ברטנורא על בבא בתרא ד

משנה בבא בתרא, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

המוכר את הבית - היציע. כמין חדר שעושין סביבות כותלי הבית מבחוץ, כמו שהיה במקדש דכתיב (מלכים א ו) והיציע התחתונה. ויש שעושין אותה בעובי הכותל. ואף על פי שפתוח לבית ותשמישו בתוכו, אפילו הכי אינו מכור. והוא דהוי ארבע אמות. אבל אי לא הוי ארבע אמות, לא חשיב, ונמכר עם הבית:

ולא את החדר שלפנים - מן הבית. ואף על פי שהוא פתוח לבית ודריסתו עליו :

בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה - חשוב בפני עצמו ולא בטל לגבי בית:

רבי יהודה אומר וכו' - ואין הלכה כרבי יהודה:

(ב)

בור - חפירה בקרקע:

דות - בנין של אבנים על גבי קרקע עשוי כעין בור :

אף על פי שכתב לו עומקא ורומא - לא קנה בור ודות, הואיל ותשמישן חלוק מן הבית, שאין עשויין אלא לשאוב מים. עד שיכתוב לו מארעית תהומא עד רום רקיעא:

וצריך - המוכר:

ליקח לו דרך - מן הלוקח, לילך לבור ודות. דמוכר בעין יפה הוא מוכר ולא שייר לעצמו כלום:

וחכמים אומרים אינו צריך - דסברי מוכר בעין רעה הוא מוכר, וכשמכר הבית שייר לעצמו דרך שילך לבור ולדות:

בזמן שאמר חוץ מאלו - חוץ מבור ודות, דתנאי שלא לצורך הוא ולאטפויי דרך קאתי :

מכרן לאחר - מכר הבור ודות לאחר, ושייר הבית לעצמו:

רבי עקיבא אומר אין הלוקח צריך ליקח ממנו דרר - דמוכר בעין יפה מוכר, וכשמכר לו הבור והדות, דרך נמי מכר לו. והלכה כרבי עקיבא :

(ג)

המוכר את הבית - סתם:

מכר את הדלת - שכל תשמישי הבית הקבועים בו בכלל הבית הם:

אבל לא את המפתח - דמידי דמיטלטל הוא :

המכתשת - הקבועה בקרקע:

האיצטרובל - עיגול של עץ שעליו מעמידים הרחים. וקבוע הוא:

הקלת - אפרכסת שעושים סביב לרחים לקבל הקמח הנטחן שלא יפול לארץ. ומיטלטל הוא:

ולא את התנור ולא את הכירים - דמיטלטלים הם. ואית ספרים דגרסי, מכר תנור מכר כירים. ומיירי בקבועים ומחוברים בקרקע:

הרי כולם מכורים - כל הני תשמישי דביתא. אבל שאר מאני תשמישתיה אינם מכורים. אפילו אמר וכל מה שבתוכה, לא רבה אלא תשמישים המיוחדים לבית כגון מפתח וקלת וכיוצא בהן:

(ד)

מכר את הבתים - הפתוחים לחצר:

ובורות שיחים ומערות - שבתוך הבתים. ואע"ג דהמוכר בית לא מכר בור שיח ומערה, לגבי חצר מיהא בטלים הן:

ביז כר ובין כר - אפילו אמר כל מה שבתוכה, לא מכר את המרחץ וכו'. דאינן בכלל חצר:

רבי אליעזר אומר וכו' - ואין הלכה כר, אליעזר:

(ה)

מכר את הים - האבן שנותנים בתוכה הזיתים בשעת טחינתן:

הממל - הרכב העליונה שבה מפרכים הזיתים:

הבתולות - כלונסות של ארז שמעמידין בהם קורות בית הבד :

עכירין - נסרים כבדים שנותנים על האמתחות ששמים בהם הזיתים הכתושים כדי לכבשן:

הגלגל - שמגלגל האבן ומכביד על הזיתים הכתושים להוציא שמנן:

(ו)

הנסרים - לוחות שמשימין עליהם הבגדים:

הספסלים - שיושבים עליהם. ויש גורסים ספלים, שנותנים בהם מים לרחוץ:

וילאות - מסך כנגד הפתח. פירוש אחר, אלונטית שמסתפגין בה. ויש אומרים סינר שמכסין בו הערוה כשיושבין במרחץ:

מגורות של מים - בריכות השופכות מים למרחץ:

אוצרות של עצים - שמחממין בו המרחץ:

(ז)

מכר בתים - וכל שכן חצרות שהן עיקר העיר:

בית השלחין - גנות ופרדסין השייכין לעיר :

אבל לא המטלטלין - מאני תשמישתא, כגון מפתח וקלת וכיוצא בהן. וכל שכן שלא מכר חטי ושערי:

הרי כולן מכורים - אפילו עבדים ובהמות דמטלטלי דניידי נינהו. וכל שכן חטי ושערי דהוו מיטלטלי דלא ניידי:

הסנטר - העבד הממונה לשמור העיר . ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

(ח)

האבנים שהם לצרכה - לעשות גדר :

ואת הקנים - שקושרים בהם הגפנים:

ואת מחיצת הקנים - קנים הרבה גדלים בקלח אחד, כשהיא פחותה מבית רובע אז היא בטלה לגבי השדה:

שומרה - סוכת שומרים המחוברת לקרקע בטיט :

ואת החרוב - בבחרותו שעדיין לא הורכב. דכשמזקין מתגבר ומרכיבין אותו ויש לו שם בפני עצמו ולא בטיל לגבי שדה:

ואת בתולת השקמה - בבחרותה קודם שחתכו ענפיה. דכשמזקין קוצצים הענפים וגדלין הרבה במקומן וקרוי סדן שקמה:

(ט)

לא מכר את מחיצת הקנים וכו' - שכל אלה חשובים כשדה בפני עצמן :

לא מכר את הבור - אע"פ שמכר לו השדה אין אלו מכורין:

וצריך המוכר ליקח לו דרך מן הלוקח - לבוא לבור ולגת. דמוכר בעין יפה מוכר כדפרישנא לעיל:

נתן את כולן - ואפילו למאן דאמר מוכר בעין רעה מוכר וצריך הלוקח ליקח לו דרך היכא דמכר לו אחד מכל אלו ושייר השדה לעצמו, דוקא במוכר אמרינן הכי, משום דהוה ליה ללוקח לאתנויי ולפרושי וכיון דלא אתני איהו הוא דאפסיד, אבל גבי נותן שמקבל המתנה מתבייש לומר לנותן פרש לי מה שאתה נותן לי, לא אמרינן מדלא פירש איהו הוא דאפסיד, אלא אמרינן בעין יפה נתן ואין צריך מקבל המתנה ליקח לו דרך. וכן נמי כל הני דאמרינן לעיל לא מכר לפי שאינן בכלל שדה, ואפילו הני דאינן בכלל כל מה שבתוכה כגון חרוב וסדן השקמה ובור וגת, אם נתן השדה מתנה, נתן את כולן, משום דבעין יפה יותר מדאי הוא נותן:

זכו בשדה זכו בכולן - אפילו בור וגת ושובך שבשדה. מפני שכל אחד זוכה בשלו ומסתלק מחבירו מכל וכל:

החזיק בכולם - ואף על גב דחרוב ושקמה לא בטילי לגבי שדה, הוו כשתי שדות ואין מיצר ביניהן דאם החזיק באחת מהן קנה חברתה:

הקדיש כולם - דמקדיש בעין יפה מקדיש:

לא הקדיש אלא את החרוב - מכל הנך דאמרינן במתניתין גבי מכר לא מכר, גבי הקדש נמי לא הקדיש, דדעת מקדיש כדעת מוכר, לבד מחרוב המורכב וסדן השקמה, דאף על גב דבמכר לא מכר, בהקדש קדשי. וטעמא, הואיל ומשדה הקדש קא ינקי :