ביאור:משנה בבא בתרא פרק ו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת בבא בתרא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
אחריות משותפת לאחר המכירה, בתים היכל וקברים
[עריכה]|
המוכר אחראי לטיב הסחורה גם לאחר זמן, והשוו ב"מ ח, ט, לעניין אחריות המשכיר. |
חטיבה I: אחריות המוכר
[עריכה](א) המוכר פירות לחברו - ולא צמחו הקונה ניסה לזרוע את הפירות, ונכשל, ואפילו זרע פשתן שבמקרים רבים מיועד לזריעה בלבד, אבל יש האוכלים אותו - אינו חייב באחריותן. המוכר אינו צריך להחליף את הפירות, כי לא מכר אותם כזרעים דווקא.
|
ראו תוספתא ב"מ ט, ז, כרשב"ג, וכן בדין מוכר השתילים לחברו. וראו תוספתא ו, א, שר' יהודה מחייב את המוכר באחריות אפילו על זרעים שנאכלים. |
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: זרעוני גנה שאינן נאכלין - חייב באחריותן:
(ב) המוכר פירות לחברו - הרי זה מקבל עליו רובע טנופת לסאה. הקונה סופג בערך 5%.
|
כמות הפירות המקולקלים המובאת היא הרגילה, ולכן היא נכללת במחיר, והקונה חייב לספוג אותה. יותר מכך – יפצה אותו המוכר. וראו פירוט נוסף בתוספתא ו, ב. והשוו לפחת המחושב לשומרים, ב"מ ג, ז-ח. |
- תאנים - מקבל עליו עשר מתולעות למאה.
- מרתף של יין - מקבל עליו עשר קוססות חביות תוססות ומקולקלות למאה.
- קנקנים בשרון - מקבל עליו עשר פיטסיאות קנקנים שבירים למאה:
|
הפירות לא צימחו והיין כן החמיץ, אבל שניהם התקלקלו. |
(ג) המוכר יין לחברו והחמיץ - אינו חייב באחריותו.
- ואם ידוע בזמן המכירה שיינו מחמיץ - הרי זה מקח טעות.
- ואם אמר לו "יין מבושם שאינו מחמיץ בקלות אני מוכר לך" - חייב להעמיד לו עד העצרת. אחראי שהיין לא יתקלקל עד חג השבועות, בתחילת העונה החמה.
- ו"ישן" - משל אשתקד. ו"מיושן" - משל שלש שנים:
|
המשנה חוזרת למכירת נדל"ן, אבל כאן עוסקים במדידת גודל הנכס ובאחריות של הבנאי, ולא בתכולת הנכס. |
חטיבה II: גדלי בתים סטנדרטיים
[עריכה](ד) המוכר מקום לחברו לבנות לו בית
- וכן המקבל מחברו לבנות לו בית חתנות לבנו ובית אלמנות לבתו,
- בונה ארבע אמות על שש, גודל מינימלי של בית לזוג צעיר או לאלמנה ללא בעל. דברי רבי עקיבא.
- רבי ישמעאל אומר: רפת בקר הוא זה!
|
רשב"ג מכריע גם בהזדמנויות אחרות כמנהג המדינה, ראו למשל לקמן, י, א, וכן ב"מ ז, א, וכתובות ו, ד. |
הרוצה לעשות רפת בקר - בונה ארבע אמות על שש.
- "בית קטן" - שש על שמונה. "גדול" - שמונה על עשר. "טרקלין" - עשר על עשר.
- רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו. ראיה לדבר - היכל. המקדש של שלמה היה בגודל 40X20 ובגובה 30.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: [הכל] כבנין היכל?! אלא כמנהג המדינה.
חטיבה III: דרכי גישה לרכוש – אחריות הקונה
[עריכה](ה) מי שיש לו בור לפנים מביתו של חברו,
|
משנה זו היא לדעת חכמים לעיל ד, ב: החבר מכר לו את הבור אבל לא את הדרך. |
- נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסין ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין,
- ואינו מכניס בהמתו ומשקה מבורו, אלא ממלא כד ומשקה מבחוץ,
- וזה עושה לו פותחת וזה עושה לו פותחת: לכל אחד משניהם יש מנעול, וכך אפשר להשתמש בבור רק בזמן ששניהם מסכימים לכך.
(ו) מי שיש לו גנה לפנים מגנתו של חברו,
- נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסים ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין,
|
לפי דעת חכמים לעיל ד, ט: החבר מכר לו את הגינה אבל לא את הדרך. דרך בני אדם היא להכנס בשעות מסוימות. דרך פרטית מן הצד מאפשרת לו לנהוג כרצונו, ולא להתחשב בדרך בני אדם. |
- ואינו מכניס לתוכה תגרין, ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרת,
- והחיצון זורע את הדרך.
נתנו לו דרך מן הצד, מדעת שניהם,
- נכנס בשעה שהוא רוצה ויוצא בשעה שהוא רוצה,
- ומכניס לתוכה תגרין, ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרת,
- וזה וזה אינם רשאים לזרעה:
(ז) מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו, נטלה ונתן להם מן הצד,
|
בניגוד ליחסים עם הקונה, שאפשר לסכם איתו על החלפת הדרך (משנה ו) - מן הרבים אי אפשר לקחת, אלא רק לתת להם, וראו דברי ר' יהודה בתוספתא ב, ו. גם המוות לוקח ואינו נותן. בכך דומה רשות הרבים לבית הקברות. |
- מה שנתן - נתן, ושלו - לא הגיעו.
דרך היחיד - ארבע אמות. דרך הרבים - שש עשרה אמה. דרך המלך - אין לה שעור.
דרך הקבר - אין לה שעור. המעמד - דייני צפורי אמרו: בית ארבעת קבין:
חטיבה IV: גדלי קברים סטנדרטיים
[עריכה](ח) המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבר, וכן המקבל מחבירו לעשות לו קבר,
|
השוו משנה ד לעיל: הסטנדרט של קבר מינימלי הוא כמו בית חתנות לדעת ר' עקיבא. ניתן לראות כאן ביקורת על יצר הרכושנות ובניית הבתים, וראו תהילים מט: "אל תירא כי יעשיר איש... כי לא במותו יקח הכל". במשנה ד השוו את הבית להיכל, וכאן - לקבר. מערת המכפלה היא בת שמונה נקברים: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. |
- עושה תוכה של מערה ארבע אמות על שש,
- ופותח לתוכה שמונה כוכין: שלשה מכאן ושלשה מכאן ושנים מכנגדן,
- וכוכין - ארכן ארבע אמות ורומן שבעה ורחבן ששה.
- רבי שמעון אומר: עושה תוכה של מערה שש אמות על שמונה,
- ופותח לתוכה שלשה עשר כוך: ארבעה מכאן וארבעה מכאן ושלושה מכנגדן,
- ואחד מימין הפתח ואחד מן השמאל,
- ועושה חצר על פי המערה שש על שש, כמלא המטה וקובריה,
- ופותח לתוכה שתי מערות: אחת מכאן ואחת מכאן.
- רבי שמעון אומר: ארבע, לארבע רוחותיה.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: הכל לפי הסלע.