משנה בבא בתרא ה דפוסים
משנה בבא בתרא, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
המוכר את הספינה, מכר את התורן ואת הנס ואת העוגין ואת כל המנהיגין אותה, אבל לא מכר לא את העבדים, ולא את המרצופין, ולא את האנתיקי.
ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה, הרי כולן מכורין.
מכר את הקרון, לא מכר את הפרדות.
מכר את הפרדות, לא מכר את הקרון.
מכר את הצמד, לא מכר את הבקר.
מכר את הבקר, לא מכר את הצמד.
רבי יהודה אומר, הדמים מודיעין.
כיצד? אמר לו מכור לי צמדך במאתים זוז, הדבר ידוע שאין הצמד במאתים זוז.
וחכמים אומרים, אין הדמים ראיה.
המוכר את החמור, לא מכר כליו.
נחום המדי אומר, מכר כליו.
רבי יהודה אומר, פעמים מכורין ופעמים אינן מכורין.
כיצד? היה חמור לפניו וכליו עליו, ואמר לו: מכור לי חמורך זה, הרי כליו מכורין.
חמורך הוא, אין כליו מכורין.
המוכר [את החמור, מכר את הסייח.
מכר את הפרה, לא מכר את בנה.
מכר אשפה, מכר זבלה.
מכר בור, מכר מימיו.
מכר] כוורת, מכר דבורים.
מכר שובך, מכר יונים.
הלוקח פירות שובך מחבירו, מפריח בריכה ראשונה.
פירות כוורת, נוטל שלשה נחילין ומסרס.
חלות דבש, מניח שתי חלות.
זיתים לקוץ, מניח שתי גרופיות.
הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו, הרי זה לא קנה קרקע.
רבי מאיר אומר, קנה קרקע.
הגדילו, לא ישפה.
והעולה מן הגזע, שלו.
ומן השורשים, של בעל הקרקע.
ואם מתו, אין לו קרקע.
קנה שלשה, קנה קרקע.
הגדילו, ישפה.
והעולה מן הגזע ומן השורשין, שלו.
ואם מתו, יש לו קרקע.
המוכר ראש בהמה גסה, לא מכר את הרגלים.
מכר את הרגלים, לא מכר את הראש.
מכר את הקנה, לא מכר את הכבד.
מכר את הכבד, לא מכר את הקנה.
אבל בדקה, מכר את הראש, מכר את הרגלים.
מכר את הרגלים, לא מכר את הראש.
מכר את הקנה, מכר את הכבד.
מכר את הכבד, לא מכר את הקנה.
ארבע מידות במוכרין.
מכר לו חיטים יפות ונמצאו רעות, הלוקח יכול לחזור בו.
רעות ונמצאו יפות, מוכר יכול לחזור בו.
רעות ונמצאו רעות, יפות ונמצאו יפות, אין אחד מהם יכול לחזור בו.
שחמתית ונמצאת לבנה, לבנה ונמצאת שחמתית, עצים של זית ונמצאו של שקמה, של שקמה ונמצאו של זית, יין ונמצא חומץ, חומץ ונמצא יין, שניהם יכולין לחזור בהן.
המוכר פירות לחבירו, משך ולא מדד, קנה.
מדד ולא משך, לא קנה.
אם היה פקח, שוכר את מקומו.
הלוקח פשתן מחבירו, הרי זה לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום.
ואם היה במחובר לקרקע ותלש כל שהוא, קנה.
המוכר יין ושמן לחבירו והוקרו או שהוזלו, אם עד שלא נתמלאה המדה, למוכר.
משנתמלאה המדה, ללוקח.
ואם היה סרסור ביניהן, נשברה החבית, נשברה לסרסור.
וחייב להטיף לו שלוש טיפין.
הרכינה ומיצה, הרי הוא של מוכר.
והחנווני אינו חייב להטיף שלוש טיפין.
רבי יהודה אומר, ערב שבת עם חשיכה, פטור.
השולח את בנו אצל חנווני [ופונדיון בידו], ומדד לו באיסר שמן ונתן לו את האיסר, שבר את הצלוחית ואיבד את האיסר, חנווני חייב.
רבי יהודה פוטר, שעל מנת כן שלחו.
ומודים חכמים לרבי יהודה בזמן שהצלוחית ביד התינוק ומדד חנווני לתוכה, חנווני פטור.
הסיטון מקנח מידותיו אחת לשלשים יום, ובעל הבית אחת לשנים עשר חודש.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, חילוף הדברים.
חנווני מקנח מדותיו פעמיים בשבת, וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת, ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל.
אמר רבן שמעון בן גמליאל, במה דברים אמורים? בלח.
אבל ביבש, אינו צריך.
וחייב להכריע לו טפח.
היה שוקל לו עין בעין, נותן לו גירומיו, אחד לעשרה בלח ואחד לעשרים ביבש.
מקום שנהגו למוד בדקה, לא ימוד בגסה.
בגסה, לא ימוד בדקה.
למחוק, לא יגדוש.
לגדוש, לא ימחוק.
משנה בבא בתרא, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב