קטגוריה:בראשית נ ה

יוסף רצה להמנע מלהשבע לאביו שהוא יקבור אותו במערת המכפלה, ויעקב היה צריך לדרוש ממנו בשנית: "הִשָּׁבְעָה לִי, וַיִּשָּׁבַע לוֹ" (ביאור:בראשית מז ל), לאחר שיוסף כבר אמר: "אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ" (ביאור:בראשית מז ל).
ניתן להבין שיוסף חשש שהוא לא יוכל לצאת ממצרים ולקבור את אביו בכנען.

• לא סביר שפרעה היה מונע מאחיו של יוסף לצאת לכנען לקבור את אביהם.
• סביר שפרעה לא היה נותן ליוסף לצאת מרשותו כי יוסף ניהל את הממלכה בשבילו, כפקודתו: "וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (ביאור:בראשית מא מד), ובשבילו יוסף היה: "צָפְנַת פַּעְנֵחַ".
• ליוסף היתה בעיה כפולה: אלוהים הבטיח ליעקב שיוסף יעלה אותו (ביאור:בראשית מו ד), ויוסף נשבע ליעקב שהוא יקבור אותו במערת המכפלה, ולכן יוסף היה חייב לעשות את מצוות הקבורה לאביו; ובנוסף, יוסף רצה להבטיח שאחיו ישובו למצרים כדי שנבואת אלוהים בברית בין הבתרים תתקים, ושחלום הנבואה השני שלו, שאלוהי-מצרים ישתחוו לאלוהים, יתקיים. יוסף חשש שאחיו לא ירצו לחזור למצרים, הן הרעב בכנען כבר נגמר, שכם שייכת לשמעון ולוי, והאחים מפחדים שיוסף יעניש אותם לאחר מות יעקב, כדבריהם: "אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם" (ביאור:בראשית נ יז). לכן יוסף היה חייב לצאת לכנען, להשאיר את הרכוש והטף במצרים כערבון, ולקח רכב ופרשים וצבא גדול. כך פרעה נרגע שיוסף יחזור, ויוסף נרגע שאחיו יחזרו.

יוסף בכוונה בכה ונישק את גופתו של יעקב, וכך הוא הפך את עצמו לטמא כשהוא נגע במת. כטמא אסור היה ליוסף להכנס לפרעה והוא הכריח את פרעה לאפשר לו להפסיק לבקר אותו. יוסף הכין את יעקב לקבורה מצרית וחניטה, במלוא הפאר והשרות המצרי, ובכו כבר שבעים יום במצרים.

עכשו יוסף לא יכול להכנס לארמון והוא מבקש מאנשי "בֵּית פַּרְעֹה" לדבר בשבילו עם פרעה שיאשר לו: "אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי וְעַתָּה אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי וְאָשׁוּבָה".

• "אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי", דבר אמת. יוסף נשבע בשם אלוהים. נהוג היה במצרים להשבע בשם פרעה, כדברי יוסף: "חֵי פַרְעֹה" (ביאור:בראשית מב טו). אין ספק שפרעה לא רצה ששבועה בשמו תופר.
• "לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת", דבר אמת אפשרי, הן יוסף ביקר מספר פעמים אצל אביו, ואביו באמת נפטר.
• "בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי", דבר מסולף, יעקב לא הכין לעצמו קבר. יעקב אמר בפרוש: "וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי ... וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם" (ביאור:בראשית מז ל), ועוד יעקב חזר פעם נוספת לפני מותו: "אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי. קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי ... שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ, וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה" (ביאור:בראשית מט לא). יוסף ידע שהוא לא אומר את האמת לפרעה. מדוע הוא שיקר?

1. ייתכן שיוסף לא רצה לבלבל לפרעה את המוח בכל הסיפור הזה של קנית המערה, ואבותיו שלו.
2. ייתכן שיוסף חשש לספר את עניין הקבורה ביחד עם אבותיו, כי המפרעונים בנו לעצמם קברים נפרדים, ופרעה ידרוש שיבנו ליעקב אתר קבורה מכובד במצרים.
3. ייתכן שיש הסברים נוספים למה יוסף שיקר.

• "וְעַתָּה אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי", דבר אמת. כמובן יוסף דיבר בלשון המעטה, כאילו שהוא לבד, ביחיד, יקבור את אביו, ואין אחר שיכול לעשות את זה, לכן הוא חייב ללכת ולהפרד מפרעה ומצרים לזמן קצר, עכשו.
• "אֶעֱלֶה נָּא", דבר אמת. מערת המכפלה, מקום הקבורה הוא בהר חברון וצריך לעלות בהר. יוסף בצנעה כיבד את כנען שממצרים עולים לכנען.
• "וְאָשׁוּבָה", דבר אמת. זאת היתה המילה החשובה ביותר לפרעה. פרעה לא רצה לאבד את יוסף למחלות או התקפות. יציאה לארץ זרה היתה מעשה מסוכן. פרעה גם דאג שיוסף יברח לו ולא יחזור, לכן פרעה נרגע שיוסף מודע לפחדיו ומבטיח לחזור. ליתר בטחון יוסף השאיר את הרכוש והטף, ויצא עם רכב ופרשים, צבא כבד מאוד, כדי להבטיח את שובו בשלום.