קטגוריה:דברים לב מג
הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו.
הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.
הַרְנִ֤ינוּ גוֹיִם֙ עַמּ֔וֹ כִּ֥י דַם־עֲבָדָ֖יו יִקּ֑וֹם
וְנָקָם֙ יָשִׁ֣יב לְצָרָ֔יו וְכִפֶּ֥ר אַדְמָת֖וֹ עַמּֽוֹ׃
הַרְנִ֤ינוּ גוֹיִם֙ עַמּ֔/וֹ כִּ֥י דַם־עֲבָדָ֖י/ו יִקּ֑וֹם וְ/נָקָם֙ יָשִׁ֣יב לְ/צָרָ֔י/ו וְ/כִפֶּ֥ר אַדְמָת֖/וֹ עַמּֽ/וֹ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים (מקור):
הַרְנִ֤ינוּ גוֹיִם֙
עַמּ֔וֹ
כִּ֥י דַם־עֲבָדָ֖יו
יִקּ֑וֹם
וְנָקָם֙
יָשִׁ֣יב לְצָרָ֔יו
וְכִפֶּ֥ר אַדְמָת֖וֹ
עַמּֽוֹ
הַרְנִינוּ הללו גוֹיִם עַמּוֹ לעם ישראל
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | שַׁבַּחוּ עַמְמַיָּא עַמֵּיהּ אֲרֵי פּוּרְעָנוּת עַבְדּוֹהִי צַדִּיקַיָּא יִתְפְּרַע וּפוּרְעָנוּתָא יָתִיב לְשָׂנְאוֹהִי וִיכַפַּר עַל אַרְעֵיהּ וְעַל עַמֵּיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | שַׁבְּחוּ אוּמַיָא עַמֵיהּ בֵּית יִשְרָאֵל אֲרוּם אֲדַם עַבְדוֹי דְאִשְׁתַּיְדֵי הוּא פָּרְעוּ נְטַר וּנְקָמָה דְפוּרְעָנוּתָא יַחֲזוֹר עַל בַּעֲלֵי דְבָבוֹי וְהוּא בְּמֵימְרֵיהּ יְכַפֵּר עַל אַנְפֵּי אַרְעֵיהּ וְעַמֵיהּ: |
| ירושלמי (קטעים): | קַלְסוּ קֳדָמוֹי עַמָא שַׁבָּחוּ יָתֵיהּ עַמֵיהּ דְבֵית יִשְרָאֵל אֲרוּם עֶלְבּוֹן עַבְדוֹי צַדִיקַיָא הוּא תְבַע וְנִקְמָתָא יַחֲזִיר לְבַעֲלֵי דְבָבוֹי וּבְחוֹבֵי עַמָא לַקְיֵיהּ אַרְעָא וִיכַפֵּר עַל אַרְעֵיהּ וְעַל עַמֵיהּ: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ד"א הרנינו גוים עמו - שעתידים אומות העולם להיות מקלסים לפני ישראל, שנאמר הרנינו גוים עמו. ומנין שאף שמים וארץ? שנאמר (ישעיה מד) רנו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ. ומנין אף הרים וגבעות? שנאמר (ישעיה נה) ההרים יפצחו לפניכם רנה, וכל עצי השדה ימחאו כף. ומנין אף אבות ואמהות? שנאמר (ישעיה מב) ירונו יושבי סלע ומראש ההרים יצוחו:
כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב - שתי נקמות: נקם על הדם ונקם על החמס. ומנין אתה אומר שכל חמס שחמסו אומות העולם את ישראל, מעלה עליהם כאלו דם נקי שפכו? שנא' (יואל ד) וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם. מצרים לשמה תהיה ואדום למדבר שממה, מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם. באותה שעה (יואל ד) ויהודה לעולם תשב... ונקיתי דמם לא נקיתי.
וכפר אדמתו עמו - מנין אתה אומר שהריגתן של ישראל ביד אומות העולם - כפרה היא להם לעולם הבא? שנא' (תהלים עט) מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך... שפכו דמם כמים.
ד"א וכפר אדמתו עמו - מנין אתה אומר שירידתם של רשעים בגיהנם - כפרה היא להם לישראל בעולם הבא? שנאמ' (ישעיה מג) ונתתי כפרך מצרים כוש וסבא מאשר יקרת בעיני נכבדת, ואני אהבתיך ואתן אדום תחתיך. היה ר' מאיר אומר: כל היושב בארץ ישראל - א"י מכפרת עליו, שנא' (ישעיה לג) העם היושב בה נשוא עון, ועדיין דבר תלי בדלא תלי. (ירמיה נא) כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל, ועדיין דבר תלי בדלא תלי. ועדיין אין אנו יודעים אם פורקים עונותיהם עליה ואם נושאים עונותיהם עליה! כשהוא אומר "וכפר אדמתו עמו" - הרי פורקים עוונותיהם עליה ואין נושאים עונותיהם עליה. וכן היה ר' מאיר אומר: כל הדר בארץ ישראל, וקורא ק"ש שחרית וערבית, ומדבר בלשון הקודש - הרי הוא בן העולם הבא.
אמרת: גדולה שירה שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה לעולם הבא:רש"י
"כי דם עבדיו יקום" - שפיכות דמיהם כמשמעו
"ונקם ישיב לצריו" - על הגזל ועל החמס כענין שנא' מצרים לשמה תהיה ואדום למדבר שממה מחמס בני יהודה ואומר מחמס אחיך יעקב וגו'
"וכפר אדמתו עמו" - ויפייס אדמתו ועמו על הצרות שעברו עליהם שעשה להם האויב וכפר לשון רצוי ופיוס כמו אכפרה פניו אנחיניה לרוגזיה
"וכפר אדמתו" - ומה היא אדמתו עמו כשעמו מתנחמים ארצו מתנחמת וכה"א רצית ה' ארצך במה רצית ארצך שבת שבות יעקב בפנים אחרים היא נדרשת בספרי ונחלקו בה ר' יהודה ור' נחמיה ר"י דורש כולה כנגד ישראל ור"נ דורש את כולה כנגד העובדי כוכבים ר"י דורשה כלפי ישראל אמרתי אפאיהם כמו שפירשתי עד ולא ה' פעל כל זאת כי גוי אובד עצות המה אבדו תורתי שהיא להם עצה נכונה ואין בהם תבונה להתבונן איכה ירדוף אחד מן האומות אלף מהם אם לא כי צורם מכרם כי לא כצורנו צורם הכל כמו שפירשתי עד תכליתו ר"נ דורשה כלפי העובדי כוכבים כי גוי אובד עצות המה כמו שפירשתי תחלה עד ואויבינו פליליםרש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם – שְׁפִיכוּת דְּמֵיהֶם, כְּמַשְׁמָעוֹ (שם).
וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו – עַל הַגָּזֵל וְעַל הֶחָמָס, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה תִהְיֶה וֶאֱדוֹם לְמִדְבַּר שְׁמָמָה מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה" (יואל ד,יט); וְאוֹמֵר: "מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב" וְגוֹמֵר (עובדיה א,י).
וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ – וִיפַיֵּס אַדְמָתוֹ וְעַמּוֹ עַל הַצָּרוֹת שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם [וְ]שֶׁעָשָׂה לָהֶם הָאוֹיֵב.
וְכִפֶּר – לְשׁוֹן רִצּוּי וּפִיּוּס, כְּמוֹ: "אֲכַפְּרָה פָנָיו" – "אַנְחִינֵיה לְרוּגְזֵיהּ" (בראשית לב,כא; אונקלוס שם).
וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ – וּמַה הִיא אַדְמָתוֹ? עַמּוֹ; כְּשֶׁעַמּוֹ מִתְנַחֲמִים – אַרְצוֹ מִתְנַחֶמֶת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "רָצִיתָ ה' אַרְצֶךָ" (תהלים פה,ב); בַּמֶּה רָצִיתָ אַרְצֶךָ? "שַׁבְתָּ שְׁבִית יַעֲקֹב" (שם).
בְּפָנִים אֲחֵרִים – הִיא נִדְרֶשֶׁת בְּסִפְרֵי, וְנֶחְלְקוּ בָּהּ רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה. רַבִּי יְהוּדָה דּוֹרֵשׁ כֻּלָּהּ כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, וְרַבִּי נְחֶמְיָה דּוֹרֵשׁ אֶת כֻּלָּהּ כְּנֶגֶד הָאֻמּוֹת. רַבִּי יְהוּדָה דּוֹרְשָׁהּ כְּלַפֵּי יִשְׂרָאֵל:–
אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם (לעיל פסוק כו) – כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, עַד "וְלֹא ה' פָּעַל כָּל זֹאת" (לעיל פסוק כז).
כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה (לעיל פסוק כח) – אִבְּדוּ תּוֹרָתִי, שֶׁהִיא לָהֶם עֵצָה נְכוֹנָה (ספרי שכב).
וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה – לְהִתְבּוֹנֵן, אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד מִן הָאֻמּוֹת אֶלֶף מֵהֶם, אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם (לעיל פסוק ל; ספרי שם), כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם (לעיל פסוק לא); הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, עַד תַּכְלִיתוֹ. רַבִּי נְחֶמְיָה דּוֹרְשָׁהּ כְּלַפֵּי הָאֻמּוֹת:–
כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה – כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי תְּחִלָּה, עַד "וְאוֹיְבֵינוּ פְּלִילִים" (לעיל פסוק לא).
כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם – שֶׁל אֻמּוֹת (ספרי שכג).
וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה וְגוֹמֵר – וְלֹא יָשִׂימוּ לִבָּם לִתְלוֹת הַגְּדֻלָּה בִּי.
עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ – הוּא שֶׁאָמַר: "לוּלֵי כַּעַם אוֹיֵב אָגוּר" (לעיל פסוק כז) עַל יִשְׂרָאֵל, לְהַרְעִילָם וּלְהַמְרִירָם; לְפִיכָךְ אַֹשְכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ, לְהַלְעִיט אוֹתָם עַל מַה שֶׁעָשׂוּ לְבָנַי.
חֲמַת תַּנִּינִים יֵינָם – מוּכָן לְהַשְׁקוֹתָם עַל מַה שֶּׁעוֹשִׂין לָהֶם.
כָּמֻס עִמָּדִי – אוֹתוֹ הַכּוֹס, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כוֹס בְּיַד ה'" וְגוֹמֵר (תהלים עה,ט; ספרי שכד).
לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם – כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל" (ישעיהו כו,ו).
כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ – בְּלָשוֹן זֶה מְשַׁמֵּשׁ כִּי יָדִין בִּלְשוֹן דְּהָא, וְאֵין יָדִין לְשוֹן יִסּוּרִין, אֶלָא לְשׁוֹן 'כִּי יָרִיב' אֶת רִיבָם מִיַּד עוֹשְׁקֵיהֶם, כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְגומֵר (ספרי שכו).
וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ – וְהָאוֹיֵב יֹאמַר: אֵי אֱלֹהֵימוֹ שֶל יִשְׂרָאֵל? כְּמוֹ שֶׁאָמַר טִיטוּס הָרָשָׁע כְּשֶׁגִּדֵּר [נ"א: כְּשֶׁגִּדֵּד] אֶת הַפָּרֹכֶת (ספרי שכח; גיטין נ"ו ע"ב), כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וְתֵרֶא אֹיַבְתִּי וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה הָאוֹמְרָה אֵלַי אַיּוֹ ה' אֱלֹהָיִךְ" (מיכה ז,י).
רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי וְגוֹמֵר – אָז יְגַלֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְשׁוּעָתוֹ, וְיֹאמַר: רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא, מֵאִתִּי בָּאת עֲלֵיהֶם הָרָעָה, וּמֵאִתִּי תָּבֹא עֲלֵיהֶם הַטּוֹבָה (ספרי שכט).
וְאֵין מִיָדִי מַצִּיל – שֶׁיַּצִּיל אֶתְכֶם מִן הָרָעָה אֲשֶר אָבִיא עֲלֵיכֶם.
כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי – כְּמוֹ 'כִּי נָשָׂאתִי': תָּמִיד אֲנִי מַשְׁרֶה שְׁכִינָתִי בַּשָּׁמַיִם, כְּתַרְגּוּמוֹ. אֲפִלּוּ חַלָּש לְמַעְלָה וְגִבּוֹר לְמַטָּה, אֵימַת עֶלְיוֹן עַל הַתַּחְתּוֹן, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁגִּבּוֹר לְמַעְלָה וְחַלָּש מִלְּמַטָּה (ספרי שט).
יָדִי – מְקוֹם שְׁכִינָתִי, כְּמוֹ: "אִישׁ עַל יָדוֹ" (במדבר ב,יז). וְהָיָה בְּיָדִי לְהִפָּרַע מִכֶּם, אֲבָל אָמַרְתִּי שֶׁחַי אָנֹכִי לְעוֹלָם, אֵינִי מְמַהֵר לִפָּרַע, לְפִי שֶׁיֵּשׁ לִי שָׁהוּת בַּדָּבָר, כִּי אֲנִי חַי לְעוֹלָם, וּבְדוֹרוֹת אַחֲרוֹנִים אֲנִי נִפְרָע מֵהֶם; וְהַיְּכוֹלֶת בְּיָדִי לִפָּרַע מִן הַמֵּתִים וּמִן הַחַיִּים. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לָמוּת, מְמַהֵר נִקְמָתוֹ לְהִפָּרַע בְּחַיָּיו, כִּי שֶׁמָּא יָמוּת הוּא אוֹ אוֹיְבוֹ, וְנִמְצָא שֶׁלֹּא רָאָה נִקְמָתוֹ מִמֶּנּוּ; אֲבָל אֲנִי חַי לְעוֹלָם, וְאִם יָמוּתוּ הֵם וְאֵינִי נִפְרָע בְּחַיֵּיהֶם, אֶפָּרַע בְּמוֹתָם (ספרי של).
רשב"ם
וכפר אדמתו עמו: יקנח דם עמו מן האדמה על ידי שפיכת דם אויבים כדכתיב ולארץ לא יכופר בדם אשר שופך בה כי אם בדם שפכו:
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
כי דם עבדיו יקום. התנבא משה בכאן על הצרות והמקרים העתידים לעבור עלינו בגלותנו זה בשפיכות דמם של ישראל שיהרגום האומות, ובאבוד ממונם בגזל ובחמס שיעשו להן, וכענין שכתוב בזרעו של עשו (עובדיה) מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם, ועל זה אמר כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו.
וכפר אדמתו עמו. פירוש אדמתו ועמו. ובמדרש וכפר אדמתו על עמו. ובסוף כתובות דרשו רז"ל וכפר אדמתו עמו, כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח, כתיב הכא וכפר אדמתו עמו, וכתיב התם (שמות כ) מזבח אדמה תעשה לי. וזה היה מסוד יצירת האדם שבראו יתברך ממקום כפרתו, שכן כתיב בו (בראשית ב) עפר מן האדמה, וזהו מעלת הארץ שהיא פלטין של מלך ונקראת ארץ ה' ונחלת ה', וכל שהוא חוצה לה נקראת בלשון הכתוב תוצאות ואהלי רשע, ובלשון רז"ל ארץ העמים, והנה היא טמאה ומטמאת מצד עפרה ואוירה, וכן אמרו בפרק קמא דגטין, ארץ העמים גזרו בה טומאה על גושה ועל אוירה, אבל סוריא על גושה גזרו על אוירה לא גזרו, וכבר הזכרתי מזה בפסוק (דברים לא) אלהי נכר הארץ.
וכפר אדמתו עמו. כלומר שתהיה הארץ מטוהרת מחללי האויבים, ולשון וכפר כמו וטהר, וכן כתיב (יחזקאל מג) וחטאת אותו וכפרתהו, וכתיב ביחזקאל (שם לט) וטהרו הארץ, ואמר זה על ישראל שהם יטהרו את הארץ בסוף המלחמות.
ואמר ואין אלהים עמדי, כלומר אני אחד ואין אחר עמי, ואמר זה כנגד מה שאמרו האויבים יקומו ויעזרוכם, בלשון רבים, ולכך הוצרך לומר כי הוא יתברך אחד ואין אחר עמו. וממה שאמר אני אמית ואחיה אני הוא שהמתי את ישראל ואני אחיה אותם, מכאן דרשו רז"ל ענין תחיית המתים, וכן אמרו מה מחיצה ורפואה באחד אף מיתה ותחיה באחד, והוא כענין שכתוב (שמואל א ב) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. והכונה לרז"ל שאמרו מה מחיצה ורפואה באחד לפי שלא אמר הכתוב אמחץ ואני ארפא שהיה במשמע אמחץ לראובן וארפא לשמעון ומתוך ששנה ואמר מחצתי ירצה לומר אותו בעצמו שאמית אני אחייהו.
ודע כי רבים יתמהו וישאלו למה לא נזכר ענין תחיית המתים בתורה בפירוש כיון שהוא עקר גדול ופנה גדולה בתורה, וכמה פרשיות התורה יאריך בהן הכתוב ויכפול אותן ואין בהן צורך כל כך, ואם כן למה יקצר הכתוב בענין הזה וימסור עקר גדול לרמז מועט, ותשובת הדבר הוא הענין שכתבתי לך פעמים כי דרך התורה לקצר בענינים הנעלמים, וכל מה שהוא נעלם יותר יקצר בו הכתוב יותר ואין הדבור בו אלא ברמז ובקצרה, כי כן תמצא במעשה בראשית שקצר בענין האור הראשון והאריך ביום שלישי בבריאת האילנות והצמחים, וכן תמצא בדוד ע"ה שאחז הדרך הזה ודבר מן האור בקצרה, הוא שאמר (תהלים קד) עוטה אור כשלמה. וקצר גם כן במים העליונים והאריך במים התחתונים, קצר במים העליונים, הוא שאמר (שם) המקרה במים עליותיו, כי עליותיו שהם העולמות שברא קרה אותן בתוך המים, והאריך במים התחתונים, הוא שאמר (שם) תהום כלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים מן גערתך ינוסון וגו' יעלו הרים וגו' גבול שמת בל יעבורון וגו' המשלח מעינים בנחלים וגו'. זאת ועוד אחרת, שכל היעודים שבתורה הנאמרים על ידי משה אינן אלא יעודים גופניים שאפשר לבני אדם להעיד עליהם בזמן קרוב כדי לקבוע בלב אמתת נבואתו של משה ומתוך היעודים ההם הגופניים יתאמתו אצלם הענינים השכליים הנעלמים ולכך קצר בהם מתוך העלמתן, זה טעם העלמת ענין תחיית המתים. גם ענין העוה"ב שלא נזכר בתורה בפירוש גם כן מתוך העלמתו, כי התורה נתנה להמון, ודעת ההמון לא יכילו הענינים השכליים, וכן תמסור התורה אותם אל רמז קטן ודק, יעברו ההמון עליו והיחיד המשכיל יתעורר אליו. ואם תשכיל במלת סתר"ה רא"ו עת"ה כ"י, תמצא בו השם המיוחד רשום למפרע, ובא לרמוז על מדת הדין המתוחה על האומות בזמן הגאולה, והוא שהזכיר מיד ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי, ואמר אשכיר חצי מדם וחרבי וגו'.
ותמצא בתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל שמונה עשר שמות בין בסדר בראשי תיבות ובסופן בין למפרע בראשי תיבות ובסופן. ומפני שזה הוא אחרון לכלן ראיתי לסדר כלן בכאן ולהעיר אותך עליהם, כי השמונה הם כסדר ארבעה בראשי תיבות וארבעה בסופי תיבות, ואלו הן:
- (בראשית ב) י'ום ה'ששי ו'יכלו ה'שמים,
- (שם לח) י'הודה הוציאוה ו'תשרף ה'יא,
- (שמות ד) י'דבר ה'וא ו'גם ה'נה
- (דברים יא) ידו ה'חזקה ו'זרועו ה'נטויה,
- (בראשית יט) את פנ'י יהו'ה וישלחנ'ו יהו'ה,
- (שמות ג) ל'י מ'ה שמ'ו מ'ה
- (דברים כד) נק'י יהי'ה לבית'ו שנ'ה ,
- (שם ל) מ'י יעל'ה לנ'ו השמימ'ה .
והעשרה הם למפרע, ובכל מקום שנזכר השם המיוחד למפרע הוא מדת הדין, ואלו הן:
- (בראשית יא) ה'ארץ ו'משם ה'פיצם י'הוה, כי נמתחה עליהם מדת הדין לפי שחטאו בקצוץ נטיעות,
- וכן (שם מד) ה' מה ו'חמוריהם ה'ם י'צאו, כי נמתחה עליהם בחטא המכירה,
- וכן (שמות ד) ה'עם ו'היה ה'וא י'היה, כי נמתחה על משה על הסרוב,
- וכן כתיב (שם) ויחר אף ה' במשה, וכן (שם) ארצ'ה וישליכה'ו ארצ'ה ויה'י , כי אות המטה שנהפך לנחש היה בהפוך אותיות השם הגדול,
- וכן (שם טז) יהוה ונחנו מה כי , כי נמתחה כנגדם על שאלת הבשר, וכן התחיל הכתוב במדת הדין (שם) ובקר וראיתם את כבוד ה',
- וכן (שם כו) ה' אחד ו'לירכתי ה'משכן י'מה, כי השכינה שהיא מדת הדין היה במערב,
- וכן (במדבר א) ה'לוים ו'בחנות ה'משכן י'קימו,
- (שם) ה'לוים ו'הזר ה'קרב י'ומת, נמתחה כנגדם שהיה הארון מכלה בהם, וכן (שם ה) ה'יא ו'ביד ה'כהן י'היו, נמתחה כנגד הסוטה אם נטמאה,
- וכן (שם יד) שמ'ה וזרע'ו יורישנ'ה והעמלק'י , נמתחו כנגד ישראל בעון מרגלים והוצרכו לחזור לאחור דרך ים סוף, והוא שאמר (שם) כי על כן שבתם מאחרי ה',
- וכן בכאן סתר'ה רא'ו עת'ה כ'י , על שם שעתיד שתמתח מדת הדין כנגד האומות, והוא שהזכיר מיד אשכיר חצי מדם.
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" עמו" והרנינו עמו שיתנו תודה וקול זמרה: " וכפר אדמתו" בהשמה מהם ממה שנעשה בה:
" עמו" ויכפר ג"כ עמו כל מה שעשו מחלול ה' וזולתו באופן שישיב שכינתו בתוכם כאמרו יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "דברים לב מג"
קטגוריה זו מכילה את 8 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 8 דפים.