רש"י על דברים לב מג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< רש"י על דברים • פרק לב >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מו • מז • מח • נ • נא • נב • 


"הרנינו גוים עמו" - לאותו הזמן ישבחו העובדי כוכבים (האומות) את ישראל ראו מה שבחה של אומה זו שדבקו בהקב"ה בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו יודעים היו בטובו ובשבחו

"כי דם עבדיו יקום" - שפיכות דמיהם כמשמעו

"ונקם ישיב לצריו" - על הגזל ועל החמס כענין שנא' מצרים לשמה תהיה ואדום למדבר שממה מחמס בני יהודה ואומר מחמס אחיך יעקב וגו'

"וכפר אדמתו עמו" - ויפייס אדמתו ועמו על הצרות שעברו עליהם שעשה להם האויב וכפר לשון רצוי ופיוס כמו אכפרה פניו אנחיניה לרוגזיה

"וכפר אדמתו" - ומה היא אדמתו עמו כשעמו מתנחמים ארצו מתנחמת וכה"א רצית ה' ארצך במה רצית ארצך שבת שבות יעקב בפנים אחרים היא נדרשת בספרי ונחלקו בה ר' יהודה ור' נחמיה ר"י דורש כולה כנגד ישראל ור"נ דורש את כולה כנגד העובדי כוכבים ר"י דורשה כלפי ישראל אמרתי אפאיהם כמו שפירשתי עד ולא ה' פעל כל זאת כי גוי אובד עצות המה אבדו תורתי שהיא להם עצה נכונה ואין בהם תבונה להתבונן איכה ירדוף אחד מן האומות אלף מהם אם לא כי צורם מכרם כי לא כצורנו צורם הכל כמו שפירשתי עד תכליתו ר"נ דורשה כלפי העובדי כוכבים כי גוי אובד עצות המה כמו שפירשתי תחלה עד ואויבינו פלילים