדיא אמרינן דספוקי מספקא להו אי קנה קרקע ואי לא, ואי בעין רעה מוכר אמאי מספקא להו. היינו דמספקא להו, תורת שדה עליהן והוו להו אילנות עיקר וקרקע דידהו טפל ומיקני טפל אגב עיקר, ואי לא תורת שדה עליהן והוה ליה קרקע עיקר ואילנות טפל, ואפילו למאן דאמר מוכר בעין יפה מוכר אין העיקר נמכר בכלל הטפל. הלכך גבי מקח וממכר אוקימנא ארעא בחזקת מרה ולא קנה קרקע, גבי בכורין עבדינן לחומרא ומביא ואינו קורא. ומסתברא דכי מספקא להו לרבנן בשני אילנות, אבל אילן אחד פשיטא להו דאין תורת שדה עליו ולא קנה קרקע ואין מביאין ממנו בכורים:
סז. הרי אמרו הקונה שני אילנות בתוך של חבירו הרי זה לא קנה קרקע, העולה מן הגזע שלו ומן השרשים של בעל הקרקע, היכי דאמי מן הגזע והיכי דמי מן השרשים א"ר יוחנן כל שרואה פני חמה זהו מן הגזע ושאינו רואה פני חמה זהו מן השרשים. קס"ד העולה מן הגזע דקתני הרי אלו שלו למשבקיה בקרקע קתני, מתקיף לה רב נחמן וליחוש דילמא מסקא ארעא שירטון, ומחזי כתלתא אילני, וא"ל תלתא זבינת לי ואית לי קרקע אלא א"ר נחמן יקוץ וכן א"ר יוחנן יקוץ:
סח. אמר רב נחמן נקטינן דקל אין לו גזע סבר רב זביד למימר אין לו גזע לבעל הקרקע. כלומר אין לדקל גזע שיהא של בעל הקרקע, כגון העולה מן השרשים דקתני של בעל הקרקע, דהשרשין עצמן גם הן נקראין גזעין, ואם לקח דקל על מנת לקוץ וקודם שיקצץ עלו בדין מן השרשין שלו, דלוקח הוו. מאי טעמא, כיון דתניא בדקלים ובארזים (לעיל בבא בתרא פ,ב) חופר ומשרש לפי שאין גזען מחליף, אסוחי מסח דעתיה בעל הקרקע מהעולה מהגזע או מן השרשים, דסבר השתא אתי לוקח וחפר ומשרש להו, וכיון דמסח דעתיה מיניה מעיקרא נמי לא משייר לנפשיה זכותא בגויהו. ואי אתרמי בתר הכי דאשהינהו לוקח התם מדעתיה דמוכר ונפקו מניהו בדין, ברשותיה דלוקח נפקי, ודינא הוא דשקיל להו לוקח.
מתקיף לה רב פפא והרי קונה שני אילנות בתוך של חבירו שלא על מנת לקוץ, דלכי יבשי לחפור ולשרש קימי. דכי תנן (לעיל בבא בתרא פ,א) זיתים לקוץ מניח שתי גרופיות, היכא דלקח על מנת לקוץ, דמשמע לקוץ מקצת ולשייר מקצת, אבל היכא דמכרן סתם שלא על מנת לקוץ לא שייר מוכר לנפשיה באילנות ולא מידי, ולכי יבשי לחפור ולשרש קימי, ואי בעי לוקח למעקרינהו השתא מיד ונטע להו בדוכתא אחרינא או לזבונינהו הדין עמו ואית ליה רשותא לחפור ולשרש כל אימת דבעי. ואפי' הכי (ד) קתני דיש לו גזע לבעל הקרקע, מן השרשין של בעל הקרקע, דאי סלקי בדין משרשין דידהו ביני ביני דבעל הקרקע הוו, ולא אמרינן כיון דבידו של לוקח לחפור ולשרש כל אימת דבעי מיד מעיקרא אסוחי אסח מוכר דעתיה מיניהו.
אלא אמר רב פפא אין לו גזע לבעל הדקל לפי שאין לדקל גזע. כלומר אע"ג דתנן העולה מן הגזע שלו דהיינו של בעל האילן, הני מילי בשאר אילנות שדרכן להעלות בדין מגזען, אבל דקל אין ללוקח מן העולה מן הגזע לפי שאין לדקל גזע, כלומר אין דרכו לעלות מגזעו כלום, ואי סליק מידי מיניה חידוש הוא ולית ליה לבעל הדקל זכותא בגויה, דמעיקרא אסוחי אסח דעתיה מיניה ולא אדעתיה דידיה קא נחית. ואם נפשך לומר דאין לו גזע כלל קאמר, שאין דרכו להעלות צמחין מן הגזע הרואה פני חמה כל עיקר, אלא אי מפיק מן השרש שאינו רואה פני חמה הוא דמפיק. וכ"ת מאי נפ"מ, דאי אפיק בדין וטעין לוקח דהני בדין מן הגזע הרואה פני חמה הוא דנפקי, לא מהימן, דדקל אין לו גזע, אלא מן השרשין שאין רואין פני חמה הוא דנפקי ומיא הוא דאשפליה.
[ולרב זביד קשיא] מתני'. כלומר לרב זביד דאמר אין לו גזע לבעל הקרקע, דכיון דלחפור ולשרש קיימי מעיקרא אסוחי מסח דעתיה מיניהו, הא מתני' דהקונה שני אילנות דכל אימת דבעי לוקח לחפור ולשרש קיימי, וקתני דיש לו גזע לבעל הקרקע. ופריק אמר לך רב זביד מתני' דזבין ליה לחמש שנים. ותו לא, דלית ליה ללוקח אלא פרי דחמש שנים, ולבתר דחמש שנים מסתלק בין מגופא בין מפירא, דכה"ג ודאי לית ליה ללוקח למעבד מידי דמזיק ליה לגוף האילנות כלל, וא"צ לומר דלאו לחפור ולשרש קימי. וקי"ל כר' פפא, (שינויא) [דשינויא] דרב זביד שנויא דחיקא הוא ולא סמכינן אשינויא:
נקיטינן השתא מהא שמעתא, דהקונה ב' אילנות בתוך של חבירו, כל אימת דבעי לוקח לחפור ולשרש קימי, דלא מיבעיא היכא דיבשי דהא אין גזען מחליף, אלא אפילו כל כמא דלא יבשי נמי, דהא לא זבין ליה אילן לקוץ דמשמע לקוץ מקצת ולשייר מקצת, אלא כוליה זאבין ליה ואי בעי לוקח למעקרינהו מיד ונטע להו בארעיה כל כמיניה. מיהו אי סליק מיניה בדין מקמי דעקר ליה, הא קתני העולה מן הגזע שלו ומן השרשין של בעל הקרקע. וה"ה נמי בקונה ארזים אפילו לקציצה, העולה מן הגזע שלו ומן השרשין של בעל הקרקע, דומיא דקונה שני אילנות שלא על מנת לקוץ, דאידי ואידי כל אימת דבעי לוקח לחפור ולשרש קימי וקתני דהעולה מן הגזע שלו ומן השרשין של בעל הקרקע. תדע, דהא רב פפא קא דייק מינה לקונה דקל על מנת לקוץ, דאע"ג דלחפור ולשרש קאי העולה מן השרשין של בעל הקרקע הוי, דומיא דקונה שני אילנות שלא על מנת לקוץ.
וה"מ בקונה שאר אילנות שלא על מנת לקוץ, אי נמי בארזים בין על מנת לקוץ ובין שלא על מנת לקוץ. אבל בקונה שאר אילנות שגזען מחליף על מנת לקוץ, כיון דבעי לשיורי ביה פורתא לבעל הקרקע כדקתני בהדיא בבריתא מגביה מן הקרקע טפח, ומתני' קתני זיתים לקוץ מניח שתי גרופיות, לפיכך אם עלו בדין מאותו שיעור שצריך להניח כל אחד ואחד מהן ולמטה הרי הוא של בעל הקרקע, ואם עלו מאותו שיעור הרי הוא של בעל האילן.
והני מילי בשאר אילנות דעבידי לאפוקי בדין מן הגזע, אבל הקונה דקל אחד או שנים, בין על מנת לקוץ בין שלא ע"מ לקוץ, אין לו גזע לבעל הדקל, שאם עלו בו בדין מן הגזע הרי אלו של בעל הקרקע. ואע"ג דלחפור ולשרש קימי, דומיא דשני אילנות ותנן העולה מן הגזע שלו, כלומר של בעל האילן, הכא גבי דקל אין לו גזע לבעל הדקל, לפי שאין לדקל גזע, כלומר שאין דרכו לעלות מגזעו כלום, והאי מהך דאינו רואה פני חמה הוא דנפיק ומיא הוא דאשפלוה לעפריה ואיגלי. ואם תמצי לומר מגזעו הוא דנפיק, כיון דאין דרכו בכך חידוש הוא ולא הוי של בעל האילן, דמעיקרא אסוחי מסח דעתיה מיניה. וכי קתני בדקלים ובארזים חופר ומשרש הני מילי מקמי דסליק (ו) מיניהו מידי, כדקתני טעמא לפי שאין גזען מחליף, אבל אם החליף הארז מן השרשים קודם קציצה, או שהחליף הדקל בין מן הגזע בין מן השרשין קודם קציצה, הרי אלו של בעל הקרקע. וה"ה בקונה ב' אילנות שלא ע"מ לקוץ היינו טעמא, ואע"ג דלחפור ולשרש קימי, כיון שהחליפו מן השרשין [קודם] קציצה הרי אלו של בעל הקרקע:
כל שרואה פני חמה זהו גזע. כלומר כל הבדין העולין משרשו של אילן הרואה פני חמה ואינו תחת הקרקע זהו העולה מן הגזע וכל בדים שעולים מן השרשים שתחת הקרקע ואינו רואה פני חמה זו העולה מן השרשים והבד עצמו העולה מן השרשים גזע נקרא שהרי כשעולה רואה פני חמה הוא ואלו מכר אותו ועלה ממנו אחר עולה מן הגזע היה נקרא. הרא"ם ז"ל.
וליחוש דלמא מסקא ארעא שרטון ואמר ליה תלת זבנת לי אלא אמר רב נחמן יקוץ. יש מי שאומר דמהא שמעינן דאלו לא קצץ נאמן לוקח לומר תלת זבנת לי משום דיכול למימר כאן נמצא וכאן היה ואף על פי כשיוצאין מאילן אחד קנה קרקע כדמסקינן לקמן בבעיא דרבי ירמיה דמסר לו שלשה בדי אילן. ואחרים אומרים דכיון שיוצא מאילן אחד על הלוקח להביא ראיה ואפילו הכי יקוץ כדי שלא יהא מערער להעמידו בדין ולומר כך נמצא וכך היה. ומיהו כי אמרינן יקוץ דוקא כשהגדיל כל כך דאי מסקא ארעא שירטון איכא הרחקת ארבע אמות בינייהו הא לאו הכי לא דאפילו מסקא ארעא שירטון לית ליה ארעא דרצופין נינהו. הר"ן ז"ל.
סבר רב זביד למימר אין לו גזע לבעל הדקל כו'. פירש רשב"ם ז"ל כיון דזימנין שמתייבש האילן כו'. מתניתין דזבנה ניהליה לחמש שנים דאפילו ייבש תוך ח'מש יטע אחר במקומו כו' וקשה דהא דאמרינן מתניתין דזבנה ניהליה לחמש שנים לא משמע מהאי לישנא שאם מת או יבש יטע אחר במקומו שהמוכר לחברו אילן לחמש שנים בסתם אם יבש לא יטע אחר במקומו דלא עדיף מהמוכר אילן אחד כל ימי העץ והוה ליה למימר מתניתין דזבניה ניהליה שאם מת או יבש תוך חמש שנים יטע אחר במקומו דהא תנן ואם מתו אין להם קרקע ואם באת לדחות דלעולם כגון דזבניה ניהליה כל ימי העץ והא דקאמרינן מתניתין דזבנה ניהליה לחמש שנים כגון שהתנה עמו שאם ייבש תוך חמש שנים יטע אחר במקומו והא דקתני אם מתו אין לו קרקע כגון שמתו אחר חמש שנים. לא מצית למימר הכי שאם בפירוש התנה עמו שאם מת או ייבש עד חמש שנים יטע אחר במקומו מאי קא משמע לן תנא דמתניתין בהא דקתני ואם מתו אין לו קרקע. אבל יש לי לומר בזו דהא דמוקמינן בזבניה ניהליה לחמש שנים דוקא לענין הא דקתני העולה מן הגזע שלו ומילי מילי קתני להו לדיני דלוקח שני אילנות דלפעמים העולה מן הגזע שלו וכגון דאתני בהדיא שיטע אחר במקומו תוך חמש אבל הא דקתני סיפא אם מת אין לו קרקע במוכר לו אילן סתם איירי ולא אתני בהדיה מידי והא דאוקמה בדזבניה ניהליה לחמש שנין ולא אוקמה בדאתני בהדיא ליטע אחר במקומו כל זמן שיבש דאם כן גם העולה מן השרשים שלו. ורבינו חננאל ז"ל פירש הא דסבר רב זביד למימר אין לו גזע לבעל הדקל אפשר לומר דין גזע קאמר כלומר אין לו יוצא מן הגזע בלבד אלא גם דיוצא מן השרשים שלו. וזה הפירוש נראה עיקר שהשמועה מתיישבת עליו דמסיק ואזיל ליה רב זביד דמתניתין כדזבנא ניהליה לחמש שנין מאי לחפור ולשרש קיימי. והא ודאי משמע שיש זכות למוכר בכך במה שלא מכר לו האילן אלא לחמש שנין והכי קאמר מתניתין דזבניה ניהליה לחמש שנין שאין הלוקח רשאי לחפור ולשרש ולפיכך לא מסח ליה מוכר לדעתיה מיניה. ואף על פי שזה הפירוש לדברי רב זביד דחוק על הלשון הרי יש נסחא אחרת במקצת ספרי ספרד דגרסינן סבר רב זביד למימר אין לו גזע לבעל הקרקע וכך גורס הרא"ם ז"ל ופירש הרב ז"ל שהאילן עצמו שעולה מן הגזע אותן השרשים נקראים גזע דאמרינן בשמעתין לפי שאינו מוציא גזע דמשמע שהגזע אין מוציא גזע. ואין לפרש דגזע דקאמר מוסב על האילן הראשון והכי קאמר לפי שאין מוציא הגזע אילן דאם כן הוי ליה למימר לפי שאין הגזע מוציא. ונמצא לפי פירוש רבינו חננאל ז"ל שתי הנוסחאות עולות לענין אחד וזו מעידה על זו דהכי פירושו דשמעתין סבר רב זביד למימר אין לו גזע לבעל הקרקע שאין לו הגזע היוצא מן השרשים אלא בין העולה מן השרשים לבעל הדקל וכיון דלחפור ולשרש קאי אסוחי אסח ליה בעל הקרקע לדעתיה מיניה דדקל כל אימת דמקצץ הלוקח חופר ומשרש לפי שאין גזעו מחליף כדתניא בדקלים ובארזים חופר ומשרש. וכיון שאם ייבש הדקל בראשו אין תקנה לו בקציצה כשאר האילנות שגזעם מחליף שקוצצים אותם כשמתיבשים בראשם ומימר אמר בעל הקרקע מי יימר שיוציא פירות הדקל העולה מן השרשים קודם שיבש הדקל בראשו ויבא הלוקח ויחפור וישרש ולהכי מסח לדעתיה מיניה ומחיל ליה לגבי לוקח. מתקיף לה רב פפא והא קונה שני אילנות בתוך של חברו דלחפור ולשרש קאי שאם ייבש בראשו על כרחך לחפור ולשרש קיימין שאף על פי שגזעם מחליף אם הוא קוצץ אותם כדי שיחליף גזעם לא יניח לו המוכר לקיימן בקרקע שלו שהרי כנוטע אילן אחר דמי. ולא מכר אלא אילן הראשון וכדתניא לקמן ייבש האילן או נקצץ אין לו קרקע דמשמע אפילו נקצץ ולא ייבש אף על פי שגזעו מחליף הלכך לדברי רב זביד הוי ליה למימר בקונה שני אילנות שהעולה מן השרשים גם כן לבעל הדקל דאסח ליה מוכר דעתו מיניה שאם ייבשו בראשם מסתמא לא יניח לוקח מלקוצצן ולנטען בקרקע שלו כיון שהדין נותן שיחפור וישרש אותם משם.
אלא אמר רב פפא אין לו גזע לבעל הדקל לפי שאין מוציא גזע. ואית דגרסי לפי שאין לו גזע פירוש אין דרכו להוציא גזע מן הגזע שלו שהדקל סנסנים מוציא למעלה בראשו אבל למטה בגזע אינו מפריח ואם תראה שיוציא מן השרשים הן ולמוכר הן אי נמי כיון שאין דרכו אסח לוקח לדעתיה מיניה והוא לקחו על דעת כן. ולרב זביד קשיא מתניתין דזבניה ניהליה לחמש שנין אם יהא קיים הלכך כשייבש בראשו המוכר קוצץ אותו ויחליף גזעו ומסתברא שאפילו פירות שיוציא תוך חמש של מוכר הם שזה כמתנה עמו מתחלה דמי לפי מה שכתבנו שאם מכר לו האילן כל זמן שהוא קיים ונקצץ אין לו רשות לקיימו שם שיחליף הגזע כמו שאין לו רשות ליטע אחר במקומו. והשתא לפום מאי דאסיקנא בדברי רב זביד דבכל קונה אילן אחד לכל ימי העץ אמרינן שהעולה מן השרשים לבעל האילן הא דנקט רב נחמן דקל אמתניתין קאי דאוקימנא ליה בדזבניה ניהליה לחמש שנין משום הכי העולה מן השרשים לבעל הבית ועל זה קאמר רב נחמן נקטינן דבדקל הכל ללוקח ואפילו העולה מן השרשים ואף על גב דלא זבנה ניהליה אלא לחמש שנין שהרי כל זמן שייבש בראשו עומד לחפור ולשרש לפי שאין גזעו מחליף הלכך אסח ליה מוכר לדעתיה מן העולה מן השרשים ואינו מדקדק על הלוקח מן הספק שמא לא יעלה כלום מן השרשים ואם יעלה שמא ייבש ויקוץ ויחפור וישרש קודם שיוציא העולה מן השרשים פירות לפיכך מוחל הוא לגבי הלוקח כל היוצא שם עד תום שני ממכרו. הר"י ז"ל בעליות.
וזה לשון הרא"ם ז"ל: דקל אין לו גזע. כלומר מי שקנה דקל לקצצו אין לו גזע. סבר רב זביד למימר אין לו גזע לבעל הקרקע פירוש העולים מן השרשים שהם עצמן נקראין גזעים שהם כשאר האילנות לבעל הקרקע הכא בדקל אינם לבעל הקרקע מאי טעמא כיון ששנינו בדקלים חופר ומשרש לפי שאין גזען מחליף מעיקרא בעת המכירה אסוחי אסח דעתיה המוכר מיניה דמימר אמר השתא אתי בעל הדקל וחפר ומשרש להו לשרשים וייבשי להו הני גזעין דנפל מינייהו וכיון דמסח דעתיה מינייהו כי מזבין ליה לדקל מזבן להו להני גזעין בהדיה הילכך כי קאיץ ליה לוקח קאיץ ליה להנהו גזעין דנפקי מיניה דהא דידיה נינהו. מתקיף לה רב פפא והא קונה שני אילנות לכי יבשי לחפור ולשרש קיימי שהרי לא שייר המוכר לעצמו באילנות כלום דאי נמי לא יבשי קא תבע ליה מוכר ללוקח למעקרינהו משום דהא לית להו קרקע ואי עקר להו לגמרי עקר להו כדאמרינן לעיל מצי אמר ליה עקור אילנך שקול וזיל דמשמע דכי עקר ליה לכוליה עקר ליה עם השרשים דיליה כי היכי דליטע ליה בדוכתיה אחריתי דהא אילן זבין ליה ולא עצים ואפילו הכי קתני הגזעין היוצאין מן השרשים של בעל הקרקע ולא אמרינן אסוחי מסח דעתיה מוכר מינייהו. אלא אמר רב פפא הא דרב נחמן במי שקנה דקל אחד שלא לקצצו והכי קאמר אין לו גזע לבעל הדקל כלומר אפילו יוצא מן הגזע הרואה פני חמה לפי שאין צמחי בדין מעלין כגזע מסדנו של אילן כדי שיהא של בעל האילן אלא משרשין שהן של בעל הקרקע. ואקשינן ולרב זביד קשיא מתניתין. ופריק מתניתין לא זבנינהו להני אילנות לגמרי אלא דזבנינהו ניהליה לאכול פירותיהן חמש שנים ולבתר חמש שנים שביק להו לבעל אילן ונפיק אבל היכא דזבנינהו ניהליה לגמרי כיון דלכי יבשי אי נמי כי תבע ליה למעקרינהו לחפור ולשרש קיימי אסוחי אסח דעתיה מוכר מהני גזעין היוצאין מן השרשים. ויש לפרש הא דאמרינן מתניתין דאמר ליה לחמש שנין כגון דאהני לוקח דלישבקינהו מוכר להנהו אילנות בקרקע ולא ליתבען למעקר עד משלם חמש שנין דכי משהו להו התם חמש שנין אפשר דצמח בשרשים דידהו גזעין והוו להו לבעל קרקע ולא אסח דעתיה מינייהו. עד כאן לשונו.
והרשב"א ז"ל הקשה על פירושו טובא חדא דסתם גזע האמור בשמעתין בגזע האמור במשנתינו הוא דעלה קא מייתינן ליה להא דרב נחמן והכא ביוצא מן הגזע הרואה פני חמה משמע דרב נחמן ודאי אמאי דקתני במתניתין דיש לו אמר איהו דבדקל אין לו. ועוד דהיכי מסתמי סתומי כולי האי רב זביד ורב פפא לישנייהו דכל חד מינייהו אמר אין לו גזע דרב נחמן ולא פליגי אלא דמר אמר לבעל הקרקע ומר אמר לבעל הדקל וניקום ונפרש אין לו גזע דרב זביד גזע היוצא מן השרשים ואין לו גזע דרב פפא ביוצא מן הגזע הרואה פני חמה. ועוד דרב זביד בלוקח דקל לקוץ ודרב פפא בלוקח לקיימו וזה וזה סתמו ואמרו לשון אחד והיה להם לפרש. ועוד היאך איפשר לו לרב זביד לאוקמי מתניתין בלוקח פירות דאם כן צריכה למימר דלא קנה קרקע ובהא קאמר רבי מאיר קנה קרקע. ועוד דאם כן מה הפרש בין קונה שנים לקונה שלשה ובודאי קונה שלשה כי קנה שנים שאין מן הדעת לומר דקנה שנים בקונה לחמש שנין ולפירות וקנה שלש בקונה קנין גמור לעולם. והרמב"ן ז"ל פירש בשם רבו הרב יהודה בר יקר ז"ל דרב זביד לא הוה ידע טעמיה דרב נחמן כו' ככתוב בחדושי הרמב"ן ז"ל שבדפוס. עד כאן לשונו.
וזה לשון הראב"ד ז"ל: כיון דלמחפר ולשרש קאי אסוחי אסח דעתיה מינה. מסקנא דמלתא דרב זביד מוקי למלתיה למתניתין דקתני בשני אילנות שיש להם גזע כגון דזבין לה לחמש שנין הלכך אי יבשי נמי בגו חמש שנין כי מפקי משרשייהו הוו נמי לבעל אילן הלכך בתוך חמש לא מסחי דעתייהו מכל מאי דנפיק מינייהו מן הגזע אבל בדקל דאי יבש בתוך חמש שוב אין גזעו מחליף אפילו ממה שיוצא מגזען מסח דעתיה ולא זבין ליה אדעתא דהכי ורב פפא לא סבירא ליה הכי דסבירא ליה מתניתין בשני אילנות אף על גב דלא זבין ליה לזמן ואפילו הכי קתני דיוצא מן הגזע שלו ולא אמרינן כיון דאם מתו לחפור ולשרש קיימי לאלתר מסח השתא ממה שיוצא מן הגזע אלא הא דאמר רב נחמן דקל אין לו גזע לפי שאין לו גזע כלומר שאינו מוציא מן הגזע ואם ראית ענף יוצא מן הגזע דע כי משרשיו הוא ונתגלה מן העפר עד שנראה כיוצא מן הגזע. עד כאן לשונו.
ולענין פסק הלכה הלכתא כרב פפא דאמר אין לו גזע לבעל הדקל לפי שאין מוציא גזע. ונראה בעיני מדרב זביד שהלוקח שלשה אילנות לחמש שנין קנה קרקע עד חמש שנין ואם מתו יטע אחרים לאכול פירותיהן עד חמש שנין דהא רב זביד הוא דמוקי לה למתניתין בדזבניה נהליה לחמש שנין וקתני בשלשה אילנות שיש להם קרקע ואם מתו יטע אחרים במקומן. ותו שמעינן מינה בלוקח שני אילנות לחמש שנין שהעולה מן הגזע של בעל האילן ויקוץ. הר"י ז"ל בעליות.
שמעינן מהכא דאילן אחד אין לו קרקע מדאמר רב נחמן נקטינן אלמא הלכתא היא. ושמעינן מהכא אף על גב דקיימא לן כרבי עקיבא דאמר שני אילנות יש להם קרקע בין שמכרן בין ששייר אותם לפניו מדרב הונא מיהו באילן אחד היכא דזבין ליה לית ליה קרקע מדרב נחמן. ועוד מדאמרי נהרדעי פרק חזקת האי מאן דזבין ליה דיקלא לחבריה קני ליה משיפולי ועד תהומא ואתקיף עלייהו רבא לימא ליה עקור כורכך רשקא וזיל כלומר דאילן אחד פשיטא לן דלית ליה קרקע ואפילו לרבי מאיר דאמר בשנים יש לו באחד מודה דאין לו ואוקמה להאי מלתא דנהרדעי בבא מחמת טענה הלכך אין לו קרקע אלמא מלתא פשיטא הוה להו דאילן אחד היכא דזבין לו אין לו קרקע ואף על גב דאמר רבי עקיבא מוכר בעין יפה מוכר הני מילי בשני אילנות דחשיבי אבל אילן אחד לא חשיב כלל כדאמר בתלתא היגי רומיתא דאף על גב דתלתא הוו ולא מיזדרע בינייהו לית להו ארעא ולא חשיבי הכי נמי באילן אחד לא חשיב ולית ליה ארעא היכא דזבין ליה מהו היכא דשייריה קמיה אית ליה ארעא וטעמא דמלתא כי היכי דלא לימא ליה עקור אילנך וזיל דלא שיירית ליה אלא לקוץ ולא ניחא ליה למאריה דאילנא דניקום בדינא ודיינא ומשייר ליה ארעא. ומשמעתא דרב הונא דסוף המוכר את הבית שמעינן לה דוק ותשכח. וה"ר יצחק ז"ל לא כוון לשמועתנו זאת שלא הביא בהלכותיו הא מלתא דנהרדעא ולא מלתיה דרב נחמן ונראה דסבירא ליה להרב ז"ל דאפילו אילן אחד יש לו קרקע דהלכה כרבי עקיבא. וקשה לי דידיה אדידיה דאיהו פסק כרבי עקיבא ומשמע דאפילו באילן אחד קאמר רבי עקיבא ובהני בעיא דאיבעיא לן כיצד הן עומדין רב אמר כשורה ורבי יוחנן אמר כחצובא פסק הרב כרבי יוחנן דבשורה לית להו קרקע ואם שלשה בשורה אין להם קרקע כל שכן שנים שהם בשורה. וכן מה ששאלו שנים בתוך שדהו ואחד על המצר מהו וכן שנים בתוך שלו ואחד בשל חברו מהו וכתב הרב הנך בעיא עלו בתיקו ואזלינן בהו לקולא למוכר דלית להו קרקע וזו הסוגיא אליבא דרבנן היא. ואומר אני דאף על גב דאמר רב נחמן שני אילנות יש להם קרקע דוקא מקומן אבל ביניהן וחוצה להן אין להן שלא נאמר אלא לשלשה ועל כן אפשר להעמיד דברי הרב ז"ל והחכם יבין. הראב"ד ז"ל.
קנה שלשה קנה קרקע. דוקא אילנות גדולים דאילנות תנן ושתילין קטנים שאם עולין להם בחבל לא חשיבי אילנות ואף על פי שמכרן לקיימן בשדהו בתר שעת מכירה אזלינן וכיון דהשתא לא חשיבי אין הקרקע נגרר אחריהן להקרות שדה אילן. וכי תימא ניחוש דכי גדל אתי לאחזוקי ולמימר ליה אילנות גדולים זבנת לי דאית ליה ארעא. להא לית לן למיחש דאיהו אפסיד אנפשיה שמכר לו שלשה שתילין לקיימן בשדהו ולא חשש לכך אלא יזהר להעמיד עדים על כך שיעידו דכשהיו קטנים מכרן לו וכההיא דתניא פחות מכאן או יותר על כן או שלקחן בזה אחר זה לא קנה את הקרקע ומכל מקום יקיים אותם בשדה ולא חיישינן שמא יחזיק ויאמר בבת אחת לקחתים ואית ליה ארעא. ראיה לדבר דשתילין קטנים לא חשיבי אילנות מדתניא הרי זה קנה את הקרקע ואת האילנות שביניהם ומפרשי רבנן שתילין קטנים דלא תשיבי רצופין בשביל שתילין קטנים שבתוך ארבע אמות. עליות.
הרי זה קנה תחתיהן וביניהן. כלומר קנין גמור וקנה חוצה להן כמלא אורה וסלו להשתמש בהן בשעת שאורה האילנות בלבד. מתקיף לה רבי אלעזר השתא דרך אין לו כו'. פירוש נהי תחתיהן וביניהן יש לו משום דשלשה יש להם קרקע והוה ליה מכלל קרקען אלא חוצה להן כמלא אורה וסלו שאינו מכלל קרקען אלא להשתמש בהן בשעה שאורה את האילנות בלבד השתא דרך אין לו דאין לו בכך הפסד שהרי הוא זורע את הדרך אורה וסלו שאינו יכול לזרעו ויש עליו בכך הפסד מבעיא. הרא"ם ז"ל.
וכמה אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו ואסיקנא דהאי מלא אורה וסלו זה וזה אין רשאין לזרעו בעל האילנות שאינו שלו ובעל הקרקע דלא ליטנפי פירי ותמיהא ליה לרבינו דהא ודאי תחתיהן וביניהן אינו לכל אחד שש עשרה אמה לכל רוח ויונקין הן משל בעל הקרקע ואם בעל הקרקע רוצה לחפור בור קוצץ ויורד ואפילו תוך שש עשרה אמות וכדאיתא בפרק לא יחפור ואם כן לריש לקיש דאית ליה קנין פירות לאו כקנין הגוף ואפילו לענין הבכורים דלא דריש ולביתך אלא לגבי אשתו בלבד ולא משכח קונה שלשה אילנות דמייתי בכורים אלא בזמן שאין היובל נוהג כדאיתא בגטין שילהי פרק השולח אם כן אפילו בזמן שאין היובל נוהג היכי מייתי והא לאו כל גידוליו מארצו. ויש לומר דסבירא ליה כמאן דאמר דתנאי התנה יהושע שיהו רשאין ליטע סמוך למצר חברו תוך שש עשרה אמה שעל מנת כן הנחיל יהושע להם את הארץ ועדיף תנאי של יהושע מלוקח לפירות ואף על פי שיש לו לבעל המצר לחפור ולקוץ שרשין כל שאינו קוצץ הרי הוא כשלו לגמרי ליניקה. אלא דאכתי לא ניחא לי דקא משמע דריש לקיש לית ליה כמאן דאמר שעל מנת כן הנחיל להם יהושע את הארץ אלא כעולא דאמר אילן הסמוך למצר תוך שש עשרה אמה גזלן הוא ואין מביאין ממנו בכורים ואמרינן בשלהי פרק לא יחפור כי אתא רב דימי אמר בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן אילן הסמוך למצר בתוך שש עשרה אמה מהו אמר ליה גזלן הוא ואין מביאין ממנו בכורים. אלא אם כן נאמר דאסהדתיה דרב דימי ליתיה אלא כרבנן דאמרי משמיה דרבי יוחנן אחד אילן הסמוך ואחד אילן הנוטה מביא וקורא שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. ואכתי קשיא לי ולרב דימי מאי איכא למימר. אלא יש לומר דלאו כל גדוליו מארצו בעינן ואילן הסמוך למצר שאמר רבי יוחנן דאין מביאין בכורים משום דגזלן הוא קאמר וכתיכ שונא גזל בעולה אבל לוקח אילנות ברשות קא ינקי ושרי וכמו שאמרו בירושלמי שכתבתי למעלה שאם נטע בתוך שלו והבריך בתוך שלו ודרך היחיד עוברת באמצע אם נטעו ברשות מביאין ממנו בכורים כן נראה לי. הרשב"א ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה