משנה בבא בתרא ד דפוסים
משנה בבא בתרא, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
המוכר את הבית, לא מכר היציע ואף על פי שהיא פתוחה לתוכו, ולא את החדר שלפנים ממנו, ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים.
רבי יהודה אומר, אם יש לו צורת פתח, אף על פי שאינו גבוה עשרה טפחים, אינו מכור.
לא את הבור, ולא את הדות, אף על פי שכתב לו עומקא ורומא.
וצריך ליקח לו דרך, דברי רבי עקיבא.
וחכמים אומרים, אינו צריך ליקח לו דרך.
ומודה רבי עקיבא, בזמן שאמר לו חוץ מאלו, שאינו צריך ליקח לו דרך.
מכרן לאחר, רבי עקיבא אומר, אינו צריך ליקח לו דרך.
וחכמים אומרים, צריך ליקח לו דרך.
המוכר את הבית, מכר את הדלת, אבל לא את המפתח.
מכר את המכתשת הקבועה, אבל לא את המטלטלת.
מכר את האצטרובל, אבל לא את הקלת, ולא את התנור, ולא את הכירים.
[מכר תנור, מכר כירים].
בזמן שאמר לו, הוא וכל מה שבתוכו, הרי כולן מכורין.
המוכר את החצר, מכר בתים, בורות, שיחין, ומערות, אבל לא את המטלטלין.
בזמן שאמר לו, היא וכל מה שבתוכה, הרי כולן מכורין.
בין כך ובין כך, לא מכר את המרחץ ולא את בית הבד שבתוכה.
רבי אליעזר אומר, המוכר את החצר, לא מכר אלא אוירה של חצר.
המוכר את בית הבד, מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות, אבל לא מכר את העכירין ואת הגלגל ואת הקורה.
בזמן שאמר לו, הוא וכל מה שבתוכו, הרי כולן מכורין.
רבי אליעזר אומר, המוכר בית הבד, מכר את הקורה.
המוכר את המרחץ, לא מכר את הנסרים ואת הספסלים ואת הוילאות.
בזמן שאמר לו, הוא וכל מה שבתוכו, הרי כולן מכורין.
בין כך ובין כך, לא מכר את המגורות של מים ולא את האוצרות של עצים.
המוכר את העיר, מכר בתים, בורות, שיחין, ומערות, מרחצאות ושובכות, בית הבדין ובית השלחין, אבל לא את המטלטלין.
ובזמן שאמר לו, היא וכל מה שבתוכה, אפלו היו בה בהמה ועבדים, הרי כולן מכורין.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, המוכר את העיר, מכר את הסנטר.
המוכר את השדה, מכר את האבנים שהם לצורכה, ואת הקנים שבכרם שהם לצורכו, ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע, ואת מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע, ואת השומירה שאינה עשויה בטיט, ואת החרוב שאינו מורכב, ואת בתולת השקמה.
אבל לא מכר לא את האבנים שאינן לצורכה, ולא את הקנים שבכרם שאינן לצורכו, ולא את התבואה שהיא תלושה מן הקרקע.
בזמן שאמר לו, היא וכל מה שבתוכה, הרי כולן מכורין.
בין כך ובין כך, לא מכר לא את מחיצת הקנים שהיא בית רובע, ולא את השומירה שהיא עשויה בטיט, ולא את החרוב המורכב, ולא את סדן השקמה, ולא את הבור, ולא את הגת, ולא את השובך, בין חרבין בין ישובין.
וצריך ליקח לו דרך, דברי רבי עקיבא.
וחכמים אומרים, אינו צריך.
ומודה רבי עקיבא, בזמן שאמר לו חוץ מאלו, שאינו צריך ליקח לו דרך.
מכרן לאחר, רבי עקיבא אומר, אינו צריך ליקח לו דרך.
וחכמים אומרים, צריך ליקח לו דרך.
במה דברים אמורים? במוכר.
אבל בנותן מתנה, נותן את כולם.
האחין שחלקו, זכו בשדה, זכו בכולם.
המחזיק בנכסי הגר, החזיק בשדה, החזיק בכולם.
המקדיש את השדה, הקדיש את כולם.
רבי שמעון אומר, המקדיש את השדה, לא הקדיש אלא את החרוב המורכב ואת סדן השקמה.
משנה בבא בתרא, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב