מ"ג דברים לב מג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג דברים לב · מג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הַרְנִ֤ינוּ גוֹיִם֙ עַמּ֔וֹ  כִּ֥י דַם־עֲבָדָ֖יו יִקּ֑וֹם
וְנָקָם֙ יָשִׁ֣יב לְצָרָ֔יו  וְכִפֶּ֥ר אַדְמָת֖וֹ עַמּֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
שַׁבַּחוּ עַמְמַיָּא עַמֵּיהּ אֲרֵי פּוּרְעָנוּת עַבְדּוֹהִי צַדִּיקַיָּא יִתְפְּרַע וּפוּרְעָנוּתָא יָתִיב לְשָׂנְאוֹהִי וִיכַפַּר עַל אַרְעֵיהּ וְעַל עַמֵּיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
שַׁבְּחוּ אוּמַיָא עַמֵיהּ בֵּית יִשְרָאֵל אֲרוּם אֲדַם עַבְדוֹי דְאִשְׁתַּיְדֵי הוּא פָּרְעוּ נְטַר וּנְקָמָה דְפוּרְעָנוּתָא יַחֲזוֹר עַל בַּעֲלֵי דְבָבוֹי וְהוּא בְּמֵימְרֵיהּ יְכַפֵּר עַל אַנְפֵּי אַרְעֵיהּ וְעַמֵיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הרנינו גוים עמו" - לאותו הזמן ישבחו העובדי כוכבים (האומות) את ישראל ראו מה שבחה של אומה זו שדבקו בהקב"ה בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו יודעים היו בטובו ובשבחו

"כי דם עבדיו יקום" - שפיכות דמיהם כמשמעו

"ונקם ישיב לצריו" - על הגזל ועל החמס כענין שנא' מצרים לשמה תהיה ואדום למדבר שממה מחמס בני יהודה ואומר מחמס אחיך יעקב וגו'

"וכפר אדמתו עמו" - ויפייס אדמתו ועמו על הצרות שעברו עליהם שעשה להם האויב וכפר לשון רצוי ופיוס כמו אכפרה פניו אנחיניה לרוגזיה

"וכפר אדמתו" - ומה היא אדמתו עמו כשעמו מתנחמים ארצו מתנחמת וכה"א רצית ה' ארצך במה רצית ארצך שבת שבות יעקב בפנים אחרים היא נדרשת בספרי ונחלקו בה ר' יהודה ור' נחמיה ר"י דורש כולה כנגד ישראל ור"נ דורש את כולה כנגד העובדי כוכבים ר"י דורשה כלפי ישראל אמרתי אפאיהם כמו שפירשתי עד ולא ה' פעל כל זאת כי גוי אובד עצות המה אבדו תורתי שהיא להם עצה נכונה ואין בהם תבונה להתבונן איכה ירדוף אחד מן האומות אלף מהם אם לא כי צורם מכרם כי לא כצורנו צורם הכל כמו שפירשתי עד תכליתו ר"נ דורשה כלפי העובדי כוכבים כי גוי אובד עצות המה כמו שפירשתי תחלה עד ואויבינו פלילים

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

הרנינו גוים: על עמו כמו הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים והאמינו בו שהרי גבר עלינו חסדו יותר משאר האומות ולפיכך שבחוהו והאמינו בו ויגבר עליכם כמונו, אף כאן הרנינו ושבחוהו ועבדוהו וכן יעשה לכן אם תיראוהו ותעבדו אותו:
וכפר אדמתו עמו: יקנח דם עמו מן האדמה על ידי שפיכת דם אויבים כדכתיב ולארץ לא יכופר בדם אשר שופך בה כי אם בדם שפכו:


רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


הרנינו גוים עמו. כי האומות ישבחו לישראל ויפצחו עליהם רנה כאשר החזיקו באמונתם הטובה ולא סרו מהדרך בזמן הגלות. או יהיה הרנינו מלשון הכרזה שיכריזו האומות עליהם בכל מקום שהן, כלשון (מלכים א כב) ויעבור הרנה.

כי דם עבדיו יקום. התנבא משה בכאן על הצרות והמקרים העתידים לעבור עלינו בגלותנו זה בשפיכות דמם של ישראל שיהרגום האומות, ובאבוד ממונם בגזל ובחמס שיעשו להן, וכענין שכתוב בזרעו של עשו (עובדיה) מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ונכרת לעולם, ועל זה אמר כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו.

וכפר אדמתו עמו. פירוש אדמתו ועמו. ובמדרש וכפר אדמתו על עמו. ובסוף כתובות דרשו רז"ל וכפר אדמתו עמו, כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח, כתיב הכא וכפר אדמתו עמו, וכתיב התם (שמות כ) מזבח אדמה תעשה לי. וזה היה מסוד יצירת האדם שבראו יתברך ממקום כפרתו, שכן כתיב בו (בראשית ב) עפר מן האדמה, וזהו מעלת הארץ שהיא פלטין של מלך ונקראת ארץ ה' ונחלת ה', וכל שהוא חוצה לה נקראת בלשון הכתוב תוצאות ואהלי רשע, ובלשון רז"ל ארץ העמים, והנה היא טמאה ומטמאת מצד עפרה ואוירה, וכן אמרו בפרק קמא דגטין, ארץ העמים גזרו בה טומאה על גושה ועל אוירה, אבל סוריא על גושה גזרו על אוירה לא גזרו, וכבר הזכרתי מזה בפסוק (דברים לא) אלהי נכר הארץ.

וכפר אדמתו עמו. כלומר שתהיה הארץ מטוהרת מחללי האויבים, ולשון וכפר כמו וטהר, וכן כתיב (יחזקאל מג) וחטאת אותו וכפרתהו, וכתיב ביחזקאל (שם לט) וטהרו הארץ, ואמר זה על ישראל שהם יטהרו את הארץ בסוף המלחמות.
ואמר ואין אלהים עמדי, כלומר אני אחד ואין אחר עמי, ואמר זה כנגד מה שאמרו האויבים יקומו ויעזרוכם, בלשון רבים, ולכך הוצרך לומר כי הוא יתברך אחד ואין אחר עמו. וממה שאמר אני אמית ואחיה אני הוא שהמתי את ישראל ואני אחיה אותם, מכאן דרשו רז"ל ענין תחיית המתים, וכן אמרו מה מחיצה ורפואה באחד אף מיתה ותחיה באחד, והוא כענין שכתוב (שמואל א ב) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. והכונה לרז"ל שאמרו מה מחיצה ורפואה באחד לפי שלא אמר הכתוב אמחץ ואני ארפא שהיה במשמע אמחץ לראובן וארפא לשמעון ומתוך ששנה ואמר מחצתי ירצה לומר אותו בעצמו שאמית אני אחייהו.

ודע כי רבים יתמהו וישאלו למה לא נזכר ענין תחיית המתים בתורה בפירוש כיון שהוא עקר גדול ופנה גדולה בתורה, וכמה פרשיות התורה יאריך בהן הכתוב ויכפול אותן ואין בהן צורך כל כך, ואם כן למה יקצר הכתוב בענין הזה וימסור עקר גדול לרמז מועט, ותשובת הדבר הוא הענין שכתבתי לך פעמים כי דרך התורה לקצר בענינים הנעלמים, וכל מה שהוא נעלם יותר יקצר בו הכתוב יותר ואין הדבור בו אלא ברמז ובקצרה, כי כן תמצא במעשה בראשית שקצר בענין האור הראשון והאריך ביום שלישי בבריאת האילנות והצמחים, וכן תמצא בדוד ע"ה שאחז הדרך הזה ודבר מן האור בקצרה, הוא שאמר (תהלים קד) עוטה אור כשלמה. וקצר גם כן במים העליונים והאריך במים התחתונים, קצר במים העליונים, הוא שאמר (שם) המקרה במים עליותיו, כי עליותיו שהם העולמות שברא קרה אותן בתוך המים, והאריך במים התחתונים, הוא שאמר (שם) תהום כלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים מן גערתך ינוסון וגו' יעלו הרים וגו' גבול שמת בל יעבורון וגו' המשלח מעינים בנחלים וגו'. זאת ועוד אחרת, שכל היעודים שבתורה הנאמרים על ידי משה אינן אלא יעודים גופניים שאפשר לבני אדם להעיד עליהם בזמן קרוב כדי לקבוע בלב אמתת נבואתו של משה ומתוך היעודים ההם הגופניים יתאמתו אצלם הענינים השכליים הנעלמים ולכך קצר בהם מתוך העלמתן, זה טעם העלמת ענין תחיית המתים. גם ענין העוה"ב שלא נזכר בתורה בפירוש גם כן מתוך העלמתו, כי התורה נתנה להמון, ודעת ההמון לא יכילו הענינים השכליים, וכן תמסור התורה אותם אל רמז קטן ודק, יעברו ההמון עליו והיחיד המשכיל יתעורר אליו. ואם תשכיל במלת סתר"ה רא"ו עת"ה כ"י, תמצא בו השם המיוחד רשום למפרע, ובא לרמוז על מדת הדין המתוחה על האומות בזמן הגאולה, והוא שהזכיר מיד ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי, ואמר אשכיר חצי מדם וחרבי וגו'.

ותמצא בתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל שמונה עשר שמות בין בסדר בראשי תיבות ובסופן בין למפרע בראשי תיבות ובסופן. ומפני שזה הוא אחרון לכלן ראיתי לסדר כלן בכאן ולהעיר אותך עליהם, כי השמונה הם כסדר ארבעה בראשי תיבות וארבעה בסופי תיבות, ואלו הן:

  • (בראשית ב) י'ום ה'ששי ו'יכלו ה'שמים,
  • (שם לח) י'הודה הוציאוה ו'תשרף ה'יא,
  • (שמות ד) י'דבר ה'וא ו'גם ה'נה
  • (דברים יא) ידו ה'חזקה ו'זרועו ה'נטויה,
  • (בראשית יט) את פנ'י יהו'ה וישלחנ'ו יהו'ה,
  • (שמות ג) ל'י מ'ה שמ'ו מ'ה
  • (דברים כד) נק'י יהי'ה לבית'ו שנ'ה ,
  • (שם ל) מ'י יעל'ה לנ'ו השמימ'ה .

והעשרה הם למפרע, ובכל מקום שנזכר השם המיוחד למפרע הוא מדת הדין, ואלו הן:

  • (בראשית יא) ה'ארץ ו'משם ה'פיצם י'הוה, כי נמתחה עליהם מדת הדין לפי שחטאו בקצוץ נטיעות,
  • וכן (שם מד) ה' מה ו'חמוריהם ה'ם י'צאו, כי נמתחה עליהם בחטא המכירה,
  • וכן (שמות ד) ה'עם ו'היה ה'וא י'היה, כי נמתחה על משה על הסרוב,
  • וכן כתיב (שם) ויחר אף ה' במשה, וכן (שם) ארצ'ה וישליכה'ו ארצ'ה ויה'י , כי אות המטה שנהפך לנחש היה בהפוך אותיות השם הגדול,
  • וכן (שם טז) יהוה ונחנו מה כי , כי נמתחה כנגדם על שאלת הבשר, וכן התחיל הכתוב במדת הדין (שם) ובקר וראיתם את כבוד ה',
  • וכן (שם כו) ה' אחד ו'לירכתי ה'משכן י'מה, כי השכינה שהיא מדת הדין היה במערב,
  • וכן (במדבר א) ה'לוים ו'בחנות ה'משכן י'קימו,
  • (שם) ה'לוים ו'הזר ה'קרב י'ומת, נמתחה כנגדם שהיה הארון מכלה בהם, וכן (שם ה) ה'יא ו'ביד ה'כהן י'היו, נמתחה כנגד הסוטה אם נטמאה,
  • וכן (שם יד) שמ'ה וזרע'ו יורישנ'ה והעמלק'י , נמתחו כנגד ישראל בעון מרגלים והוצרכו לחזור לאחור דרך ים סוף, והוא שאמר (שם) כי על כן שבתם מאחרי ה',
  • וכן בכאן סתר'ה רא'ו עת'ה כ'י , על שם שעתיד שתמתח מדת הדין כנגד האומות, והוא שהזכיר מיד אשכיר חצי מדם.
השמונה שהם כסדר ויש בהם רמז למדת הרחמים והעשר שהם למפרע כלן מורים על מדת הדין, והנה הם בין כולן י"ח, והסימן בהם ח"י ה', וזה מבואר.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הרנינו גוים" שיכירו כולם כי ישר ה' ולא עולתה בו כאמרו ישמחו וירננו לאומים כי תשפיט עמים מישור: " עמו" והרנינו עמו שיתנו תודה וקול זמרה: " וכפר אדמתו" בהשמה מהם ממה שנעשה בה:

" עמו" ויכפר ג"כ עמו כל מה שעשו מחלול ה' וזולתו באופן שישיב שכינתו בתוכם כאמרו יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון:

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

הרנינו גוים עמו - למחר, כשהמקום מביא גאולה לישראל - אומות העולם מתרגזים לפניו. ולא זו תחילה להם, אלא שכבר רגזו מקדם, כענין (שמות טו) שמעו עמים ירגזון.

ד"א הרנינו גוים עמו - שעתידים אומות העולם להיות מקלסים לפני ישראל, שנאמר הרנינו גוים עמו. ומנין שאף שמים וארץ? שנאמר (ישעיה מד) רנו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ. ומנין אף הרים וגבעות? שנאמר (ישעיה נה) ההרים יפצחו לפניכם רנה, וכל עצי השדה ימחאו כף. ומנין אף אבות ואמהות? שנאמר (ישעיה מב) ירונו יושבי סלע ומראש ההרים יצוחו:

כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב - שתי נקמות: נקם על הדם ונקם על החמס. ומנין אתה אומר שכל חמס שחמסו אומות העולם את ישראל, מעלה עליהם כאלו דם נקי שפכו? שנא' (יואל ד) וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם. מצרים לשמה תהיה ואדום למדבר שממה, מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם. באותה שעה (יואל ד) ויהודה לעולם תשב... ונקיתי דמם לא נקיתי.

וכפר אדמתו עמו - מנין אתה אומר שהריגתן של ישראל ביד אומות העולם - כפרה היא להם לעולם הבא? שנא' (תהלים עט) מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך... שפכו דמם כמים.

ד"א וכפר אדמתו עמו - מנין אתה אומר שירידתם של רשעים בגיהנם - כפרה היא להם לישראל בעולם הבא? שנאמ' (ישעיה מג) ונתתי כפרך מצרים כוש וסבא מאשר יקרת בעיני נכבדת, ואני אהבתיך ואתן אדום תחתיך. היה ר' מאיר אומר: כל היושב בארץ ישראל - א"י מכפרת עליו, שנא' (ישעיה לג) העם היושב בה נשוא עון, ועדיין דבר תלי בדלא תלי. (ירמיה נא) כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל, ועדיין דבר תלי בדלא תלי. ועדיין אין אנו יודעים אם פורקים עונותיהם עליה ואם נושאים עונותיהם עליה! כשהוא אומר "וכפר אדמתו עמו" - הרי פורקים עוונותיהם עליה ואין נושאים עונותיהם עליה. וכן היה ר' מאיר אומר: כל הדר בארץ ישראל, וקורא ק"ש שחרית וערבית, ומדבר בלשון הקודש - הרי הוא בן העולם הבא.

אמרת: גדולה שירה שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה לעולם הבא:

<< · מ"ג דברים · לב · מג · >>