משנה בבא בתרא ה רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) המוכר את הספינה מכר את התורן ואת הנס ואת העוגין ואת כל המנהיגין אותה אבל לא מכר לא את העבדים ולא את המרצופין ולא את האנתיקי ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כלן מכורין מכר את הקרון לא מכר את הפרדות מכר את הפרדות לא מכר את הקרון מכר את הצמד לא מכר את הבקר מכר את הבקר לא מכר את הצמד רבי יהודה אומר הדמים מודיעים כיצד אמר לו מכור לי צמדך במאתיים זוז הדבר ידוע שאין הצמד במאתיים זוז וחכמים אומרין אין הדמים ראיה.

(ב) המוכר את החמור לא מכר את כליו נחום המדי אומר מכר את כליו רבי יהודה אומר פעמים מכורים ופעמים שאינן מכורים כיצד היה החמור לפניו וכליו עליו אמר לו מכור את חמורך זו כליו מכורים חמורך ההיא אין כליו מכורים.

(ג) המוכר את החמור מכר את הסיח מכר את הפרה לא מכר את בנה מכר אשפה מכר את זבלה מכר בור מכר מימיו מכר שובך מכר יונים מכר כוורת מכר דבורים הלוקח פירות שובך מפריח בורך הראשונה פירות כוורת נוטל שלשה נחילין ומסרס חלות דבש מניח שתי חלות זיתים לקוץ מניח שתי גרופייות.

(ד) הקונה שני אילנות בתוך של חברו הרי זה לא קנה קרקע רבי מאיר אומר קנה קרקע הגדילו לא ישפה העולה מן הגזע שלו ומן השורשים של בעל הבית ואם מתו אין לו קרקע קנה שלשה קנה קרקע הגדילו ישפה העולה מן השורשים שלו ואם מתו יש לו קרקע.

(ה) המוכר את הראש בבהמה גסה לא מכר את הרגלים מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר את הקנה לא מכר את הכבד מכר את הכבד לא מכר את הקנה אבל בבהמה דקה מכר את הראש מכר את הרגלים מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר את הקנה מכר את הכבד מכר את הכבד לא מכר את הקנה.

(ו) ארבע מדות במוכרין מכר לו חיטים יפות ונמצאו רעות הלוקח יכל לחזור בו רעות ונמצאו יפות המוכר יכל לחזור בו רעות ונמצאו רעות יפות ונמצאו יפות אין אחד מהם יכל לחזור בו שחממית ונמצאת לבנה לבנה ונמצאת שחממית עצים של זיתים ונמצאו של שקמה של שקמה ונמצאו של זית יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהם יכלים לחזור בהם.

(ז) המוכר פירות לחברו משך ולא מדד קנה מדד ולא משך לא קנה אם היה פיקח שוכר את מקומן הלוקח פשתן מחברו הרי זה לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום ואם היה מחובר לקרקע תלש כל שהוא קנה.

(ח) המוכר יין ושמן לחברו והוקרו או שהוזלו עד שלא נתמלאת המידה למוכר משנתמלאת המידה ללוקח היה סרסור ביניהם ונשברה החבית נשברה לסרסור וחייב להטיף שלש טיפין הרכינה ומיצת הרי של מוכר החנווני חייב להטיף לו שלש טיפין רבי יהודה אומר ערב שבת עם חשיכה פטור.

(ט) השולח בנו אצל החנווני ומדד לו באיסר שמן ונתן לו את האיסר ושבר את הצלוחית ואיבד את האיסר החנווני חייב רבי יהודה פוטר שעל מנת כן שלחו ומודים חכמים לרבי יהודה בזמן שהצלוחית ביד התינוק ומדד החנווני לתוכה החנווני פטור.

(י) הסיטון מקנח את מדותיו אחד לשלשים יום בעל הבית אחד לשנים עשר חודש רבן שמעון בן גמליאל אומר חילוף הדברים החנווני מקנח את מדותיו פעמיים בשבת וממחה את משקלותיו פעם אחת בשבת קנה מאזניים על כל משקל ומשקל.

(יא) אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בלח אבל ביבש אינו צריך וחייב להכריע לו טפח היה שוקל לו עין בעין נותן לו גירומין אחד לעשרה בלח ואחד לעשרים ביבש מקום שנהגו למוד בדקה לא ימוד בגסה בגסה לא ימוד בדקה למחוק לא יגדוש לגדוש לא ימחוק.

הדף הראשי של משנה בבא בתרא ה