בבא בתרא כז א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
בית סאה בשבילן כמה הוו להו תרי אלפי וה' מאה גרמידי לכל חד כמה מטי ליה תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא אכתי נפישי ליה דעולא לא דק אימור דאמרינן לא דק לחומרא לקולא לא דק מי אמרינן מי סברת בריבועא קא אמרינן בעיגולא קא אמרינן מכדי כמה מרובע יותר על העיגול רביע פשו להו ז' מאה ושתין ותמניא אכתי פש ליה פלגא דאמתא היינו דלא דק ולחומרא לא דק תא שמע אהקונה אילן וקרקעו מביא וקורא מאי לאו בכל שהוא לא י"ו אמה תא שמע גקנה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא הא דשלשה מביא וקורא מאי לאו כל שהוא לא הכא נמי י"ו אמה ת"ש ר"ע אומר הקרקע כל שהוא חייב בפאה ובבכורים ווכותבין עליו פרוזבול
רש"י
[עריכה]בית סאה כמה הוו להו תרי אלפי ות"ק גרמידי - על אמה רוחב:
כמה מטי - לכל חד מהנך אילנות תתל"ג ותילתא אכתי נפישין להו שש עשרה אמה דעולא דהוי אלף וכ"ד:
לא דק - עולא לא דקדק כל כך הואיל וקרוב לשיעור זה קאמר ולא איכפת ליה:
אימור דאמרינן לא דק - היכא דאזיל לחומרא הכא קא אזיל לקולא דאינו יונק כל כך וקאמר איהו דיונק ופטר ליה מביכורים:
מי סברת - שש עשרה אמה דעולא בריבועא קאמר דליהוי שלשים ושתים על ל"ב כדקאמרינן:
בעיגולא קאמר - שכל סביביו יונק שש עשרה והיינו בעיגולא דאילו ברבוע נמצא כנגד האלכסון יותר משש עשרה אמה:
וכמה מרובע יתר על העיגול רביע - דל רביע מאלף וכ"ד פשו להו תשס"ח אמות ברוחב אמה אכתי לא שוי שיעורי דהשתא פשו להו שיעורי דמתני' אדעולא פלגא דאמתא ונמצא אילן יונק י"ו אמה ומחצה לכל צד דהיינו ל"ג על ל"ג דשיעורא דעולא תשס"ח ושיעורא דמתני' תתל"ג ונפיש שיעורא דמתניתין אדעולא ס"ה אמות באמה רוחב חלוק הרצועה לרוחב הרי ק"ל אמה אורך ברוחב חצי אמה הקף מהם האילן ל"ב אמה לצפון וכנגדו לדרום נמצא מהצפון לדרום ל"ג שהרי הוספת עליו חצי אמה לכאן וחצי אמה לכאן ובידך נשארו ס"ו ברוחב חצי אמה תן חציין למזרח וחציין למערב נמצא מוקף ברבוע ולא דקדק הגמרא כל כך דנקט פלגא אמתא דהא עולא בעיגול קאמר ואילו בעיגול הייתי יכול להוסיף עליו שני שלישי אמה לכל צד אלא משום האי פורתא לא דק כולי האי ואית דגרסי פש ליה תרי תילתי דאמתא:
היינו דלא דק - עולא דהוה מצי למימר שיתסרי ופלגא ולחומרא לא דק ואזיל לחומרא ולא צמצם שיעורו:
מאי לאו כל שהוא - חוץ לעביו של אילן לכל צד:
הקונה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא כו' - לקמן תנן בהמוכר את הספינה המוכר שתי אילנות לחבירו ולא פירש לו קרקע לא קנה קרקע אבל קנה שלשה קנה קרקע ואף על פי שלא פירש הלכך גבי ביכורים נמי שתי אילנות מביא ואינו קורא דלא מצי למימר פרי האדמה אשר נתתה לי (דברים כו):
הא ג' - דקנה קרקע מביא וקורא:
מאי לאו - משום דקנה קרקע מעט סביבם:
לא - משום דקנה שש עשרה אמה סביב כל אחד:
ובוידוי - לא גרסינן ליה במתני' במסכת פאה דאין וידוי אלא במעשר והוא אינו תלוי בקרקע:
פרוזבול - תנן במסכת גיטין (דף לו.) הלל תיקן פרוזבול שראה שנמנעו העם מלהלוות מפני השביעית המשמטת ועוברים על מה שכתוב השמר לך פן יהיה דבר וגו' עמד והתקין תקנה שלא תשמט שיהא מוסר שטרותיו לבית דין וכותב עליהן פרוזבול וזה גופו של פרוזבול מוסר אני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה ותו לא משמטת ליה שביעית דלא קרינא ביה לא יגוש שאין תובע חובו אלא מב"ד והתם מוקמינן לה בשביעית בזמן הזה דרבנן ואמרינן התם אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע אבל אין לו קרקע: ללוה לא כתבינן ליה דהלואה דלא שכיחא היא דמסתמא אין אדם סומך אלא על קרקע הלוה וכשאין לו לא תיקן הלל פרוזבול:
תוספות
[עריכה]כמה מרובע יתר על העיגול רביע. הכי איתא בברייתא דמסכת מדות וכן בעירובין:
הכי גרס ר"ת פש להו תרי תילתא אמתא. פי' כשתקיף אילן דעולא רצועה רחבה שני שלישי אמה יהא גדול כאילן המשנה שהי' יותר ס"ה אמות ושליש ברוחב אמה שהרי אם תקיף ל"ב על ל"ב מרובעים יצטרך קכ"ח ולד' קרנות ח' שלישים הרי ק"ל ושני שלישים אורך על שני שלישים רוחב תחסר הרביע שהעיגול פחות ישאר צ"ח וכן ס"ה אמה ושליש תחתוך לג' חלקים לאורך תהיה רצועה אחת של קצ"ו ברוחב שליש תחתוך לשנים ותשים זה בצד. זה תהיה רצועה ארכה צ"ח על רוחב שני שלישי אמה עוד מצא ר"י בספר אחר מפורש בגמרת הספר להקיף בחוטים אילן דעולא שהוא ל"ב על ל"ב עד שיהא שני שלישי אמה סביב תחתוך החוטין ותפשטם יהיה העליון ארכו ק' שהוא מקיף ל"ג ושליש וכל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו ג' והתחתון צ"ו שהוא מקיף ל"ב הרי התחתון פחות מן העליון מכל צד ב' אמות ותחתוך העודף מצד אחד ותמלא צד אחד האורך לצד הקצר תהיה רצועה צ"ח וכן הוא ס"ה ושליש דרך אחרת ל"ג ושליש על ל"ג ושליש מרובעים עולה אלף ומאה וי"א אמות ושליש של שליש שהיא תשיעית אמה תחסר הרביעית ישאר תתל"ג ושליש הרי אילן המשנה ל"ג ושליש על ל"ג ושליש (הג"ה. או כעין זה שליש סאה הוי י"ו וב' שלישים על חמשים חתוך באמצע ושים זה על זה יהיה עשרים וחמש על שלשים ושלש ושליש) דרך אחרת בית סאה היא מאה על כ"ה תקח השליש לאילן אחד יהיה ל"ג ושליש על כ"ה והם ל"ג ושליש על ל"ג ושליש עגולים שהרי מוסיף הרביע מלבר שהיא שליש מלגיו דהיינו ח' אמה ושליש באורך ל"ג ושליש יהיו ל"ג ושליש על ל"ג ושליש מרובעים (ולספרים דגרסינן פש להו פלגא דאמתא) ועשה אותו עגול שיחסר הרביע שהוספת ויהיה עגול ל"ג ושליש על ל"ג ושליש ולספרים דגרסי פש ליה פלגא דאמתא יש לפרש דחשיב עולא י"ו לכל צד לבד מקום האילן ומקום אילן שליש על שליש נמצא אילן דעולא ל"ב ושליש על ל"ב ושליש כשתקיף מכל צד פלגא דאמתא יהיה ל"ג ושליש על ל"ג ושליש ורבינו משולם מפרש דעולא לא חשיב מקום האילן ומקום האילן הוי אמה על אמה נמצא דהוי אילן דעולא ל"ג על ל"ג ואם היו מרובעים היה עולה אלף ופ"ט תחסר הרביע ישאר תתי"ו ושלשה רבעי אמה ול"ג (והוו) [פשו] להו ז' מאה ושתין ותמניא נמצא דאילן המשנה יתר על של עולא י"ו אמה ושליש ורביע ופלגא דאמתא קאי אבית סאה שהיא חמשים על חמשים כשתסיר פלגא דאמתא לאורך וכן לרוחב יעלה החסרון חמשים אמה חסר רביע דהיינו לג' אילנות ולאילן אחד יעלה י"ו אמה ושליש ורביע וישאר כאילן דעולא:
לחומרא לא דק. וא"ת והא נמי קולא הוא הא דמייתי ביכורים דמפקע להו מתרומה ומעשר כדאמרינן בהמוכר את הספינה (לקמן דף פא: ושם) ויש לומר דעולא לא איירי אלא במאי דאינו מביא בתוך י"ו אבל חוץ לי"ו פעמים מביא ופעמים אינו מביא:
אילן וקרקעו כו'. למאי דמוקי לה בי"ו אמה צריך לפרש מאי אתא לאשמועינן ונראה לרשב"א דאתא לאשמועינן ולמידק הא קנה אילן סתם אינו מביא וקורא ואם קנה ב' אפילו סתם מביא וקורא דקנה קרקע וכר"מ דאמר (לקמן פא.) הקונה ב' אילנות קנה קרקע:
הא שלשה מביא וקורא. הוה מצי למיפרך מסיפא דקתני בהדיא במסכת ביכורים בסיפא דהך דמייתי הכא הקונה ג' אילנות תוך של חבירו מביא וקורא אלא דאורחא דגמ' בכמה מקומות שמדקדק מרישא מה שיכול [ועי' תוס' שבת לט: ד"ה אלא פניו]:
לא שש עשרה אמה. וא"ת והא אמרינן בהמוכר את הספינה (לקמן דף פב. ושם) גבי שלשה קנה קרקע וכמה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו וי"ל דהתם כשענפי האילן גדולים הרבה ויוצאין חוץ לשש עשרה אמה ואם תאמר קונה אילן אחד אמאי אינו מביא . וקורא למ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי ומ"ש ממוכר שדהו לפירות דמביא וקורא לדידיה כדאמרינן בפרק השולח (גיטין דף מז: ושם) וליכא למימר דהאי תנא סבר דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי דהא ר"מ אית ליה דכקנין הגוף דמי בהשולח (שם דף מח.) ובהחובל (ב"ק דף צ. ושם) ואית ליה לקמן (דף פא.) דקונה אילן אחד (אינו מביא וקורא) וי"ל דשאני התם שהקרקע קנוי לו עד זמן קבוע אבל הכא אם יתייבש מיד האילן אין לו בקרקע כלום אי נמי התם קרקע קנויה לו לכל דבר למשטח בה פירי ולמיזרע בה סילקא וירקא אבל גבי אילן אין לו אלא יניקה לבדה:
ובוידוי. פי' בקונטרס דלא גרסינן ובוידוי דלא כתיב במעשר שני (שיש) שום וידוי לא מארצך ולא מאדמה אשר נתת לי אע"ג דכתיב ביה וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו (דברים כו) לא שיהא לו לחלק אלא לכל ישראל ומיהו על כרחך אין וידוי בלא קרקע דתני עלה בירושלמי אף בוידוי ומכל מקום לא גרסינן ליה מדתני עלה בירושלמי מכלל דבמשנה ליתיה:
ולכתוב עליה פרוזבול. אבל אמטלטלין אין כותבין פרוזבול מפני שיכול לכלותן והיא הלואה דלא שכיחא ועציץ נקוב אע"פ שיכול לכלותו ... כותבין עליו פרוזבול דלא פלוג רבנן במקרקעי והא דכותבין אפילו על קרקע כל שהוא פי' רשב"ם בהשולח (גיטין דף לז. ד"ה אלא) משום דאין אונאה לקרקעות והוי כאילו יש לו משכון בכל ואין נראה דנהי דאין להן אונאה ביטול מקח ביתר מפלגא יש להן אלא היינו טעמא משום דגבי והדר גבי כמעשה דקטינא דאביי (כתובות דף צא:) דע"י כך ראוי לגבות כל חובו וכענין זה איכא סוף פרק כל הגט (גיטין דף ל:) גבי המלוה מעות את הכהן כו' הניח מלא מחט גובה מלא קורדום [ועי' תוס' גיטין לז. ד"ה אלא ותוספות קדושין כו: ד"ה ולכתוב]:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]קב א ב מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה י"ג:
קג ג מיי' פ"ד מהל' ביכורים הלכה ד':
קד ד מיי' פ"ב מהל' ביכורים הלכה י"ג:
קה ה מיי' פ"ב מהל' מתנות עניים הלכה ג':
קו ו מיי' פ"ט מהל' שמיטין הלכה י"ט, סמג לאוין רעא, טור ושו"ע חו"מ סי' ס"ז סעיף כ"ב:
ראשונים נוספים
כמה הוו להו. כלומר עשר נטיעות הללו המפוזרות בכל בית סאה כשתחלק הבית סאה בשוה לאלו נטיעות כמה הוי בין נטיעה לנטיעה:
תרין אלפין וחמש מאה אמין. דקי"ל בית סאה הוי נ' על נ' אמה כדגמרי' מחצר המשכן והני נטיעות מפוזרות בנ' על נ' ועכשיו חלק נ' [על] חמשים לרצועות שכל רצועה מבת נ' אמה אורך ואמה רוחב הויין נ' רצועות ועכשיו חבר הני רצועות ראשה של זו בצד ראשה של זו שתהא הכל רצועה אחת תמצא ארכה אלפים ות"ק אמה וברוחב רצועה אמה ועכשיו מדה אותן י' נטיעות בשוה בארכה של רצועה זו תמצא בין כל נטיעה ונטיעה ר"ן אמה אויר ומש"ה צריך לחרוש כל בית סאה דלא מהני כלל חרישה של אילן זה לאילן זה אם לא יחרשו לכולן מפני שמרוחקות הן כל כך זו מזו כדאמרן ומקשי הא לא הוו להו כלומר אכתי חשבון של י' נטיעות הללו אינו מגיע כלל לחשבון של אילן עולא אפי' למחצית חשבונו לפי שעולא לאילן א' היה נותן ט"ז אמה לכל ד' רוחות שיונק היינו ל"ב אמה על ל"ב אמה צא ופרוס ועשה מהן רצועות ל"ב שכל אחת ל"ב אורך ואמה רוחב וצרפם לרצועה אחת תמצא שעולות ל' רצועות שכל אחת ל"ב אורך ועולה חשבונם ט' מאות וס' אמה ועדיין נשתיירו בידך ב' רצועות שכל אחת ל"ב אורך ואמה רוחב הרי חשבונם ס"ד אמות צרוף אלו ס"ד על תשע מאות וס' ובא החשבון אלף וכ"ד שכך עולה חשבון אילן אחד שאמר עולא באורך. וחשבון אורך של אחד מעשר נטיעות לא הוי אלא ר"ן ואכתי מנא ליה לעולא דמצריך כל כך. אלא מרישא מדתנן כו' כלומר אל תתמה מחשבון של י' נטיעות שאינו בא לחשבונו של עולא לפי שהנטיעות קטנות ובחורות לא צריך להו הרחקה כולי האי מש"ה סגי להו בר"ן הרחקה אבל באילן שאמר עולא בזקן שגדל כל צרכו קאמר דמינק ט"ז אמה מכל רוחותיו שעולה חשבונו בפישוט תתרכ"ד כדפרישית אלא מרישא ג' אילנות שכבר גדלו כל צרכן אפי' הן של ג' בני אדם ונטועין בתוך בית סאה הרי אלו מצטרפין כמו שאם היו של אדם אחד וחורשין כל בית סאה בשבילן שלא יקלקלו עד ר"ה שנכנס שביעית:
כמה הוו להו לכל א' מהללו ג' אילנות ברצועות פשוטות תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא אמין שזהו השליש של חשבון בית סאה שחשבנו למעלה כ"ה מאות מישתכח דבין אילן לאילן תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא ואכתי נפיש ליה חשבון של עולא על האי חושבנא מאתן פחות ט'. ומשני עולא לא דק כלומר לא דקדק בדבר כל כך שהעמיד חשבון האילן על זה. ומקשי' אימור דאמרי' לא דק היכא דאיכא חומרא שאם היה מחמיר והיה מצריכו בפחות משיעור זה להביא ביכורין אמרי' לא דק[3] אבל לחומרא אי לא דק ומי אמרי' דצריך ט"ז אמה לכל רוח כדפרישית אית ליה קולא דפחות מט"ז אמה שעולה חשבון לאלף וכ"ד אם נטוע הוא אין מביאין ממנו ביכורין משום דקא יניק משדה חבירו והיינו קולא והוה ליה לעולא לעיין ולדקדק שלא יפטרנו מביכורין אלא כדינו ומאי לקולא לא דק:
מי סברת. דהא דקחשיב עולא ט"ז אמה לכל רוח דאמות מרובעות קא בעי דאית להו מורשא דקרנתא בעגולא קא אמרי' דחשיב סביבות האילן ט"ז אמה בלא מורשא דקרנתא. ואכתי מקשה ליה למאי דבעי לתרוצי באמות עגולות מכדי כמה מרובע יותר על העיגול רביע וכשתוציא הרביע מן אלף וכ"ד אמות לא משתייר לך אלא תשס"ח כיצד מח' מאות תשליך מאתים נשתיירו שש מאות וממאתים תוציא ג' הרי הן ז' מאות ונ' אמות עגולות ומכ"ד תשליך הרביע נשתיירו י"ח ואותן י"ח מוסיף על ז' מאות ונ' הרי תשס"ח ואכתי אין מגיע חשבון של עולא לתמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא לפי שחשבון של עולא שכשחושב בעיגול הוא פוחת חצי אמה מכלל ד'[4] אמות האילן מחשבון של תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא וכשתרצה להשוות חשבונו של עולא לחשבון זה צריך אתה להביא ד' רצועות של רוחב חצי אמה ואורך כל אחת ל"ב אמה שהן ס"ד ותשימם מבחוץ לאלו תשס"ח אמה עגולות תשים אותן ד' רצועות בריבוע ולא בעיגול ויבא החשבון שוה ומהיכן אתה נוטל אותן ס"ד אמה שאתה מחלק לד' רצועות של אורך ל"ב (אורך ל"ב) אמה ורוחב חצי אמה שאתה משים בריבוע מחוץ לעיגול זה מכאן אתה נוטלן לפי שחשבון תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא הוא עודף על ז' מאות וס"ח ששים וה' אמות ושליש אמה ומחשבון זה אינו חושב אותו שליש אמה שאינו דבר חשוב אלא ס"ה אמות חושב מס"ד אמות נעשה אותן ד' רצועות שארכן ל"ב ורחבן חצי אמה ואותה אמה חמישית הנשארת חלוק אותה לד' רביעי אמה ויהיה כל רביע חצי אמה אורך וחצי אמה רוחב ותן אלו ד' רבעין לד' הקרנות של רצועות למלאות הזויות והיינו דקאמר אכתי פש ליה לעולא פלגא דאמתא דבציר חשבונו מחשבון ג' אילנות והיינו דלא דק עולא ולחומרא לא דק שמחייב להביא ביכורים בפחות משיעור ברייתא של ג' אילנות. והא דלא חשבינן ההוא שליש אמה משום דאי מרבעת לה להוסיפה על רצועות של חצי אמה לא היתה אפי' כחוט השער מש"ה לא חשיב ליה:
מביא וקורא. מן הארץ אשר נתת לי:
מאי לאו. דקני קרקע כל שהוא וקשיא לעולא דאמר דאילן הסמוך לתוך ט"ז אמה גזלן הוא:
מביא ואינו קורא. משום דקי"ל דקנה [שני] אילנות בתוך שדה חבירו לא קנה קרקע אבל ג' אילנות דקנה קרקע מביא וקורא. מאי קנה קרקע לאו דקנה כל שהוא וקשיא לעולא. לא ט"ז אמה קנה מן האחרון ועד חבירו:
ולכתוב עליה פרוזבול. היינו תקנת עשירים שהיו מלוים על משכון קרקע דלאו שמיטה משמט לא מלוה בשטר ולא מלוה על המשכון וכתוב הכי מוסרני לכם אגב קרקע ב"ד פלוני ופלוני חוב שיש לי על פלוני שאגבנו בכל שעה שארצה וחותמין עליו ב"ד אלמא דקרקע כל שהוא חייב בביכורים אע"ג דסמיך האי קרקע למצר אחר וקשיא לעולא:
תא שמע הקונה שתי אילנות וכולי הא שלשה מביא וקורא. וקשיא להו למה לי הא דוקיא ליקשי ליה בהדיא מסיפא דקתני הקונה ג' אילנות מביא וקורא ואיכא למימר סוגיא דתלמודא הכי מקשה מרישא ואפילו מדוקיא ואע"ג דמפרש לה סיפא בהדיא כי ההיא דואלו מציאות. ת"ש כריכות ברשות היחיד וכו' הא ברש"ה וכו' ואע"ג דקתני לה סיפא בהדיא.
תא שמע הקונה אילן וקרקעו וכו' לא ט"ז אמה. וא"ת כי אמר וקרקעו מאי קמשמע לן דהא קרקע הצריך לו קאמר סתם ולא פירש כמה איכא למימר דקמשמע לן דכי לא לקח קרקע הצריך לו אינו קורא ולאפוקי מדרבי יוחנן דאמר על מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ ומשמע דאיהו מוקי לה בכל שהוא ופירוש קרקעו שהוא נוטע בו.
חייבת בפאה ובבכורים ולווידוי. כתב רש"י ז"ל דלא גרסינן וידוי שאין ודוי אלא במעשר והוא אינו תלוי בקרקע שאפי' מי שאין לו קרקע מעשר פירותיו ומתודה עליהן והא דאמרינן תבואת זרעך ולא לוקח בשלקח פירות ממורחין עסקינן דאם אינן ממורחין חייב במעשר דבמרוח תלה רחמנא כמו שפירשתי בפרק הפועלים ועוד דמכל מקום חוכרי' חייב במעשר לדברי הכל כדתנן יש בתרומה ובמעשר מה שאין כן בבכורים וכו'. ונוהגים באריסין ובחכירות ובסיקריקון והגזלן וכו'. בפ' שני דמסכת בכורים.
ואיכא דמפרשי לה בוידוי בכורים, וכן שנינו שם שהמעשר והבכורים טעונין הבאת מקום וטעונין ודוי ואסורין לאונן וליתה שאם אינו מביא בכורים היאך יתודה עליהן פשיטא וי"ל שקרקע כל שהוא בכורים שבו טעונין וידוי ושמעתי דבירושלמי במסכת פאה גרסינן רבי מנא בעי ולמה לינן אמרין מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי דכתיב ואת האדמה אשר נתתה לנו רבי יוסי בר רבי בון בשם רבי יוחנן אמ' מן שמעת' כן מי שאין לו קרקע פטור מן הודוי פירוש שאינו מתודה על מעשרו לפי שאין יכול לומר ואת האדמה אשר נתתה לנו. ומיהו זה מוכיח דלא גרסינן ליה במתניתין, כדברי רש"י ז"ל ולאו מטעמיה.
יש מי שגורס: אכתי פש ליה תרתי תלתי אמתא: ופירושו אכתי פש ליה תרי תילתי אמתא שהיה יכול עוד עולא להוסיף על שיעורו, ולומר אילן שהוא סמוך למצר חברו תוך שש עשרה אמה ושני שלישין גזלן הוא, לפי שחשבון זה יעלה בכוון כחשבון הברייתא, והוא שלא נחשוב מקום האילן לכלום, כיצד נמצא האילן הזה יונק ל"ג אמה ושליש על ל"ג אמה ושליש ויעלה תשברתו לאלף וקי"א אמה ותשיע, כיצד חלק אותו ועשה מהן רצועות ויעלו בידך ל"ג רצועות כל אחת ואחת ארכה ל"ג אמה ושליש ברחב אמה, ועדיין נשאר בידך רצועה קצרה רחבה שליש אמה וארכה ל"ג אמה ושליש, וכל שלש רצועות מאותן הל"ג רצועות עושות מאה אמה, נמצאו בידך י"א חלקים כל אחת ואחת משלש שלש רצועות, וכל חלק מהן תשברתו מאה אמה, נמצא תשבורת כולן אלף ומאה אמה, ועדיין בידך הרצועה שרחבה שליש אמה על אורך ל"ג ושליש עשה מהם אמות שלימות השלשים יעלו לעשר אמות, הוסף על האלף ומאה אמות הרי אלף וק"י, ועדיין נשארו בידך שלש אמות ושליש אמות מרובעות, עגל אותן, כמה מרובע יתר על העיגול רביע, נמצאו האלף וק"י כשתסיר מהן הרביע חוזרין לת"ת ול"ב אמות וחצי, חזור אצל הרצועה הקטנה שנשאר בידך שהיא שלש אמות ושליש על רחב שליש, צרוף אותו ויעלה אמה אחת שלמה ושליש קטן שהוא שליש משליש שבור אותה ועשה מהם טפחים הנה האמה עולה לשלשים וששה טפחים, כי האמה היא בת ששה טפחים, ועל ששה על ששה הרי ל"ו, והשליש הקטן שהוא שליש אמה על שליש אמה, נמצאת שני טפחים על שני טפחים, נמצאו בין כולם ארבעים טפחים, עגל אותן והסר מהן הרביע נמצא שלשים טפחים, הי"ח טפחים חצי אמה נמצא בידך תמני מאה ותלתין ותלתא, ועדיין בידך י"ב פחים שבורים שהן שליש אמה, נמצא בין הכל תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא כשיעור הברייתא, לא פחות ולא יותר.
אלא שקשה קצת לפירוש זה, שאין אנו חושבין מקום האילן לכלום. על כן נראה יותר כגרסת הספרים שגורסין פש ליה פלגא דאמתא, וכגון שמקום האילן שליש אמה, ונמצא בין השדה מקום האילן ל"ג אמה ושליש על ל"ג אמה ושליש, והחשבון בכיוון כמו שאמרנו כשתחלק אותה על דרך שכתבנו.
קרקע כל שהוא חייב בפיאה ובביכורים ובוידוי: פירש רש"י ז"ל דלא גרסינן וידוי, לפי שאין וידוי אלא במעשר, ומעשר לא תליא בקרקע, דאפילו המוכר מביא מעשר ואפילו לוקח מן השוק, ואף על גב דאמרינן תבואת זרעך ולא לוקח, התם לא מיעט אלא בלוקח תבואה ממורחת, דבמרוח תלא רחמנא, אבל בלוקח שבלים ומריחן חייב במעשר.
מהדורות תליתאה ורביעאה:
(יח) ואכתי פש לי' פלגא דאמתא. מצאתי כתוב משם ר' משולם זצוק"ל. מה שאמר עולא י"ו אמות לכל רוח לבד ממקום אילן קאמר ומקום האילן תופש אמה על אמה. הרי ל"ג אמות על ל"ג אמות הוי עם מקום האילן וכשתחלקם לל"ג רצועות הויא כל רצועה ורצועה ל"ג אמות אורך ברוחב אמה צרפם יחד לארכן ויעלו לאלף ופ"ט אמות וכשתטול רביע ותעגל ישתיירו תתי"ז פחות רביע ונמצא דאילן דעולא פחות [שיחסר] אמה ותילתא וריבעא. והא דקאמר פש לי' פלגא דאמתא מאותן נ' אמה של ג' אילנות דברייתא וה"ק נפיש לי' שיעור אפלגא דאמתא דג' אילנות דהו"ל למינקט בציר מנ' אמה פלגא דאמתא באורך. ופלגא דאמתא ברוחב. דהיינו מ"ט ומחצה על מ"ט ומחצה. ואז הי' מכוון חשבון הברייתא לחשבון דעולא. דכשנטול מנ' אמה על נ' פלגא דאמתא ממזרח ומדרום או ממערב ומצפון. דהיינו באורך וברוחב הויין צ"ט אמין ופלגא באורך וברוחב חצי אמה והם נ' אמה פחות רביע באורך וברוחב אמה תחלקם לג' אילנות נמצא שיגיע לכל אילן ואילן שיחסר אמתא ותילתא וריבעא. דהיינו כדעולא דחלוק מ"ח לג' חלקים יהי' כל חלק וחלק שיתסרי. עדיין נשארו אמה על אמה וג' רבעי אמה חלקו אותם לג' הרי תילתא דאמתא וריבעא לכל חד וחד הרי השיתסר אמתא ותילתא וריבעא:
(יט) תא שמע קנה אילן וקרקעו מביא וקורא. מאי לאו כל שהוא. לאו שש עשרה אמה. ק"ל טובא ואפילו אי אמרי' דלא קנה אלא קרקע כל שהו מקום מטעתו של אילן כיון שהיניקה משועבדת לו ולא מצי למימר לי' עקור אילנך שקול וזיל דאדעתא דהכי זבנה דכל זמן שהיא קיים בין זה בין אחר שיטע במקומו. שיינק משדהו אמאי לא יביא ויקרא כיון דיש לו קרקע מקום מטעתו. ע"כ לא אמר עולא אלא באילן הסמוך למצר שלא שיעבד לו שדהו ליניקתו והוי גזלן אבל האי דלא הוי גזלן מודה הוא שמביא וקורא. כדאמר רבין משמי' דר' יוחנן. א' אילן הסמוך למצר וא' אילן הנוטה מביא וקורא שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. אלמא אע"ג דלא קנה אותן י"ו אמה בתוך שדה חבירו אלא מפני ששיעבדן לו יהושע מביא וקורא ואין לו קרקע אלא מקום נטיעתו של אילן ומביא וקורא מפני שאינו גזלן ועולא לא פליג עלי' אלא באילן הסמוך משום דלית לי' תנאה דיהושע וחשיב לי' גזלן. אבל היכא דקנה אילן וקרקעו דלא הוי גזלן ביניקה מודה הוא דמביא וקורא. ואמאי מידחקינן למימר לא י"ו אמה קנה ומיהו אינו צריך לכך דאע"ג דלא קנה אלא קרקע כל שהוא מודה עולא דמביא וקורא כיון שאינו גזלן ביניקתו. והנכון בעיני נ"ל לתרץ דל"ג במילתי' דרבין אלא מביא שלא יחשב גזלן שע"מ כן הנחיל אבל מיהו אינו קורא כיון שאין מקום היניקה חלוט לו והילכך לא גרסי' וקורא:
(כ) תא שמע הקונה שתי אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא. הא שלשה מביא וקורא. מה דקשיא לי במהדורא קמא למה אינו מקשה לעולא מרישא דתני בשתי אילנות מביא. ואע"פ שלא קנה קרקע אלמא לענין הבאת ביכורים לא בעינן ארצך ועולא אמר אין מביאין דאפי' לענין הבאת ביכורים בעינן מארצך לק"מ דהיכא אמר עולא דאין מביאין דוקא באילן הסמוך לשדה חבירו שאין שדה חבירו משועבד ליניקת אילנו והו"ל גזלן ואין כל הגדולין מארצו אבל הקונה אילן בתוך של חבירו אע"פ שאין לו קרקע כלל. כיון ששדה חבירו משועבד ליניקת אילנו ואינו גזלן חייב להביא ביכורים אבל אינו קורא מפני שאין הקרקע חלוט לו. ודמיא מילתא דעולא לפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש דפליגי בפ' יש נוחלין במוכר שדהו לפירות. דר' יוחנן אמר מביא וקורא דקסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי ור"ל אמר מביא ואינו קורא דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אלמא אע"ג דאין לו קרקע חלוט וקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ואינו קורא חייב להביא והם ה"נ בקונה אילן אחד בתוך של חבירו. ומאי דקשיא לי אם היניקה חשובה ומקרי מארצך ומביא אי הכי אמאי אינו קורא מן האדמה אשר נתת לי ד'. כבר דבר זה שאלו האמוראים כדגרסי' לקמן בפ' המוכר את הספינה. אמר לו ר' שמעון בן אליקום לר' אלעזר מ"ט דר"מ באילן אחד. ומ"ט דרבנן בשני אילנו'. פי' למה אומר מבי' ואינו קורא כי היכי דבעי' אדמת' גבי קריאה הם ה"נ גבי הבאה דכתב ראשית ביכורי אדמתך תביא. ואהדר לי' דבר שהראשונים לא אמרו בו טעם תשאלנו בבית המדרש לכי שנו. אלמא טעם יש בדבר אלא שלא נודע להם. ואע"ג דאמר רבא התם ומאי קושי' כו' דמשמע דמשום ספיקא הוא דאמרי' מביא ואינו קורא הא היכא דברירא לן דלית לי' קרקע חלוט אינו מביא כלל. סברא בעלמא קאמר ליתן טעם למתני' דביכורים ולפי טעמו לית לי' דריש לקיש דהא התם ליכא ספיקא. כיון דס"ל קנין פירות לא כקנין הגוף דמי ואפ"ה מביא כיון שהקרקע משועבדת ליניקת אילנותיו. ובודאי דטעמא דריש לקיש הוא כר' אלעזר דברירא לי' דחד אילן לר"מ ותרי לרבנן לית ליה קרקע ואפ"ה מביא ומ"ש במה"ק דאילן אחד לרבנן קי"ל דלית לי' קרקע והילכך אינו מביא אינו נראה לי דא"כ אמאי לא תניא בביכורים גבי אותן שאין מביאין א"ו גם באילן אחד אמרו מביא ואינו קורא. והאי דנקט שני אילנות משום פלוגתא דר"מ דאמר מביא וקורא:
(כא) לא הכי נמי י"ו אמה. מ"ש ר' יצחק תימה לי והא אמרי' בהמוכר את הספינה וכמה אמר ר' יוחנן הרי זה קנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו. ומפרשי' וכמה יש ביניהן דקנה קרקע ואמרי' מד"א ועד ח' ואיכא מ"ד מח' ועד י"ו אמות מ"מ י"ו אמות לכל רוח ליכא מאן דאמר ובכאן משמע דקני י"ו אמות לכל רוח. נ"ל דל"ק ולא מידי דמביניהן לא קשיא דכיון דיש י"ו אמה ביניהן יכולין לינק שרשיהן שם דאע"ג דיניקת האילן י"ו אמה היכא דהן שני אילנות זה בצד זה לא יהבי' י"ו לזה וי"ו לזה. שיהא ביניהן ל"ב אמה כ"א י"ו אמה בלחוד שבאותן י"ו אמה יכולין להתפשט ולינק שרשי' של זה ושרשיו של זה. ואין להקשות אלא ממאי דתניא התם וחוצה להן כמלא אורה וסלו. דאילו לעולא בעי' חוצה להן י"ו אמה. ויש להשיב דקסבר עולא האי דתניא חוצה להן כמלא אורה וסלו לאו למעוטי י"ו אמה הצריכין לו ליניקת אילנותי' אלא שאם היו מתפשטין הנופות של אילן חוץ לי"ו אמה עדיין יש לו חוץ להן כמלא אורה וסלו. ואע"פ שיש תחתיהן של נופות י"ו אמה. אבל מיהו אם אין תחת הנופות י"ו אמה ה"נ דקנה מגזעו של אילן. ועד י"ו אמה:
(כב) [שייך לדף מ' ע"א] הודאה בפני שנים וצ"ל כתובו כ' רבי' שמואל דהוציא עלי' כתב ידו א"י לומר פרעתי. ולא כר"ח ורי"צ פאס שאמרו בסוף מסכתין דיכול לומר פרעתי:
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ב (עריכה)
קתני מיהת עשר נטיעות מפוזרות לתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן. בית סאה כמה הוי חמשים על חמשים, הוי להו בתבריתא תרי אלפי וחמש מאה כל חד וחד מעשר נטיעות כמה מטי ליה מאתן וחמשין, אכתי לא הוי האי שיעורא כשיעורא דעולא. דאלו שיעורא דעולא כי חשבת ליה לאילן שש עשרה אמה לכל רוח הוו להו תלתין ותרתין אתלתין ותרתין דהוו להו בתבריתא אלפא ועשרין וארבע. אלא מרישא שלשה אילנות של שלשה בני אדם הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן. כלומר דאע"ג דשל שלשה בני אדם נינהו לא אמרינן כל חד מינייהו באנפי נפשיה קאי והוה ליה כקרקע שאין בה אלא אילן אחד ואין חורשין לו אלא כדי צרכו, אלא מצטרפין למהוי שדה אילן וחורשין כל בית סאה בשבילן. כמה הוו להו תרי אלפי וחמש מאה. כל חד וחד מהני שלשה אילנות כמה מטי ליה תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא אכתי לא הוי כשיעוריה דעולא. ומהדרינן לא דק עולא בחושבניה. ומקשינן אימור דאמרינן לא דק לחומרא היכא דאתי לאחמוריה לקולא מי אמרינן. דהא הכא דאע"ג דמיקרב למצר בתוך חמש עשרה אמה מיחייב לאייתוי מיניה בכורים ואלו לעולא פטור מן הבכורים. ומהדרינן מי סברת בריבועא קאמרינן בעיגולא קאמרינן. כלומר מי סברת לעולא דקאמר דאילן יניק שש עשרה אמה לכל רוח בריבועא קאמרינן, דהויאן להו שלשים ושתים על ל"ב מרובעות בטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר את הזויות, לא, בעיגולא קאמרינן, כלומר דהני שש עשרה אמה דקאמרינן לכל רוח בעיגולא נינהו, שנמצא מפסיד את הזויות. מכדי כמה מרובע יתר על העיגול רביע. כלומר שהמרובע שצלעותיו שוות הוא יתר על העיגול שבתוכו, בזמן שקו העיגול נוגע בצלעות המרובע מארבע רוחותיו, כדי רביע המרובע. פש ליה פלגא דאמתא היינו לא דק ולחומרא לא דק. כלומר פש ליה לעולא משיעורא דמתני' דשלשה אילנות חושבין תבריתא דפלגא דאמתא דנפיק מגו תרי תולתי דאמתא היכא דחשבת להו בריבועא ודלית מינייהו ריבעא, דהא כל חושבניה דעולא עיגול מגו רבוע הוא דסליק, וכי מוספת תרי תולתי דאמתא אשיעוריה דעולא לכל רוח הוו להו תלתין ותלתא ותילתא אתלתין ותלתא ותילתא וכי חשבת להו בריבועא הוו להו בתבריתא אלפא ומאה וחד סרי אמין ברוחב אמה ותולתא דאמתא אתולתא דאמתא. והני מילי בריבועא אבל בעיגולא לא, מכדי כמה מרובע יתר על העיגול רביע דל מאלפא ומאה ועשרה ריבעא דהוא מאתן ושבעין ושבעה ופלגא פשו להו תמני מאה ותלתין ותרתי ופלגא, ואכתי אשתירא לה אמה על אמה ותולתא דאמתא אתולתא דאמתא, אמה על אמה כמה הוי ששה טפחים על ששה טפחים דהוו להו שלשים וששה טפחים ברוחב טפח, תולתא דאמתא אתולתא דאמתא כמה הויא שני טפחים על ב' טפחים דאינון ארבעה ברוחב טפח, אוספינהו אהנך תלתין ושיתא הוו להו ארבעים טפחים ברוחב טפח, דל מינייהו ריבעא פשו לה תלתין ברוחב טפח דהוו להו אמתא נכי דינקא, אוספת אהנך תמני מאה ותלתין ותרתי ופלגא הוו להו תמני מאה ותלתין ותלתא ותולתא כשיעורא דמתני' דמטי לכל חד משלש אילנות מחושבנא דבית סאה.
ומאן דניחא ליה למיקם אחושבנא דהאי פלגא דאמתא באפי נפשיה, לעביד ריבועא בר תלתין ותלתא ותולתא אתלתין ותלתא ותולתא ולשקל מיניה חדא רצועה ברוחב תרי תולתי אמתא על אפי כולה ריבועא, ואשתכח דהוו להו ארבע רצועות מארבע רוחות המרובע, תרתי קמייתא דמשתקלן משתי רוחות המרובע זו כנגד זו הוי אורכא דכל חד מינייהו תלתין ותלתא ותולתא שיעור אורכה דכוליה ריבועא ברוחב תרי תולתי דאמתא, אשתייר ליה מריבועא תלתין ותלתא ותולתא ברוחב תלתין ותרתין משום דאזלא לה אמתא ותולתא ברוחב הנך שתי רצועות דאשתקלן מריבועא, תרי תולתי דאמתא בפותיא דכל חדא מינייהו, וכי שקלת בתר הכי תרתי רצועות אחרינתא מהנך שתי רוחות אחרניאתא זו כנגד זו ברוחב תרי תולתי דאמתא הוי אורכא דכל חדא מינייהו תלתין ותרתי אמין כשיעור מאי דאשתייר ליה מרחבו של מרובע ברוחב תרי תולתי דאמתא. כי מצרפת להו להני ארבע רצועות להדי הדדי הויא לה חדא רצועה באורך מאה ותלתין ותרי תולתי דאמתא ברוחב תרי תולתי דאמתא. דל מינהו דינקא דאמתא מפותיא דכולה רצועה פש ליה פלגא דאמתא באורך מאה ותלתין ותרי תולתי דאמתא והוא ניהו פלגא דאמתא דלא דק ביה עולא דהוו להו חמשה ושיתין ותולתא ברוחב אמה. שיעורא דעולא כמה הוי, תלתין ותרתין על תלתין ותרתין, כמה הוו להו ברבועא אלפא ועשרים וארבעה, דל מינהו ריבעא פשו להו שבע מאה ושתין ותמני, כמה בצרי להו משיעורא דמתניתין דהוא תמני מאה ותלתין ותלתא ותולתא, שיתין וחמשה ותולתא, שיעור פלגא דאמתא דפש ליה לעולא כדברירנא. והיינו לא דק ולחומרא לא דק, דאי אמרי' אילן הסמוך למצר בתוך שבע עשרה אמה פחות שליש הויא לה קולא למפטריה מבכורים בהאי שיעורא, להכי לא דק וקאמר בתוך שש עשרה אמה לאשמועינן חומרא יתירא, דאי קאי חוץ לשש עשרה אמה מחייב, ואע"ג דקאי בתוך שבע עשרה פחות שליש.
והיינו טעמא דקאמרינן פש ליה פלגא דאמתא ולא קאמרינן תרי תולתי דאמתא, משום דכל חושבניה דעולא עיגול מגו ריבוע הוא דסליק, וקימא לן כמה מרובע יתר על העיגול רביע, כי שקיל מר מתרי תולתי דאמתא ריבעא פש ליה פלגא דאמתא. וכי תימא מאי שנא דחשיב להו להני תרי תולתי דאמתא בעיגולא דסליק מגו חושבנא דרבועא דהוה ליה פלגא דאמתא, לחשביה בעגולא ממש, דעל כרחיך כי חשיב ליה מר להאי טופיאנא נמי בעיגולא לא בצר מתרי תולתי דאמתא לכל, דכי נפיש רבועא אעיגולא הני מילי בארכא דהקיפא אי נמי באלכסונא ואידי ואידי מחמת זויות דמרובע, אבל בפותיא לא מוסיף ולא מידי, וכיון דפותיא דרבועא הוי תלתין ותלתא ותולתא פותיא דעיגולא דנפיק מגויה נמי הכי הוי, ואי הוה אמר עולא אילן הסמוך למצר בתוך שבע עשרה פחות שליש הוה דייק חושבניה, דכי חשבינן ליה בעיגולא סליק חושבניה דשיעורא דמתני', ואם כן אמאי אמרינן פש ליה פלגא דאמתא. לאו אלישנא דעולא קאי דקאמר בתוך שש עשרה אמה, דאי נמי הוה אמר עולא בתוך שש עשרה אמה ומחצה לא הוה סליק ליה חושבנא שפיר לא בעיגולא [ולא] ברבועא, אלא אסוגיין קאי ולאסוקי סוגיין קא אתי דקאמרינן מכדי כמה מרובע יתר על עיגול רביע פש ליה לעולא מחושבנא דסליק ליה בעיגולא משיעורא דמתני' פלגא דאמתא כדפרשינן. והיינו טעמא דנקט לישנא דשייך גבי סוגיין ולא נקט לישנא דשייך גבי שמעתיה דעולא גופה, חדא דאסוקי סוגיין דאתחיל ביה עדיף ליה, ועוד דכיון דאצטריכינן למימר דלא דק כמה דיכיל למפחת שיעורא דלא דק ביה עולא עדיף ליה.
ושמעינן מיהא שמעתא דעולא דהא דתנן עשר נטיעות מפוזרות לכל בית סאה חורשין לכל בית סאה בשבילן עד ראש השנה וכן הא דתנן שלשה אילנות של שלשה בני אדם הרי אלו מצטרפין וחורשין לכל בית סאה בשבילן עד ראש השנה, האי בית סאה דקתני בתרוייהו ברבועא הוא כדי שיהא נשכר את הזויות, דאי בעיגולא בציר ליה שיעורא לכוליה בית סאה מתרי אלפי ות"ק ובציר ליה שיעורא לכל חד וחד מעשר נטיעות ממאתן וחמשין ובצר ליה שיעור לכל חד וחד משלש אילנות מתמני מאה ותלתין ותלתא ותולתא. ותו דאי בעיגולא היכי קא אמר פש ליה פלגא דאמתא, הא ודאי כיון דאידי ואידי בעיגולא הוא נפיש ליה שיעורא דעולא טובא ממתני', אלא לאו ש"מ להכי אהני לאוקומי חושבנא דעולא בעיגולא משום דחושבנא דמתניתין לא מיירי אלא בריבועא כי היכי דליקרבו להו חושבני להדדי:
קטו. ת"ש הקונה אילן וקרקעו מביא וקורא מאי לאו אפילו קרקע כל שהוא לא שש עשרה אמה כדעולא. והשתא דליתא לדעולא אפי' כל שהוא מביא וקורא. וכן הא דתנן הקונה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא הא שלשה מביא וקורא אפילו בתוך שש עשרה אמה משל חבירו:
וזה לשון הרשב"א ז"ל: יש מי שגורס אכתי פש ליה תרי תלתי אמתא. ופירושו אכתי פש ליה תרי תילתי אמתא שהיה יכול עוד עולא להוסיף על שיעורו ולומר אילן שהוא סמוך למצר חברו תוך שש עשרה אמה ושני שלישים גזלן הוא לפי שהחשבון זה יעלה בכוון כחשבון הברייתא והוא שלא נחשוב מקום האילן לכלום כיצד נמצא האילן הוה יונק ל"ג אמה ושליש על ל"ג אמה ושליש ויעלה תשבורתו לאלף קי"א אמה ותשיע כיצד חלוק אותו ועשה מהן רצועות ויעלה בידך ל"ג רצועות כל אחד ואחד ארכה ל"ג אמה ושליש ברוחב אמה ועדיין נשאר בידך רצועה קצרה רחבה שליש אמה וארכה ל"ג אמה ושליש וכל שלש רצועות מאותן הל"ג רצועות עושות מאה אמה נמצאו בידך אחד עשר חלקים כל אחד ואחד משלש שלש רצועות וכל חלק מהם תשבורתו מאה אמה נמצאת תשבורת כולן אלף ומאה אמה ועדיין בידך הרצועה שרחבה שליש אמה על אורך ל"ג ושליש עשה מהם אמות שלמות השלישים יעלו לעשר אמות הוסיף על האלף ומאה אמות הרי אלף ק"י אמות ועדיין נשארו בידך שלש אמות ושליש על רוחב שליש שהם אמה ותשיע.
וכל מה שאמרנו הן מרובעות עגול אותם כמה מרובע יתר על העגול רביע נמצאו האלף ק"י אמות כשתסיר מהם הרביע חוזרים לתתל"ב אמות וחצי חזור אצל הרצועה הקטנה שנשארה בידך שהיא שלש אמות ושליש על רחב שליש וצרף אותה ויעלה אמה אחת שלמה ושליש קטן שהוא שליש משליש שבור אותם ועשה מהם טפחים הנה האמה עולה לשלשים וששה טפחים כי האמה היא בת ששה טפחים ששה על ששה הרי שלשים וששה והשליש הקטן שהוא שליש אמה על שליש אמה נמצאת שני טפחים על שני טפחים נמצאו בין כולם ארבעים טפחים עגול אותם והסר מהם הרביע נמצאו שלשים טפחים. הי"ח טפחים חצי אמה נמצאו בידך תתל"ג ועדיין בידך י"ב טפחים שבורים שהם שליש אמה נמצא בין הכל תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא כשיעור הברייתא לא פחות ולא יותר. אלא שקצת קשה לפירוש זה שאין אנו חושבין מקום האילן לכלום.
על כן נראה יותר כגירסת הספרים שגורסים פש ליה פלגא דאמתא וכגון שמקום האילן שליש אמה ונמצא בין השדה ומקום האילן ל"ג אמה ושליש על ל"ג אמה ושליש והחשבון בכוון כמו שאמרנו כשתחלוק אותו על הדרך שאמרנו ושכתבנו. עד כאן לשונו ז"ל.
וזה לשון הרא"ש ז"ל בתוספותיו כמה מרובע יותר על העגול רביע וכדתניא בברייתא דמ"ט מדות. ואם באת לידע עשה נקודה אחת משהו ותקיפנה בחוט אחד ועוד תקיף בחוט שני שלישי ורביעי עד שיהא רוחב החוטין טפח עיגולין כזה. ואחר כך חתוך החוטין מן הנקודה ולמטה ופשוט כל החוטין נמצא אורך חוט הראשון שלשה טפחים כי הוא היה מקיף אותו טפח וכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו שלשה טפחים כדאיתא בפרק קמא דסוכה ושאר החוטים אינם גדולים כמו החיצון דלעולם הפנימי קטן מחבירו והולכים החוטין ומתקצרים מכאן ומכאן עד שהפנימי כלה במשהו כזה*) ותחלה כשהיה בעיגול היה רחבו טפח נמצא עכשיו שנתפשטו אין רחבן אלא חצי טפח והשתא חתוך כל חוט וחוט לשנים באמצעיתו כזה*) נמצא שחוט החיצון הנחלק לשנים הוי ארכו טפח וחצי שתחלה קודם שנחלק היה ארכו שלשה טפחים ועכשיו שים אותם חלקים זה אצל זה הקצר לצד הרחב והרחב לצד הקצר כזה*) נמצאת אותה הטבלא מרובעת ארכה טפח וחצי ורחבה חצי טפח חלק אותה טבלא לשלשה חלקים נמצא בכל חלק חצי טפח על חצי טפח אלמא מרובע יתר על העגול רביע דטפח על טפח מרובע יש בו ארבעה חלקים של חצי טפח על חצי טפח ועגול אין בו כי אם שלשה.
הכי גריס רבינו חננאל ז"ל: פשי לה תרי תילתי דאמתא. פירוש כשתקיף אילן דעולא ברצועה אחת שהיא רחבה תרי תילתי אמה יהא גדול כאילן המשנה שהיה יתר עליו ס"ה אמה ושליש על רחב אמה כיצד תרבע אילן דעולא בארבע רצועות שיהא בכל אחת ל"ב אמה אורך על רוחב שני שלישים נמצא ארבעתם קכ"ח אמה ועוד צריך ליתן לכל קרן וקרן טבלא של שני שלישים לארבע הקרנות שמונה שלישים לארבעתם נמצא ק"ל ושני שלישים אורך על רוחב שני שלישים דל רבעא שמרובע יתר על העגול ישארו צ"ה אמה ברוחב שני שלישים והיינו ס"ה אמה ושליש אמה אורך על רוחב אמה שאילן המשנה יתר על של עולא כיצד התשעים יהיו ששים שבע ומחצה יהיו חמשה נשאר חצי אמה שהוא שליש וחצי שליש פירוש אותה רצועה שהיא רחבה שני שלישי אמה תחתוך ממנה השליש ברוחב ואותו השליש תחתוך אותו לשנים באורך ותשים אותם זה לפני זה ותשים אותם אצל הרצועה שהיא רחבה שני שלישים ונמצא רחבה אמה.
ענין אחר תקיף תוסיף חוטין הרבה ותקיף חוט על חוט עד שיהא רוחב החוטים שני שלישי אמה מכל צד נמצא רוחב האילן עם החוטים ל"ג אמה ושליש על ל"ג אמה ושליש שהרי נתוספו שני שלישים מכל צד חתוך החוטים מצד אחד ויתפשטו החוטים נמצאו הולכים ומתקצרים ראשיהם מצד זה ומצד זה שהפנימי קצר מכולן השני מאריך מעט יותר וכל החיצון מחברו גדול מחברו הרי החיצון שהוא מקיף טבלא עגולה של ל"ג אמה ושליש ארכו מאה והפנימי הסמוך לאילן ארכו צ"ו אמה נמצא החיצון ארוך מכל צד מן הפנימי שתי אמות ושאר החוטים מתקצרים והולכים כל אחד מעט מעט מחברו נמצאו שתי אמות שבראש זה חסרות חצי הרוחב באלכסון ושתי אמות שבראש זה חסרות חצי הרוחב באלכסון תן רחבו של זה כנגד קצרו של זה נמצאו החוטים ארכן צ"ח אמה ברוחב שני שלישים.
וכבר פירשתי לעיל דצ"ה אמות ברוחב שני שלישים הם ס"ה ושליש באורך ברוחב אמה. ענין אחר פירש רבינו מאיר בחשבון קצר בית סאה שהוא חמשים על חמשים חלוק אותו לארבע רצועות ותהא כל אחת ארוכה חמשים ברוחב ט"ז אמה ושני שלישי אמה ותן לכל אילן שלש רצועות שכל אחת היא ט"ז אמה ושני שלישים על רוחב ט"ז ושני שלישים כשתשים אותם סביבות האילן שתים כנגד שתים היה עולה החשבון ל"ג ושליש על ל"ג ושליש מרובעים ועכשיו שאין לנו אלא שלש רצועות חסר לנו הרביע וכמה מרובע יתר על העגול רביע נמצא שמעגול יעלה ל"ג ושליש על ל"ג ושליש.
פירוש אחר מפי ה"ר שלמה מלייזי ליישב שתי הלשונות של הספר פלגא דאמתא ותרי תילתי דאמתא. בית סאה שהוא מאה על עשרים וחמש חלקו לארכו לארבע רצועות ותן לכל אילן אחד שהוא ל"ג ושליש ברוחב כ"ה תסיר רצועה לארכה ברוחב מצי אמה מצד זה וכן מצדה השני הרי לך שתי רצועות שכל אחת ארכה ל"ג ושליש ורחבה חצי אמה וכשתחברם יהא לך רצועה ארכה ל"ג ושליש ורחבה אמה ואמרי שלקחנו רצועה רחבה אמה מדבר שרחב כ"ה ישאר כ"ד באורך ל"ג ושליש תסיר לרחבה רצועה שהיא רחבה שני שלישים מצד זה וכן מצדה השני ותחברם ויהא לך רצועה ארכה כ"ד ורחבה ארבעה שלישים שהוא ל"ב אורך ברוחב אמה הרי יש לך שתי רצועות אחת של ל"ג ושליש ברוחב אמה ואחת ל"ב אורך ברוחב אמה היינו ס"ה ושליש וזהו יתרון דמתניתין על אילן דעולא. עד כאן לשונו.
אי הכי בהא לימא רבי טבל וחולין כו'. הוא הדין דהוה מצי למימר אי מפסיק צונמא מאי אילן שמקצתו כו' תרי אילנות הוי למאי דלא ידע דהדרי וערבי אלא דשפיר פריך. עד כאן גליון תוספות.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה