משנה בבא בתרא ד ז

ובית השלחין. פירש הר"ב גנות ופרדסים השייכים לעיר. שנאמר (שיר ד) שלחיך פרדס רמונים. ופירש הרשב"ם שלחיך גנות המשלחים פירות בכל שנה. והתוס' פירשו על שם האילן שעושה בדים ושולח פארות כדכתיב (יחזקאל יו) ותעש בדים ותשלח פארות וגו' ע"כ. וכתבו עוד וא"ת דבכולי גמרא הוו בית השלחין באגי שדות שמשקין אותן [כדפי' הר"ב בריש מועד קטן. ובמשנה ב' פ"ט דבבא מציעא] ומאי שנא הכא דמשנינן להו מכל בית השלחין שבגמ'. ויש לומר דפשיטא ליה לגמרא. דאין חלוק בין שדה בית השלחין ושדה בית הבעל לענין מכר. ויש חלוק בין באגי לגינוניתא. לכך לא ניחא לפרש שלחין כמו בעלמא דהוי משמע דאתא למעוטי שדה בית הבעל. ע"כ. והשתא דמפרשינן שלחין פרדס ממעטינן באגי דהיינו בין שדה שלחין בין שדה הבעל. וכתב הרשב"ם משום דגנות שייכי לעיר טפי מבאגי שהרי גן ראוי לטייל בו כמו בבית. ועיין מ"ש לקמן בדבור מכר את הסנטר:

הרי כולן מכורין. דכיון דיצא מכל העיר ללכת לעיר אחרת. הוצאות המטלטלין הוי מרובה משבח. נ"י:

רבן שמעון בן גמליאל אומר המוכר את העיר מכר את הסנטר. פירש הר"ב העבד הממונה לשמור העיר. מסיים הרשב"ם בשם ר"ח לשון נוטרה את הכרמים (שיר א) ע"כ. וכל שכן שחולק על תנא קמא במה שאמר דבאגי לא. דהשתא אם הסנטר מכור כל שכן באגי ולא הוצרך לפרש משום דאתא במכל שכן. אבל בגמרא אמרינן דלמאן דמפרש בית השלחין גינוניתא כפירוש הר"ב דליכא לפרושי סנטר שומר העיר אלא סנטר היינו באגי. דהא רבן שמעון בן גמליאל מהדר לת"ק. ות"ק באגי אמר דלא. ואתא איהו למימר דבאגי נמי מכור. ולית לן למימר דסנטר היינו שומר. ומכ"ש באגי. ולמאן דאמר סנטר שומר מפרש בית השלחין באגי. דכתיב (איוב ה) ושולח מים על פני חוצות. פירש הרשב"ם כלומר להכי נקראין שלחין שצריכין לגשמים. ע"כ. [ועיין בריש מועד קטן] וגם בית הבעל בכלל כמ"ש לעיל בשם התוספות. וכיון דלתנא קמא באגי מכורים אתא רשב"ג לומר דאף השומר מכור. ונמצא עכשיו דהר"ב שמפרש בית השלחין גינוניתא לא הוה ליה לפרש סנטר שומר אלא באגי. שכן הוא סוגית הגמרא. והרמב"ם והטור העתיקו כמאן דאמר בית השלחין באגי דלא כפירוש הר"ב וטעמייהו נראה לי משום דאתא כהכא תרגימו דאסנטר. והכא תרגימו היינו סתם בני הישיבה. ומ"ש הר"ב וכן הרמב"ם שאין הלכה כרשב"ג כ"כ הרי"ף וגם בכאן הוכיח הרא"ש דלית ליה כללא דכל מקום ששנה רשב"ג וכו' וכמ"ש במשנה ז' פרק ח' דעירובין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יח) (על הברטנורא) שנאמר שלחיך פרדס רמונים. ופירש רשב"ם שלחיך גנות המשלחים פירות בכל שנה. וכתב התוספ', וא"ת דבכולי גמרא מפ, רשין שלחין באגי שדות שמשקין אותן כו'. וי"ל דפשיטא לגמרא דאין חילוק בין באגי לבעל לענין מכר כו' והשתא דמפרש פרדס, ממעטי שדה שלחין ובעל. וכתכ הר"ש משום דגן ראוי לטייל, ושייך טפי לעיר מבאגי. ועתוי"ט:

(יט) (על המשנה) מכורין. דכיון דיצא מכל העיר ללכת לעיר אחרת, הוצאת המטלטלין הוי מרובה משבח. נ"י:

(כ) (על הברטנורא) לשון נוטרה את הכרמים. וכל שכן שחולק על תנא קמא במה שאמר דבאגי לא. אבל בגמרא מסקינן דלמאן דאמר שלחין פרדס, סנטר באגי. ולמאן דאמר סנטר שומר, שלחין באגי. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

המוכר את העיר מכר בתים וכו': וכ"ש חצרות שהן עיקר העיר דעיר משמע אויר עיר:

בית השלחין: הם שדות הסמוכות לעיר וכ"ש פרדסים הסמוכין לעיר שהרי עשוין לטייל לבני העיר מלשון שלחיך פרדס רמונים ופי' רשב"ם ז"ל שלחיך גנות המשלחין פירות בכל שנה [עי' תוי"ט]:

בזמן שאמר וכו' כולן מכורין: ואפילו חטים ושעורים וכרים וכסתות וכל מטלטלי דלא ניידי דכיון שיצא מכל העיר ללכת לעיר אחרת הוצאות המטלטלין הוי מרובה מהשבח נמוקי יוסף ז"ל:

אפילו היו בה בהמות ועבדים: כתב הר"ר יהוסף ז"ל ברוב הספרים ל"ג זה: ואיתא בפ' מי שמת (בבא בתרא דף ק"נ):

ועבדים: אנן קיימא לן דמדאורייתא עבדא כמקרקעי דמי ליקנות בכסף ובשטר ובחזקה אבל לשון בני אדם מיבעיא לן בפ' מי שמת אי קרוי מטלטלי או מקרקעי ומהכא ליכא למפשט דלפי דעת בני אדם חשוב מטלטלי דאי כמקרקעי דמי כי מכר את העיר סתמא נזדבן עבד אגב מאתא דאפילו תימא עבדא כמקרקעי דמי שאני בין מקרקעי דניידי למקרקעי דלא ניידי ואי כמטלטלי דמי שאני ג"כ מטלטלי דניידי למטלטלי דלא ניידי והיינו דקתני בזמן שאמר היא וכל מה שבתוכה אפילו היו בה בהמות ועבדים אע"ג דניידי דלא דמי כ"כ למטלטלין מכורין אבל בסתמא אינם מכורין:

מכר את הסנטר: גמרא בברייתא ר' יהודא אומר סנטר מכור אנקולמוס דהיינו סופר המלך לכתוב מספר השדות והבתים והאנשים לתת מס של כל אחד לשר העיר אינו מכור. ובסנטר ס"ל לר' יהודה כרשב"ג ובהא פליג עליה דאילו רשב"ג ס"ל בברייתא מכר את העיר מכר בנותיה ור' יהודה ס"ל דלא מכר בנותיה: וביד כולה מתניתין עד סוף הפרק פכ"ו דהלכות מכירה:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

בית הבדין ובית השלחין: גנות ופרדסים ונקראו בית השלחין מדרגיל להשקותן [עי' ריש מ"ק]* וכמ"ד והשקית ברגליך כגן הירק ומדצריך להשקותן תמיד, ורגיל לעשותן אחורי ביתו תוך העיר, לפיכך נכללו בכלל העיר, מה שאין כן בית הבעל בכלל שאר שדות העיר נחשבים שהן חוץ לעיר ואפילו הן תוך העיר:

המוכר את העיר מכר אה הסנטר: כך נקרא בלשון יון שומר העיר [וועכטער] בל"א:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

בבלי סח א | רמב"ם הלכות מכירה כו א | שולחן ערוך חושן משפט רטו ד

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי