ספרי על דברים לב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


<< · ספרי על דברים · לב · >>

תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

היה ר' מאיר אומר: כשהיו ישראל זכאים היו מעידים בעצמם, שנ' יהושע כד ויאמר יהושע אל העם עדים אתה בכם. קלקלו בעצמם, שנא' הושע יב סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל - העיד בהם שבט יהודה ובנימין, שנ' ישעיה ה ועתה יושבי ירושלם ואיש יהודה שפטו נא ביני ובין כרמי מה לעשות עוד לכרמי. קלקלו שבט יהודה, שנא' ירמיה ג בגדה יהודה - העיד בהם את הנביאים, שנ' מלכים ב יז ויעד ה' בישראל וביהודה ביד נביאים כל חוזה. קלקלו בנביאים, שנא' דברי הימים ב לו ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ומתעתעים בנביאיו - העיד בהם את השמים, שנאמר דברים ל העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. קלקלו בשמים, שנא' ירמיה ז האינך רואה מה הם עושים... הבנים מלקטים עצים, והאבות מבערים את האש, והנשים לשות בצק לעשות כוונים למלכת השמים - העיד בהם את הארץ, שנא' ירמיה ו שמעי ארץ, הנה אני מביא רעה. קלקלו בארץ, שנאמר הושע יב מזבחותם כגלים על תלמי שדי - העיד בהם את הדרכים, שנא' יחזקאל טז כל ראש דרך גגות בבית רמתך. שמעו את הגוים. ירמיה ו עמדו על דרכים, קלקלו דרכים - העיד בהם הגגות. קלקלו הגגות - העיד בהם את הגוים. קלקלו בגוים, שנ' תהלים קי ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם - העיד בהם את ההרים, שנאמ' מיכה ו שמעו הרים את ריב ה'. קלקלו בהרים, שנא' הושע ד על ראשי ההרים יזבחו - העיד בהם את הבהמה, שנאמר ישעיה א ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו. קלקלו בבהמה, שנא' תהלים קו וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב - העיד בהם את החיה, שנ' ירמיה ח גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותור וסיס ועגור. קלקלו בחיה, שנא' יחזקאל א ואשוב ואראה והנה תבנית רמש ובהמה שקץ - העיד בהם את הדגים, שנא' איוב יב או שיח לארץ ותורך, ויספרו לך דגי הים. קלקלו בדגים, שנא' חבקוק א ותעשה אדם כדגי הים - העיד בהם את הנמלה, שנאמ' משלי ו לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין, תכין בקיץ לחמה. ר' שמעון בן אלעזר אומר: עלוב היה אדם זה, שצריך ללמד מן הנמלה. אלו למד ועשה - עלוב היה; אלא שצריך ללמד מדרכיה, ולא למד!

עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקב"ה: רבש"ע, הרי עדי קיימים, שנ' דברים ל העדותי בכם את השמים ואת הארץ! אמר לה: הרי אני מעבירן, שנ' ישעיה סה כי הנני בורא השמים החדשים. אומרת לפניו: רבש"ע, הריני רואה מקומות שקלקלתי ובושתי, שנא' ירמיה ב ראי דרכך בגיא, דעי מה עשית! ואומר לה: הריני מעבירם, שנא' ישעיה מ כל גיא ינשא. אומרת לפניו: רבש"ע, הרי שמי קיים! אומר לה: הריני מעבירו, שנאמר ישעיה סב וקורא לך שם חדש. אומרת לפניו: רבש"ע, הרי שמך קרוי על שם הבעלים! אומר לה: הריני מעבירו, שנאמר הושע ב והסירותי את שמות הבעלים מפיה. אומרת לפניו: רבש"ע, אע"פ כן, בני ביתי מזכירים אותו! אומר לה: הושע ב ולא יזכרו עוד בשמם. שוב למחר עתידה שתאמר לפניו: רבש"ע, כבר כתבת ירמיה ג לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר! אומר לה: כלום הכתבתי לך, אלא איש! והלא כבר נאמר הושע יא כי אל אנכי ולא איש! וכי גרושים אתם לי, בית ישראל? והלא כבר נאמר ישעיה נ כה אמר ה' איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו?

ד"א האזינו השמים - משל למלך שמסר את בנו לפדגוג, להיות יושב ומשמרו. אמר אותו הבן: כסבור אבא שהועיל כלום, שמסרני לפדגוג? - עכשיו הריני משמרו, כדי שיאכל וישתה וישן, ואלך אני ואעשה רצוני וצרכי! אמר לו אביו: אף אני לא מסרתיך לפדגוג, כדי שלא יהיה מזיזך. כך אמר להם משה לישראל: שמא אתם סבורים לברוח על כנפי השכינה, או לזוז מעל הארץ? ולא עוד אלא שהשמים כותבים, שנ' איוב כ יגלו שמים עוונו, ומנין שאף הארץ מודעת? שנא' וארץ מתקוממה לו. עתידה כנסת ישראל שתעמיד לדין לפני המקום, ואומרת לפניו: רבש"ע, איני יודעת מי קלקל במי, ומי שינה במי: אם ישראל קלקלו לפני המקום, ואם המקום שינה בהם בישראל? כשהוא אומר תהלים נ ויגידו שמים צדקו - הוי ישראל קלקלו לפני המקום; ואין המקום שינה בהם בישראל, שנ' מלאכי ג כי אני ה' לא שניתי.

ד"א האזינו השמים - היה ר' יהודה אומר: משל למלך שהיו לו אפוטרופוסים במדינה, והשלים להם את שלו, ומסר להם את בנו, ואמר להם: כל זמן שבני עושה לי רצוני - היו מערבים ומעדנים אותו, ומפנקים אותו ומאכילים אותו ומשקים אותו; וכשאין בני עושה רצוני - אל יטעום משלי כלום! כך בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם? דברים כח יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, לתת מטר ארצך בעתו, וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם? דברים יא וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר, והאדמה לא תתן את יבולה.

ד"א האזינו השמים - משל למלך שיצא בנו לתרבות רעה. התחיל לקבול עליו באחיו, התחיל לקבול עליו באוהביו, התחיל לקבול עליו בשכניו, התחיל לקבול עליו בקרוביו, לא זז האב ההוא מלהיות קובל והולך - עד שאמר לשמים: למי אקבול עליו חוץ מאלו? לכך נאמר האזינו השמים.

ד"א האזינו השמים אלו שאין דיין של צדיקים, אלא שמרחיבים על העולם שהם בתוכו; שבזכות שישראל עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם? דברים כח יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, ואין לשון פתיחה אלא לשון הרווחה, שנאמר ויפתח את רחמה. ואלו אין דיין של רשעים, אלא שדוחקים את העולם שהם בתוכו; שבשעת שאין עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם? ועצר השמים, ואין לשון עצירה אלא לשון דוחק, שנ' כי עצר ה' בעד כל רחם.

ד"א האזינו השמים ואדברה - אמר לו הקב"ה למשה: אמור להם לישראל, הסתכלתי בשמים ובארץ שבראתי לשמשכם, שמא שינו את מידתם, או שמא גלגל חמה אינו עולה אלא מן המזרח ומאיר לכל העולם כולו - ולא! כענין שנא' וזרח השמש ובא השמש. ולא עוד, אלא שמח לעשות לי רצוני, שנא' והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגבור לרוץ אורח:

ותשמע הארץ אמרי פי. הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם, שמא שינתה את מדתה, שמא זרעתם ולא צמחה, שמא זרעתם חטים והעלית שעורים, או שמא פרה אינה דשה ואינה חורשת היום, או שמא חמור זה אינו טוען ואינו הולך. וכן לענין היום הוא אומר ירמיה ה ואותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו, אשר שמתי חול גבול לים? שמשעה שגזרתי על הים שמא שינה את מדותיו, ואומר אעלה ואציף את העולם? - לא! כענין שנא' איוב לח ואשבר עליו חוקי, ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף! ולא עוד אלא שמצטער ואין יכול מה לעשות, כענין שנא' יהמו גליו ולא יוכלו. והרי דברי' ק"ו: ומה אלו, שלא נעשו לשכר ולא להפסד, אם זוכים אין מקבלים שכר, ואם חוטאים אין מקבלים פורענות, ואין חסים על בניהם ועל בנותיהם - לא שינו את מדתם; אתם, שאם זכיתם אתם מקבלים שכר, ואם חטאתם אתם מקבלים פורענות, ואתם חסין על בניכם ובנותיכם, עאכ"ו שאתם צריכים שלא תשנו את מדותיכם!

ד"א האזינו השמים - היה רבי בנאה אומר: בזמן שאתם מתחייבים - אין פושטים בו יד אלא עדים, שנא' יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו, ואח"כ בני אדם שמשתמשים ובאים, שנא' ויד כל העם באחרונה. בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם? וחרה אף ה' בכם ועצר השמים, ואחר פורענות משתמשת ובאה, שנא' ואבדתי בהם. ובזמן שישראל עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם? הושע ב והיה ביום ההוא נאם ה' אענה את השמים והארץ תענה, וזרעתיה לי בארץ.

ד"א האזינו השמים ואדברה - היה ר' יהודה בן חנניה אומר: בשעה שאמר משה האזינו השמים, היו השמים ושמי השמים דוממים. ובשעה שאמר ותשמע הארץ אמרי פי, היתה הארץ וכל אשר עליה דוממים. ואם תמיה אתה על הדבר - צא וראה מה נאמר ביהושע יהושע י ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון וידום השמש וירח עמד ולא היה כיום ההוא. נמצינו למדים, שהצדיקים שולטים בכל העולם כולו.

ד"א האזינו השמים - לפי שהיה משה קרוב לשמים, לפיכך אמר האזינו השמים; לפי שהיה רחוק מן הארץ, לפיכך אמר ותשמע הארץ אמרי פי. בא ישעיה וסמך לדבר, ואמר ישעיה א שמעו שמים והאזיני ארץ. שמעו שמים - שהיה רחוק מן השמים, והאזיני ארץ - שהיה קרוב לארץ.

ד"א לפי שהיו שמים מרובים פתח בהם בלשון מרובה ולפי שהיתה ארץ מועטת פתח בה בלשון מועט, ותשמע הארץ אמרי פי. בא ישעיה וסמך לדבר, ואמר שמעו שמים והאזיני ארץ, ליתן את המרובה במרובים ואת המעוטה למעוטים. וחכ"א: אין הדבר כן, אלא שהעדים מגידים: אם נמצאו דבריהם מכוונים כאחד - עדותם קיימת, ואם לאו - אין עדותם קיימת; כך, אלו אמר משה האזינו השמים ושותק - היו שמים אומרים: לא שמענו אלא בהאזנה. ותשמע הארץ - היתה הארץ אומרת לא שמעתי אלא בשמיעה; בא ישעיה וסמך לדבר שמעו שמים והאזיני ארץ, ליתן האזנה ושמיעה לשמים - והאזנה ושמיעה לארץ.

ד"א האזינו השמים - על שם שניתנה תורה מן השמים, שנאמר שמות כ אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. ותשמע הארץ אמרי פי - שעליה עמדו ישראל ואמרו שמות כד כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

ד"א האזינו השמים - שלא עשו מצוות שניתנו להם מן השמים. ואלו הם מצות שניתנו להם מן השמים? - עיבור שנים וקביעות חדשים, שנאמר והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. ותשמע הארץ - שלא עשו מצוות שניתנו להם בארץ: לקט ושכחה ופיאה, תרומות ומעשרות, שמיטים ויובלות.

ד"א האזינו השמים - שלא עשו כל מצות שניתנו להם מן השמים ולא עשו כל מצות שניתנו להם בארץ. משה העיד בישראל שני עדים שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים. אמר להם: אני בשר ודם, למחר אני מת. אם ירצו לומר לא קבלנו את התורה - מי בא ומכחישם? לפיכך העיד עליהם שני עדים שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים. והמקום העיד בהם את השירה, שנאמר למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל. אמר: שירה תעיד בהם למטן, ואני למעלן. ומנין שהמקום קרוי עד ממהר? שנא' מלאכי ג וקרבתי לכם למשפט והייתי עד ממהר, ואומר ירמיה כט ואנכי היודע ועד, ואומר מיכה א ויהי ה' אלהיכם בכם לעד:

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

יערף כמטר לקחי - אין לקחי אלא דברי תורה, שנאמר משלי ד כי לקח טוב נתתי לכם; ואומר משלי ח קחו מוסרי ואל כסף, ואין מוסר אלא דברי תורה שנ' משלי א שמע בני מוסר אביך..., ואומ' משלי ח שמע מוסר וחכמה, ואומ' החזק במוסר ואל תרף, ואומר הושע יד קחו עמכם דברים ושובו אל ה', ואין דברים אלא דברי תורה שנא' דברים ה את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם:

כמטר - מה מטר חיים לעולם - אף דברי תורה חיים לעולם. אי מה מטר, מקצת עולם שמחים ומקצת עולם עצבים בו; מי שבורו וגתו מלא יין וגתו וגרנו לפניו מצירים לו, אף דברי תורה כן? - ת"ל תזל כטל אמרתי. מה טל, כל העולם כולו שמחים בו - אף דברי תורה, כל העולם כולו שמחים בו:

כשעירים עלי דשא. מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומעלים אותם ומגדלים אותם - כך דברי תורה מעלים לומדיהם ומגדלים אותם; ת"ל משלי ד סלסליה ותרוממך:

וכרביבים עלי עשב. מה רביבים הללו יורדים כל עשבים ומעדנים אותם ומפנקים אותן - וכן דברי תורה מעדנים אותם ומפנקים אותן. וכן הוא אומר משלי א כי לוית חן הם לראשך, ואומר משלי ד תתן לראשך לוית חן.

ד"א היה ר' יהודה אומר: לעולם הוי כונס דברי תורה כללים ומוציאם, שנאמר יערוף כמטר לקחי, ואין יערף אלא לשון כנעני, שאין אדם אומר לחבירו "פרוט לי סלע זו" - אלא "ערוף לי סלע זו", כך הוי כונס דברי תורה כללים - ופורט ומוציאם כטיפים הללו של טל; ולא כטיפים הללו של מטר גדולות, אלא כטיפים הללו של טל שהם קטנים:

כשעירים עלי דשא - מה שעירים הללו יורדים על עשבים, ומפשפשים בהם כדי שלא יתליעום - כך הוי מפשפש בדברי תורה כדי שלא תשכחם. כך א"ל ר' יעקב בר' חנינא לרבי: בא ונפשפש בהלכות, בשביל שלא יעלו חלודה:

וכרביבים עלי עשב - מה רביבים הללו יורדים על עשבים ומנקים אותם ומפשפשים אותם ומפטמים אותם - כך הוי מפטם בדברי תורה ושונה ומשלש ומרבע.

ד"א יערף - ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: אין יערף אלא לשון הריגה, שנא' דברים כא וערפו שם את העגלה בנחל. מה עגלה מכפרת על שפיכות דמים - כך דברי תורה מכפרת על שפיכות דמים:

כשעירים על דשא - מה שעירים הללו באים על חטאות ומכפרים - כך דברי תורה מכפרים על עבירות.

ד"א יערף כמטר - חכמים אומרים: אמר להם משה לישראל, שמא אתם יודעים כמה צער נצטערתי על התורה, וכמה עמל עמלתי בה, ומה יגיעה יגעתי בה, כענין שנא' שמות לד ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה. ונכנסתי לבין המלאכים, ונכנסתי לבין החיות, ונכנסתי לבין השרפים שאחד מהם יכול לשרוף את כל העולם כולו, שנאמ' ישעיה ו שרפים עומדים ממעל לו! נתתי נפשי עליה, דמי נתתי עליה, כשם שלמדתי אותה בצער - כך תהיו אתם למדים אותה בצער. או כדרך שאתם למדים אותה בצער, כך תהיו מלמדים אותם בצער? ת"ל תזל כטל אמרתי. תהיו רואים אותה כזול: אחד משלש וארבע בסלע:

כשעירים עלי דשא - כאדם שהולך ללמוד תורה תחילה: בתחילה נופלת עליו כשעיר, ואין שעיר אלא שד, שנא' ישעיה יג ושעירים ירקדו שם.

ד"א יערוף כמטר לקחי - היה ר' בנאה אומר: אם עשית דברי תורה לשמם - דברי תורה חיים הם לך, שנאמר משלי ד כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא; ואם לא עשית דברי תורה לשמן - דברי תורה ממיתים אותך, שנא' יערף כמטר לקחי. ואין עריפה אלא הריגה, שנא' וערפו את העגלה בנחל, ואומר משלי ז כי רבים חללים הפילה ועצומים הרוגיה.

ד"א יערף כמטר לקחי - ר' דוסתאי בר' יהודה אומר: אם דברי תורה כנסת כדרך הכונסים מטר לבור - לסוף שאתה מנזל ומשקה אחרים, שנא' ונוזלים מתוך בארך, יפוצו מעייניך חוצה.

ד"א יערף כמטר לקחי - ר' יהודה אומר: לעולם הוי אדם כונס דברי תורה כללים, שאם כונסן פרטים - מייגעים אותו, ואין יודע מה לעשות. משל למלך שהלך לקיסרי וצריך מאה זוז או מאתים זוז הוצאה: נוטלים פרט - מייגעים אותו, ואין יודע מה לעשות; אבל אם מצרפם, ועושה אותו סלעים - פורט ומוציא בכל מקום שירצה. וכן מי שהלך לבית אילנים לשוק, וצריך מאה מנה או שתי ריבוא: אם מצרפם סלעים - מייגעים אותו ואין יודע מה לעשות; אבל אם מצרפם ועושה אותם דינרי זהב - פורט ומוציא בכל מקום שירצה:

כשעירים עלי דשא וכרביבים - כאדם שהולך ללמוד תורה בתחילה: אינו יודע מה לעשות, עד ששונה שני סדרים או שני ספרים - ואחר כך נמשכת אחריו כרביבים! לכך נאמר כרביבים עלי עשב.

ד"א יערף כמטר לקחי - מה מטר זה יורד על האילנות, ונותן בהם מטעמים לכל אחד ואחד - לפי מה שהם בגפן, לפי מה שהם בזית, לפי מה שהן בתאינה - כך דברי תורה: כולם אחת - ויש בהם מקרא ומשנה הלכות ואגדות:

כשעירים עלי דשא - מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומעלים אותם, ויש בהם ירוקים ויש בהם אדומים ויש בהם שחורים - כך דברי תורה: יש בהן רבנים, יש בהן כשרים, יש בהן חכמים, ויש בהם צדיקים, ויש בהם חסידים.

ד"א יערף כמטר - מה המטר הזה, אי אתה רואהו עד שבא, וכן הוא אומר מלכים א יח ויהי עד כה ועד כה והשמים התקדרו בעבים - כך תלמידי חכמים, אי אתה יודע מהם עד שישנה משנה הלכות ואגדות, או עד שיתמנה פרנס על הצבור.

ד"א יערף כמטר - לא כמטר הזה שבא מן הדרום, שכולו לשדפון כולו לירקון כולו לקללה; אלא כמטר הזה שבא מן המערב, שכולו לברכה. היה ר' סימאי אומר: מנין אתה אומר כשם שהעיד משה לישראל שמים וארץ כך העיד להם ארבע רוחות השמים? שנא' יערף כמטר לקחי - זה רוח מערבית, שהוא ערפו של עולם שכולו לברכה. תזל כטל אמרתי - זה רוח צפונית, שעושה את הרקיע נקייה כזהב. כשעירים עלי דשא - זה רוח מזרחית, שמשחיר את הרקיע כשעיר. וכרביבים עלי עשב - זה רוח דרומית, שמארגת את הרקיע כרביב.

ד"א יערף כמטר - היה ר' סימאי אומר: לא נאמר ד' רוחות הללו, אלא כנגד ד' רוחות השמים: צפונית - בימות החמה יפה ובימות הגשמים קשה, דרומית - בימות החמה קשה ובימות הגשמים יפה, מזרחית - לעולם יפה, מערבית - לעולם קשה. צפונית - יפה לחטים בשעה שמכניס שליש, וקשה לזיתים בשעה שחונטין; וכך היה ר' סימאי אומר: כל הבריות שנבראו מן השמים - נפשם וגופן מן השמים; וכל בריות שנבראו מן הארץ - נפשם וגופם מן הארץ. לפיכך, עשה אדם תורה ועשה רצון אביו שבשמים - הרי הוא כבריות של מעלן, שנאמר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם; לא עשה תורה ולא רצון אביו שבשמים - שנאמר אכן כאדם תמותון. וכך היה ר' סימאי אומר: אין לך פרשה שאין בה תחיית המתים, אלא שאין בנו כח לדרוש; שנאמר יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדון עמו. יקרא אל השמים מעל - זה נשמה. ואל הארץ לדון עמו - מי דיין עמו? ומנין שאין מדבר אלא בתחיית המתים? שנאמר יחזקאל לז מארבע רוחות בואי הרוח:

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי שם ה' אקרא - נמצינו למדים שלא הזכיר משה שמו של מקום אלא לאחר כ"א דבר. ממי למד? ממלאכי השרת, שאין מלאכי השרת מזכירים את השם אלא לאחר ג' קדושות, שנ' וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות. אמר משה: די שאהיה בפחות משבעה כמלאכי השרת. והרי דברים ק"ו: ומה משה, שהוא חכם חכמים, גדול שבגדולים, לא הזכיר שמו של מקום אלא לאחר כ"א דבר - המזכיר שמו של מקום בחנם עאכ"ו! ר' שמעון בן יוחי אומר: מנין שלא יאמר אדם "לה' עולה, לה' מנחה, לה' שלמים", אלא "עולה לה', מנחה לה', שלמים לה'"? ת"ל קרבן לה'. והרי דברים ק"ו: ומה אלו שהם מוקדשים לשמים, אמר המקום אל יחל שמי עליהם עד שקדשו, המקדש שמו של מקום בחינם ובמקום בזיון - עאכ"ו!

ד"א כי שם ה' אקרא - ר' יוסי אומר: מנין לעומדים בבית הכנסת ואומר ברכו את ה' המבורך, שעונים אחריהם ברוך ה' המבורך לעולם ועד? ת"ל כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. אמר לו ר' נהורי: השמים! דרך ארץ היא: גוליירים מתגרים במלחמה - וגבורים נוצחים. ומנין שאין מזמנים אלא בשלשה? ת"ל כי שם ה' אקרא. ומנין שעונים אחר המברך? ת"ל הבו גודל לאלהינו. ומנין לאומר ברכו, שהם עונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד? ת"ל כי שם ה' אקרא. ומנין לאומר יהא שמיה רבא מברך, שעונים אחריהם לעולם ולעולמי עולמים? ת"ל הבו גודל לאלהינו. ומנין אתה אומר, שלא ירדו אבותינו למצרים אלא כדי שיעשה נסים וגבורות, בשביל לקדש את שמו הגדול בעולם? שנא' ויהי בימים הרבים ההם וישמע אלהים את נאקתם, ואומר כי שם ה' אקרא. ומנין שלא הביא המקום פורענות עשר המכות על פרעה ועל מצרים, אלא על שלא קידשו את שמו הגדול בעולם? בתחילת הענין הוא אומר מי ה' אשר אשמע בקולו, ובסוף אמר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים. מנין שלא עשה המקום נסים וגבורות לאבותינו על הים ועל הירדן ועל נחלי ארנון, אלא בשביל לקדש שמו בעולם? שנאמר ויהי כשמע כל המלכים אשר בעבר הירדן ימה. וכן רחב, אמרה לשלוחי יהושע כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם, ת"ל כי שם ה' אקרא. ומנין שלא ירד דניאל לגוב אריות, אלא כדי שיעשה לו המקום נסים וגבורות בשביל לקדש שמו בעולם? שנאמר כי שם ה' אקרא. ואומר דניאל ו מן קדמי שים טעם די בכל שולטן מלכותי ליהוון זיעיא ודחולים מן קדם אלהא די דניאל. ומנין אתה אומר שלא ירדו חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש, אלא כדי שיעשה להם נסים וגבורות בשביל לקדש שמו בעולם? שנאמר דניאל ג אתיא ותמיהיא דיעבד עם אלהא עילאה שפר קדמי להחויא אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין. ומנין שאין מלאכי השרת מזכירים שמו של מעלה, עד שמזכירים שמו ישראל מלמטה? שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ואומר ברן יחד כל כוכבי בוקר, והדר - יריעו כל בני אלהים. כוכבי בוקר - אלו ישראל, שמשולים לכוכבים, שנאמר בראשית כב והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים. בני אלהים - אלו מלאכי השרת, וכן הוא אומר איוב א ויבואו בני האלהים:

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

הצור תמים פעלו - הצייר שהוא צר העולם תחילה וצר בו את האדם שנאמר וייצר ה' אלהים את האדם:

תמים פעלו - פעולתו שלימה על כל באי העולם, ואין להרהר אחר מדותיו אפילו שנה של כלום, ואין אחד מהם שיסתכל ויאמר: אלו היה לי ג' עינים, אלו היו לי ג' ידים, אלו היו לי ג' רגליים, אלו הייתי מהלך על ראשי, אלו היו פני הפוכים לאחורי כמה היה נאה!

כי כל דרכיו משפט - יושב עם כל אחד ואחד בדין ונותן לו מה שראוי לו:

אל אמונה - שהאמין בעולם ובראו:

ואין עול - שלא באו בני אדם להיות רשעים אלא להיות צדיקים. וכן הוא אומר קהלת ז אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים:

צדיק וישר הוא - שהוא מתנהג בישרות עם כל באי העולם.

ד"א הצור - התקיף. תמים פעלו - פעולתו שלימה עם כל באי העולם, ואין להרהר אחר מדותיו אפילו עונה של כלום, ואין אחד מהם שיסתכל ויאמר: מה ראו אנשי דור המבול שנשטפו במים? ומה ראו אנשי מגדל שנתפזרו מסוף העולם ועד סופו? ומה ראו אנשי סדום ועמורה להשתטף באש וגפרית? ומה ראה אהרן ליטול הכהונה? ומה ראה דוד ליטול את המלכות? ומה ראה קרח ועדתו שתבלעם הארץ?

כי כל דרכיו משפט - יושב עם כל אחד ואחד ונותן לו את הראוי לו: אל אמונה - בעל פקדון:

ואין עול - גובה את שלו באחרונה. שלא כמדתו מדת בשר ודם: מדת ב"ו מפקיד אצל חבירו מאתים ויש בידו מנה - כשהוא בא ליטול את שלו, אומר לו הוצא מנה שיש לי בידך והילך את השאר. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן; אלא אל אמונה ואין עול - גובה את שלו באחרונה:

צדיק וישר הוא - כענין שנאמר תהלים יא כי צדיק ה' וצדקות אהב.

ד"א הצור - התקיף תמים פעלו - פעולתם של באי העולם שלימה לפניו: מתן שכרם של צדיקים ומאחר פורענותם של רשעים. אלו לא נטלו כלום משלהם בעולם הזה, ואלו לא נטלו כלום משלהם בעולם הזה, שנאמר דברים לב הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי. אימתי אלו ואלו נוטלים? - למחר, כשהוא יושב בדין:

כי כל דרכיו משפט - למחר כשהוא יושב בדין עם כל אחד ואחד, ונותן לו את הראוי לו: אל אמונה - כשם שמשלם שכר צדיק גמור, שכר מצוה שעשה בעולם הזה לעולם הבא - כך משלם לרשע גמור שכר מצוה קלה שעשה בעולם הזה. וכשם שנפרע מרשע גמור, מעבירה שעשה בעולם הזה לעולם הבא - כך נפרע מצדיק גמור על עבירה שעשה בעולם הזה:

ואין עול - כשאדם נפטר מן העולם באים כל מעשיו ונפרעים לפניו ואומרים לו: כך עשית ביום פלוני, ואי אתה מאמין בדברים הללו? והוא אומר הן והן! והוא אומר לו חתום, שנא' איוב לז ביד כל אדם יחתום:

צדיק וישר הוא - והוא מצדיק את הדין ואומר: יפה דנתוני. וכן הוא אומר למען תצדק בדבריך תזכה בשפטיך.

ד"א כשתפסו את ר' חנינא בן תרדיון נגזרה עליו גזירה לשרוף ספרו. אמרו לו גזירה נגזרה עליך לשרוף ספרך. קרא מקרא הזה הצור תמים פעלו. אמרו לאשתו: נגזרה על בעליך גזירה לשרוף ספרו עליו, ועליך ליהרג. קראה המקרא הזה אל אמונה ואין עול. אמרו לבתו: נגזרה גזירה על אביך לשרוף ספרו עליו, ועל אמך ליהרג, ועליך לעשות מלאכה. קראת מקרא זה ירמיה לב גדול העצה ורב העליליה. ר' אומר: גדולים מעשים אלו שהם בעת צרתם הצמיחו ג' פסוקים של צדוק הדין, מה שאין כן בכל הכתובים. כוונו שלשתם את לבן וצדקו עליהם את הדין! עמד פליסופוס על הפרכיא שלו, אמר לו אל תזוח דעתך על ששרפת את התורה, שמשעה שיצאת חזרה לה לבית אביה. אמר לו למחר אף אני דנך כיוצא באלו! אמר לו בשרתני בשורה טובה: למחר יהיה חלקי עם אלו לעולם הבא.

ד"א הצור תמים פעלו - כשירד משה מהר סיני באו כל ישראל אצלו ואמרו לו: משה רבינו, אמור לנו מה היה מדת הדין למעלה? אמר להם: אני איני אומר לזכות את הזכאי ולחייב את החייב, אלא אפילו להחליף בדבר - אל אמונה ואין עול:

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

שחת לו לא בניו מומם - אע"פ שהם מלאים מומים קרויים בנים, שנא' שחת לו לא בניו מומם, דברי ר' מאיר. וכן היה ר' יהודה אומר: אין בהם מומים שנ' לא בניו מומם, ואומר ישעיה א זרע מרעים בנים משחיתים; אם כשמשחיתים קרוים בנים, אלו לא היו משחיתים עאכ"ו! כיוצא בדבר אתה אומר ירמיה ד חכמים המה להרע; והרי דברים ק"ו: ומה כשהם סכלים קרוים חכמים, אלו היו מטיבים עאכ"ו! כיוצא בו אתה אומר ירמיה ד בנים סכלים המה ולא נבונים; והרי דברים ק"ו: ומה כשהם סכלים קרוים בנים, אלו היו נבונים עאכ"ו! כיוצא בו אתה אומר יחזקאל לג ויבוא אליך כמבוא עם וישבו לפניו עמי ושומעים את דבריך. יכול שומעים ועושים? ת"ל ואתם לא תעשו; והרי דברים ק"ו: ומה כשהם שומעים ולא עושים קרויים עמי, אלו שומעים ועושים עאכ"ו!

משום אבא דורש אמרו: שחתו ישראל בכל לאווים שבתורה; וכל כך למה? שלא ליתן פתחון פה לרשעים לומר: כל זמן שאנו חוטאים לפניו אנו מצטערים לפניו. משל לאחד שיצא לצלב. אביו בוכה עליו, אמו בוכה עליו ומתחבטת עליו, וזה אומר אוי לי, וזה אומר אוי לי, אבל אין זה הוי הוי - אלא שיצא ליצלב; וכן הוא אומר ישעיה ג אוי לנפשם כי גמלו להם רעה:

דור עקש ופתלתול - אמר להם משה לישראל: אתם עוקמנים, פתלתולים אתם, אין אתם הולכים לאור! משל לאחד שהיה בידו מקל מעוקל ונתנו לאומן לתקנו - מתקנו באור, ואם לאו - מכוונו במעגילה, ואם לאו - מפסלו במצד ומשליכו לאור. וכן הוא אומר יחזקאל כא ונתתיך ביד אנשים בוערים חורשי משחית.

ד"א דור עקש ופתלתול - אמר להם משה לישראל: במדה שמדדתם - בה מדדתי לכם, וכן הוא אומר: עם נבר תתבר ועם עקש תתפל.

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

הלה' תגמלו זאת - משל לאחד שהיה עומד וצוהב כנגד בלייוסטוס בשוק. אמרו לו השומעים: שוטה שבעולם! כנגד בלאיטסטוס אתה עומד וצוהב? מה אם רצה להכותך ולקרוע את כסותך ולחבשך בבית האסורים, אתה יכול לו? אם היה קטרון שגדל הימנו עאכ"ו! אם היה הפתקס גדול משניהם עאכ"ו!

ד"א הלה' תגמלו זאת - משל לאחד שהיה עומד וצוהב כנגד אביו. אמר לו: שוטה שבעולם! כנגד מי אתה יושב וצוהב, כנגד אביך? שמע כמה עמל עמל בך, וכמה יגיעה יגע בך, אם לא כבדתו לשעבר - צריך אתה לכבדו עכשיו, שלא יהיה כותב כל נכסיו לאחרים! כך אמר להם משה לישראל: אי אתם זכורים נסים וגבורות שעשה לכם המקום במצרים? הזכרו כמה טובות שעתיד ליתן לכם לעולם הבא:

עם נבל - לשעבר: ולא חכם - לעתיד לבוא. כיוצא בו אתה אומר ישעיה א ישראל לא ידע עמי לא התבונן. ישראל לא ידע - לשעבר. ועמי לא התבונן - לעתיד. מי גרם להם לישראל שיהיו מנוולים ומטופשים? שלא היו בוננים בדבר תורה, וכן הוא אומר איוב ה הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה:

הלא הוא אביך קנך - ר' שמעון בן חלפתא אומר משמו, שאם היה חלש למעלה וגבור למטה, מי נוצח? שמא אתה יכול לו? וכל שכן שגבור למעלה וחלש למטה! וכן הוא אומר קהלת ה אל תבהל את פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים, כי אלהים בשמים ואתה על הארץ.

ד"א הלא הוא אביך קנך - אמר להם משה לישראל: חביבים אתם לי, זקנים אתם לי, ואי אתם ירושה לי. משל לאחד שהורישו אביו עשר שדות, ועמד וקנה שדה אחד משלו - ואותה היה אוהב מכל שדות שהורישו אביו. וכן מי שהורישו אביו עשר פלטוריות, ועמד וקנה פלטורה אחת משלו - ואותה היה אוהב מכל פלטורה שהנחילו אביו; כך אמר להם משה לישראל: חביבים אתם לי, קנינים אתם לי, ואי אתם ירושה לי:

קנך - זה אחד מג' שנקראו קנין למקום, ואלו הם: תורה וישראל ובית המקדש. תורה נקראת קנין למקום, שנ' ה' קנני ראשי' דרכו. ישראל נקראו קנין למקום, שנא' אביך קנך. בית המקדש נקרא קנין למקום, שנא' הר זה קנתה ימינו:

הוא עשך ויכוננך - היה ר' מאיר אומר: כרכא דכולא ביה: כהניו מתוכו, נביאיו מתוכו, סופריו מתוכו, וכן הוא אומר זכריה י ממנו פנה ממנו יתד. ר' יהודה אומר: עשאך כיון כיון. ר' שמעון בן יהודה: אומר הושיבך על בסיסך, הלעיטך ביזת שבעת עממים, ונתן לך מה שנשבע לך, והורישך מה שהבטיחך. ר' דוסתאי בן יהודה אומר: עשאך כנונים כנונים מבפנים, שאם תעלה אחד מהם על גב חבירתה - אין אתה יכול לעמוד.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

זכור ימות עולם - הזהרו מה שעשיתי בדורות הראשונים, מה שעשיתי באנשי דור המבול, מה שעשיתי באנשי דור הפלגה, מה שעשיתי באנשי סדום ועמורה:

בינו שנות דור ודור - אין לך דור שאין בו מאנשי דור המבול ואין לך דור שאין בו מאנשי דור הפלגה וכאנשי סדום, אלא שנדון כל אחד ואחד לפי מעשיו:

שאל אביך ויגדך - אלו נביאים, כענין שנא' מלכים ב ב ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי:

זקניך ויאמרו לך - אלו זקנים, כענין שנא' במדבר יא אספר לי ע' איש מזקני ישראל.

ד"א זכור ימות עולם - אמר להם: כל זמן שהמקום מביא יסורים עליכם - הזכרו כמה טובות ונחמות עתיד ליתן לכם לעולם הבא:

בינו שנות דור ודור - זה דורו של משיח, שיש בו ג' דורות, שנאמר תהלים עב יראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים:

שאל אביך ויגדך - למחר עתידים ישראל להיות רואים ושומעים כשומעים מפי הקודש, שנאמר ישעיה ל ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר. ואומר לא יכנף עוד מוריך:

זקניך ויאמרו לך - מה שהראיתי לזקנים בהר, כענין שנאמר שמות כד ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל:

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

בהנחל עליון גוים - עד שלא בא אבינו אברהם כבר היה המקום דן את העולם כאכזרי. חטאו אנשי דור המבול - הציפם בזיקים על פני המים. חטאו אנשי מגדל - פזרם מסוף העולם ועד סופו. חטאו סדומים - שטפם באש וגפרית. אבל משבא אברהם אבינו לעולם זכה לקבל יסורים ממשמש ובאים, כענין שנאמר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה. וא"ת מפני מה יסורים באים? מפני חבתן של ישראל: יצב גבולות עמים למספר בני ישראל!

בהנחל עליון גוים - כשהנחיל הקב"ה העולם לאומות העולם - פירש תחומן לאומות העולם, לכל אומה ואומה, כדי שלא יהיו מעורבבים. שילח בני גומר לגומר, ובני מגוג למגוג, ובני מדי למדי, ובני יון ליון, ובני תובל לתובל. פירש תחומם של אומות כדי שלא יכנסו לארץ: יצב גבולות עמים!

ד"א בהנחל עליון גוים - כשנתן המקום תורה לישראל עמד וצפה ונסתכל, שנאמר חבקוק ג עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, ולא היתה אומה בכל האומות שהיתה ראויה לקבל תורה, אלא ישראל, שנא' יצב גבולות עמים.

ד"א בהנחל עליון גוים - כשהנחיל המקום העולם לאומות - חלקם לגיהנם שנאמר שמה אשור וכל קהלה, עילם וכל המונה, שמה נסיכי צפון כולם, וכל צידונים שמה, מדי בבל ואדום מלכיה וכל נסיכיה. וא"ת מי נוטל עושרם וכבודם של אלו? הוי אומר ישראל: יצב גבולות עמים.

ד"א בהנחל עליון גוים - כשהנחיל המקום מן האומות יראי חטא וכשרים שבהם: בהפרידו בני אדם - זה לוט, בראשית יג ויפרדו איש מעל אחיו: יצב גבולות עמים - ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: הרי הוא אומר שיר השירים ו ששים המה מלכות ושמונים פילגשים. ששים ושמונים - הרי ק"מ לאבותינו לא ירדו במצרים אלא בשבעים נפש.

ד"א יצב גבולות עמים - יצב גבול עמים אין כתיב כאן, אלא יצב גבולות עמים; זכו אומות ליטול ב' חלקים במספר בני ישראל:

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי חלק ה' עמו - משל למלך שהיה לו שדה ונתנה לעריסים, התחילו העריסים נוטלים וגונבים אותה. נטלה מהם ונתנה לבניהם, התחילו להיות רעים יותר מן הראשונים. נולד לו בן, אמר להם צאו מתוך שלי, אי אפשר שתהיו בתוכה, תנו לי חלקי שאהיה מכירו. כך כשבא אברהם אבינו לעולם - יצא ממנו פסולת ישמעאל ובני קטורה. בא אבינו יצחק לעולם - יצא ממנו פסולת עשו אלופי אדום, חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים. כשבא יעקב לא יצא ממנו פסולת אלא נולדו כל בניו כשרים כמותו, שנא' בראשית כה יעקב איש תם יושב אהלים. מהיכן המקום מכיר את חלקו? מיעקב, שנא' תהלים קלה כי יעקב בחר לו יה ישראל. ואומר: כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. ועדין תלי בדלא תלי, אין אנו יודעים אם המקום בחר לו ישראל לסגולתו ואם ישראל בחרו להקב"ה? ת"ל דברים ז ובך בחר ה' אלהיך.

ומנין שאף יעקב בחר לו הקב"ה? שנא' ירמיה י לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא, וישראל שבט נחלתו ה' צבאות שמו:

יעקב חבל נחלתו - אין חבל אלא גורל, שנא' תהלים טז חבלים נפלו לי בנעימים, ואומר יהושע יז ויפלו חבלי מנשה עשרה. יהושע יט מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון. מה חבל זה משולש - כך היה יעקב שלישי לאבות, וקיבל שכר כולם. כשנולד אברהם, מהו אומר? משלי יז ואח לצרה יולד. כשנולד יצחק, מהו אומר? קהלת ד טובים השנים מן האחד. כשנולד יעקב, מהו אומר? קהלת ד והחוט המשולש לא במהרה ינתק:

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

ימצאהו בארץ מדבר - זה אברהם אבינו; משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר, הניחוהו חיילותיו במקום הצרות ובמקום הגייסות ובמקום ליסטות - והלכו להם. נתמנה לו גבור אחד. אמר לו מלך: אל יפול לבך עליך, ואל יהי עליך אימה של כלום, חייך שאיני מניחך עד שתיכנס לפלטורין שלך תישן על מטתך, כענין שנאמר בראשית טו ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים:

יסובבנהו. כענין שנ' בראשית יב ויאמר ה' אל אברם לך לך:

יבוננהו - עד שלא בא אבינו אברהם לעולם, כביכול לא היה הקב"ה מלך אלא על השמים בלבד, שנא' בראשית כד ה' אלהי השמים אשר לקחני. אבל משבא אבינו אברהם לעולם - המליכו על השמים ועל הארץ, כענין שנאמר בראשית כד ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ:

יצרנהו כאישון עינו - אפילו בקש המקום מאבינו אברהם גלגל עינו - היה נותן לו. ולא גלגל עינו בלבד נתן לו, אלא אף נפשו הוא נותן לו, שחביבה עליו מן הכל; שנאמר בראשית כב קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, והלא בידוע שהוא בנו יחידו! אלא זו נפש, שנקראת יחידה, שנ' תהלים כב הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי.

ד"א ימצאהו בארץ מדבר - אלו ישראל, כענין שנאמר הושע ט כענבים במדבר מצאתי ישראל:

ובתוהו ילל ישימון - במקום הצרות במקום הגייסות במקום ליסטות:

יסובבנהו - לפני הר סיני, כענין שנא' שמות יט והגבלת את העם סביב לאמר:

יבוננהו - בעשרת הדברות; מלמד שהיה הדיבר יוצא מפי הקב"ה, והיו ישראל מסתכלים בו, ויודעים כמה מדרשים יש בו, וכמה הלכות יש בו, וכמה קלים וחמורים יש בו, וכמה גזירות שוות יש בו:

יצרנו כאישון עינו - הולכים י"ב מיל וחוזרים י"ב מיל על כל דבור ודבור, ולא היו נרתעים לא מקול הקולות ולא מקול הלפידים.

ד"א ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו -הכל מצוי ומתוקן ומסופק להם במדבר: באר עולה להם, מן עולה להם, שליו מצוי להם, ענני כבוד מקיפות להם. ובתוהו ילל ישימון - במקום הצרות, במקום הגייסות, במקום ליסטות, במקום הטנופת:

יסובבנהו - בדגלים: ג' מן הצפון, ג' מן הדרום, ג' מן המזרח, ג' מן המערב.

יבוננהו - בשתי מתנות. מלמד שכשהיה אחד מן האומות פורש ידו לקבל מן - לא היה בידו עולה כלום; למלאות מים מן הבאר - לא היו עולים בידו כלום:

יצרנהו כאישון עינו - כענין שנאמר במדבר י קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך:

ימצאהו בארץ מדבר - כענין שנ' הושע ב הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדברה:

ובתוהו ילל ישימון - אלו ארבע מלכיות, כענין שנאמר דברים ח המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב.

יסובבנהו - בזקנים. יבוננהו - בנביאים. יצרנהו כאישון עינו - משמרתו מן המזיקים שלא יזיקוהו, כענין שנאמר זכריה ב כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו.

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

כנשר יעיר קנו - מה נשר זה, אין נכנס לקנו מיד עד שהוא מצרף את בניו בכנפיו, בין אילן לחבירו בין סוכה לחבירתה - כדי שיעירו בניו ויהיה בבניו כח לקבלו; כך, כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל - לא נגלה עליהם מרוח אחד, אלא משתי רוחות, כענין שנאמר דברים לג ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו. ואיזו היא רוח רביעית? חבקוק ג אלוה מתימן יבוא:

יפרוש כנפיו יקחהו - כענין שנאמר דברים א ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך:

ישאהו על אברתו - כענין שנאמר שמות יט ואשא אתכם על כנפי נשרים.

ד"א כנשר יעיר קנו - זה לעתיד לבוא, כענין שנאמר שיר השירים ב קול דודי הנה זה בא:

יפרוש כנפיו - כענין שנ' ישעיה מג אומר לצפון תני: ישאהו על אברתו - ישעיה מט הביאי בניך בחוצן.

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ה' בדד ינחנו - אמר להם המקום לישראל: כדרך שישבתם יחידים בעולם הזה, ולא נהנתם מן האומות כלום - כך אני עתיד להושיבכם לעתיד לבוא, ואין אחד מן האומות נהנה מכם כלום:

ואין עמו אל נכר - שלא תהא רשות לאחד מן האומות לבוא ולשלוט בכם, כענין שנאמר דניאל י ואני יוצא והנה שר יון בא, ושר מלכות פרס עומד לנגדי, אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת.

ד"א ה' בדד ינחנו - עתיד הקב"ה להשים אתכם נוחלים מסוף העולם ועד סופו, וכן הוא אומר יחזקאל מח מפאת צפון ועד פאת ים. דן אחד יהודה אחד אשר אחד. ועד גבול ים מפאת קדים ועד פאת ים יהודה אחד ועל גבול יהודה מפאת קדים ועד פאת ים מנשה אחד נפתלי אחד. מה ת"ל יהודה אחד אשר אחד דן אחד? שעתידים ישראל ליטול אורך מן המזרח למערב עד רוחב כ"ה אלפים קנים, שיעורן ע"ה מיל:

ואין עמו אל נכר - שלא יהו בכם בני אדם שעובדים ע"ז. וכן הוא אומר ישעיה כז לכן בזאת יכופר עון יעקב.

ד"א ה' בדד ינחנו - עתיד אני להושיב אתכם בנחת רוח בעולם.

ואין עמו אל נכר - שלא יהו בכם בני אדם שעוסקים בפרקמטיא של כלום. כענין שנ' תהלים עב יהי פיסת בר בארץ, שיהיו חטים מוציאים גלוסקאות כמלא פיסת יד. ירעש כלבנון פריו - שיהיו חטים שפות זו בזו, ונושרות סולתן בארץ, ואתה בא ונוטל הימנה מלא פיסת זו של יד כדי פרנסתך:

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ירכיבהו על במתי ארץ - זו ארץ ישראל, שהיא גבוהה מכל הארצות, כענין שנ' עלה נעלה וירשנו אותה, ויעלו ויתורו את הארץ, ויעלו בנגב:

ויאכל תנובת שדי - אלו פירות א"י, שקלים לאכול מפירות של כל הארצות:

ויניקהו דבש מסלע - כגון סכני וחברותיה. מעשה שאמר ר' יהודה לבנו בסיכני: צא והבא לי קציעות מן החבית. אמר לו: אבא, של דבש היא! אמר לו: השקע ידך לתוכה, ואתה מעלה קציעות מתוכה:

ושמן מחלמיש צור - אלו זיתים של גוש חלב. מעשה שאמר ר' יוסי לבנו בציפורי: עלה והבא לנו גרוגרות מן העליה, הלך ומצא את העלייה שצפה בדבש:

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

חמאת בקר וחלב צאן - זה היה בימי שלמה, שנ' עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי ומאה צאן: עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים - זה היה בימי עשרת השבטים, שנאמר אוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק: עם חלב כליות חטה - זה היה בימי שלמה, שנאמר ויהי לחם שלמה ליום אחד וגו': ודם ענב תשתה חמר - זה היה בימי י' השבטים, שנ' השותים במזרקי יין.

ד"א ירכיבהו על במתי ארץ - זה בית המקדש, שגבוה מכל העולם, שנאמר וקמת ועלית, ואומר והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'. ויאכל תנובות שדי - אלו סלי ביכורים. ויניקהו דבש מסלע - אלו נסכי שמן. חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים - זו חטאת עולה ושלמים ואשם ותודה וקדשים קלים. עם חלב כליות חטה - אלו סלתות. ודם ענב תשתה חמר - אלו נסכי יין.

ד"א ירכיבהו על במתי ארץ - זו תורה, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו. ויאכל תנובות שדי - זו מקרא. ויניקהו דבש מסלע - זו משנה. ושמן מחלמיש צור - זה תלמוד. חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים - אלו קלים וחמורים וגזירות שוות ותשובות. עם חלב כליות חטה - אלו הלכות, שהן גופה של תורה. ודם ענב תשתה חמר - אלו הגדות, שמושכות לב אדם כיין.

ד"א ירכיבהו על במתי ארץ - זה העולם הזה, שנאמר יכרסמנה חזיר מיער. ויאכל תנובות שדי - אלו ד' מלכיות. ויניקהו דבש מסלע - אלו מציקים שהחזיקו בה בארץ ישראל, והם קשים להוציא מהם פרוטה כצור; למחר הרי ישראל יורשים את נכסיהם והם עריבים להם כדבש ושמן.

ד"א חמאת בקר - אלו הפיטקים והגמונים שלהם. עם חלב כליות - אלו כלים ריקים שלהם. ואילים - אלו בני פוקרים שלהם. בני בשן - אלו קינטרינים שמכינים מבין שניהם. ועתודים - אלו סנקנירקים שלהם. עם חלב כליות חטה - אלו מטרוניות שלהם. ודם ענב תשתה חמר - אלו ישראל, שלמחר יורשים את נכסיהם ועריבים להם כשמן ודבש.

ד"א כליות חטה - עתידה כל חטה וחטה להיות כשתי כליות של שור גדול, משקל י"ד ליטרים בציפורי. ואל תתמה בדבר: הסתכל בראשי לפתות! מעשה ושקלו ראש לפת ל' ליטרים של ציפורי; ומעשה שקינן שועל בראש הלפת; ועוד מעשה בשיחים, בקלח של חרדל, שהיו בו שלשת כורים, ונפשח אחד מהם וסיככו בו סוכת יוצרים, וחבטו ומצאו בו תשעה קבין חרדל. אמר ר' שמעון בן חלפתא: מעשה בקלח של כרוב, שהיה בתוך שלנו, והייתי עולה ויורד בו כעולה ויורד בסולם.

ד"א ודם ענב תשתה חמר - שלא תהיו יגעים, לא לדרך ולא לבצור, אלא אתה מביא בעגלה וזוקפה בזויות, ומסתפק והולך כשותה מן הפיטום:

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישמן ישורון ויבעט - לפי שבען - מורדים; וכן אתה מוצא באנשי דור המבול, שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל ומשתה ומתוך שלוה. מה נאמר בהן? בתיהם שלום מפחד; וכן מצינו באנשי סדום, שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל ומתוך משקה ומתוך שלוה, וכן הוא אומר חי אני נאם ה' אם עשתה סדום אחותך; וכן באנשי מגדל, שלא מרדו לפני המקום אלא מתוך מאכל ומתוך משקה ומתוך שלוה. וכן הוא אומר ויהי כל הארץ שפה אחת; וכן אתה מוצא באנשי דור המדבר, שלא מרדו לפני הקב"ה אלא מתוך מאכל ומשתה, שנ' שמות לב וישב העם לאכול ושתה, מה נאמר בהם? שמות לב סרו מהר מן הדרך. אמר לו הקב"ה למשה: אמור להם לישראל: כשאתם נכנסים לארץ, אין אתם עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתייה, שנאמר דברים לא כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיכם זבת חלב ודבש - ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים. אמר להם משה לישראל: כשאתם נכנסים לארץ, אי אתם עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתייה ומתוך שלוה, שנאמר דברים ח פן תאכל ושבעת ובקרך וצאנך ירביון. מה נאמר בהם? - ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך.

וכן אתה מוצא בבניו ובבנותיו של איוב, שלא באתה להם פורענות אלא מתוך אכילה ושתייה ומתוך שלוה, שנאמר איוב א עוד זה מדבר וזה בא, ויאמר בניך ובנותיך אוכלים ושותים יין, והנה רוח גדולה באה... וכן אתה מוצא בעשרת השבטים, שלא גלו אלא מתוך אכילה ושתייה ומתוך שלוה, שנאמר עמוס ו השוכבים על מטות שן השותים במזרקי יין לכן עתה יגלו בראשם גולים. וכן אתה מוצא בימות המשיח, שאין עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתייה ושלוה, מה נאמר בהן? וישמן ישורון ויבעט.

משל לאדם אחד שהיה לו עגל, והיה מפשפשו ומגרדו ומאכילו כרשינים בשביל שיהיה חורשים בו. כשהגדיל העגל נתן בעליו עולו עליו, וקירטע ושיבר את העול ופסק את הסמלונים, וכן הוא אומר ירמיה כח מוטות עץ שברת:

שמנת - בימי ירבעם: עבית - בימי אחאב: כסית - הכל בימי יהוא.

ד"א שמנת - בימי אחז, עבית - בימי מנשה, כסית - הכל בימי חזקיה.

ד"א שמנת עבית כסית: כאדם ששמן מבפנים ועושה כסלים מבחוץ. וכן הוא אומר: איוב טו כי כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי כסל.

ד"א שמנת עבית כסית - אלו ג' דורות שלפני ימות המשיח, שנאמר ישעיה ב ותמלא ארצו כסף וזהב... ותמלא ארצו אלילים:

ויטוש אלהו עשהו - נוטה שמים ויוסד ארץ. כי שתים רעות עשה עמי: אמר להם הקב"ה: במדה שמדדתם בי - מדדתי לכם: עזבתי את ביתי, נטשתי את נחלתי: תהלים עא ויטוש משכן שילה; ישעיה ב כי נטשת עמך בית יעקב.

ד"א ויטוש אלוה עשהו - שנאמר יחזקאל ח ויביאני אל החצר הפנימית והנה בפתח השער ככ"ה איש אחוריהם אל היכל ה'.

ר' דוסתאי בר' יהודה אומר: אל תקרי וינבל, אלא וינבל צור ישועתו; כענין שנ' ירמיה יד אל תנאץ למען שמך ואל תנבל כסא כבודך:

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

יקניאהו בזרים - שהלכו ועשו דברים של זרות, וכן הוא אומ' מלכים א טו וגם אם אסא ויסירה מגבירה אשר עשתה מפלצתה לאשירה.

בתועבות יכעיסוהו - זה משכב זכור. וכן הוא אומר ויקרא יח ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא. ואומר מלכים א יד וגם קדש היה בארץ:

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

יזבחו לשדים - אלו הם שעובדים לחמה וללבנה לכוכבים ולמזלות, ודברים שהם צורך העולם והנייה לעולם בהם - לא היתה קנאה כפולה; אלא הם עובדים לדבר שאין מטיבים להם, אלא מריעים להם! לשדים - מה דרכו של שד? נכנס לאדם וכופה אותו:

אלהים לא ידעום - שאין אומות העולם מכירים אותם. חדשים מקרוב באו - שכל זמן שהיה אחד מן האומות רואה אותו - אמר: צלם יהודי הוא, וכן הוא אומר ישעיה י כאשר מצאה ידי לממלכות האליל; מלמד שירושלם ושומרון מספקות דפוס לכל באי העולם.

לא שערום אבותיכם - שלא עמדה שערת אבותיכם בפניהם.

ד"א לא שערום אבותיכם - אל תקרי לא שערום אלא לא שעום אבותיכם: אע"פ שמזבחים להם ומקטרים להם - לא יראים מהם; וכן הוא אומר בראשית ד ואל קין ואל מנחתו לא שעה:

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

צור ילדך תשי - אמר להם הקב"ה: עשיתם אותי כאלו אני זכר ומבקש לילד! אלו היתה חיה יושבת על המשבר, לא היתה מצטערת, כענין שנא' מלכים ב יט כי באו בנים עד משבר? ואלו היתה חולה ומבכירה, לא היתה מצטערת, כענין שנאמר ירמיה ד כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה? אלו היו שניים במעיה, לא היתה מצטערת, כענין שנאמר בראשית כא ויתרוצצו הבנים בקרבה? אלו היה זכר שאין דרכו לילד, ומבקש לילד - לא היה צערו כפול ומכופל, כענין שנ' ירמיה ל שאלו נא וראו אם יולד איש זכר?!

ד"א צור ילדך תשי - שכחתם אותי בזכות אבותיכם. וכן הוא אומר ישעיה נא הביטו אל צור חוצבתם, הביטו אל אברהם אביכם, ואל שרה תחוללכם.

ד"א צור ילדך תשי - כל זמן שאני מבקש להיטיב אתכם - אתם מתישים כח של מעלה. עמדתם על הים, ואמרתם שמות טו זה אלי ואנוהו, ובקשתי להיטיב אתכם - וחזרתם ואמרתם במדבר יד נתנה ראש ונשובה מצרים. ועמדתם על הר סיני, ואמרתם שמות כד כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ובקשתי להיטיב לכם - חזרתם בכם ואמרתם לעגל שמות לב אלה אלהיך ישראל! הוי, כל זמן שאני מבקש להיטיב לכם - אתם מתישים כחו של מעלה:

ותשכח אל מחוללך - ר' מאיר אומר: אל שהחיל בך, אל שנצטער בך. כענין שנ' תהלים מח חיל כיולדה. ר' מאיר אומר: שעשאך מחילים מחילים.

ד"א ותשכח אל מחוללך - אל שהחיל שמו עליך, מה שלא הוחיל שמו על כל אומה ומלכות. וכן הוא אומר שמות כ אנכי ה' אלהיך. ר' נחמיה אמר: אל שעשאך חולים על כל באי העולם - בשעה שאי אתה עושה בתורה; וכן הוא אומר תהלים כט קול ה' על המים... קול ה' יחולל אילות.

ד"א ותשכח אל מחוללך - אל שמוחל לך על כל עוונותיך:

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

וירא ה' וינאץ - ר' יהודה אומר: ממה שהם נאים לו - מנאצים לפניו.

ר' מאיר אומר: מכעס בניו ובנותיו - והרי דברים ק"ו: ומה בזמן שמכעיסים קרוים בנים, אלו לא היו מכעיסים עאכ"ו!

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר אסתירה פני מהם - אמר הקב"ה: הריני מסלק שכינתי מביניכם. אראה מה אחריתם - אדע מה בסופיהון.

ד"א הריני מוסרם ביד ד' מלכיות, שיהו משעבדים אותם.

כי דור תהפוכות המה - דור הפוך, דור תהפיך אין כתיב כאן, כי אם דור תהפוכות: הפכפכנים הם, פורנים הם.

בנים לא אמון בם - בנים אתם, שאין בכם אמונה. עמדתם לפני הר סיני ואמרתם שמות כ כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע - אף תהלים פבאני אמרתי לכם אלהים אתם. כיון שאמרו לעגל שמות לב אלה אלהיך ישראל - אף אני אמרתי לכם תהלים פב אכן כאדם תמותון. הכנסתי אתכם אל ארץ אבותיכם ונתתי לכם בית הבחירה, אמרתי לכם לא תהיו גולים ממנה לעולם, כיון שאמרתם שמואל ב ה אין לנו חלק בדוד - אף אני אמרתי לכם עמוס ז וישראל גלה יגלה מעל אדמתו. ר' דוסתאי בן יהודה אומר: אל תקרי לא אמון בם, אלא לא אמן בם; שלא היו רוצים לענות אמן אחר הנביאים בשעה שמברכים אותם. וכן הוא אומר ירמיה יא למען הקים את השבועה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש; ולא היה אחד מהם שפתח פיו ועונה אמן, עד שבא ירמיה וענה אמן, שנא' ירמיה יא ואען ואומר אמן ה':

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם - יש לך אדם עובד לצלם, דבר הרואה אותו; אבל הם עובדים לבבואה! ולא לבבואה בלבד, אלא להבל זה שעולה מן הקדירה, כענין שנאמר כעסוני בהבליהם:

ואני אקניאם בלא עם - אל תקרי בלא עם אלא בלוי עם, אלו הבאים מבין האומות ומלכיות, ומוציאים אותם מתוך בתיהם.

ד"א אלו הבאים מברבריא ומטונס וממורטניא, שמהלכים ערומים בשוק:

בגוי נבל אכעיסם - אלו המינים וכן הוא אומר תהלים יד אמר נבל בלבו אין אלהים.

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי אש קדחה באפי - כשהפורענות יוצאה מן העולם - אין יוצאה אלא באף. מנין, אף בתוך גיהנם? - שנ' ותיקד עד שאול תחתית:

ותאכל ארץ ויבולה - זו ארץ ישראל; ותלהט מוסדי הרים - זו ירושלם, כענין שנאמר תהלים קכא ירושלם הרים סביב לה וה' סביב לעמו.

ד"א ותאכל ארץ ויבולה - זה העולם; ותלהט מוסדי הרים - אלו ד' מלכיות, שנאמר זכריה ו ואשא עיני והנה ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים, וההרים הרי נחשת:

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

אספה עלימו רעות - הריני מכניס ומביא עליהם כל הפורענות כולם כאחת.

ד"א אסוף עלימו רעות אין כתיב כאן, אלא אספה; שהיו כל הפורעניות כלות - והם אינן כלים. וכן הוא אומר חצי אכלה בם; חצי יכלו אותם אין כתיב, אלא חצי אכלה בם; שיהו חצי כלים - והם אינן כלים.

ד"א חצי אכלה בם - אלו חצי רעב, וכן הוא אומר יחזקאל ה בשלחי את חצי הרעב הרעים בהם:

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מזי רעב ולחומי רשף - שיהיו מאווים ברעב ומושלכים בחוצות, וכן הוא אומר ירמיה יד והעם אשר המה נבאים לכם יהיו מושלכים בחוצות ירושלם:

וקטב מרירי - לפי דרכנו אתה למד, שכל מי שהשד בו - מורד:

ושן בהמות - אל תקרי ושן בהמות, אלא ושן בהם:

אשלח בם - שיהו מתחממים ומתחזרים על כל עבירות.

ד"א שיהא אחד מהם מתחמם, ומושך עצמו ומעלה נמי ומת, והולך בה. וכבר אמרו מעשה היה, שהרחלים נושכים וממיתים:

עם חמת זוחלי עפר - שיהיו מוזחלין בעפר. ד"א אלו הכינים, שאין שלטונן אלא בעפר:

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

מחוץ תשכל חרב - מכאן אמרו: בשעת מלחמה - כנס את הרגל, בשעת רעב - פזר את הרגל. וכן הוא אומר ירמיה יג אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב. ואומר יחזקאל ז ואשר בשדה בחרב יומת ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו.

ומחדרים אימה - היה רואה החרב שהיא באה לשוק, אם יכול לברוח ולהמלט הימנה - אז חדרי לבו נוקפים עליו, ומת והולך בה.

ד"א מחוץ תשכל חרב - על מה שעשו בחוצות, שנאמר ירמיה יא כי מספר עריך היו אלהיך יהודה. ומחדרים אימה - על מה שעשו בחדרי חדרים, וכן הוא אומר יחזקאל ח אשר זקני בית ישראל עושים בחושך ואומר עזב ה' את הארץ ואין ה' רואה:

גם בחור גם בתולה - הותרה לאלו.

יונק עם איש שיבה - וכן הוא או' ירמיה ו גם איש עם אשה ילכדו, זקן עם מלא ימים.

ד"א אתם גרמתם לי לשלוח יד בבחירי, וכן הוא אומר במדבר יא ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו:

גם בתולה - מלמד שהיו מנוקים מן החטא, כבתולה זאת שלא טעמה טעם חטא; יונק - שהיו יונקים דברי תורה, כיונק זה שיונק חלב מדדי אמו; עם איש שיבה - אל תקרי איש שיבה אלא איש ישיבה, מלמד שהיו כולם ראויים לישב בישיבה. וכן הוא אומר מלכים ב כד הכל גבורים עושי מלחמה. וכי מה גבורה עושים בני אדם ההולכים בגולה? ומה מלחמה עושים בני אדם הזקוקים בזיקים ונתונים בשלשלאות? אלא הכל גבורים גבורי מלחמה - של תורה, וכן הוא אומ' תהלים קג ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו. עושי מלחמות - שהיו נושאים ונותנים במלחמתה של תורה, וכן הוא אומר במדבר כא על כן יאמר בספר מלחמות ה', ואומר מלכים ב כד החרש והמסגר אלף הכל גבורים עושי מלחמה, ויביאם מלך בבל גולה בבלה. חרש - אחד מדבר והכל שותקין, והמסגר - הכל יושבים לפניו ולמדים הימנו. אחר שפותח - אין סוגר, לקיים מה שנאמר ישעיה כב ופתח - ואין סוגר, וסגר - ואין פותח.

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

אמרתי אפאיהם - אמרתי באפי איה הם:

אשביתה מאנוש זכרם - לא יהו בעולם. אבל מה אעשה להם?...

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל, לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם רע.

ד"א לולי - ויאמר להשמידם לולא משה בחירו

לולי כעס אויב אגור - מי גרם להם ליפרע מאלו? כעס של אומות שהיה כנוס לתוך מעיהם:

אגור. אין אגור אלא כנוס, שנאמר משלי ל דברי אגור בן יקא, ואומ' תהלים נה טז ישיא מות עלימו ירדו שאול חיים כי רעות במגורם בקרבם:

פן ינכרו צרימו - בשעת צרתם של ישראל אומות העולם מנכרים אותם, ועושים אותם כאלו אין מכירים אותם בעולם. וכן מצינו, כשביקשו ישראל לברוח כלפי צפון היו מסגירים אותם, כענין שנאמ' עמוס א כה אמר ה' על שלשה פשעי צור. ביקשו לברוח כלפי דרום היו מסגירים אותן, שנ' כה אמר ה' על ג' פשעי עזה. בקשו לברוח כלפי מזרח והיו מסגירים אותם שנאמר כה אמר ה' על שלשה פשעי דמשק. בקשו לברוח כלפי מערב והיו מסגירים אותם שנ' משא בערב ביער בערב תלינו אורחות דדנים.

ובשעת טובתם של ישראל אומות העולם מכחשים להם ועושים אותם כאלו הם אחין, וכן עשו אמר ליעקב אחי יהי לך אשר לך וכן חירם אמר לשלמה מה הערים האלה אשר נתתה לי אחי. לא כמות שאמרו אותם השוטים הלא בחזקנו לקחנו לו קרנים:

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי גוי אובד עצות המה - ר' יהודה דורשם כלפי ישראל, ר' נחמיה דורשם כלפי האומות:

רבי יהודה דורשו כלפי ישראל: אבדו ישראל עצה טובה שנתנה להם, ואין עצה אלא תורה, שנא' לי עצה ותושיה.

ואין בהם תבונה - אין בהם אחד שיסתכל ויאמר: אמש אחד ממנו רודף מן האומות אלף ושנים רבבות - אם לא כי צורם מכרם.

ר' נחמיה דורשו כלפי האומות: אבדו האומות ז' מצות שנתתי להם.

ואין בהם תבונה - אין בהם אחד שיסתכל ויאמר: עכשיו אחד רודף ממנו אלף ושנים יניסו רבבה; לימות המשיח אחד מישראל רודף ממנו אלף ושנים רבבה.

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

לו חכמו ישכילו זאת - אלו נסתכלו ישראל בדברי תורה שניתנה להם, לא שלטה להם אומה ומלכות. ומה אמרה להם? קבלו עליכם עול מלכות שמים והכריעו זה את זה ביראת שמים והתנהגו זה את זה בגמילות חסדים:

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

אם לא כי צורם מכרם - ומעשה בפולמוס שביהודה, שרץ דיקריון אחד אחר בן ישראל בסוס להורגו, ולא הגיעו. עד שלא הגיעו - יצא נחש וכרך לו על עקבו. אמר לו בבקשה ממך אמור לפלוני דבר אחד: לא תהיו סבורים לומר שאנו גומרים ונמסרו בידינו, אלא אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם:

איכה ירדוף אחד אלף - אם לא עשיתם את התורה, היאך אני עושה הבטחתם? הייתם מבקשים שיהא אחד מכם רודף אלף ושנים יניסו רבבה, עכשיו אחד מן האומות רודף אלף ושנים יניסו רבבה:

אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם - איני מסגיר אתכם ע"י עצמי, אלא על ידי אחרים. וכבר היה מעשה שהזבובים מסרו אותם ביהודה. ר' יהודה איש טיבעים אומר: משל לאחד שאמר לחבירו: עבד קירי אני מוכר לך - אבל אני אינו כן: מוכרני מיד ומסגירני מיד אתכם, כטמאים ביד טהורים. ומנין שאין מסגירים אלא טמאים? שנא' והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים שנית:

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי לא כצורינו צורם - לא כתוקף שאתה נותן לנו אתה נותן להם כשאתה נותן את התוקף הם מתנהגים עמנו במדת אכזריות הורגים ממנו ושורפים ממנו וצולבים ממנו:

ואויבנו פלילים - כבר כתבת לנו שאויב לא דן ולא מעיד, שנא' במדבר לה והוא לא אויב לו - יעידנו, ולא מבקש רעתו - ידיננו, ואתה מניתה עלינו אויבים עדים ודיינים!

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי מגפן סדום גפנם - ר' יהודה דורשו כלפי ישראל, ר' נחמיה דורשו כלפי האומות.

ר' יהודה אומר: וכי מגפנם של סדום אתם, או ממטעה של עמורה אתם? והלא אי אתם אלא ממטע קדש, שנא' ואנכי נטעתיך שורק כולה זרע אמת!

ענבימו ענבי רוש - בניו של אדם הראשון אתם, שקנס עליכם מיתה ועל כל תולדותיו הבאים אחריו עד סוף כל הדורות:

אשכלות מרורות למו - שהגדולים שבכם מרתן פרוסה בכם כאשכול. ואין אשכול אלא גדול, שנ' מיכה ז אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי:

חמת תנינים יינם - שהחסידים והכשרים שבכם חמתן כתנינים: וראש פתנים אכזר - אלא שהראשונים שבכם כפתן הזה אכזרי.

ד"א חמת תנינים יינם - המתונים יראי חטא שבכם חמתם כתנינים. וראש פתנים אכזר - אלא שהראשונים שבכם כפתן הזה.

ר' נחמיה דורשו כלפי האומות: בודאי מגפן של סדום אתם, וממטעה של עמורה אתם, תלמידיו של נחש הקדמוני אתם, שהטעה את אדם ואת חוה!

אשכלות מרורות למו. שהגדולים שבכם מרתם פרוסה בהם כנחש, ואין אשכול אלא גדול, שנאמר מיכה ז אין אשכול לאכול:

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)

הלא הוא כמוס עמדי - ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: כוס שהיה כמוס ומחוסר, יכול דוחה? ת"ל תהלים עה חמר. יכול שאין בו אלא חציו? ת"ל מלא מסך. יכול שאין חסר אפילו טיפה אחת? ת"ל ויגר מזה. מאותה טיפה שתו ממנה אנשי דור המבול, ואנשי דור הפלגה, ואנשי סדום ועמורה, ופרעה וכל חילו, סיסרא וכל המונו, נבוכדנצר וכל חילו, סנחריב וכל אגפיו. ומאותה טיפה עתידים לשתות כל באי העולם עד סוף כל הדורות, וכן הוא אומר ישעיה כה ועשה ה' צבאות לכל העמים בהר ההוא משתה שמנים משתה שמרים, שמנים ממוחים מזוקקים. יכול שמנים שיש בהן צורך? ת"ל שמנים מזוקקים. שמנים שאין כלום דבר אלא פקטים. וכן הוא אומר ירמיה נא כוס זהב בבל ביד ה'. ואומ' יחזקאל כג כוס אחותך תשתי העמוקה והרחבה תהיה לצחוק וללעג מרבה להכיל; מה דרכו של זהב, לאחר שנשבר יש לו רפואה - כך כשתפסוק הפורענות מן האומות עתידה לחזור להם, כשמגעת אצל ישראל, מהו אומר? ושתית אותה ומצית ואת חרסיה תגרמי; מה דרכו של חרס, לאחר שנשבר אין לו רפואה - כך כשתפסוק הפורענות מן ישראל עתידה לחזור להם:

חתום באוצרותי. - מה אוצר זה, חתום ואין מגדל פירות - כך מעשיהם של רשעים אין מגדלים פירות; אם אמרת כן - מאבדים את העולם. וכן הוא אומר ישעיה ג אוי לרשע רע, כי גמול ידיו יעשה לו. אבל מעשיהם של צדיקים מגדלים פירות ופרי פירות. וכן הוא אומר אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו.

ד"א מה אוצר זה, חתום ואינו חסר כלום - כך צדיקים לא נטלו כלום משלהם בעולם הזה. ומנין שלא נטלו צדיקים כלום משלהם בעולם הזה? שנ' תהלים לא מה רב טובך אשר צפנת ליראיך; ומנין שלא נטלו רשעים כלום משלהם בעוה"ז? שנ' הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי. אימתי אלו ואלו נוטלים? למחר, כשתבוא גאולה, שנ' לי נקם ושלם:

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)

לי נקם ושלם - אני בעצמי פורע מהם, ואינו פורע מהם לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח; כענין שנ' שמות ג ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, ואומר מלכים ב יט ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור.

לי נקם ואשלם אין כתיב כאן אלא לי נקם ושלם. משלים אני מעשים שעשו אבותיהם לפני בעה"ז. ואומר ישעיה סה לא אחשה כי אם שלמתי ושלמתי אל חיקם. ואומר ירמיה טז ושלמתי ראשונה ושנייה משנה עונם וחטאתם:

לעת תמוט רגלם - כענין שנ' ישעיה כז תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים כי קרוב יום אידם. א"ר יוסי: אם מי שנאמר בהם כי קרוב יום אידם - הרי פורענותו ממשמשות ובאות; מי שנ' בהם ישעיה כד מרוב ימים יפקדו - עאכ"ו:

וחש עתידות למו - כשהמקום מביא פורעניות על האומות - מרעיש עליהם את העולם; שנאמ' חבקוק א יעופו כנשר חש לאכול ואומר ישעיה ה האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותבואה. כשהמקום מביא יסורים על ישראל אין ממתין הא באיזה צד מוסרם לארבע מלכיות שיהו משועבדים בהם. וכן הוא אומר ישעיה מג אל תירא כי אתך אני להושיעך:

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי ידין ה' עמו - כשהמקום דן את האומות שמחה היא לפניו, שנ' כי ידין ה' עמו, וכשהמקום דן ישראל - כביכול יש תהות לפניו, שנאמר ועל עבדיו יתנחם; ואין נחמה אלא תהות, שנאמר בראשית ו כי נחמתי כי עשיתים. ואומר שמואל א טו נחמתי כי המלכתי את שאול למלך:

כי יראה כי אזלת יד - כשרואה הכל מהלכים לפניו בגולה.

ד"א כשיתייאשו מן הגאולה, כשתכלה פרוטה מן הכיס, שנ' דניאל יב וככלות נפץ ידי עם קודש תכלנה כל אלה.

ד"א כי יראה כי אזלת יד - כשהוא רואה שאין בהם אדם שמבקש עליהם רחמים כמשה, שנא' תהלים קו ויאמר להשמידם לולי משה בחירו.

ד"א כי יראה - כשהוא רואה שאין בהם שמבקש עליהם כאהרן, שנאמר במדבר יז ויעמד בין המתים ובין החיים.

ד"א כי יראה - כשהוא רואה שאין בהם אדם שמבקש עליהם כפינחס, שנא' תהלים קו ויעמד פנחס ויפלל ותעצר המגפה.

ד"א כי יראה - כי אין עוזר; שנא' ואפס עצור ועזוב, ואין עוזר לישראל.

פסוק לז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואמר אי אלהימו - ר' יהודה דורשו כלפי ישראל. ור' נחמיה דורשו כלפי האומות.

ר' יהודה אומר: ישראל, שאומרים להם לאומות העולם: היכן הפיטקים והגמונים שלכם?

פסוק לח (כל הפרק)(כל הפסוק)

אשר חלב זבחימו יאכלו - שיהו נותנים להם אפסניות ועושים להם דונאטובי, ומעלים להם קלניא.

יקומו ויעזרכם - יקומו ויעזרו אתכם אין כתיב כאן, אלא יקומו ויעזרכם. ר' נחמיה אומר: טיטוס בן אשתו של אספסיינוס נכנס לבית הקדשים, וגידר את הפרוכת בסייף ואמר: אם אלוה הוא יבוא וימחה:

אשר חלב זבחימו יאכלו - אמר הללו משה היטעם, ואמר להם בנו לכם מזבח והעלו עליו עולות ונסכו עליו נסכים, כענין שנאמר במדבר כח את הכבש האחד תעשה בבוקר.

יקומו ויעזרכם יהי עליכם סתרה - על הכל הוא מוחל; על חלול השם פורע מיד.

פסוק לט (כל הפרק)(כל הפסוק)

ראו עתה כי אני אני הוא - זאת תשובה לאומרים אין רשות בשמים. האומר אין רשות בשמים - משיבים אותו ואומרים לו: ואין אלהים עמדי, או שמא אין יכול לא להחיות ולא להמית, לא להרע ולא להטיב? ת"ל אני אמית ואחיה, ואומר ישעיה מד כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבבאות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים.

ד"א אני אמית ואחיה - זה שניתן להם רמז לתחיית המתים: אני אמית ואחיה, במדבר כג תמות נפשי מות ישרים, דברים לג יחי ראובן ואל ימות, הושע ו יחיינו מיומים.

ד"א אני אמית ואחיה - שומע אני מיתה באחד וחיים באחד? ת"ל מחצתי ואני ארפא, כדרך שמכה ורפואה באחד - כך מיתה וחיים באחד:

ואין מידי מציל - אין אבות מצילים את הבנים: לא אברהם מציל את ישמעאל, ולא יצחק מציל את עשו. אין לי אלא אבות שאין מצילים את הבנים, אחים את אחים מנין? ת"ל תהלים מט אח פדה לא יפדה איש; לא יצחק מציל את ישמעאל, ולא יעקב מציל את עשו. ואפילו נותנים לו כל ממון שבעולם - אין נותנים לו כפרו, שנא' תהלים מט אח לא פדה יפדה איש, ולא יתן לאלהים כפרו, ויקר פדיון נפשם וחי לעולם - יקרה היא נפש זו, שכשאדם חוטא בה - אין לה תשלומים

פסוק מ (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי אשא אל שמים ידי - כשבראו הקב"ה, לא בראו כי אם במאמר ולא בשבועה, ומי גרם לו לישבע? מחוסרי אמנה הם גרמו לו לישבע; שנא' תהלים קו]] וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים:

ואמרתי חי אנכי לעולם - שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם: מדת ב"ו הפיטקי נכנס לתוך הפרכיא שלו יכול ליפרע מכל, ואם לאו - אין יכול ליפרע; אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן: אם אינו נפרע מן החיים - נפרע מן המתים; אם אינו נפרע בעולם הזה - נפרע בעולם הבא:

פסוק מא (כל הפרק)(כל הפסוק)

אם שנותי ברק חרבי - כשפורענות יוצאה מלפני - קלה היא כברק. ואעפ"כ - ותאחז במשפט ידי.

אשיב נקם לצרי - אלו כותיים, שנ' עזרא ד וישמעו שרי יהודה ובנימן כי בני הגולה בונים ההיכל וגו'.

ולמשנאי אשלם - אלו המינים, וכן הוא אומר תהלים קלט הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי:

פסוק מב (כל הפרק)(כל הפסוק)

אשכיר חצי מדם - וכי היאך אפשר לחצים שישתכרו בדם? אלא הריני משכר לאחרים ממה שחצי עושים:

וחרבי תאכל בשר - וכי היאך אפשר לחרב שתאכל בשר אלא הריני מאכל אחרים ממה שחרב עושה, כענין שנא' יחזקאל לט בן אדם אמור לצפור כל כנף ולכל עוף השמים הקבצו ובאו האספו מסביב אל זבחי אשר אני זובח ואכלתם חלב לשבעה ושתיתם דם לשכרון בשר גבורים תאכלו ודם נשיאי הארץ תשתו ושבעתם על שולחני חלב ודם ישעיה לד חרב לה' מלאה דם הדשנה מחלב. למה? כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום:

מדם חלל ושביה - ממה שעשו בחללי עמי. וכן הוא אומר ירמיה ח מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי:

ושביה - ממה שעשו בשבויי עמי, וכן הוא אומר מלכים א ח והיו שובים לשוביהם:

מראש פרעות אויב - כשהמקום מביא פורענות על האומות אין מביא עליהם שלהם, אלא שלהם ושל אבותיהם, מאברהם ואילך.

ד"א מראש פרעות אויב - מה ראו כל הפורענות לתלות בראשו של פרעה? מפני שפרעה הוא היה תחילה ששיעבד ישראל.

פסוק מג (כל הפרק)(כל הפסוק)

הרנינו גוים עמו - למחר, כשהמקום מביא גאולה לישראל - אומות העולם מתרגזים לפניו. ולא זו תחילה להם, אלא שכבר רגזו מקדם, כענין שמות טו שמעו עמים ירגזון.

ד"א הרנינו גוים עמו - שעתידים אומות העולם להיות מקלסים לפני ישראל, שנאמר הרנינו גוים עמו. ומנין שאף שמים וארץ? שנאמר ישעיה מד רנו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ. ומנין אף הרים וגבעות? שנאמר ישעיה נה ההרים יפצחו לפניכם רנה, וכל עצי השדה ימחאו כף. ומנין אף אבות ואמהות? שנאמר ישעיה מב ירונו יושבי סלע ומראש ההרים יצוחו:

כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב - שתי נקמות: נקם על הדם ונקם על החמס. ומנין אתה אומר שכל חמס שחמסו אומות העולם את ישראל, מעלה עליהם כאלו דם נקי שפכו? שנא' יואל ד וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם. מצרים לשמה תהיה ואדום למדבר שממה, מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם. באותה שעה יואל ד ויהודה לעולם תשב... ונקיתי דמם לא נקיתי.

וכפר אדמתו עמו - מנין אתה אומר שהריגתן של ישראל ביד אומות העולם - כפרה היא להם לעולם הבא? שנא' [תהלים עט]] מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך... שפכו דמם כמים.

ד"א וכפר אדמתו עמו - מנין אתה אומר שירידתם של רשעים בגיהנם - כפרה היא להם לישראל בעולם הבא? שנאמ' ישעיה מג ונתתי כפרך מצרים כוש וסבא מאשר יקרת בעיני נכבדת, ואני אהבתיך ואתן אדום תחתיך. היה ר' מאיר אומר: כל היושב בארץ ישראל - א"י מכפרת עליו, שנא' ישעיה לג העם היושב בה נשוא עון, ועדיין דבר תלי בדלא תלי. ירמיה נא כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל, ועדיין דבר תלי בדלא תלי. ועדיין אין אנו יודעים אם פורקים עונותיהם עליה ואם נושאים עונותיהם עליה! כשהוא אומר "וכפר אדמתו עמו" - הרי פורקים עוונותיהם עליה ואין נושאים עונותיהם עליה. וכן היה ר' מאיר אומר: כל הדר בארץ ישראל, וקורא ק"ש שחרית וערבית, ומדבר בלשון הקודש - הרי הוא בן העולם הבא.

אמרת: גדולה שירה שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה לעולם הבא:

פסוק מד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויבוא משה - נאמר כאן ויבוא משה, ונאמ' להלן וילך משה. אי אפשר לומר ויבוא משה, שכבר נאמר וילך משה; ואי אפשר לומר וילך משה, שכבר נאמ' ויבא משה! אמור: מעתה בא דייתיכוס שלו והרשות נתנה ביד אחר:

וידבר משה את כל דברי השירה הזאת באזני העם - מלמד שהיה משקעם באזניהם:

הוא והושע בן נון - ולמה אני צריך, והלא כבר נאמר במדבר יג ויקרא משה להושע בן נון יהושע, ומה ת"ל הוא והושע בן נון? ללמדך צדקו של יהושע: שומע אני שצפה דעתו עליו משנתמנה ברשות? ת"ל הוא והושע בן נון, הושע בצדקו - אעפ"י שנתמנה פרנס על הצבור, הוא הושע בצדקו. כיוצא בו אתה אומר שמות א ויוסף היה במצרים. וכי אין אנו יודעים שיוסף היה במצרים? אלא להודיעך צדקו של יוסף: יוסף היה רועה את צאן אביו - ואף על פי שנעשה מלך במצרים, הרי הוא בצדקו. כיוצא בו אתה אומר שמואל א יז ודוד הוא הקטן. וכי אין אנו יודעים שדוד הוא הקטן? אלא להודיעך צדקו של דוד: ודוד היה רועה את צאן אביו, ואעפ"י שנעשה מלך על ישראל - הוא דוד בקוטנו:

פסוק מו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר אליהם שימו לבבכם - צריך אדם שיהיו עיניו ולבו ואזניו מכוונים לדברי תורה; וכן הוא אומר יחזקאל מד בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך אל כל אשר אני דובר אליך, ושמת לבך לכל מבוא הבית ולכל מוצאי המקדש. והרי דברים ק"ו: ומה בית המקדש, שנראה בעינים ונמדד ביד, צריך אדם שיהו עיניו ולבו ואזניו מכוונים - לדברי תורה, שהם כהררים התלויים בשערה - עאכ"ו:

אשר תצום - אמר להם: צריך אני להחזיק לכם טובה שתקיימו את התורה אחרי, אף אתם צריכים להחזיר טובה לבניכם שיקיימו את התורה אחריכם. מעשה שבא רבינו מלודקיא, ונכנס ר' יוסי בר' יהודה ור' אלעזר בן יהודה וישבו לפניו. אמר להם קרבו לכם, צריך אני להחזיק טובה לבניכם שיתקיימו את התורה אחריכם. אילו אין משה גדול, ואילו אחר, וקבלנו תורתו, ולא היתה תורתו שוה - עאכ"ו! לכך נאמר אשר תצום:

פסוק מז (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי לא דבר רק הוא מכם - אין לך דבר ריקם בתורה, שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. תדע שכן, שהרי אמרו למה נכתב בראשית לו ואחות לוטן תמנע... ותמנע היתה פלגש? לפי שאמרה אין אני כדי שאהיה לו לאשה - אהיה לו לפלגש; וכל כך למה? להודיעך שבחו של אברהם אבינו, שהיו מלכים ושולטונים מתאוים לידבק בו. והרי דברים ק"ו: ומה עשו, שאין בידו אלא מצוה אחת, שכיבד את אביו - היו מלכים ושולטנים מתאוים לידבק בו; עאכ"ו שהיו רצים לידבק ביעקב הצדיק, שקיים את כל התורה כולה! שנא' בראשית כה ויעקב איש תם:

ובדבר הזה תאריכו ימים - זה אחד מן הדברים שהעושה אותם - אוכל פירותיהם בעולם הזה, ואריכות ימים לעולם הבא, ומפורש כן בתלמוד תורה. וכיבוד אב ואם מנין? ת"ל שמות כ כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך. בשילוח הקן מנין? ת"ל דברים כב שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים. בהבאת שלום מנין? ישעיה נד וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.

פסוק מח (כל הפרק)(כל הפסוק)

וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה - בשלשה מקומות נא' בעצם היום הזה: נא' בנח בראשית ז בעצם היום הזה, לפי שהיו דורו אומרים: כך וכך אנו מרגישים בו - אין אנו מניחים אותו, ולא עוד אלא אנו נוטלים כשלים וקרדומות ומבקעים את התיבה! אמר המקום: הריני מכניסו לתיבה בחצי היום, וכל מי שיש בו כח למחות יבא וימחה! ומה ראה לומר במצרים שמות יב בעצם היום? לפי שהיו מצרים אומרים: מכך ומכך אם אין מרגישים בהם - אין אנו מניחים אותם, ולא עוד אלא נוטלים סייפים וחרבות ואנו הורגים בהם! אמר המקום: הריני מוציאם בחצי היום, וכל מי שיש בו כח למחות יבוא וימחה! ומה ראה לומר כאן בעצם היום הזה? לפי שהחן ישראל אומרים: מכך וכך אם אנו מרגישים בו - אין אנו מניחים אותו; אדם שהוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והוריד לנו את התורה, והוריד לנו את המן, והגיז לנו את השליו, ועשה לנו נסים וגבורות - אין אנו מניחים אותו! אמר המקום: הריני מכניסו למערה בחצי היום, וכל מי שיש בו כח יבוא וימחה! לכך נאמר בעצם היום הזה לאמר:

פסוק מט (כל הפרק)(כל הפסוק)

עלה אל הר העברים הזה - עליה היא לך ואינה ירידה:

הר העברים - שהוא קרוי ד' שמות: הר העברים, הר נבו, הר ההר, ראש הפסגה. ולמה קורים אותו הר נבו? שנקברו בו ג' מתים הללו, שמתו לא מידי עבירה - זה משה אהרן ומרים:

אשר בארץ מואב אשר על פני יריחו - ר' אליעזר אומר: באצבעו היה מראה מטטרון למשה, והראהו את כל א"י: עד כאן תחומו של אפרים, עד כאן תחומו של מנשה. ר' יהושע אומר: משה בעצמו הוא ראה אותה. כיצד? נתן כח בעיניו של משה, וראה מסוף העולם ועד סופו:

פסוק נ (כל הפרק)(כל הפסוק)

ומת בהר אשר אתה עולה שמה - אמר לפניו: רבש"ע למה אני מת? לא טוב שיאמרו טוב משה ממראה ממשה משמועה? לא טוב שיאמרו זה משה שהוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והוריד לנו את התורה, והגיז לנו את השליו, ועשה לנו נסים וגבורות, משיאמרו כך וכך עשה, כך וכך אמר? אמר לו: כלך משה, גזירה היא מלפני שוה בכל אדם, שנ' במדבר יט וזאת התורה אדם כי ימות באהל, ואומר שמואל ב ז זאת תורת האדם ה' אלהים. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, למה מת אדם הראשון? אמר להם שלא עשה פקודי. והרי משה עשה פקודיך? אמר להם גזירה היא מלפני, שוה בכל אדם. שנ' במדבר יט וזאת התורה אדם כי ימות:

והאסף אל עמיך - אצל אברהם יצחק ויעקב אבותיך, אצל קהת ועמרם אבותיך, אצל אהרן ומרים אחיך:

כאשר מת אהרן אחיך - מיתה שחמדת לה. מהיכן חימד משה מיתתו של אהרן? בשעה שאמר לו המקום במדבר כ קח את אהרן ואת אלעזר בנו והפשט את אהרן את בגדיו. הפשיטו בגדי כהונה והלבישן לאלעזר, וכן שני וכן שלישי. אמר לו הכנס למערה ונכנס, עלה למטה ועלה, פשוט ידיך ופשט, פשוט רגליך ופשט, קמוץ פיך וקמץ, עצום עיניך ועצם. באותה שעה אמר משה: אשרי מי שמת במיתה זו! לכך נאמר כאשר מת אהרן אחיך - מיתה שחמדתה לה:

פסוק נא (כל הפרק)(כל הפסוק)

על אשר מעלתם בי - אתם גרמתם למעול בי: על אשר לא קדשתם אותי כאשר מריתם פי - אתם גרמתם למרות את פי.

אמר לו הקב"ה: משה, לא אמרתי לך מה זה בידך, השליכהו ארצה - והשלכתו מידך. ומה אותות שבידך לא עכבתה, דבר הקל היה לך לעכבו... ומנין שלא נפטר מן העולם עד שצררה לו הקב"ה בכנפיו? שנ' במדבר כ לכן לא תביאו את הקהל הזה:

פסוק נב (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא - נאמר כאן ושמה לא תבוא, ונא' להלן דברים לד ושמה לא תעבור. אי אפשר לומר ושמה לא תעבור שהרי כבר נא' ושמה לא תבוא, ואי אפשר לומר ושמה לא תבוא שהרי כבר נא' ושמה לא תעבור; ומה ת"ל ושמה לא תבוא ושמה לא תעבור? אמר משה לפני הקב"ה: אם איני נכנס בה מלך אכנס בה הדיוט, ואם איני נכנס בה חי אכנס בה מת! אמר לו הקב"ה: ושמה לא תבוא ושמה לא תעבור, לא מלך ולא הדיוט, ולא חי ולא מת: