פסיקתא רבתי/א

"והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני אמר ה'" (ישעיהו סו, כג)

ילמדינו רבינו אדם מישראל שבירך על המזון בר"ח ושכח ולא הזכיר של ר"ח כיצד הוא צריך לעשות למדונו רבותינו שכח ולא הזכיר של ר"ח ומשגמר ברכת המזון ונזכר מיד עד שלא הסיח דעתו מן הברכה אין צריך לחזור לכתחילה אלא גומרה ברכה קטנה בסוף בא"י אמ"ה אשר נתן ראשי חדשים לישראל עמו בא"י מקדש ישראל וראשי חדשים שמעון בן אבא בשם רבי יוחנן אמר ספק הזכיר של ר"ח ספק לא הזכיר אין מחזירין אותו וצריך (בחולו של מועד) [בתפלה של מוספין] לומר והשיאנו ה' אלקינו הרי למדנו שראשי חדשים שקולין כמועדות שנאמר "וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם" (במדבר י, י) ואפילו כשבת שקולין הן ראשי חדשים נמצאת אומר שראשי חדשים שקולים כנגד המועדות והשבתות ומניין שהם שקולים אף כנגד השבתות ממה שהשלים בנביא והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות:

[והיה מדי חדש בחדשו וגו'] כך פתח ר' תנחומא "צמאה נפשי לאלקים לאל חי מתי אבא ואראה פני אלקים" (תהלים מב, ב) זאת מפרנס בפתח הזה השיטה בתחילת פ' אחרי מות): ד"א צמאה נפשי לאלקים כשתעשה את הדין (בע"ה) [באומות העולם] "אלקים לא תקלל" (שמות כג, כז): ד"א לאלקים כשתחזור אותה האלהות שעשיתני בסיני "אני אמרתי אלקים אתם" (תהלים פב, ו): ד"א לאלקים שתלבושו (אלקים) [אלהות] כשם שלבשת בסיני הקרב הקץ ותייחד אלהותך בעולמך "והיה ה' למלך על כל הארץ" (זכריה יד, ט) כמה שהוא דורש ביעקב ויתן לך האלקים מטל (כשיטל האלקים) [השמים (בראשית כז, כח): "יתן לך" אלהות]: ד"א לאלקים [לאל חי] שהוא חי וקים לעולמי עולמים. ד"א לאלקים [לאל חי] שהוא מבטיח על גבי חיינו להוריד גשמים בעונתם ולהפריח טללים בזמנם בשביל חיינו): ד"א (לאל חיינו) [לאלקים] לאל חי לאל שהוא חי וקים בדברו א"ר פנחס הכהן בן חמא אע"פ שמתו המבטיחין אלו הנביאים אבל האלקים שהבטיח חי וקיים: (צמאה נפשי לאלקים חי) מתי אבא [ואראה פני אלקים] אמרו לו ישראל רבונו של עולם אימתי אתה מחזיר לנו את הכבוד שהיינו עולין בשלשת פעמי רגלים ורואין פני השכינה א"ר יצחק כשם שהיו באין לראות כך היו באין להראות (שנ'): מתי אבא ואראה [ברוח הקדש] א"ר יהושע בן לוי למה היה קורין אותו שמחת בית השואבה שמשם היו שואבין רוח הקודש אמרו אימתי את מחזירנו לאותו הכבוד הרי כמה זמן שחרב בית חיינו הרי שבוע הרי יובל הרי שבע מאות ושבעים ושבע ועתה הוא כבר אלף ומאה וחמשים ואחד מתי אבא ואראה פני האלקים אמר להם בני בעולם הזה כמה פעמים הייתם עולים (בשנה) לא שלשה פעמים בשנה כשיגיע הקץ אני בונה אותו ואין אתם עולים שלשה פעמים בשנה אלא כל חודש וחודש ובכל שבת [ושבת] אתם עתידים להיות עולים (בו) [שם] כמה שנאמר והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו:

ד"א והיה מדי חודש בחדשו והיאך אפשר שיבא כל בשר בירושלים בכל חודש ובכל שבת א"ר לוי עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כולו והיאך הם באין ראש חודש ושבת מסוף העולם אלא העבים באין וטוענים אותם ומביאין אותם לירושלים והם מתפללים שם בבוקר והוא שהנביא מקלסן "מי אלה כעב תעופנה וגו'" (ישעיה ס, ח):

ד"א והיה מדי חדש והרי שאירע ר"ח להיות בשבת ואמר הכתוב מדי חדש ומדי שבת היאך א"ר פנחס הכהן בן חמא בשם ר' ראובן באים שני פעמים אחד של שבת ואחד של ר"ח והעבים טוענין אותן בהשכמה ומביאין אותן לירושלים והם מתפללים שם בבקר והן טוענין אותן (לבתיהן) [ומחזירים לירושלים] "מי אלה כעב תעופנה הרי של בוקר וכיונים אל ארבותיהן" (שם) הרי של מנחה: [יבא כל בשר וגו'] אינו אומר יבואו כל ישראל אלא [יבא כל] בשר א"ר פנחס מהו כל בשר כל מי שבשר יצרו בעולם הזה זוכה לראות פני שכינה כדכתב "עוצם עיניו מראות ברע" (ישעיהו לג, טו) מה כתב אחריו "מלך ביפיו תחזינה עיניך" (ישעיהו לג, יז):

ד"א יבא כל בשר אפילו עכו"ם ולא כל עכו"ם אלא אותן שלא שעבדו בישראל משיח מקבלן ובזכות מה ישראל זוכין לכל הכבוד הזה בזכות ישיבה של ארץ ישראל שהיו יושבין ומצטערין בין האומות בעולם הזה וכן אתה מוצא באבות העולם אין סוף על מה שנצטערו על קבורת ארץ ישראל א"ר חנינא כל השקלים שכתוב בתורה סלעים ושל נביאים ליטרין בכתובים קינטירין ר' אבא בר יודן בשם רבי יהודה בר סימן חוץ מן השקלים ששקל אברהם לעפרון בקבורה שלקח הימנו שאינן אלא קנטרין (שקל בגמטריא קנטירין) "ארץ ארבע מאות שקל כסף" (בראשית כג, טו) בא וראה ארבע מאות קנטרין של כסף נתן בקבורה וכן יעקב כל זהב שסיגל מימיו וכל ממון שהיה לו (מסר לו) [הכרה] כדי ליתן לפני עשו בקבורתו שלא יכנס עשו בקבורה לתוכה שנאמר "בקברי אשר כריתי לי וגו'" (בראשית נ, ה) וכן אתה מוצא בשעת סילוקו מן העולם משביע ליוסף ואומר לו "אל נא תקברני במצרים" (בראשית מז, כט) ולמה כן רבי חנינא אומר דברים בגו רבי יוסי אומר דברים בגו אמר ריש לקיש בשם רבי אליעזר הקפר מפני שמתיה חיים בימות המשיח כמו שדוד אמר "אתהלך לפני ה' בארצות החיים" (תהלים קטז, ט) וכי ארץ ישראל ארץ החיים היא והלא בני אדם מתים בתוכה והלא חוצה לארץ היא ארץ החיים אלא ארץ ישראל מתים מצויין בתוכה וכיון שדוד אמר בארצות החיים שמתיה חיים לימות המשיח שאל רבי יוסי לריש לקיש אפילו כגון ירבעם בן נבט אמר לו גפרית ומלח שאל רבי חלבו לר' אמי כגון ירבעם בן נבט אמר לו שאלתי לריש לקיש ואמר לי גפרית ומלח שאל ר' ברכיה לרבי חלבו כגון ירבעם בן נבט אמר לו שאלתי לר' אמי ואמר לי שאלתי לריש לקיש וכן השיבני ואמר לי גפרית ומלח א"ר ברכיה אין אנו אומרים סתרה מהו שהשיבו גפרית אלא כלום עתיד הקב"ה ליפרע מרשעים בגיהנם אלא בגפרית ומלח אלא שחרב בית המקדש א"ר יהודה ברבי אלעאי שבע שנים היתה ארץ ישראל בוערת בגפרית ואש כמה שנאמר "גפרית ומלח שרפה כל ארצה" (דברים כט, כב) א"ר יוסי בן חלפתא חמשים ושתים שנים לאחר חורבן הבית לא עבר אדם בארץ ישראל כמה שכתב [על ההרים וגו' כי נצתו מבלי איש עובר וגו'] "מעוף השמים עד בהמה נדדו הלכו" (ירמיה ט, ט) ולמה מפני שהיתה בוערת באש שהושלך עליה כמ"ש "ממרום שלח אש בעצמותי וגו'" (איכה א, יג) (למה) [ומה שהיה] לאלקים ליפרע מן ירבעם בן נבט וחביריו [כבר פרע] מהן באותן שבע שנים שהייתה ארץ ישראל בוערת באש הוי אפילו ירבעם בן נבט וחביריו חיים הם לימות המשיח ומי גרם להם להנצל מדינה של גיהנם ולהיות קבורת ארץ ישראל [שנאמר "וכפר אדמתו עמו]" (דברים לב, מג) א"ר הונא הכהן בן אבין בשם ר' אבא בן ימינא (ורבי) [רבי] חלבו ורבי חמא בר חנינא ר' חלבו אמר המת בחוצה לארץ והנקבר בח"ל שתי צרות בידו צרות המיתה וצרות הקבורה למה שכתב בפשחור ואתה פשחור וכל יושבי ביתיך [תלכו בשבי] "בבבל תבא ושם תמות ושם תקבר" (ירמיה כ, ו) ורבי חמא בר חנינא אמר המת בח"ל כיון שיבא מח"ל ונקבר בארץ אין בידו אלא מיתה אחת ומה מקיים ר' חמא בר חנינא שם תמות ושם תקבר שקבורת ארץ ישראל מכפרת לו ר' ברוקיא ור' אליעזר בן פדת הוו מטיילין (באילפס) [באילפא] ובאו ארונות מח"ל א"ר ברוקיא לר' אליעזר מה הועילו אילו בחייהן הניחו אותה ובמיתתם באו להם א"ל ר' אליעזר לא היא כיון שהן נקברין בארץ ישראל וניתן להם גוש עפר של ארץ ישראל מכפרת להם שנאמר "וכפר אדמתו עמו" (דברים לב, מג) וא"כ הצדיקים שבח"ל הפסידו לאו למה א"ר אלעזר בשם ר' סימאי האלקים עושה להם מחילות בארץ והם מתגלגלים כנאדות ובאין לארץ ישראל וכיון שהן באין לארץ ישראל האלקים נותן להם נשמותיהן שנאמר "נותן נשמה לעם עליה" (ישעיה מב, ה) ויש מקרא מלא ביחזקאל "וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם והבאתי אתכם אל אדמת ישראל" (יחזקאל לז, יג) אותה שעה "ונתתי רוחי בכם וחייתם" (יחזקאל לז, יד) הא למדת שמתי א"י לחיים לימות המשיח והצדיקים שבח"ל לבאין לתוכה וחיים עליה ואם כן אומות העולם שקוברין בארץ אף הם חיים לאו אמר ישעיה "ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון" (ישעיה לג, כד) בל יאמרו שכיני הרעים נתערבנו אף אנו [לכך אף אנו] חיים עמהם אלא מי שהיה העם היושב בה [נשוא עון] איזה עם נשוי עון אותם שאמור עליהם "מי כמוך נשוי עון ועובר על פשע לשארית נחלתו" (מיכה ז, יח):

וכמה הם ימות המשיח ר' עקיבא אומר ארבעים שנה שנאמר "ויענך וירעיבך" (דברים ח, ג) וכתב "שמחינו כימות עניתנו" (תהלים צ, טו) מה עינוי להלן ארבעים שנה אף עינוי האמור כאן ארבעים שנה א"ר אבין מה טעמו של ר' עקיבא "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (מיכה ז, טו) ר' אליעזר אומר ארבע מאות שנה דכתב "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" (בראשית טו, יג) וכתיב "שמחינו כימות עניתנו" (תהלים צ, טו) ר' ברכיה בשם ר' דוסא הגדול אומר שש מאות שנה דכתיב "כימי העץ ימי עמי" (ישעיה סה, כב) איזה עץ הסדן העושה שש מאות שנה ור' אליעזר ברבי יוסי הגלילי אומר אלף שנים דכתיב "כי אלף שנים [בעיניך כיום אתמול]" (תהלים צ, ד) וכתיב "[כי] יום נקם בלבי [ושנת גאולי באה]" (ישעיהו סג, ד) ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים ור' יהושע אומר ב' אלפים שנאמר "כימות עניתנו" (תהלים צ, טו) ואין ימות פחות משני ימים ויומו של הקב"ה אלף שנים ור' אבהו אומר שבעת אלפים שנא' "כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך" (ישעיה סב, ה) וכמה משוש חתן על כלה שבעת ימים ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנה ור' אומר אין את יכול למנות "כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה" (ישעיה סג, ד) וכמה הם ימות המשיח שלש מאות וששים וחמשת אלפים שנים הם ימות המשיח ומתי ארץ ישראל בני ישראל חיים בהם ואוכלים אותם וכל הצדיקים שבחוצה לארץ באים במחילות לתוכה וכיון שהם באים לתוכה מיד הקב"ה נותן להם את נפשותיהם והם (אומרים) [עומדים] ואוכלים אותם עמהם שנאמר "רוקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה" (ישעיהו מב, ה):

אימתי מלך המשיח בא א"ר אלעזר סמוך לימות המשיח עשרה מקומות נבלעים עשרה מקומות נהפכין עשרה מקומות נהרגין ור' חייא בר אבא אמר אין מלך המשיח בא אלא בדור שפניו של כלב רבי אלעזר אומר בדור שראוי כלייה מלך המשיח בא ור' לוי אמר סמוך לימות המשיח דבר גדול בא לעולם: