עיקר תוי"ט על בבא בתרא ד

משנה בבא בתרא, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) דכיון דאין תשמישו כשל בית שאינו עשוי אלא להצניע שם חפציו לשמור כמין תיבה הלכך אינו בכלל בית. ר"ש. ובגמרא השתא יציע, חדר מבעיא. לא צריכא דאע"ג דמצר ליה אבראי, שכתנ:לו המיצר שחוץ לחדר. אפ"ה לא אמרינן שקנה החדר כיון שהוא בתוך המצר. אלא אמרינן מצרים הרחיב. שמצר חדר אונו ניכר:

(ב) (על המשנה) הגג. אבל עליה בכלל הבית:

(ב)

(ג) (על הברטנורא) אבל הר"ש פירש בור חפור בקרקע קשה שמחזיק מים בלא בנין. דות, חופרין בור בעפר תתוח ובונין לו כותל אבנים ומקרי דות. ועתוי"ט:

(ד) (על המשנה) ורומא כו'. נמשך גם על ולא את הגג. המגיד. וכתב עוד וכשכתב לו עומק ורום אם בא להגביה ולבנות באויר או להעמיק ולחפור. מגביה ומעמיק. אבל לא קנה בבינונית שבמעקים ובאויר. ועתוי"ט:

(ה) (על הברטנורא) ולרבנן לא אתי לטפויי כלל דבלאו הכי שייר לעצמו דרך ולרווחא דמלתא אמר כן שלא יאמר לוקח כל הבית מכרת לי ולא עכבת דרך שאין כל מוכרין בקיאין בדינין והלכך פירש כל כך. ר"ש:

(ו) (על הברטנורא) גמרא. ואכולה מתניתין קאי:

(ג)

(ז) (על הברטנורא) כלומר אף על גב דקביעה כדאמרינן בגמרא דקתני מפתח דומיא דדלת מכל מקום אינה מכורה משום דאין קביעתן קביעות גמורה. ועתוי"ט:

(ד)

(ח) (על המשנה) בורות כו'. לפי שהחצר עשוי לכביסה ולהשקות בהמות. ותשמיש החצר והבור הוא תשמיש אחד ולפיכך נמכרין עמה. אבל בית שאינו עשוי לכביסה כו' אלא לדירה ואין תשמישן שוה. רשב"א. ועתוי"ט:

(ט) (על המשנה) המטלטלין. תשמישי הבית שאינן קבועין כל כך. הנך דאמרן לעיל דאינן מכורין בכלל בית. וכ"ש שאר מטלטלין שאינם בכלל תשמישי בית. ר"ש:

(י) (על המשנה) המרחץ. דאין דרך החצרות שיהיה להם כן ואינו תשמיש מיוחד לחצר אחת. דהרבה חצרות משתמשות במרחץ אחד וכן בבית הבד. נ"י:

(יא) (על המשנה) אוירה. אבל בתים ובורות לא ודמים מודיעים ליכא למימר דאין אונאה לקרקעות ר"ש. ועתוי"ט:

(ה)

(יב) (על המשנה) בית הבד. בית שהבד בו, ואותו בית לתשמיש בד לבדו עשוי. ר"ש:

(יג) (על המשנה) הים. כל הנך דקתני בהו מכר קבועין הן שם. ואידך דאינן מכורין מטלטלי הן. ר"ש:

(יד) (על הברטנורא) שנועצין בארץ בראש הגת' מכאן ומכאן. ונוקבין זה כנגד זה ונותנים בריחים מזה לזה ומעמידים הקורה על הבריח. הר"ש:

(טו) (על המשנה) הקורה. שלא נקרא בית הבד אלא על שם הקורה. גמרא:

(ו)

(טז) (על המשנה) הנסרים. משום דמטלטלי לא מזדבני. רש"י:

(יז) (על המשנה) המגורות. דאין אלו תשמישין המיוחדים למרחץ כי הנך דלעיל. ואין אלו מאני תשמישתיה אלא ממונו הם להנות בהם אפילו בתוך ביתו דכשקונה אותו קונה להסיק בביתו כו' כמו חטי ושערי. מגורה כמו נהרסו ממגורות. רש"י:

(ז)

(יח) (על הברטנורא) שנאמר שלחיך פרדס רמונים. ופירש רשב"ם שלחיך גנות המשלחים פירות בכל שנה. וכתב התוספ', וא"ת דבכולי גמרא מפ, רשין שלחין באגי שדות שמשקין אותן כו'. וי"ל דפשיטא לגמרא דאין חילוק בין באגי לבעל לענין מכר כו' והשתא דמפרש פרדס, ממעטי שדה שלחין ובעל. וכתכ הר"ש משום דגן ראוי לטייל, ושייך טפי לעיר מבאגי. ועתוי"ט:

(יט) (על המשנה) מכורין. דכיון דיצא מכל העיר ללכת לעיר אחרת, הוצאת המטלטלין הוי מרובה משבח. נ"י:

(כ) (על הברטנורא) לשון נוטרה את הכרמים. וכל שכן שחולק על תנא קמא במה שאמר דבאגי לא. אבל בגמרא מסקינן דלמאן דאמר שלחין פרדס, סנטר באגי. ולמאן דאמר סנטר שומר, שלחין באגי. ועתוי"ט:

(ח)

(כא) (על הברטנורא) ואע"ג דתשמישין המטולטלין הן, כיון דקביעי להאי תשמיש ואין מזיזין אותן מהאי שדה לעולם, כמחובר חשיב להו. ר"ש:

(כב) (על המשנה) שבכרם. וממילא שמעינן המוכר את השדה מכר את הכרם. שכל אילנות בכלל שדה אחד גפנים ואחד כל אילן חוץ מחרוב המורכב וסדן השקמה. ר"ש. ועתוי"ט:

(כג) (על הברטנורא) גרס כגירסת הר"מ. אבל הר"מ לא כתב המחוברים לקרקע. דבגמרא אמרינן עלה אע"ג דלא קביעא בארעא. ופירש הנ"י, שמכוסה וטותה מלמעלה ואע"ג שלא שם סביבותיה הרבה כמנהג העולם:

(ט)

(כד) (על המשנה) התבואה כו'. ואע"ג דצריכא לארעא. גמרא. ופירש לשוטחה בשדה לאחר קצירה להנפח התנ:ואה מריח הקרקע ולייבש. ר"ש:

(כה) (על הברטנורא) והרי הוא כמו שמוכר לחבירו שתי שדות ויש לו שדה אחרת בתוך השתים. ואם אמר לו שתי השדות וכל מה שבתוכן אני מוכר לך דלא מכר השדה השלישית שביניהן, אף כאן שדה אחת מבר לו ולא שתי שדות. ומחיצת קנים וכו' חשובין שדה בפני עצמה. ר"ש:

(כו) (על המשנה) בטיט. ואע"ג דמחברא לארעא. גמרא דכיון דטוחה בטיט אינה מטלטלת עוד וחשיבה ויש לה שם בפני עצמה והרי זה כמוכר השדה שלא מכר את הבית כו'. ר"ש:

(כז) (על המשנה) וז"ל הנ"י, ואע"ג דמחובר בטינא כלומר הכלונסות, כיון שאינה טוחה ומכוסה מלמעלה בטיט:

(כח) (על המשנה) הבור. וה"ה דות, וחדא מנייהו נקט ועתוי"ט:

(כט) (על המשנה) הגת. גת שכיח בשדה דהיינו כרם בכלל כדלעיל. אבל בית הבד שכיח בעיר ולפיכך במוכר העיר תנן בית הבדין ולא תנן גת. ובשדה תנן גת ולא בית הבד:

(ל) (על המשנה) החזיק. בגר דאין דעת אחרת מקנה ואין צד שיקנה אלא בחזקה, תני החזיק. אבל באחין דאיכא נמי קנין א"נ חזקה גרועה, תנן זכו:

(לא) (על הברטנורא) משום דכשאינן בכלל שדה הוי. ין כשדה בפפני עצמה ודמיא בשתי שדות להכי נקטינהו לאשמועינן דהוו כאין מיצר ביניהן, ואע"ג דבור ודות הוו רבותא טפי לענין זה כו'. ובאחין נקט בור ודות ולא נקט הא דב' שדות משום דלא שייכא אלא בדין חזקה. אבל בשאר קנינין לא שייך חלוק מיצר מפסיק כו' דהוה כנתן דמי כולן דקנה כולן אפילו מיצר מפסיק:

(לב) (על הברטנורא) וגידולי הקדש נינהו. ר"ש. ועתוי"ט: