מ"ג דברים לב מב
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַשְׁכִּ֤יר חִצַּי֙ מִדָּ֔ם וְחַרְבִּ֖י תֹּאכַ֣ל בָּשָׂ֑ר
מִדַּ֤ם חָלָל֙ וְשִׁבְיָ֔ה מֵרֹ֖אשׁ פַּרְע֥וֹת אוֹיֵֽב׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אֲרַוֵּי גִּרְרַי מִדְּמָא וְחַרְבִּי תְּקַטֵּיל בְּעַמְמַיָּא מִדַּם קְטִילִין וּשְׁבַן לְאַעְדָּאָה כִּתְרִין מֵרֵישׁ שָׂנְאָה וּבְעֵיל דְּבָבָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אֵירַוֵי גִירְרַי מִן אֲדַם קְטוֹלֵיהוֹן וּסְיָיפַי תִגְמוֹר בִּשְרֵיהוֹן מִדַם קְטִילִין וְשִׁיבִין מִשֵׁירוֹי פּוּרְעָנוּת סַנְאֵיהוֹן דְעַמִי: |
| ירושלמי (קטעים): | אַרִוֵוי גִירַי מִן אַדְמֵיהוֹן וְחַרְבִּי תִּתְכַּל בְּבִשְרֵהוֹן מִן אֲדַם קְטוֹלֵיהוֹן דְעַמִי וְשִׁבְיֵיהוֹן מִן רֵישֵׁי גִבּוֹרֵיהוֹן פּוּלְמַרְכֵיהוֹן: |
רש"י
"וחרבי תאכל בשר" - בשרם
"מדם חלל ושביה" - זאת תהיה להם מעון דם חללי (ס"א חללי דם) ישראל ושביה ששבו מהם
"מראש פרעות אויב" - מפשע תחלת פרצות האויב כי כשהקב"ה היה נפרע מהעובדי כוכבים היה פוקד עליהם עונם ועונות אבותיהם מראשית פרצה שפרצו בישראל
מפרשי רש"י
אף על גב דיש עוד חילוק, כי "אי אלקימו צור חסיו בו" (פסוק לז) פירש רש"י שהקדוש ברוך הוא אומר לישראל אי עבודה זרה שלכם וכו', ורבי יהודה (בספרי כאן) מפרש אותו ואמר ישראל לאומות איה הגמונים שלכם שהייתם חסים בו, מכל מקום כיון דרבי יהודה גם כן מצי לפרש 'ואמר הקדוש ברוך הוא לישראל איה עבודה זרה שלכם' כפי פשוטו, יש לומר דגם רבי יהודה מפרש כך לפי פשוטו. ולא פליג [רק] על רבי נחמיה (רק), דהוא מפרש כל המקרא על אומות העולם, שאמרו כמו שאמר טיטוס "אי אלקימו". וזה לא יתכן אליבא דרבי יהודה, דהא "ואמר" כתיב, ולא נזכר אומות בקרא, דהרי כל הפרשה מדברת בישראל לדעת רבי יהודה, ולא יתכן לפרשו באומות. אבל 'ואמר הקדוש ברוך הוא' יתכן שפיר, מפני שכתוב (פסוק לו) "כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם", ולפי פשוטו קאי גם כן על הקדוש ברוך הוא:
ומה שדרש רבי יהודה על ישראל שיאמרו לאומות "אי אלקימו" 'הם ההגמונים וכו, מפני שהוקשה לו דאם הוא מאמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בסוף - כאשר "אזלת יד ואפס עצור ועזוב" (פסוק לו) - לא הוי ליה למימר "אי אלקימו יקומו ויעזרכם" (ר' פסוקים לז-לח), אלא הוי ליה למימר 'אי אלקימו למה לא עזרו אותם כבר'. איך יתכן לומר "ויעזרכם" אחר שכל השנים עד שנת הגאולה לא עזרו אותם, ובשעת הגאולה אומר "אי אלקימו יקומו ויעזרכם". ולפיכך פירש אותו רבי יהודה 'ואמר ישראל לאומות', דהשתא אתא שפיר "יקומו ויעזרכם" מהשתא, דיבוא עליכם הפורענות "יהיו הם עליכם סתרה" (ר' פסוק לח). אבל אין המקרא יוצא מידי פשוטו (יבמות דף כד.) לפרש אותו "ואמר" 'ה' על ישראל', כמשמעות הכתוב:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר – בְּשָׂרָם.
מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה – זֹאת תִּהְיֶה לָהֶם מֵעֲוֹן דַּם חַלְלֵי יִשְׂרָאֵל וְשִׁבְיָה שֶׁשָּׁבוּ מֵהֶם (ספרי שלב).
מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב – מִפֶּשַׁע תְּחִלַּת פִּרְצוֹת הָאוֹיֵב; כִּי כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע מִן הָאֻמּוֹת, פּוֹקֵד עֲלֵיהֶם עֲוֹנָם וַעֲוֹנוֹת אֲבוֹתֵיהֶם, מֵרֵאשִׁית פִּרְצָה שֶׁפָּרְצוּ בְּיִשְׂרָאֵל (שם).
רשב"ם
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
וחרבי תאכל בשר - וכי היאך אפשר לחרב שתאכל בשר אלא הריני מאכל אחרים ממה שחרב עושה, כענין שנא' יחזקאל לט בן אדם אמור לצפור כל כנף ולכל עוף השמים הקבצו ובאו האספו מסביב אל זבחי אשר אני זובח ואכלתם חלב לשבעה ושתיתם דם לשכרון בשר גבורים תאכלו ודם נשיאי הארץ תשתו ושבעתם על שולחני חלב ודם ישעיה לד חרב לה' מלאה דם הדשנה מחלב. למה? כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום:
מדם חלל ושביה - ממה שעשו בחללי עמי. וכן הוא אומר ירמיה ח מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי:
ושביה - ממה שעשו בשבויי עמי, וכן הוא אומר מלכים א ח והיו שובים לשוביהם:
מראש פרעות אויב - כשהמקום מביא פורענות על האומות אין מביא עליהם שלהם, אלא שלהם ושל אבותיהם, מאברהם ואילך.
ד"א מראש פרעות אויב - מה ראו כל הפורענות לתלות בראשו של פרעה? מפני שפרעה הוא היה תחילה ששיעבד ישראל.בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •