לדלג לתוכן

שמות רבה לא יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


יז.    [ עריכה ]
ד"א "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" הה"ד (משלי כח, כב): "נבהל להון איש רע עין" זה קין שהבהיל עצמו ליטול העולם כיצד כשהיה עם אחיו שנאמר (בראשית ד, ח): "ויהי בהיותם בשדה" אמרו זה לזה בא ונחלוק העולם אמר קין טול אתה את המטלטלין ואני הקרקעות וחלקו ביניהם נטל הבל את המטלטלין וקין את הקרקעות וחשב להוציאו מן העולם היה הבל מהלך בעולם וקין רודפו אמר לו צא מתוך שלי והיה הולך להרים ואומר צא מתוך שלי עד שעמד עליו והרגו הוי "נבהל להון איש רע עין" זה קין שהיתה עינו רעה באחיו "ולא ידע כי חסר יבואנו" ומה חסרון הגיע לו שאמר הקב"ה (בראשית ד, יב): "נע ונד תהיה בארץ" ומהו כן שכל מקום שהולך הקב"ה היה מביא לו רעה לרגליו והיו מכין אותו ורודפין אחריו עד שמוציאין אותו ושלמה קורא עליו (קהלת ו, ג): "אם יוליד איש מאה" זה קין שהוליד מאה בנים "ושנים רבות יחיה" שחיה כמו שחיה אדם "ורב שיהיו ימי שניו" שהוסיף ימים על ימי אביו תשכ"ו שנים "ונפשו לא תשבע מן הטובה" שלא תשבע נפשו בממונו שנאמר "נע ונד תהיה בארץ" "וגם קבורה לא היתה לו" שהיה תלוי ברפיון ובא המבול ושטפו "אמרתי טוב ממנו הנפל" זה הבל אחיו שעמד עליו והפילו הרוג בשדה.    

דבר אחר "נבהל להון" זה עפרון בשעה שמתה שרה והיה אברהם מבקש מקום לקברה אמר להם (בראשית כג, ח): "שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צחר" מיד הלכו ומנוהו אותו היום אסטרטיגוס שר ומושל עליהם אמרו לו מכור את המערה לאברהם אמר להם איני מוכרה לו אמרו לו אם אין אתה עושה אנו מעבירין אותך מן אסטרטיגוס שלך מיד עמד אברהם ושקל לו אמר ר' חמא כל שקל האמור בתורה סלעים ובנביאים ליטרין ובכתובים קנטרין א"ר יהודה בן פזי חוץ משקלי עפרון שהיו קנטרין מה היה אמר עפרון לאברהם אם אתה נותן לי ד' מאות שקל כסף מן סחורת ביתך אתה נותנה לי וע"י שהכניס עין רעה בממונו של אברהם חסרו הכתוב וי"ו הוי ולא ידע כי חסר יבואנו האיש שעינו רעה חסרו הכתוב וי"ו ולא עוד אלא שלא נקראת המערה לשמו אלא לשמן של בני חת שנאמר (שם כה, י) "אשר קנה אברהם מאת בני חת" מעפרון אינו אומר אלא "מאת בני חת".   

דבר אחר "נבהל להון" זה עשו בשעה שמת יצחק באו יעקב ועשו וחלקו את הכל אמר יעקב רשע זה עתיד הוא ליכנס הוא ובניו למערת המכפלה ויהא לו חלק ודירה עם הצדיקים הקבורים בתוכה מיד עמד ונטל את כל הממון שהיה בידו ועשה אותו כרי ואמר לעשו אחי חלק שיש לך במערה זו תרצה או הכסף והזהב הזה באותה שעה אמר עשו הרי זה בית קבורה מצוי בכל מקום ובשביל קבר אחד שיש לי במערה אני מאבד כל הממון הזה מיד עמד ונטל כל אותו הממון ונתן לו חלקו הוא שיעקב אומר ליוסף (שם נ, ה) "בקברי אשר כריתי לי" קניתי אין כתיב כאן אלא "כריתי" אמר להן כרי של דנרין נתתי לעשו הוי ולא ידע כי חסר יבואנו ומהו חסר שלא נכנס במערת המכפלה.    

דבר אחר "נבהל להון" זה השואל שהיתה עינו צרה לשכור שתי פרות כאחת והוא שואל אחת ושוכר אחת וע"י שלא שכר אלא אחת אם מתה או נשברה הוא משלם אם שכר ומתה אמרה תורה (שמות כב, יד): "אם שכיר הוא בא בשכרו" הוי "נבהל להון איש רע עין" שהיתה עינו רעה לשכור מתוך כך "ולא ידע כי חסר יבואנו" הוא שכתוב (שם, יג) "בעליו אין עמו שלם ישלם".   

דבר אחר "נבהל להון" א"ר לוי זה שאינו מוציא מעשרותיו כראוי מעשה באדם אחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי והיה לו שדה אחת והיתה עושה אלף מדות ומוציא ממנה מאה מדות למעשר ומן המותר היה מתפרנס הוא ובני ביתו בשעת פטירתו קרא לבנו ואמר לו בני תן דעתך על שדה זו כך וכך מדות היא עושה כך וכך מדות למעשר וממנה הייתי מתפרנס כל ימי כשנפטר מן העולם שנה ראשונה זרע אותה הבן עשתה אלף מדות והוציא ממנה מאה למעשר שנה שניה נכנס בו עין רעה פיחת עשרה ופיחתה היא מאה וכן שלישית וכן רביעית וכן חמישית עד שעמדה על מעשרותיה כיון שראו קרוביו כך עמדו ולבשו לבנים ונתעטפו לבנים ונכנסו אצלו אמר להן לא באתם אלא לשמוח עלי אמרו לו ח"ו לא באנו אלא לשמוח עמך לשעבר היית בעל הבית והקב"ה כהן ועכשיו נעשית כהן והקב"ה בעל הבית הוי "ולא ידע כי חסר יבואנו".   
ד"א נבהל להון א"ר יצחק זה שהיה מלוה ברבית שהיתה עינו צרה להלוות לישראל בלא רבית "ולא ידע כי חסר יבואנו" כמו שכתוב (משלי כח, ח): "מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו" ואיזה חונן דלים זה עשו וכי עשו חונן דלים הוא והלא עושק דלים הוא אלא כגון הגמונים ודוכסים ואפרכין שהן יוצאין לעיירות וגוזלין ובוזזין וכשהם חוזרין אומרים הביאו לנו עניים ונפרנסם והמשל הדיוט אומר מנאפת בתפוחים וחולקת לחולין.   
ד"א מהו "לחונן דלים יקבצנו" שכל מה שמלכות בבל מכנסת בעוה"ז הקב"ה נותנו לישראל לעתיד לבא שנאמר (ישעיה כג, יח): "והיה סחרה ואתננה קודש לה'".    

ד"א "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" אמר הקב"ה "אם כסף תלוה" ולא תקח ממנו רבית "אַתְּ עִמִּי" מה אני איני מוט לעולם אף אתה אין אתה מוט לעולם שנאמר (תהלים טו, ה): "כספו לא נתן בנשך" וכתיב "עשה אלה לא ימוט לעולם":