משנה בבא בתרא ה רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) המוכר את הספינה -

מכר את התורן, ואת הנס,

ואת העוגין, ואת כל המנהיגין אותה.

אבל לא מכר -

לא את העבדים, ולא את המרצופין, ולא את האנתיקי.

ובזמן שאמר לו: היא, וכל מה שבתוכה - הרי כולן מכורין.

מכר את הקרון - לא מכר את הפרדות.

מכר את הפרדות - לא מכר את הקרון.

מכר את הצמד - לא מכר את הבקר.

מכר את הבקר - לא מכר את הצמד.

רבי יהודה אומר: הדמים מודיעים.

כיצד?

אמר לו: מכור לי צמדך - במאתיים זוז,

הדבר ידוע - שאין הצמד במאתיים זוז.

וחכמים אומרין: אין הדמים ראיה.

(ב) המוכר את החמור - לא מכר את כליו.

נחום המדי אומר: מכר את כליו.

רבי יהודה אומר: פעמים מכורים - ופעמים שאינן מכורים.

כיצד?

היה החמור לפניו - וכליו עליו,

אמר לו: מכור את חמורך זו - כליו מכורים,

חמורך ההיא - אין כליו מכורים.

(ג) המוכר את החמור - מכר את הסיח.

מכר את הפרה - לא מכר את בנה.

מכר אשפה - מכר את זבלה.

מכר בור - מכר מימיו.

מכר שובך - מכר יונים.

מכר כוורת - מכר דבורים.

הלוקח פירות שובך - מפריח בורך הראשונה.

פירות כוורת - נוטל שלשה נחילין, ומסרס.

חלות דבש - מניח שתי חלות.

זיתים לקוץ - מניח שתי גרופייות.

(ד) הקונה שני אילנות - בתוך של חברו,

הרי זה - לא קנה קרקע.

רבי מאיר אומר: קנה קרקע.

הגדילו - לא ישפה,

העולה מן הגזע - שלו,

ומן השורשים - של בעל הבית.

ואם מתו - אין לו קרקע.

קנה שלשה - קנה קרקע,

הגדילו - ישפה,

העולה מן השורשים - שלו,

ואם מתו - יש לו קרקע.

(ה) המוכר את הראש בבהמה גסה - לא מכר את הרגלים.

מכר את הרגלים - לא מכר את הראש.

מכר את הקנה - לא מכר את הכבד.

מכר את הכבד - לא מכר את הקנה.

אבל בבהמה דקה -

מכר את הראש - מכר את הרגלים.

מכר את הרגלים - לא מכר את הראש.

מכר את הקנה - מכר את הכבד.

מכר את הכבד - לא מכר את הקנה.

(ו) ארבע מדות במוכרין.

מכר לו חיטים, יפות ונמצאו רעות -

הלוקח - יכול לחזור בו.

רעות ונמצאו יפות -

המוכר - יכול לחזור בו.

רעות ונמצאו רעות, יפות ונמצאו יפות -

אין אחד מהם - יכול לחזור בו.

שחממית ונמצאת לבנה, לבנה ונמצאת שחממית,

עצים של זיתים ונמצאו של שקמה, של שקמה ונמצאו של זית,

יין ונמצא חומץ, חומץ ונמצא יין -

שניהם - יכולים לחזור בהם.

(ז) המוכר פירות לחברו -

משך ולא מדד - קנה,

מדד ולא משך - לא קנה.

אם היה פיקח - שוכר את מקומן.

הלוקח פשתן מחברו -

הרי זה לא קנה - עד שיטלטלנו ממקום למקום.

ואם היה מחובר לקרקע -

תלש כל שהוא - קנה.

(ח) המוכר יין ושמן לחברו, והוקרו או שהוזלו -

עד שלא נתמלאת המידה - למוכר,

משנתמלאת המידה - ללוקח.

היה סרסור ביניהם -

ונשברה החבית - נשברה לסרסור.

וחייב להטיף שלש טיפין.

הרכינה ומיצת - הרי של מוכר.

החנווני - חייב להטיף לו שלש טיפין.

רבי יהודה אומרף

ערב שבת עם חשיכה - פטור.

(ט) השולח בנו אצל החנווני,

ומדד לו באיסר שמן, ונתן לו את האיסר,

ושבר את הצלוחית, ואיבד את האיסר -

החנווני - חייב.

רבי יהודה - פוטר, שעל מנת כן שלחו.

ומודים חכמים לרבי יהודה,

בזמן שהצלוחית ביד התינוק,

ומדד החנווני לתוכה - החנווני פטור.

(י) הסיטון, מקנח את מדותיו - אחד לשלשים יום.

בעל הבית - אחד לשנים עשר חודש.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: חילוף הדברים.

החנווני מקנח את מדותיו - פעמיים בשבת,

וממחה את משקלותיו - פעם אחת בשבת.

קנה מאזניים - על כל משקל ומשקל.

(יא) אמר רבן שמעון בן גמליאל:

במה דברים אמורים - בלח,

אבל ביבש - אינו צריך.

וחייב להכריע לו - טפח.

היה שוקל לו עין בעין -

נותן לו גירומין - אחד לעשרה בלח, ואחד לעשרים ביבש.

מקום שנהגו למוד בדקה - לא ימוד בגסה,

בגסה - לא ימוד בדקה,

למחוק - לא יגדוש,

לגדוש - לא ימחוק.

הדף הראשי של משנה בבא בתרא ה

משנה בבא בתרא, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב