תוספות רי"ד על הש"ס/בבא בתרא/פרק ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: תוספות | רשב"ם | רי"ף | רא"ש | מאירי | מרדכי | רמב"ן | רשב"א | ריטב"א | תוספות רי"ד | יד רמ"ה | ר' גרשום | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש | בן יהוידע

על ש"ס: תוספות רי"ד | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

מהדורות תליתאה ורביעאה[עריכה]

דף סא עמוד א[עריכה]


(פא) כותל ההיכל שש והתא שש. וכותל התא חמש. הרבה ראיתי שנדחק רבי יצחק בתוספותיו על זה. דהכא תנן התחתונה חמש ורובד שש והא תנן והתא שש והנכון בעיני לפרש שעובי כותלי של היכל לכל צד הי' שש אמות ולמטה בשיעור גובה התא התחתונה היו בונים בצדו כותל עוביו אמה וסומכין אותו אצל עוביו של כותל ההיכל כדי להניח שם ראשי הקורות של תקרת התא התחתונה ולא היתה נחשבת אותה האמה לחשבון עביו של כותל ההיכל מפני שלא היתה אותה האמה מתחלת היסוד אלא על הארץ היו בונים אותה עד התקרה הילכך אינה מתחשבת בכלל עובי כותל ההיכל שיאמר וכותל ההיכל שבע אלא שש ומתחשבת בכלל התא מפני שבתוך חלל התא היא בנוי' ומש"ה תני והתא שש האויר שהי' ה' אמות ואותה האמה שהיתה בנוי' בתוכה לסבול ראשי קורות התקרה. ומתקרת התחתונה ועד תקרת האמצעית הי' כותלו של היכל שש. וכנס אמה אחת כדי להניח שם ראשי הקורות של תקרת האמצעית. ומתקרת האמצעית ועד תקרת העליונה הי' כותלו של היכל חמש וכנס עוד אמה אחת כדי להניח שם ראשי הקורות של תקרה העליונה ומתקרת העליונה ולמעלה הי' כותלו של היכל ד' אמות:

(א) אמר מר זוטרא והוא דהויא ד"א ירושלמי ר' נחום בשם ר' חייא בר ווא והוא שיהא שם ארבע על ארבע. על רום עשרה ובלבד במקורה ובמגופף:


דף סא עמוד ב[עריכה]


(ב) ואי א"ל ארעתא סתם מיעוט ארעתא תרתי. כ' ר' יצחק זצוק"ל ואין להקשות מההוא דבבא מציעא בפ' השואל פרדיסי רפיק כל פרדיסי דאית ולא אמרי' מיעוט פרדיסי תרי משום דאין אנו בקיאין בלשון דאי הוה אמר מקרקעי נ"ל דלא אמרי' מיעוט קרקעות שנים. ואינו נ"ל מה שתירץ אלא כך נ"ל לתרץ הכא יד מוכר על העליונה משום דתפיס ואמר לי' לא זבינית לך אלא תרתי והתם יד שואל על העליונה משום דתפיש ואמר דלכולהו פרדיסי דאית לי שאילתיה:


דף סב עמוד א[עריכה]


(ג) ומודה רב היכ' דאיכ' מצר ראובן ושמעון (מצר) [מצד] א' ומצר לוי ויהוד' (מצר) [מצד] א' מדהו' לי' למכתב מצר שמעון כנגד יהודא ולא כתב לי' ש"מ כנגד ראש תור קאמר לי'. פי' אם הי' ראובן ושמעון מצד מזרח כל אחד נ' אמה ומצד מערב היו של לוי ויהודא כ"א נ' אמה ומצר לו מצד מזרח ראובן ושמעון ומצד מערב לא מצר אלא יהודא ושייר לוי מודה רב דמצר מזרחי שהאריך שקנאו שלו וקונה כנגד ראש תור דאם איתא דלא קנה ארוך אלא כנגד הקצר דהיינו שמעון שהיא כנגד יהודא מה לו לכתוב מצר מזרחי ראובן ושמעון הי"ל לכתוב שמעון לבדו שהוא כנגד יהודא מה לו להזכיר ראובן כלל כמו שבמערב לא הזכיר לוי גם במזרח לא הו"ל להזכיר ראובן ומדהזכירו ש"מ כנגד ראש תור קאמר לי' שבודאי אילו הי' מצר מזרחי של אדם אח' כולו יש לומר מצרים הרחיב אבל עכשיו שהוא של שני ב"א מה לו לכתוב שניהם:

(ד) מצר ראובן מזרח ומערב כו' פי' דוקא מזרח ומערב אז צריך למכתב רוחין תחתין ולא סגי לי' למכתב השדה שבין ראובן ושמעון אני מוכר לך אבל אם הי' ראובן מזרח ודרום ושמעון הי' מערב וצפון אינו צריך לכתוב רוחין תרתין אלא כותב לו השדה שבין ראובן ושמעון אני מוכר לך ולא מצינן השתא למימר דילמא על חצי שדה באלכסון קאמר לי' דהוא ממקצוע דרומית מזרחית ועד מקצוע מערבית צפונית דהיכי אמרי' הכא דוקא בששתי שדות של ראובן לא מיחברי אהדדי וכן שתי שדות שמעון דאמרי' כשאמר בין ראובן ושמעון לא על שתי שדותיו אמר שהרי אינן מחוברות ולא אמר אלא על אחת אבל השתא דמיחברי כשאמר בין ראובן ושמעון כל ראובן וכל שמעון קאמר ואינו יכול ליתן לו חצי שדה באלכסון אלא כל השדה שביניהם:

(ה) סיים לו את הקרנות מהו כמין גאם מהו בסירוגין מהו נראה לי דכל בעיא ובעיא באנפי נפשה קיימא דבין את"ל בראשונה קנה או לא קנה איכא למיבעיא תנינא וכן בשלישית. ודוקא כמין גאם הוא שואל אבל אם מצר לו מזרח ומערב ולא מצר לו צפון ודרום קנה הכל דכיון דמצר לו מזרח ומערב צפון ודרום ידועים הם מן המזרח למערב ועד כאן לא פליג רב לקמן אלא כשמצר לו ג' מצרים. וממצר רביעי הניח דכיון שמצר המצר שכנגדו למה הניח זה הרביעי א"ו שייר אבל הכא דלא מצר אלא שנים זה כנגד זה הכל בכלל:


דף סג עמוד א[עריכה]


(ו) ייחד לה מצרנהא פלגא כו'. פי' אם ייחד לה מצרנהא ומגיעים עד חצי השדה אז הוי פלגא. ולא אמרי' לא מכר לו אלא ט' קבין ומצרים הרחיב לו אלא אע"ג דאמר פסיקא פלגא אבל אם לא ייחד לו מצרים אע"ג דאמר פלגא הוי ט' קבים. דכוותה אמרינן לקמן בפירקן ייחד לה מצרנהא כי האי:

(ז) ואמאי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. כ' רבי' יצחק זצוק"ל השתא משמע לי' שכשאמר לו שדי מכורה לך מיד נתונה לו לגמרי וכשאמר ע"מ שמעשר ראשון שלי ה"ה כאלו מתנה תנאי שלא בא לעולם ויבטל התנאי ובמכירה תתקיים כשאר תנאים שאינן יכולין להיות דאמרינן שהמעשה קיים והתנאי בטל ואינו נ"ל כלל דהיכא אמרי' שהמעשה קיים והתנאי בטל דוקא בדבר שא"א לקיימו כדתנן בשילהי השוכר את הפועלים וכל שאיפשר לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים. ודייקי' מינה הא אי איפשר תנאו בטל והוא כגון ע"מ שתעלי לרקיע ושתרדי לתהום ושתבלעי קנה בן מאה אמה ושתעברי הים הגדול ברגליך אבל דבר שאיפשר לו לקיימו כגון זה תנאו קיים הוא. שאם יתן לו המעשר בכל שנה ושנה קנה השדה ואם לאו לא קנה. שאע"פ שאותו דבר שמתנה עליו לא בא לעולם כיון שאיפשר לקיימו לבסוף תנאו קיים הוא דומיא דעל מנת שאתן לך מאתים זוז. ושתשמשי את אבא ושאדבר עליך לשלטון דאמרי' בכלהו שהתנאי קיים. והנכון בעיני לומר שאם הי' אומר לו בן לוי אם לא תתן לי המעשר יבטל המקח ותחזור לי השדה ואני אחזור לך מעותיך שהי' הדין עמו ואם הי' שונה התנא הדין בענין זה לא הוה קשה ולא מידי אלא התנא שונ' שהמעשר ראשון שלו. דמשמע נקנה מקח ואין ישראל יכול לחזור בו. ובן לוי קנה המעשר ואין זה דין התנאי שכל תנאי שאדם מתנה כגון ע"מ שאתן לך מאתים זוז אם רוצה ליתן אותם נותן והמעשה קיים. ואם אינו רוצה ליתן אותם אינו נותן והמעשה בטל ואינו יכול מי שכנגדו לכופו ולומר אני רוצה שהמעשה יהא קיים. ואתה תתן לי מאתים זוז גם הנה נמי יהא ברצונו של ישראל אם רוצה ליתן לו המעשר יהא מקחו קיים. ואם אינו רוצה אל יתן לו ויבטל מקחו ויחזור לו מעותיו למה שנה התנא מעשר ראשון שלו דמשמע שבעל כורחו הוא משועבד ליתן לו שכיון שאמר ע"מ שמעשר ראשון שלו ונתרצה ישראל בדבר כבר קנאו לוי לאותו מעשר והרי הוא שלו ואם רוצה ישראל לחזור בו אינו יכול. ומש"ה מקשה והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ומתרץ כיון דא"ל ע"מ שמעשר ראשון שלו מקום מעשר שיורי שייר. פי' וכאלו אמר לו קנה כל השדה הט' חלקיה וחלק העשירי יהא שלי ותזרעהו אתה ואני אוכל הפירות ונתרצה הלוקח לקנות ע"ד כן:

(ח) אמר ריש לקיש זאת אומרת המוכר בית לחבירו ע"מ שדיוטא העליונה שלי דיוטא העליונה שלו. פי' כי היכי דלגבי מעשר אע"ג דאינו דבר הנקנה מפני שלא בא לעולם אמרי' דאהנ' ליה תנאה ושייר מקום מעשר הה"נ הכא אע"פ שלא היתה דייטא דהיינו עליי' בגוי' על הבית אלא אויר בעלמא הי' והאויר אינו דבר הנקנה אמרי' דאהני לי' תנאה ושייר מקום הדייטא. למאי הילכתא רב זביד אמר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא. פי' להכי אהני לי' תנאה שהוא יכול לבנות הדייטא על הבית ולהוציא בה זיזין הבולטין לחוץ ולעשות גזוזטרא על הזיזין ואע"פ שמאפיל הבית באותה הגזוזטרא. אינו יכול למונעו ולהכי אהני לי' תנאה שיעשה באותה הדייטא כל מה שיחפוץ ואלולי זה התנאי לא הי' רשאי להוציא זיזין להאפיל בית חבירו. ר"פ אמר שאם רוצה לבנות עלי' ע"ג בונה פי' להכי אהני לי' ע"מ שיכול לבנות על הבית הדייטא ואע"פ שלא היתה שם אבל להוציא זיזין על הבית לא אהני לי' כולי האי. ואקשי' בשלמא לרב זביד היינו זאת אומרת שכשם שלגבי מעשר אלולי בעבור תנאו לא הי' קונה אותו ואהני ליה תנאה לקנותו הה"נ הכא אילולי תנאו לא הי' רשאי להוציא בה זיזין ועכשיו הוא מוציא אלא לרב פפא מאי זאת אומרת והלא בלא תנאי נמי יכול המוכר לבנות עליי' על הבית שכשמכר לו הבית לא מכר לו עומק' ורומא מסתמא כדבעי' למימר לקמן. ואין הלוקח יכול לבנות עליי' על הבית כ"א המוכר א"כ מאי אהני לי' תנאה ואיתוקם בקושיא ואע"ג דלקמן מקשינין לר"פ דאי ס"ד בסתמא לא קני הלוקח עומקא ורומא ורשות ביד המוכר לבנות עליי' על הבית למה לי על מנת. א"ו מדמצריך לי' ע"מ ש"מ דסתמא הרשות ביד לוקח היא לבנות העליי' דקני עומקא ורומא. ואהדר אהני ע"מ שאם נפל הדר ובני לי'. פי' אם בנה המוכר העליי' על הבית ונפל הבית חייב הלוקח לבנות הבית שיבנה זה העליי' עליו ואע"ג דתנן הבית והעליי' של שנים שנפלו ואמר לו בעל העליי' לב"ה לבנות והוא אינו רוצה כו' דאלמא לא מצי למכפייה לבנות הכא דא"ל ע"מ שדייטא העליונה שלי מצי למיכפיי' דלהכי (אהני) [אתני] בהדי שתהא עלייתו קיימת לעולם על גבי ביתו הילכך אם נפל הבית חייב לבנותו שיבנ' זה העליי' עליו ואע"ג דתריצנא לדרב פפא הכא מ"מ לא דמיא לההיא דהת' שייר בגוף השדה מקום שהמעשר גדל בו. אבל הכא לא שייר בבית כלום שכל הבית הוא של לוקח אבל לרב זביד שייר בבית שהרי הוא מוציא עליו זיזין ומאפיל אותו:


דף סג עמוד ב[עריכה]


(ט) אהני ארעית תהומא למיקני בור ודות ומחילות. נראה לי דוקא כשכתב לו עומקא ורומא דהוי לישנא יתירא מהני האי לישנא לבור ודות אבל אם לא כתב לו אלא מארעית תהומא בלחוד לא קנה בור ודות אלא עומקא ורומא ומש"ה מצריך לי' רב דימי למיכתב תרי לישנא דאי הוה מהני הו"ל למימר הכי לא ליכתוב עומקא ורומא אלא מארעית תהומא כו' דהוה משמע דבהאי לישנא בלחוד סגי לי'. ודוקא האי לישנא יתירא לבור ודות מהני ולא לעליי' ובית שאם מכר לו בית ואמר לו זה הלשון לא קנה עליי' וכן אם מכר לו עליי' וכתב לי' הכי לא קנה בית דבית ועליי' שני שמות הן ואינו נמכרים בייתור לשון. ואע"ג דלא אהני לי' מידי:

(י) ת"ש ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים. ואי ס"ד דבסתמא קני עומקא ורומא כי גבוה עשר' טפחי' מאי הוי. פי' בודאי אי הוה ההוא מעקה מקורה הו"ל עליי' ולא מזדבנא בהדי בית. אבל השתא דאינו מקור' ואין שם אלא בנין גבוה כיון דבסתמא יכול הלוק' להגבי' עכשיו שהו' מוגב' ועומ' יקננו הלוקח אלא לאו ש"מ מסתמא לא קנה עומק' ורומא ומש"ה לא קנאו אבל כי הוה פחות מי' קנאו דבטיל לגבי כותל הבית כי היכי דבטלי לגבייהו, כל הזיזין היוצאין מן הכותלין ומהדר כי גבוה עשרה טפחים חשיבי. פי' לעולם מסתמא קנה עומק' ורומ' אבל האי כיון דגבוה י' טפחים בלא שום קירוי הוא חשוב בפ"ע ואינו נמכר עם הבית:


דף סה עמוד א[עריכה]


(יא) פיסקא דאמר רב נחמן אמר שמואל האחין שחלקו אין להן דרך זע"ז. פי' דקסבר מוכר בעין יפה מוכר. וכשמכר הפנימי לחיצון חלקו. בעין יפה מכר לו וסילק דרכו מעליו. ואי קשיא והרי שניהם הן לוקחין ושניהן הן מוכרים שהפנימי מכר לחיצון את חלקו והחיצון קנה ממנו. וכן החיצון מכר לפנימי את חלקו והפנימי קנה ממנו. וכמו שהפנימי מכר לחיצון בעין יפה וסילק דרכו מעליו נאמר שגם החיצון מכר לפנימי בעין יפה ונותן לו דרך עליו ויהי' לו דרך דמאי ראית דאזלית בתר עין יפה דפנימי זיל בתר עין יפה דחיצון ויהי' לו דרך. תשובה אמת ודאי דשניהם מוכרים בעין יפה זה לזה אבל מיהו הפנימי הוא המקבל והחיצון הוא הנותן שהפנימי הוא צריך לדרך ולא החיצון וכיון שהפנימי שהוא המקבל מסתלק מן הדרך מפני שמכר בעין יפה אע"פ שגם החיצון שהוא נותן רוצה ליתן לו את הדרך לא קנאו כיון שהוא אינו רוצה לקבלו. ואם רוצה עכשיו לתובעו אינו יכול. כיון שבעת החלוקה נסתלק מפני שמכר בעין יפה וכל זמן שזה רוצה ליתן וזה אינו רוצה לקבל בתר זה שאינו רוצה לקבל אזלי'. וזה דומה למאי דאמרי' טענו חטין והודה לו בשעורים שהוא פטור אף מן השעורין מפני שמה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו מן החטים שכפר לו פטר משבועה דאורייתא שלא יקרא מודה במקצת הטענה מפני שמה שטענו בחטים לא הודה לו קצת בהם וגם מן השעורים שהודה לו פטור מלשלם מפני שמה שהודה לו לא טענו ואע"פ שפיו של זה כמאה עדים והוא מודה שחייב לו גם פיו של זה כמאה עדים והוא מודה שלא נתן לו. ונמצא שזה רוצה ליתן וזה אינו [רוצה] לקבל ובתר מקבל אזלי'. ורבי' שמואל כ' אבל גבי חיצון לא שייך עין רעה במה שאינו נותן לו את הדרך שהרי אינו מוכר בשדה זו החיצון אלא לוקח הוא. ובלוקח לא שייך עין יפה. אבל בשדה הפנימי הוי מוכר שמכר לאחיו חלקו ובההוא שמכר לא שייר לעצמו כלום וליכא עין רעה גבי' כלל. ואין נ"ל כלל. כיון דחיצון הוי מוכר בשדה הפנימי ואמרי' מוכר בעין יפה מוכר שייר לו לפנימי דרך עליו והוא אין לו שום חזקה על הפנימי שתאמר כי נסתלק מעליו בעין יפה שמכר לו ואין לומר עין יפה אצלו אלא להשתעבד לפנימי בדרך כדאמרי' גבי מכרן לאחר ואם לא שייר לו נמצא כי בעין רעה מכר לו כדאמרי רבנן גבי מכרן לאחר. א"ו אין לתרץ אלא כמו שתירצתי. וראיתי שגם רבינו תם זצוק"ל כתב וקשיא לן אמאי אין להן דרך זע"ז. כי היכי דהאי פנימי בעין יפה מכר ולא שייר לעצמו דרך ה"נ האי חיצון הוי מוכר בעין יפה ונותן לו דרך. איכא למימר דכיון דזה מכר בעין יפה וזה מכר בעין יפה זה יטול חלקו משלם ולא יהא לזה עליו כלום וזה כמו כן וס"ל דזהו עין יפה כשמניח לו חלקו בידו משלם אע"ג דלא הניח לו דרך עליו דכ"ז שלא נטל זה מחלקו של חבירו כלום עין יפה קרי לי' ואין הדברים הללו נראים לי כלל. שאין לומר גבי חיצון עין יפה אא"כ משתעבד לפנימי בדרך כאשר הי' בתחילה א"ו אין לתרץ אלא כאשר תירצתי אע"פ שהחיצון רוצה ליתן לו זה הפנימי אינו רוצה לקבל:

(יב) ולא חלונות זע"ז פי' האי דקאמר שאין חלונות זע"ז לא נאמר שאינו יכול להחזיק בתוך של חבירו למונעו לבנות כותל בתוך שלו כנגד חלונותיו שלא יאפילו אלא ה"ז בונה בתוך שלו ואינו נמנע מפני חלונותיו של זה אבל אם הוא אומר לו סתום חלונותיך מעלי מפני היזק ראיי' אינו יכול שלא מכר לו בעין יפה דבר הבנוי בשלו לסותמו אלא השיעבוד שהוא משועבד לו חברו דהיינו שלא יבנה בתוך שלו כנגד חלונותיו:

(יג) ורב אמר יש להן פי' דקסבר מוכר בעין רעה מוכר וכשמכר הפנימי לחיצון בעין רעה מכר לו ולא סילק את דרכו מעליו שהוא משועבד לו ואע"פ שגם החיצון מכר לפנימי בעין רעה ויש לומר שלא שייר לו דרך לא כל הימנו לסלק שיעבודו של פנימי כיון שהוא אינו רוצה להסתלק אלא הרי הוא משועבד לו כבתחלה דודאי מכרן לאחר דמתני' דאמרן אין להם דרך מפני שאין מי שיעכב על ידו אבל הכא שהפנימי מעכב על ידו והיא משועבד לו לא כל הימנו לסלק שיעבודו בלא רצונו:

(יד) שני בתים זה לפנים זה כו' פי' לא מבעי' לשמואל דאמר גבי שני אחים שאין להן דרך זע"ז דה"נ אין להן דרך דהשתא כד איהו גופי' מזבין לחברי' אמרי' דלא שייר לעצמו דרך כד מזבין להו לאחריני לא כ"ש אלא אפילו לרב. דאמר התם יש להן הכא מודה דאין להן דהתם משום דאיהו גופי' לא מסתלק אבל הכא דדעת אחרת מקנה לשניהם אמרי' כי היכי דאין לו לחיצון חלק על הפנימי כך אין לפנימי נמי חלק על החיצון דכך זיכה לזה כמו לזה כדאמר רב זביד בפירקין דלעיל גבי אילנות לזה וקרקע לזה:

(טו) מכר את הדלת אבל לא את המפתח לימא מתני' דלא כר' מאיר דאי ר"מ האמר מכר את הכרם מכר תשמישי הכרם פי' הקנים שבכרם שהן מיוחדין אע"פ שלא קבעו בכרם הויא פלוגת' דר"מ ורבנן דלר"מ הן מכורין כיון שהן מיוחדין ולרבנן אינן מכורין עד שיהו קבועין והאי מפתח נמי אע"פ שאינו קבוע מיוחד הוא לבית אפילו תימא ר"מ התם קבוע הכא לא קביע פי' הקנים שבכרם קבוע תשמישייהו לאותו כרם ואינן מטלטלין לכרם אחר אבל המפתח דמתני' כגון שאינו קביע תשמישו לאותו בית לבדו אלא הוא פותח בו בתים אחרים ומש"ה אינו מכור:

והא דומיא דדלת קתני. מה דלת קביע אף מפתח נמי קבוע. פירש מה דלת קבוע הוא תשמישו שאין מטלטלין אותו מבית לבית אף מפתח נמי בכה"ג מיירי שקבוע תשמישו לאותו בית מיוחד לו ואפ"ה קתני דאינו מכור אלא מחוורתא מתני' דלא כר"מ:


דף סה עמוד ב[עריכה]


(יו) צנור שחקקו. לא החקק הצנור העשוי לקלח קאמר כדמשמע פת' רבי' שמואל זצוק"ל כאן ופתרון המורה במרובה אלא על חקק העשוי בשוליו לקבל צרורות ועיין מה שכתבתי בפ"ק דפסחים במה"ק:


דף סו עמוד ב[עריכה]


(יז) ושאני שאיבה דמדרבנן מה שפירש רבינו שמואל זצוק"ל והביא ראי' מנתן סאה ונטל סאה אינה ראי' דההיא בשאר משקין מיירי ואם כן נאמר דפסול שאר משקין מדרבנן ועיין כל משפטי השאיבה באר היטב בפ' במה אשה במהדורא בתרא:

(יח) מי גשמים שחשב עליהן (לרוח) [להדיח] בהן את האיצטרבולין כו' פי' במכתשת קבוע ליכא למיבעי דודאי לר' אליעזר דאמר כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע לא הוי הכשר ולרבנן דלא הוי כקרקע הוי הכשר ואתיא פלוגתייהו גבי מכתשת קבוע כמו דף של נחתומין אלא כי קמבעיא לי' באיצטרבולין דאפי' רבנן מודו דמכר את האיצטרוביל מי אמרי' כיון דמכר האיצטרוביל הרי הוא ככותלי הבית לא הוי הכשר או דילמא כיון דלית להו לרבנן כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע אלו האבנים של האיצטרוביל כתלושות דמיין ולא דמי לכותל שפעמים שאדם מפנה ביתו ומסלק אבני האצטו' משם ומוליכם למקום שהוא הולך והיינו טעמא דמכר את האצטרוביל מפני שאינו כלי אלא בנין אבנים והילכך בטל הוא אצל הבית ולעולם לאו כמחובר לקרקע הוי והוי הכשר אבל כותל הבית פשיטא לי' דלא הוי הכשר כדכתבית במה"ק:


דף סז עמוד ב[עריכה]


(יט) אבל לא את המטלטלין ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין פי' כל תשמישי הבית הן מכורין בלשון זה ואפי' מאני מיכלא ומישתא אבל פרגמטיא לא. וכן חיטי ושערי וכלי מלבושיו ומצעותיו והתיבות שבבתים אין מכורין שמשימין לתוכן פרגמטיא וכן המטות שכמו שהמצעות אין מכורין כך המטות אינן מכורות אבל שלחן (ודלפקי) [ודלבקי] מכורין הן כשאר כל תשמישין עיין בקונטרס הפסקות שכתבתי שלא מכר כלי תשמישיו:

(כ) חניות הפתוחות לתוכה נמכרות עמה ושאינן פתוחות לתוכה אינן נמכרות עמה קשיא לי דמאי אריא חניות אפילו בתים נמי אם הן פתוחין ויש להן יציאה וביאה בחצר נמכרין עמה ואם לאו אין נמכרין עמה ונ"ל דהאי פתוחות דקאמר לאו ביציאה וביאה הוא אלא פתח שנכנסים שם הקונים לקנות דאע"ג דיש לחנות יציאה וביאה בחצר אם הפתח שנכנסין לשם הקונים הא פתוח לרה"ר חשובה בפ"ע ואינה נמכרת עם החצר עד שיהא אותו הפתח פתוח לחצר:


דף סח עמוד ב[עריכה]


(כא) ת"ש ר' יהודא אומר סנטר מכור אנקולמוס אינו מכו' מאי לאו מדאנקולמוס גברא סנטר נמי גברא מידי אריא הא כדאיתא והא כדאיתא ה"נ מסתברא מדקתני סיפא ולא שירי' ולא בנותי' ולא חורשין המוקצין לה ולא ביברין של חיה עופות ודגים ואמרי מאי שירי' בוזלי מאי ביזלי פיסקי באגי פיסקי באגי היא דלא מיזדבני הא באגי גופייהן מזדבני פי' וכיון שלמדנו דבאגי מזדבנא ממילא משמע דהאי דקאמר סנטר מכור באגי הוא ומשום דברישא תני דבאגי מיזדבני אמר סיפא דשירי' לא מיזדבני דאי סנטר בר מחווניתא היא השתא עבדא דהוא מטלטל מזדבן ושירי' לא מיזדבני אלא ודאי מאי סנטר באגי:

מי סברת ר' יהודא כרשב"ג ס"ל ר' יהודא כרבנן ס"ל. פי' לעולם סנטר בר מחווניאתא ומי סברת דר"י כרשב"ג ס"ל ומכור קתני לא כרבנן ס"ל ולא תיתני מכור אלא אינו מכור אלא באגי מיזדבני. ופיסקי באגי לא מיזדבני ה"נ מסתברא. פי' דר' יהודא לא ס"ל כרשב"ג והילכך ליכא למיתני מכור אלא אינו מכור כך היא כתובה שיטה זו בכל הספרים וכך נ"ל פירוש' אבל רבי' שמואל נדחק בפירושה ועקר כל זו הגירסא ועשה גירסא בפ"ע מפני דוחקו:


דף סט עמוד ב[עריכה]


(כב) ארעא ודיקלי אי אית לי' דיקלי יהיב לי' תרי דיקלי מה שפירש רבי' שמואל זצוק"ל שאם יש דקלים באותה שדה שחייב ליתן לו שני דקלים אחרים משלו בשדה אחרת משום דבכלל שדה הן כל הדקלים שבתוכה וכשאמר ודיקלי. על דקלים אחרים קאמר. אינו נ"ל כלל דהא אמרן שופרא דשטרא הוא למיכתב דיקלי תאנין והוצין ואע"ג דאי לא כתב נמי קנה וה"נ כי אמר ודיקלי על הנהו דיקלי קאמר ואע"ג דמזדבני בסתמא אלא נ"ל שכל אלה ג' הלשונות מדברים במקום שאין דקלים בשדה ובא התלמודא לחלק בין לשון ולשון שאם אמר לו ארעא ודיקלי יהיב לי' תרין דיקלין בשדה אחרת כיון שאין שם דקלים ומקח טעות לא הוי שלא אמר לו שיש דקלים באותה שדה ואי אמר לי' ארעא בי דיקלי דחזיא לדיקלא קאמר לי' פי' ואע"פ שאין שם דקלים קנה וגם א"צ ליתן לו דקלים אחרים ואי אמר לי' ארעא דדיקלי או ארע' בדיקלי שדה שיש שם דקלים משמע זה הלשון ואם אין שם דקלים הוי מקח טעות וראיתי שרבינו תם בספר הישר גורס אי אית בה דיקלי ומפרש הכי אם יש באותה קרקע שני דקלים הגיעו וכ"ש אם יש בה יותר דכולן שלו שבשביל כך אין לו להפסיד אם יש בה ולכך אהני ייתור לשון דאי משעבדי פריק להו. ואם אין לו שם יקנה במקום אחר כשמפרש ואזיל ואינו נ"ל דבכולהו סיפרי כתוב אי אית לי' ולא אי אית בה ותו משמע דלאו על דיקלי דאית בגוה קאמר מדקאמר יהיב לי תרי דיקלי דמשמע יהיב לי' אחריני דאי בדיקלי דבההוא ארעא מיירי הו"ל למימר קננהו ולא יהיב לי' ותו דקאמר ואי לית בה זבין לי' תרי הו"ל למימר יהיב לי' תרין דיקלי דמשמע בין דילי' יהיב לי' משאר שדותיו אמאי אמר זבין לי' אטו קיים לן שאין שלו שדות אחרות עם דקלים הילכך לא גרסי' אלא אי לית ליה זבין ליה ומדסיפא גרסי' אי לית לי' רישא נמי אי לית לי' ולא אי אית בה. ואי משעבדי פריק לי' שאם יש לו דקלים ועשאן אפותיקי לבעל חובו חייב לפרוע בעל חוב ולהוציאן מידי שיעבוד' וליתנם לו ואינו יכול לומר לו יהיו כך בידך ואם יטרפו ממך אני אפצם לך שכיון שעשאן אפותיקי בכל שעה יכול לבא ולהוציאן מידו אי נמי אם רוצה לקנות לו אחרים אינו מתרצה הלוקח אם הם טובים שיכול לומר לו לא מכרתה לי אלא שלך ותפרע בעל חובך ותנם לי או תתפייס עמו שיסלק שיעבודו מעליהם:


דף ע עמוד ב[עריכה]


(כג) אמר רבא הילכתא נשבע וגובה מחצה מאי דקשי' לי דרבא אדרבא מפרק כל הנשבעין עיין מ"ש שם במהדורא בתרא:


דף עא עמוד ב[עריכה]


(כד) דאי לא אמר ליה [לשון גמ' אם איתא דלא שייר לימא לי' כו'] עקור אילנ' שקול וזיל פי' כיון שיודע שאילנותיו יונקים משדה חבירו אסיק אדעתי' לשיורו לנפשי' ולא מסתלק מן השדה לגמרי שאילו מסתלק לגמרי יאמר לו הלוקח עקור אילנך ואי אפשי שיינקו מתוך שלי שלא שיירתם לעצמך אלא לקוצם לצורך עצים. הילכך משייר ולא מסתלק וכיון דאסיק אדעתי' לשיורי משייר נמי קרקע שתחתיהן עולמות:

(כה) ואי אמרת שיורי משייר מדנפשייהו קא ינקי. אי קשיא ומי איכא למ"ד דיניקה לא משייר והא הקונה שני אילנות דתנן דאין לו קרקע הנ"מ אם מתי שלא יטע אחרים במקומן אבל כל זמן שיחיו אינו יכול לסלקם מעל שדהו אלא שדהו משועבד ליניקתם אפי' לרבנן דאמרי בעין רעה מוכר וכ"ש כשמכר שדה ושייר שני אילנות לפניו ששייר לו היניקה. אלא אע"ג דלגבי מכר אדם משייר יניקה אילנותיו לגבי הקדש אסור לעשות כן שאפי' אם התנה עם הגזבר שיהו אילנותיו יונקים משדה הקדש מאן מחיל גבי' נמצא שהוא נהנה מן ההקדש ואע"ג דאין מעילה בקרקעות מ"מ אסור הוא ליהנות מהן ולגבי מכר מועיל לו תנאו וחברו משעבד לו שדהו אבל גבי הקדש מי ימחול לו האיסור. והילכך כיון שאינו מועיל לו שיור אצל הקדש מאי האי דקא מקשה ואי אמרת שיורי משייר מדנפשייהו קא ינקי אע"ג דשייר לא שייר אלא מקום מטעתן שאם ימותו יטע אחרים במקומם אבל מקום יניקתם שהוא שש עשרה אמה לכל רוח לא קנה וא"כ היאך הוא אומר מדנפשייהו קא ינקי. תשובה אי אמרי' דלא שייר לו מקום מטע האילנות אלא הכל היא של לוקח ואין לו למוכר אלא שיעבוד יניקה כל זמן שיחיו היינו דלגבי הקדש לא מהני שאין מי שימחול לו האיסור ובע"כ צריך להקדיש גם חרוב ושקמה. אא"א דלגבי מוכר שייר לעצמו מקום אילנות וגם גבי הקדש נמי שייר לעצמו מקום חרוב ושקמה א"כ נמצא כי בשלו הן נטועין וכיון דבשלו הן נטועין אין אנו חוששין ליניקתן דאטו ראובן ושמעון שהיו שדותיהן סמוכין זה לזה והיו לו לראובן אילנות סמוך למצר והקדיש שמעון שדהו נאמר לראובן עקור אילנותיך שהם יונקים משדה הקדש לא אמרי' הכי אלא כיון דבשלו הן נטועין רשאי הוא להניחם כבתחילה כדאמרי' שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ וכיון שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ כשהקדיש שמעון שדהו ע"ד כן הקדישו שיהא משועבד ליניקת אילנותיו של ראובן שלא כל הימנו להפקיע שיעבודו של ראובן וגם זה כשהקדיש שדהו כך הקדישו כדרך שכל העול' מקדישין וכמו שכל העולם אינן יכולין לסלק יניקת האילנות הסמוכין שם גם לא יסלק יניקת האילנות שלו והילכך הכל תלוי בשיור קרקע מקום האילנות שאם אותו הקרקע היא שלו ונמצא כי בתוך שלו הן נטועין גם היניקה שלו דאדעתא דהכי אקדיש כדמקדשי כ"ע כדפרישית ומדנפשייהו קא ינקי אבל רבי' שמואל זצוק"ל פי' דאי אמרת לא משיי' היניקה לא שייר. וזה לא יתכן דהכא במוכר שני אילנות לרבנן אע"ג דתני אין להן קרקע היניקה יש להן עד שיחיו אלא שבהקדש אינו מועיל לעשות כן כדפרישית:

(כו) הא קמ"ל דאי נפלי הדר שתיל להו. פי' ואע"ג דתנן ואם מתו אין לו קרקע וטעמא משום דמוכר בעין רעה מוכר והה"נ כשמכר שדה ושייר אילנות לפניו בעין רעה מכר ואם מתו יש לו קרקע ה"א מאי יש לו קרקע ליטע בו ירק וכורכמא דישקא שאינן מכחישין את השדה אבל אילן שמכחיש את השדה ביניקתו י"ו אמות לכל צד לא שייר לעצמו אלא כ"ז שהוא קים אבל השתא דנעקר לא ישתלנו עוד קמ"ל:


דף עג עמוד א[עריכה]


(כז) אחתיניה לסולתאי בכוותא דרקיע תמי' לי טוב' דהא אמרי' מהארץ ועד לרקיע מהלך ת"ק שנה. והיכי מטי עד רקיע. ותו שהגלגלים הן דקים מאד יותר מן האויר והיאך שם סלו שם: