ביאור:משנה בבא בתרא פרק ד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת בבא בתרא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
דיני מכירת נדל"ן הנובעים משימושי הלשון[עריכה]
חטיבה I: מהו "בית"?[עריכה]
|
המעקה הופך את הגג למקום נפרד מהבית. השוו תוספתא עירובין ז, י: "כל גגות העיר רשות אחת הן... וחכ"א כל אחד ואחד רשות לעצמו... ר"ש אומר הגג והמרפסת החצר והאכסדרה כולן רשות אחת הן". |
(א) המוכר את הבית - לא מכר היציע ואף על פי שהיא פתוחה לתוכו
- ולא את החדר שלפנים ממנו,
- ולא את הגג - בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים.
- רבי יהודה אומר: אם יש לו צורת פתח
- אף על פי שאינו גבוה עשרה טפחים - אינו מכור:
(ב) לא את הבור, ולא את הדות, אף על פי שכתב לו "עומקא ורומא".
|
לדעת חכמים, כיוון שהמוכר לא מכר את הבור - מותר לו להגיע אליו, ואין הקונה מונע ממנו. אבל אם בעל הבית מכר רק את הבור - הקונה חייב לקנות גם את דרך הגישה. לדעת ר' עקיבא, אם המוכר ציין בפירוש שהוא משאיר לעצמו את הבור - הרי בכך השאיר לעצמו גם זכות גישה, וכן כשמכר אותם - מכר גם זכות גישה. אבל אם מכר סתם - למרות שהבור שלו, אין לו זכות להגיע אליו. וראו גם משנה ט, וכן עירובין ו, ט. וראו לקמן, ו, ה, לגבי דרך ההתנהלות המשותפת. |
- וצריך המוכר שלא מכר בור ודות ליקח לו דרך כדי להגיע אליהם, דברי רבי עקיבא.
- וחכמים אומרים: אינו צריך ליקח לו דרך.
- ומודה רבי עקיבא, בזמן שאמר לו "חוץ מאלו", שאינו צריך ליקח לו דרך.
- מכרן את הבור והדות בלבד לאחר - רבי עקיבא אומר: אינו צריך ליקח לו דרך.
- וחכמים אומרים: צריך ליקח לו דרך:
(ג) המוכר את הבית - מכר את הדלת, אבל לא את המפתח.
- מכר את המכתשת הקבועה, אבל לא את המטלטלת.
- מכר את האצטרובל, אבל לא את הקלת, ולא את התנור, ולא את הכיריים.
|
מכר נדל"ן, והמפתח וכו' מטלטלים. וראו תוספתא ג, א, שמשנתנו כר' אליעזר. |
- [מכר תנור - מכר כירים].
- בזמן שאמר לו "הוא וכל מה שבתוכו" - הרי כולן מכורין:
חטיבה II: מה נכלל ב"חצר"?[עריכה]
(ד) המוכר את החצר - מכר בתים, בורות, שיחין, ומערות, אבל לא את המטלטלין.
|
המרחץ ובית הבד הם בתים מיוחדים, ואם לא אמר לו בפירוש - לא מכר אותם. לדעת ר' אליעזר, כל מה שבנוי או חפור נשאר ברשות המוכר, והקונה רשאי רק להשתמש בחצר. |
- בזמן שאמר לו "היא וכל מה שבתוכה" - הרי כולן מכורין.
- בין כך ובין כך - לא מכר את המרחץ ולא את בית הבד שבתוכה.
- רבי אליעזר אומר: המוכר את החצר, לא מכר אלא אוירה של חצר:
חטיבה III: מהו "בית בד" או "מרחץ"?[עריכה]
(ה) המוכר את בית הבד - מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות,
|
ר' אליעזר מדגיש את ה"בד", ותנא קמא את ה"בית". וראו תוספתא ג, ג, שלא מכר את הריחיים העליונות (כנראה הממל). |
- אבל לא מכר את העכירין ואת הגלגל ואת הקורה. שהם מיטלטלים
- בזמן שאמר לו "הוא וכל מה שבתוכו" - הרי כולן מכורין.
- רבי אליעזר אומר, המוכר בית הבד - מכר את הקורה:
(ו) המוכר את המרחץ - לא מכר את הנסרים ואת הספסלים ואת הוילאות.
- בזמן שאמר לו "הוא וכל מה שבתוכו" - הרי כולן מכורין.
|
המחסנים נשארו ברשות המוכר. |
- בין כך ובין כך - לא מכר את המגורות של מים, ולא את האוצרות של עצים:
חטיבה IV: ה"עיר" וה"שדה"[עריכה]
|
"עיר" היא בית אחוזה, שיש בו קבוצת מבנים המאפשרים לחיות בו בנוחות, והשדות והמטעים שסביבו מעובדים ע"י "סנטר" - עבד המנהל את הרכוש. וראו גם שמות רבה לא יז. בתוספתא ב"מ ה, ח מדובר על סנטר יהודי המלווה את כספי הגוי ליהודי אחר בריבית. |
(ז) המוכר את העיר - מכר בתים, בורות, שיחין, ומערות, ראו משנה א-ב מרחצאות ושובכות, בית הבדין ובית השלחין,
- אבל לא את המטלטלין. ראו משנה ג-ו
- ובזמן שאמר לו "היא וכל מה שבתוכה" - אפלו היו בה בהמה ועבדים, הרי כולן מכורין.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: המוכר את העיר - מכר את הסנטר:
|
לגבי הקנים - ראו ב"מ ט, א. גם בהשכרת שדה מבחינים בין תבואה קצורה השייכת למוכר לבין תבואה מחוברת הנחשבת כחלק מעסקת השכירות, ראו תוספתא ב"מ ט, א. ראו משל למשה רבנו וים סוף במכילתא ויהי ד. החרוב הפשוט והתבואה המחוברת מהווים חלק מהשדה. מחיצת הקנים אינה נחשבת שדה עצמאי, כי היא קטנה מדי, וראו לעיל א, ו. |
(ח) המוכר את השדה - מכר את האבנים שהם לצרכה לצורך השדה, ואת הקנים שבכרם שהם לצרכו לצורך הכרם, שמשמשים להדלייה,
- ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע, ואת מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע, שטח קטן שבו גדלים קני סוף
- ואת השומרה שאינה עשויה בטיט, ואת החרוב שאינו מורכב, ואת בתולת השקמה:
(ט) אבל לא מכר, לא את האבנים שאינן לצרכה, ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו,
|
התוספות הללו לגוף השדה אמורות להימכר לחוד, ואינן חלק ממנו - והשוו משנה ב. וראו לקמן ו, ו, לגבי דרך ההתנהלות המשותפת. המחלוקות על הדרך הן מסגרת לפרק. אפשר לראות במשנה רמז לבית המקדש, כמו בפסחים פח א: החרוב המורכב מסמל את החורבן, הנרמז גם בשובך החרב. לפי השוואה זו, ניתן להבחין בין קדושת המקום, השדה הטבעי - לבין החורבן, השייך רק לתוספות המלאכותיות מעשה ידי אדם. |
- ולא את התבואה שהיא תלושה מן הקרקע.
- בזמן שאמר לו "היא וכל מה שבתוכה" - הרי כולן מכורין.
- בין כך ובין כך - לא מכר, לא את מחיצת הקנים שהיא בית רבע,
- ולא את השומרה שהיא עשויה בטיט, ולא את החרוב המורכב, ולא את סדן השקמה,
- ולא את הבור, ולא את הגת, ולא את השובך, בין חרבין בין ישובין.
- וצריך ליקח לו דרך, דברי רבי עקיבא.
- וחכמים אומרים, אינו צריך.
- ומודה רבי עקיבא, בזמן שאמר לו "חוץ מאלו", שאינו צריך ליקח לו דרך.
- מכרן לאחר - רבי עקיבא אומר: אינו צריך ליקח לו דרך.
- וחכמים אומרים: צריך ליקח לו דרך.
חטיבה V: בין מכירה להעברת בעלות אחרת[עריכה]
- במה דברים אמורים? - במוכר.
|
ההנחה היא שהנותן מתנה - נותן בעין יפה, וכן בשאר המנויים כאן. אבל ראו תוספתא ג, ז, שם אומר ר' יהודה: כל שלא קנה הדיוט - לא קנה הקדש! ומנגד ראו תוספתא ערכין ד, ה, שמונה את השובך ואת המגדל שבשדה כנמדדים איתו כשמקדישים אותו, כת"ק כאן. |
- אבל בנותן מתנה - נותן את כולם.
- האחין שחלקו, זכו בשדה - זכו בכולם.
- המחזיק בנכסי הגר, שמת בלי יורשים החזיק בשדה - החזיק בכולם.
- המקדיש את השדה - הקדיש את כולם.
- רבי שמעון אומר: המקדיש את השדה - לא הקדיש מבין המנויים למעלה אלא את החרוב המורכב ואת סדן השקמה: שיונקים משדה ההקדש.