רשב"ם על דברים לב

<< · רשב"ם על דברים · לב · >>

(א). האזינו השמים: להפרע מישראל אם יחטאו כדכתיב ועצר את השמים וגו':

(ב). יערף כמטר: אם תקבלו דברי תוכחתי יועילו לכם כמטר:

(ג). כי שם ה' אקרא: כאשר אספר לכם גבורות שעשה לכם הקב"ה והטובות שגמל לכם וגם שהוא צדיק במה שיעשה לכם גם אתם הבו גודל לאלקינו היו מודים על האמת:

(ד). הצור תמים פעלו: שירה זו לעד היא, לפיכך מדברת השירה אחר שיבא לישראל פורענות חטאתם הצור תמים פעלו בכל פורענות שהביא עליכם צדיק וישר הוא כמו שמפרש והולך שהטיב להם מכמה עניינים והם וישמן ישורון וגו' ויטש אלוה עשהו:

(ה). שחת לו: שחת ישראל לעצמו כדכתיב שיחתך ישראל כי בי בעזרך, הוא גרם לעצמו השחתה:
לא: כלומר ולא אחר:
בניו מומם: מומם הוא כפל לשון של שחת ישראל, בניו של הקב"ה הם עשו מום בעצמם כדכתיב כי משחתם בהם מום בם:

(ו). תגמלו זאת: בתמיה, לעבוד אלהים אחרים:
קנך: קנה אותך שפדאך מבית עבדים:

(ז). זכור ימות עולם: בטרם נולדתם הכין לכם נחלתכם:

(ח). בהנחל עליון גוים: שנתן להם נחלות:
בהפרידו בני אדם: אחר מיתת נח ובימי אברהם שכתב שם משם נפרדו איי הגוים וגו' איש ללשונו ושם תמצא שהציב גבולות עמים בני כנען שנים עשר כנגד מספר בני יעקב שהיו שנים עשר, שתמצא כנען וי"א בניו שנים עשר, וכתב שם ויהי גבול הכנעני מצידון וגו' לפי שכל אילו היו לישראל אבל בכל שאר בני נח לא פירש בהם שום גבול, ושוב מצאתי כמה שנים במדרש:
למספר בני ישראל: כי כנען וביו כמו כן שנים עשר הם:

(י). ימצאהו: כמו ומצא להם, הקב"ה נמצא להם הקב"ה היה סיפוק שלהם:
יסובבנהו: במלאכיו ששמרום כדכתיב חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם וכן ייסד הפייטן לנו מלאכך סביב יחנה והמפרשו בהיקף עננים אינו אלא טועה, כי לפי הפשט אין הענן אלא לעמוד ענן לפניהם כדכתיב וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך, ועוד כי יצרנהו כפילו של יסובבנהו:
כאישון עינו: צרנהו הקב"ה לישראל כמו באישון ששומר את העין הוא הבשר שנכפף על העין שקורין פלפיירא, ולפי שמכסה את העין ומחשיך אותו נקרא אישון וכמהו שומרני כאישון בת עין, כנוגע בבבת עינו הוא שקורין פרונילא שרואין בה:

(יא). יעיר קנו: מעירו ומנענעו ממקומו, לשאתו על אברתו, כמו העירותי מצפון ויאת, הנני מעיר עליכם כשמביאו ממקום למקום קורא אותו לשון הערה:

(יב). ה' בדד: הוא לבדו הוציא ממצרים והוליך אותם לארץ ישראל:

(יג). על במותי ארץ: כמו במתי ארץ, ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות:
דבש תמרים ושמן שגדילים על ההרים:

(יד). חמאת בקר: לפי הפשט ארץ זבת חלב ובשר הרבה להם לאכול:
חלב כרים: אילים מדבריות המפוטמים במרעה כדכתיב ירעה מקניך וגו', כר נחרב, וכן לבשו כרים הצאן דוגמת סוף הפסוק ועמקים יעטפו בר הכרים של תבואה לבשו את הצאן מלאים צאן לרעות בהם וכן ואויבי ה' כיקר כרים, כמניעת שדי תבואות שמשתדפין ברגע אחד סמוך לקציר בעוד לילה, כלו בעשן כלו, כלו בשריפת אש וסופן משחירין, ואני כך ראיתי בקציר, כן הרשעים תחילה מצליחים כתבואות כרים והפך לילה וידכאו:
ואילים בני בשן: סתם בני בשן שמינים אבל בשאר מקומות הכרים המפוטמים במרעה הם שמינים מכל הבייתות:
עם חלב כליות חטה: שומן חמדת חטים המובחרים כמו ותכל דוד המלך כלתה נפשי לשון חימוד ותאוה כלה שארי כמן שבה שביה יו"ד תחת ה"י ככל חטופי למ"ד פעל ה"י מן בנה הגזרה והבניה:
חמר: ויין חמר מלא מסך:

(טו). עבית: מגזרת במעבה האדמה, כמו מן מראה מעשה ראית עשית:
אלוה עשהו: הוא עשך ויכוננך:
וינבל: גוי נבל ולא חכם:

(יז). לא שערום: לשון לשעירים אשר הם זונים אחריהם:

(יח). ילדך: כמו ויקטן ילד את אלמודד כמו הוליד:
תשי: תשכח, מן נשה כמו אל תט אל דרכיה מן נטה, והיו"ד בתשי כמו יו"ד מלפניך אל תמחי כמו אל תמחה:

(יט-כ). בניו ובנותיו, בנים לא אמון בם: כאמור למעלה בניו מומם:

(כג). אספה עלימו רעות חצי אכלה בם: כן דרך המקראות לכפול לשונם, כלומר כל מיני רעות שיש בידי להזיק כולם אשים בהם:

(כד). מזי רעב: פתרונו לפי עניינו כתרגומו, ואם לשון תלמוד הוא הרי הוא כמו נתמזמז מוחיה דדין:
ולחומי רשף: ברד ואש מן השמים כמו רשפי אש ועיקר פירושו לשון פריחה בעוף כדכתיב בני רשף יגיביהו עוף, שמה שבר רשפי קשת, כלשון מחץ יעוף יומם:
וקטב מרירי: מחותכים ומדוקרים על ידי ליסטים הממררים והורגים בני אדם, מרירי כמו עון פלילי עון של דיין שעושין בו דין ונתן בפלילים, הדיינין קרויין כן שדנין את אחרים אף מרירי ממרר את אחרים וזהו מקטב ישוד צהרים שהם לסטים כדכתיב בחור שודד בצהרים שכן דרך ליסטים להלחם בצהרים וכה"א אשדוד בצהרים יגרשוה:

(כו). אמרתי אפאיהם: ואסלקם מן העולם אם לא שכעס אויבים אגור ויראתי פן יאמרו ידינו רמה וגו' פן ינכרו לומר למפרע שהם עשו ולא אני:
כי גוי האומות אובד עצות המה כמו מספד תמרורים מקל לבנה לפי שהם דבוקים מעשר בקר וצאן אבל אילו חכמו האומות יאמרו איכה ירדוף אחד ממנו אלף מישראל מה שהיו רגילין בנו אם לא צורם כי מכרם בידינו לפי שחטאו לו, וכן אמר למעלה הצור תמים פעלו:

(ל). כי לא כצורנו צורם: כך אמר משה, מן הדין היה להם לומר כך שהקב"ה עשה את ולא אלהי הגוים שהרי לא כצורנו של ישראל צורם של אומות העולם, ואעפ"כ אויבינו פלילים ועושים בנו שפטים הלא זאת על ידי הקב"ה שחטאו לו:

(לב). כי מגפן סדום גפנם: כלומר למה אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם אם לא מפני גאות האומות, שהם מגפן סדום היה להם לשתות מן הדין שלא יישאר מהם זכר כסדום ועמרה, שהרי חטאו כסדום ועמרה כדכתיב וחטאתם כסדום הגידו קציני סדום וגו' עם עמורה:

(לג). חמת תנינים היה להם לשתות מן הדין: אם לא מפני חילול השם, שיאמרו ידינו רמה:
פתנים אכזר: רשע, כדכתיב כמו פתן חרש יאטם אזנו:

(לד). הלא הוא כמוס עמדי: דברי גאות האומות אני שומר ואשלם להם נקם על זאת:

(לה). ושלם: תשלום שם דבר כמו והדבר אין בהם, והקטר בירמיה:
לעת תמוט רגלם: של אומות, ליום מועד צרתם הקבוע להם:
וחש עתידות למו: בעתה אחישנה, צרה לאומות גאולה לישראל עתידות מה שנתנבאו עליהם הנביאים מאז:

(לו). כי ידין ה' עמו: אז יהיה הנקם והתשלומין שהרי ינקום הקב"ה נקמת עמו, וכן ידין בגוים מלא גויות:
כי יראה: כאשר יראה:
כי אזלת יד: ישראל:
ועזוב: כמו עזב תעזב, ויעזבו ירושלים עד החומה:

(לז). ואמר אי אלהימו: וגם האומות יאמרו איה נא אלהיהם של ישראל, ומפני כבוד שמי אצילם ואנקום באויביהם שגם מתחילה אמרתי אפאיהם לישראל ואשביתה זכרם אם לא מפני כעס אויב המתפאר לאמר ידנו רמה, אבל עתה כשיגדל העניות והצרה בשונאי לישראל כל כך שאזלת ידם ויאמרו האומות ידנו רמה ואמר אי אלהימו לכן אנקם מהם להתקדש שמי שהם מחללים:

(לח). אשר חלב זבחימו יאכלו: אלהיהם של ישראל:
סתרה: יסתיר אתכם בצלו אם יש יכולת בידו לעזור לעמו המקריבים לו קרבנות ומצפים לישועתו וחסדו כמתחילה שחסיו בו:

(לט). ראו עתה כי אני אני הוא: הקב"ה אומר לאומות העולם אתם אומרים אי אלהימו הלא עתה יכולים את לראות בהנקמי בכם לעיניכם:

(מ). כי אשא וגו': בשבועה, כמו הרימותי ידי אל ה':

(מא). אם שנותי: מן שננו כחרב לשונם יאמר כן, כמו מן סבב סבותי בכל נפש בית אביך, מן בלל בלותי בשמן רענן:

(מב). פרעות: כמו וראשו יהיה פרוע, לשון סתירה ופירצה:

(מג). הרנינו גוים: על עמו כמו הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים והאמינו בו שהרי גבר עלינו חסדו יותר משאר האומות ולפיכך שבחוהו והאמינו בו ויגבר עליכם כמונו, אף כאן הרנינו ושבחוהו ועבדוהו וכן יעשה לכן אם תיראוהו ותעבדו אותו:
וכפר אדמתו עמו: יקנח דם עמו מן האדמה על ידי שפיכת דם אויבים כדכתיב ולארץ לא יכופר בדם אשר שופך בה כי אם בדם שפכו:

(מד). הוא והושע בן נון: שהרי לשניהם צוה הקב"ה כדכתיב קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו וגו':