ספרי על דברים לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


<< · ספרי על דברים · לג · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

וזאת הברכה - לפי שאמר להם משה לישראל דברים קשים תחילה: מזי רעב ולחומי רשף, מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, ובחורב הקצפתם, ממרים הייתם - חזר ואמר להם דברי נחומים: וזאת הברכה אשר ברך משה.

וממנו למדו כל נביאים, שהיו אומרים להם לישראל דברים קשים תחלה וחוזרים ואומרים להם דברי נחמות. ואין לך בכל הנביאים שהיו דבריו קשים כהושע: תחלת דבריו אמר להם הושע ט תן להם ה' מה תתן תן להם רחם משכיל ושדים צומקים, חזר ואמר להם נחמות הושע יד ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וגו', ישובו יושבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן, ארפא משובתם אהבם נדבה, אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה. וכן יואל אמר יואל א שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ, ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבותיכם? עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר: יתר הגזם אכל הארבה, ויתר הארבה אכל הילק, ויתר הילק אכל החסיל. חזר ואמר להם דברים נחומים: יואל ב ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה הילק החסיל והגזם. וכן עמוס אמר עמוס ד שמעו את הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון, העושקות דלים הרוצצות אביונים האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה, וחזר ואמר להם דברי נחומים: מיכה ז מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא, ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם, תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. וכן ירמיה אמר ירמיה ז והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון קול שמחה, קול חתן וקול כלה, כילחרבה תהיה הארץ. חזר ואמר להם דברי נחומים: ירמיה לא אז תשמח בתולה במחול בחורים וזקנים יחדיו.

אבל אומות העולם משאמרו להם דברי נחומים - חזרו ואמרו דברי תוכחות: ירמיה נא ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום, מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ועיפו עד הנה דברי ירמיהו. הוי משאומר להם לאומות דברי נחומים - חוזר ואומר להם דברי תוכחות.

ד"א וזאת הברכה - זה מוסף על ברכה ראשונה שברכו יעקב אביו בראשית מט וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם. נמצינו למדים שממקום שסיים יעקב אבינו לברך את בניו משם התחיל משה וברכן, שנ' וזאת הברכה, הרי זה מוסף על ברכה ראשונה. ואיזו? זו תפלה, שנאמ' תהלים צ תפלה למשה איש האלהים. ועדין דבר תלי בדלא תלי, ואין אנו יודעים אם תפלה קודמת הברכה - ואם ברכה קודמת לתפלה? כשהוא אומר וזאת הברכה הוי תפלה קודמת את הברכה, ואין ברכה קודמת לתפלה.

אלו אחרים ברכו את ישראל - כדי היא ברכתם, אלא שבא משה וברכן - נמצינו למדים שכדי היה משה לברך את ישראל, וכדי ישראל שיברכם משה:

איש האלהים - זה אחד מעשרה שנקראו איש האלהים: משה נקרא איש האלהים, שנ' וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים. שמואל נקרא איש האלהים, שמואל א ט הנה איש האלהים בעיר הזאת. דוד נקרא איש האלהים, שנ' דברי הימים ב ח כמצות דוד איש האלהים. שמעיה נקרא איש האלהים, שנ' מלכים א יב ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלהים לאמר. עידוא נקרא איש האלהים, שנ' מלכים א יג ואיש האלהים בא מיהודה כדבר ה'. אליהו נקרא איש האלהים, שנ' מלכים ב א איש אלהים תיקר נא נפשי בעיניך. אלישע נקרא איש האלהים, שנ' מלכים ב ד כי איש אלהים קדוש הוא. מיכה נקרא איש האלהים, שנ' מלכים א כ ויבוא איש האלהים אל מלך ישראל. אמון נקרא איש האלהים, דברי הימים ב כה ואיש אלהים בא אליו:

לפני מותו - וכי תעלה על דעתך שלאחר מיתה היה משה מברך את ישראל? אלא מה ת"ל לפני מותו? - סמוך למיתתו. כיוצא בו אתה אומר מלאכי ג הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים... וכי עלתה בדעתך שלאחר ביאה היה אליהו מתנבא להם לישראל? מה ת"ל לפני בא יום ה'? סמוך לביאתו:

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר - מגיד הכתוב שכשפתח משה - לא פתח לצרכם של ישראל תחילה, עד שפתח בשבחו של מקום. משל למה הדבר דומה? ללאיטור שהיה עומד על הבמה, ונשכר לו לאחר לדבר על ידיו; ולא פתח בצרכי אותו האיש תחילה - עד שפתח בשבחו של מלך תחילה: אשרי עולה אמלכו, אשרי עולה מראיני, עלינו זרחה חמה, עלינו זרחה לבנה. והיו הכל מקלסים עמו - ואח"כ פתח בצרכי אותו האיש, וחזר וחתם בשבחו של מלך. אף משה רבינו לא פתח בצרכם של ישראל - עד שפתח בשבחו של מקום, שנ' ויאמר ה' מסיני בא וזרח, ואח"כ פתח בצרכם של ישראל - שנ' ויהי בישורון מלך, וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנא' אין כאל ישורון.

אף דוד מלך ישראל לא פתח בצרכם של ישראל תחילה, עד שפתח בשבחו של מקום תחילה, שנ' הללויה שירו לה' שיר חדש. וחזר וחתם בצרכם של ישראל, שנ' כי רוצה ה' בעמו, וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנ' מי אל כמוך שומר הברית והחסד לעבדיך ההולכים לפניך בכל לבם, ואח"כ פתח לצרכם של ישראל, שנ' רעב כי יהיה בארץ, וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנ' קומה ה' למנוחתיך.

ואף שמנה עשרה שתקנו חכמים הראשונים שיהו ישראל מתפללים, לא פתחו בצרכם של ישראל תחילה - עד שפתחו בשבחו של מקום, שנ' האל הגדול הגבור והנורא. קדוש אתה ונורא שמך, ואח"כ מתיר אסורים ואח"כ רופא חולים ואח"כ מודים אנחנו לך.

ד"א ויאמר ה' מסיני בא - כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל לא בלשון אחד נגלה אלא בארבע לשונות: ויאמר ה' מסיני בא - זה לשון עברי. וזרח משעיר למו - זה לשון רומי. הופיע מהר פארן - זה לשון ערבי. ואתא מרבבות קודש - זה לשון ארמי.

ד"א ויאמר ה' מסיני בא - כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא מרוח אחד נגלה, אלא מארבע רוחות נגלה, שנאמר ויאמר ה' מסיני בא. ואיזו? זו רוח רביעית, כמה שנ' אלוה מתימן יבוא.

ד"א ויאמר ה' מסיני בא - כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה, אלא על כל האומות: בתחילה הלך אצל בני עשו ואמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם לא תרצח. אמרו: רבש"ע, כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא, שנ' והידים ידי עשו, ועל כך הבטיחו אביו, שנאמר בראשית כז על חרבך תחיה. הלך לו אצל בני עמון ומואב ואמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו מה כתוב בו? אמר להם לא תנאף. אמרו לפניו: רבש"ע, עצמה של ערוה להם היא, שנ' ותהרן שתי בנות לוט מאביהם. הלך ומצא בני ישמעאל, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו מה כתוב בה? אמר להם לא תגנוב. אמרו לפניו: רבש"ע, כל עצמו אביהם לסטים היה, שנא' והוא יהיה פרא אדם, לא היתה אומה באומות שלא הלך ודבר, ודפק על פתחם מה ירצו ויקבלו את התורה, וכן הוא אומר תהלים קכח יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך. יכול שמעו וקיבלו? ת"ל יחזקאל לג ואתם לא תעשו, ואומר מיכה ה ועשיתי באף ובחימה נקם את הגוי אשר לא שמעו, אלא אפילו שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם, עד שפרקום ונתנום לישראל. משל לאחד ששילח את חמורו ואת כלבו לגורן, והטעינו לחמורו לתך ולכלבו ג' סאים, והיה החמור מהלך והכלב מלחית. פרק ממנו סאה ונתנו על החמור, וכן שני וכן שלישי. אף כן ישראל קבלו את התורה בפירושיה ובדקדוקיה, אף אותם ז' מצות שקיבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם, עד שפרקום ונתנום לישראל. לכך נאמר ויאמר ה' מסיני בא.

כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל הרעיש את העולם כולו על יושביו, שנאמר קול ה' על המים אל הכבוד הרעים; כיון ששמעו אומות העולם את הקולות נתקבצו כולם אצל בלעם, אמרו לו כמדומים אנחנו שהמקום מאבד את עולמו! אמר להם והלא כבר נאמר ולא יהיה עוד המים למבול! אמרו לו: הקול הזה מהו? אמר להם ה' עוז לעמו יתן, ואין עוז אלא תורה, שנ' איוב יב עמו עוז ותושיה. אמרו לו: אם כן ה' יברך את עמו בשלום.

ד"א ויאמר ה' מסיני בא - כשעתיד המקום ליפרע משעיר עתיד להרעיש כל העולם כולו על יושביו, כדרך שעשה בשעת מתן תורה, שנ' שופטים ה ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם שחקים יזלו מים, ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב. אמר להם המקום: אין כל אומה ואומה נכנסת לתוכם.

ד"א משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מבקש ליתן מתנה לאחד מבניו, והיה מתיירא מאחיו ומפני אוהביו ומפי קרוביו. מה עשה אותו הבן? עמד ופירסם את עצמו וסיפר את שערו, אמר לו המלך לך אני נותן מתנה. כך כשבא אבינו אברהם לעולם יצא ממנו פסולת - ישמעאל ובני קטורה, חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים! כשבא יצחק יצא ממנו פסולת - עשו וכל אלופי אדום. אבל יעקב לא נמצא בו פסולת, כענין שנ' ויעקב איש תם יושב אהלים; אמר לו המקום: לך אני נותן את התורה. לכך נאמר ה' מסיני בא:

הופיע מהר פארן - ארבע הופעות הם: הראשונה במצרים, שנ' רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה; שנייה בשעת מתן תורה, שנ' הופיע מהר פארן; שלישית לימות גוג ומגוג, שנא' אל נקמות ה' אל נקמות הופיע; רביעית לימות המשיח, שנאמר מציון מכלל יופי אלהים הופיע:

ואתא מרבבות קודש - שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם, כשהוא עושה משתה לבנו הוא שמח בחופתו, מראה לו כל גנזיו, וכל אשר לו. אבל מי שאמר והי' העולם אינו כן; אלא מרבבות קודש - ולא כל רבבות קודש.

ד"א ואתא מרבבות קודש - מלך ב"ו יושב בתוך פמליא שלו, יש בה בני אדם נאים ויש בה בני אדם קווצים, ויש בה בני אדם גבורים. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא ואתא מרבבות קודש - אות הוא בתוך רבבות קודש. וכשנגלה על הים - מיד הכירוהו שנ' זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו. וכן היו אומות העולם משאלים את ישראל ואומר להם: מה דודך מדוד, שכך אתם מומתים עליו, שכך אתם נהרגים עליו, כענין שנ' על כן עלמות אהבוך, ואומר כי עליך הורגנו כל היום? כולכם נאים כולכם גבורים, בואו והתערבו עמנו! וישראל אומרים להם: נאמר לכם מקצת שבחו ואתם מכירים אותו: דודי צח ואדום דגול מרבבה, ראשו כתם פז, עיניו כיונים, לחייו כערוגות הבושם, ידיו גלילי זהב, שוקיו עמודי שש, חכו ממתקים. כיון ששמעו אומות העולם גאותו ושבחו של הקב"ה אמרו להם לישראל: נבוא עמכם, שנ' אנה הלך דודך היפה בנשים... וישראל אומרים להם: אין לכם חלק בו! אני לדודי ודודי לי!

מימינו אש דת למו - כשהיה הדבר יוצא מפי הגבורה - היה יוצא דרך ימינו של קודש לשמאלם של ישראל, ועוקף את מחנה ישראל י"ב מיל על י"ב מיל, וחוזר ובא דרך ימינם של ישראל לשמאלו של מקום, והקב"ה מקבלו לימינו וחקקו בלוח; והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, שנא' קול ה' חוצב להבות אש:

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

אף חובב עמים - מלמד שחיבב המקום את ישראל, מה שלא חיבב כל אומה ומלכות:

כל קדושיו בידיך - אלו פרנסי ישראל, שעומדים על ישראל ונותנים עליהם נפשן. במשה מהו אומר? שמות לב ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא. בדוד הוא אומר שמואל ב כד אני הוא חטאתי ואני העויתי ואלה הצאן מה עשו:

והם תוכו לרגליך - אעפ"י שאנוסים, אעפ"י שלוקים, אעפ"י ששבוים: ישא מדברותיך - מקבלים עול תורתך עליהם. וכן הוא אומר שמות כד כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

ד"א אף חובב עמים - מלמד שלא חלק הקב"ה חיבה לאומות העולם כדרך שחלק לישראל, תדע לך שכן הוא, שהרי אמרו: גזילו של נכרי מותר ושל ישראל אסור. וכבר שלחה מלכות שני סרדיטאות ואמר להם: לכו ועשו עצמיכם גרים וראו תורתן של ישראל, מה טיבה? הלכו להם אצל רבן גמליאל לאושה, וקראו את המקרא ושנו את המשנה, מדרש הלכות ואגדות. בשעת פטירתם אמרו להם: כל תורתכם נאה ומשובחת חוץ מדבר אחד: גזלו של גוי מותר ושל ישראל אסור - ודבר זה אין אנו מודיעים אותו למלכות:

כל קדושיו בידיך - אלו גדולי ישראל, שמתמשכנים על ישראל. וכן הוא אומר ביחזקאל יחזקאל ד שכב על צדך הימני ושמת עון בית ישראל עליו, ואומר ואני נתתי לך את שני עונם, וכלית את אלה ושכבת על צדך השמאלי:

והם תוכו לרגליך - אע"פ שהם מכעיסים: ישא מדברותיך - מקבלים עליהם עול יראתך: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

ד"א אף חובב עמים - מלמד שחיבב המקום את ישראל, מה שלא חיבב כל אומה ומלכות: כל קדושיו בידך - אלו נפשותיהם של צדיקים, שניתנות עמו באוצר, שנ' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך. והם תוכו לרגליך - אע"פ שנרתעים לאחוריהם י"ב מיל וחוזרים י"ב מיל: ישא מדברותיך - כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע:

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

תורה צוה לנו משה - צווי זה אינו אלא לנו, אינו אלא בשבילנו. וכן הוא אומר מלכים א ח ויבנה הבית לשם ה' אלהי ישראל. בית זה למה? וישם שם מקום לארון! הרי צווי זה אינו אלא לנו אינו אלא בעבורינו.

ד"א תורה צוה לנו משה - וכי ממשה אנו אוחזים את התורה? והלא אבותינו זכו בה, שנ' מורשה קהילת יעקב! שומע אני ירושה לבני מלכים. ירושה לבני קטנים מנין? ת"ל אתם נצבים היום כולכם. אל תקרי מורשה אלא מאורסה, שהתורה מאורסה היא לישראל, וכאשת איש לאומות העולם. וכן הוא אומר משלי ו היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה. אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא אל אשת רעהו כל הנוגע בה לא ינקה: מורשה קהילת יעקב:

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהי בישורון מלך - כשישראל שוים בעצה אחת מלמטה - שמו הגדול משתבח למעלה; שנא' ויהי בישורון מלך, אימתי? בהתאסף ראשי עם. ואין אסיפה אלא זקנים, שנאמר במדבר יא אספה לי שבעים איש מזקני ישראל:

יחד שבטי ישראל - כשהם עשוים אגודה אחת, ולא כשהם עשוים אגודות אגודות; וכן הוא אומר עמוס ט הבונה בשמים מעליותיו ואגודתו על ארץ יסדה. ר' שמעון בן יוחי אומר: משל לאדם שהביא שתי ספינות וקשרם בעוגגים ובעשתות, והעמידן על גביהם ובנה עליהם פלטירים. כל זמן שהספינות קשורות - פלטורין קיימים. פרשו ספינות - אין פלטורים קיימים! כך ישראל כשעושים רצונו של מקום- עליותם בשמים. וכשאין עושים רצונו של מקום - ואגודתו על ארץ יסדה. כיוצא בו אתה אומר שמות טו זה אלי ואנוהו: כשאני מודה לו - הוא נאה; וכשאין אני מודה לו - כביכול בשמו הוא נאה. כיוצא בו אתה אומר ישעיה מג ואתם עדי נאם ה' ואני אל. כשאתם עדי - אני אל; וכשאין אתם עדי - אין אני אל. כיוצא בדבר אתה אומר תהלים קכג אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים: אלמלא אני - לא הייתי יושב בשמים. אף כן אתה אומר: יחד שבטי ישראל - כשהם עשוים אגודה אחת, ולא כשהם עשוים אגודות אגודות - יחד שבטי ישראל:

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

יחי ראובן ואל ימות - וכי מה ענין זה לזה? משל למלך שבא אצל בניו לפרקים. כשהוא נפטר מבניו - היו בניו וקרוביו מלוים אותו. אמר להם: בני, שמא כלום צורך יש לכם, שמא דבר יש לכם? אמרו לו: אבא, אין לנו צורך ואין לנו דבר, אלא שתתרצה לאחינו הגדול! אלמלא שבטים לא נתרצה המקום לראובן, לכך נאמר יחד שבטי ישראל - יחי ראובן:

ואל ימות - והלא מת הוא! אלא מה ת"ל ואל ימות - לעולם הבא.

ד"א יחי ראובן במעשה יוסף, ואל ימות במעשה בלהה. ר' חנינא בן גמליאל אומר: לעולם אין מחליפים לא זכות בחובה ולא חובה בזכות, חוץ משל ראובן ומשל דוד; שנא' שמואל ב טז ושמעי הולך בצלע ההר לעומתו הלך ויקלל ויסקל באבנים לעומתו ועפר בעפר, ואעפ"כ הר לעומתו: מלכים א יא שלמה בנה את בית המילוא סגר את עיר דוד אביו. וחכמים אומרים: אין מחליפים לעולם לא זכות בחובה ולא חובה בזכות, אלא נותנים מתן שכר על המצות ועונשים על העבירות. ומה ת"ל יחי ראובן ואל ימות? שעשה ראובן תשובה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: נוצל ראובן מאותו החטא, ולא נזקק לאותו מעשה. אפשר שהוא עתיד לעמוד בראש שבטים בהר עיבל, ואומר ארור שוכב עם אשת אביו, ונזקק לאותו מעשה? ומה ת"ל כי עלית משכבי אביך? שתבע עלבונה של אמו:

ויהי מתיו מספר - גבורים בכח גבורים בתורה. גבורים בכח, שנ' מתיך בחרב יפולו וגבורותיך במלחמה; גבורים בתורה, שנ' גבורי כח עושי דברו. ואומר בארה בנו אשר הגלה תגלת פלאסר מלך אשור, הוא נשיא לראובני. יחי ראובן ואל ימות:

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

וזאת ליהודה - ראה ראובן את יהודה, שעמד יהודה - אף הוא הודה על מעשיו. הוי מי גרם למי? יהודה גרם לראובן שהודה במעשה, עליהם הכתוב אומר איוב טו אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם להם לבדם נתנה ארץ ולא עבר זר בתוכם:

שמע ה' קול יהודה - מלמד שנתפלל משה על שבטו של יהודה. אמר לפניו: רבש"ע, כל זמן ששבטו של יהודה שרוי בצער ומתפלל לפניך - אתה מעלה אותנו מתוכה:

ואל עמו תביאנו - שנקבר עם אבות בארץ. ר' יהודה אומר: וכי עצמות יוסף בלבד העלו בני ישראל ממצרים? והרי כל שבט ושבט העלו עצמות שבטו ממצרים! ומה ת"ל ואל עמו תביאנו? שנקבר עם אבות בקבורה. ר' מאיר אומר: הרי הוא אומר בראשית נ בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען: אני נקבר בה, ואין אחר נקבר בה. ומה ת"ל ואל עמו תביאנו? שנקבר עם אבות בארץ:

ידיו רב לו - בשעה שהרג את עשו: ועזר מצריו תהיה - בעומדו לפני יוסף.

ד"א וזאת ליהודה - מלמד שנתפלל משה על שבטו של שמעון. אמר לפניו: רבש"ע, כל זמן ששבטו של שמעון שרוי בצער - אתה מעלה אותו מתוכה:

ואל עמו תביאנו - שקרבו עמו לברכה, שנ' שופטים א ויאמר יהודה לשמעון: אחי עלה אתי בגורלי, ויפלו חבלים מנחלת בני יהודה לנחלת בני שמעון:

ידיו רב לו - בשעה שאמר בראשית לד ויקחו ב' בני יעקב שמעון ולוי: ועזר מצריו תהיה - כענין שנאמר בראשית לה ויסעו ויהי חתת אלהים על ההרים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב.

ד"א וזאת ליהודה - מלמד שנתפלל משה על דוד. אמר לפניו: רבש"ע, כל זמן שמלכי בית דוד שרוים בצער ומתפללים לפניך - אתה מעלה אותם מתוכה:

ואל עמו תביאנו - זה יאשיה, שנ' מלכים ב כב הנני אוסיפך אל אבותיך: ידיו רב לו - זה מנשה, שנאמר מלכים ב כא וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה, לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני ה'. לסוף מה נא' בו? דברי הימים ב לג ויתפלל אליו ויעתר לו: ועזר מצריו תהיה - זה יהושפט, שנ' מלכים ב יח ויזעק יהושפט וה' עזרו ויסיתם אלהים ממנו:

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

וללוי אמר - למה נאמר בו? לפי ששמעון ולוי בכוס אחד שתו, שנ' בראשית מט ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל. משל לשנים שלוו מן המלך: אחד פרע למלך, וחזר והלוה את המלך, ואחד לא דיו שלא פרע, אלא חזר ולוה! כך שמעון ולוי: שניהם לוו בשכם, כענין שנ' בראשית לד ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר. לוי פרע מה שלוה במדבר, שנאמ' שמות לב ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי. וחזר והלוה את המקום בשטים, שנ' במדבר כה פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי. שמעון לא דיו שלא פרע, אלא חזר ולוה, שנאמ' ושם איש ישראל המוכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני.

ד"א וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידיך - מי שעתיד ללבוש אורים ותומים:

לאיש חסידיך - למי שנעשו לו חסדים ע"י בניך: אשר נסיתו במסה - הרבה נסיתו ונמצא שלם בכל נסיונות: תריבהו על מי מריבה - סקיפנטין נסתקפה לו. אמר משה במדבר כ שמעו נא המורים, אהרן ומרים מה עשו?

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו - וכי עלתה על לב שלוי עובד ע"ז? והלא כבר נאמר ויעמד משה בשער המחנה! אלא זה אבי אמו מישראל: ואת אחיו לא הכיר - זה אחי אמו מישראל: ואת בניו לא ידע - זה בן בתו מישראל:

כי שמרו אמרתך - במצות: ובריתך ינצורו - במדבר.

ד"א רבי אומר: כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו - במדבר.

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

יורו משפטיך ליעקב - מלמד שכל הוריות אינן יוצאות אלא מפיהם, שנאמר דברים כא ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. ריב - אלו ריבי פרה וריבי סוטה וריבי עגלה; נגע - אלו נגעי אדם ונגעי בתים ונגעי בגדים:

ותורתך לישראל - מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל, אחת על פה ואחת בכתב. שאל אגניטיס הגמון את רבן גמליאל, אמר לו: כמה תורות ניתנו לישראל? אמר לו שתים: אחת בכתב ואחת בעל פה:

ישימו קטורה באפך - זו קטורת שלפני ולפנים: וכליל על מזבחך - אלו איברי עולה:

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ברך ה' חילו - בנכסים. מכאן אמרו: רוב הכהנים - עשירים הם. משום אבא דורש תהלים לז נער הייתי וגם זקנתי לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם - זה זרעו של אהרן:

ופעל ידיו תרצה - שמרצה את ישראל לאביהם שבשמים:

מחץ מתנים קמיו - כל מי שמעורר כנגדו על הכהונה - מיד נופל.

ד"א מחץ מתנים קמיו - זה קרח; ומשנאיו מן יקומון - זה עוזיהו:

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

לבנימין אמר ידיד ה' - חביב בנימין, שנקרא ידיד למקום. שהרבה אוהבים למלך, וחביב מכולם זה עוזיהו אוהבו. ששה נקראו ידידים: הקב"ה נקרא ידיד, שנאמר אשירה נא לידידי; בנימין נקרא ידיד, שנאמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו; שלמה נקרא ידיד, שנאמר ויקרא את שמו ידידיה ואומר וה' אהבו; ישראל נקראו ידידים, שנ' נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה; בית המקדש נקרא ידיד, שנ' מה ידידות משכנותיך; אברהם נקרא ידיד, שנ' מה לידידי בביתי; יבוא ידיד ויבנה בית ידיד לידיד! ויבואו ישראל שנקראו ידידים, בני אב שנקרא ידיד, ויבנו בית המקדש שנקרא ידיד, בחלק בנימן שנקרא ידיד, להקב"ה שנקרא ידיד! לכך נא' ידיד ה':

ישכון לבטח עליו - ואין בטח אלא יישוב, שנא' וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים:

חופף עליו כל היום - זה בנין ראשון: כל היום - זה בנין אחרון: ובין כתיפיו שכן - בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא. וכן אתה מוצא באברהם, שראה אותו בנוי, ורא' אותו חרב, וראה אותו בנוי: ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה - הרי בנוי, אשר יאמר היום בהר ה' יראה - הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא. וכן אתה מוצא ביצחק, שראה אותו בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא: ראה ריח בני כריח שדה - בנוי, שנ' לריח ניחוח. שדה - הרי חרב, שנא' לכן בגללכם ציון שדה תחרש, אשר ברכו ה' - בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא, שנ' כי שם צוה ה' את הברכה חיים. וכן אתה מוצא ביעקב, שראה אותו בנוי, וראה אותו חרב, וראה אותו בנוי ומשוכלל לעולם הבא: ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה - הרי בנוי. אין זה - הרי חרב. כי אם בית אלהים - הרי בנוי ומשוכלל לעולם הבא:

ובין כתיפיו שכן - בין חרב בין שאינו חרב. וכן הוא אומר כה אמר כורש מלך פרס.

ד"א ובין כתיפיו שכן - מה שור זה אין בו נאה מכתפיו - כך בית המקדש גבוה מכל העולם, שנ' וקמת ועלית אל המקום, ואומר לכו ונעלה אל הר ה', אינו אומר גד מן המזרח ודן מן המערב, אלא עמים רבים! ר' אומר: בכל התחומים הוא אומר וירד הגבול, ותאר הגבול, וכאן הוא או' ועלה הגבול גיא בן הינום כתף היבוסי היא ירושלם!

מלמד שבית הבחירה היה בנוי בחלקו של בנימן, וכראש תור יוצא מחלקו של בנימן לחלקו של יהודה, שנ' ובין כתיפיו שכן. ומה ת"ל לא יסור שבט מיהודה? זו לשכת הגזית, שניתנה בחלקו של יהודה, שנ' וימאס באוהל יוסף ובשבט בנימן לא בחר, ויבחר את שבט יהודה, את הר ציון אשר אהב. אבל בית הגדול היה בנוי בחלקו של יוסף בשילה, שנ' ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה, ואין אפרתה אלא בית לחם, שנא' ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת היא בית לחם.

ר' מאיר אומר: בחלקו של בנה מתה, שנ' ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל וגומר, ואין אפרתה אלא בית לחם, שנ' ואתה בית לחם אפרתה. שומע אני בחלקו של יוסף - זה בנה, שנא' הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער. במי שנמשל בחייתו יער, ואיזה? זה בנימן, שנ' בנימן זאב יטרף.

זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו. וכן אתה מוצא, כשחלק יהושע א"י לשבטים - הניח דושנה של יריחו ה' מאות אמה על ד' מאות אמה, ונתנה לבני יונדב בן רכב חלק בראש, והיו אוכלים אותה ד' מאות ומ' שנה; שנ' ויהי בשמונים שנה וד' מאות שנה - צא מהם אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר, נמצאו אוכלים אותן ד' מאות ומ' שנה. וכששרתה שכינה בחלקו של בנימן עמדו ופינו אותו מלפני ה', שנא' ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים. ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה - וכי עלתה על לב שאמר משה ליתרו בא וניתן לך חלק בא"י? והלא כבר נאמר לכה אתנו והטבנו לך! ומה ת"ל כי ה' דיבר טוב על ישראל? זו דושנה של יריחו, שהיו אוכלים אותה בני בניו של יתרו קודם שיבנה בית הבחירה לשבטים. ויאמר אליו לא אלך - אמר לו: למחר כשתחלק א"י לשבטים, איזה שבט מכם שיתן לי כרם אחד בתוך שלו או תלם אחד בתוך שלו? הריני הולך לארצי, ואוכל פירות מארצי ואשתה יין מכרמי!

וכן אתה מוצא בישראל, כשהניחו מקום פירות מאכל ומשתה והלכו להם לעדר במדבר - הלכו ללמוד תורה מיעבץ. מי היה יעבץ? זה היה עתניאל בן קנז; וכן הוא אומר ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים, ובמקום אחר הוא אומר ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב שש מאות! אי אפשר לומר שקלי זהב, שכבר נאמר שקלי כסף; ואי אפשר שקלי כסף, שהרי כבר נאמר שקלי זהב! אמור מעתה: בזהב שקל, ובכסף קנה. ואי אפשר לומר נ', שכבר נאמר שש מאות; ואי אפשר לומר ו' מאות, שכבר נאמר חמשים! אמור מעתה: כיון שראה דוד מקום שראוי לו לבנות בית הבחירה - עמד וכינס חמשה שקלים מכל שבט ושבט; נמצאו ו' מאות שקלים מכל השבטים.

מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? משל למלך שבא אצל בניו לפרקים, כל אחד ואחד אמר: אצלי הוא שורה! קטן שבכולם אמר: אפשר שמניח אבא אחיי הגדולים ושורה עמי? הלך ועמד ופניו כבושות, ונפשו עגומה. ראה אותו אביו, שעמד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו - עכשיו מאכל ומשתה יהיה משלכם, ולינתי אצלו! כך אמר הקב"ה: בית הבחירה יהיה בחלקו של בנימן, וקרבנות מכל השבטים.

ד"א מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? מלמד שכל השבטים נולדו בח"ל ובנימן נולד בא"י.

ד"א מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? כל השבטים היו במכירתו של יוסף, ובנימן לא היה במכירתו של יוסף. אמר הקב"ה: אני אומר לאלו שיבנו בית הבחירה? לא כשיהיו מתפללים לפני איני מבקש עליהם רחמים, איני משרה שכינתי בחלקם, שלא היו רחמנים על אחיהם?

ד"א מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? משל למלך שהיו לו בנים הרבה. משהגדילו הלך כל אחד ואחד ותפש את מקומו. קטן שבכולם היה אביו אוהבו: אוכל עמו ושותה עמו, נשען עליו ויוצא, נשען עליו ונכנס - כך בנימן הצדיק קטן שבשבטים היה, והיה יעקב אבינו אוכל עמו ושות' עמו, נשען עליו ונכנס. אמר הקב"ה: מקום שסמך צדיק זה ידיו - שם אני משרה שכינתי! לכך נא' ובין כתיפיו שכן:

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

וליוסף אמר - מלמד שארצו של יוסף מבורכת מכל ארצות:

ממגד - שהוא טל, מצוי לה בכל שעה: ומתהום רובצת תחת - מלמד שהיתה מרובצת במעיינות:

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

וממגד תבואות שמש - מגיד שהיא פתוחה לחמה, וכך היא פתוחה ללבנה, שנא' וממגד גרש ירחים:

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ומראש הררי קדם - מלמד שהררי יוסף קודמים להררי מקדש, והררי מקדש קודמים להררי א"י:

וממגד גבעות עולם - מלמד שאבות ואמהות קרוים הרים וגבעות, שנא' אלך לי אל הר המור אל גבעת הלבונה:

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

וממגד ארץ ומלואה - מלמד שארצו של יוסף מליאה ואין חסירה כל ברכה. ר' שמעון בן יוחאי אומר: אדם מעמיד ספינתו בחלקו של יוסף - אין צריך חוץ ממנה כלום:

ורצון שוכני סנה - שעשו רצון מישראל שנגלה על הסנה:

תבואתה לראש יוסף - הוא בא בראש למצרים, והוא יבוא בראש לעתיד לבא: ולקדקד נזיר אחיו - אלו שריחקוהו אחיו, ועשאוהו נזיר.

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

בכור שורו הדר לו - מלמד שניתן לו הוד למשה, והדר ליהושע; שאלו ניתן הוד ליהושע - אין כל העולם יכול לעמוד בו:

וקרני ראם קרניו - שור כחו קשה, אבל אין קרניו נאות; ראם קרניו נאות, אבל אין כחו קשה; ניתן ליהושע כחו של שור וקרנו של ראם:

בהם עמים ינגח - וכי מה עמים כיבש יהושע? והלא לא כיבש אלא ל"א מלכים! - מלמד שכיבש מלכים ושולטונים שהיו מסוף העולם ועד סופו:

יחדיו אפסי ארץ - וכי כמה ארצות כיבש יהושע? אלא פרטום זה קטן, כל מלכים שעיבד בה מלכים ושולטונים. ר' יהודה אומר: וכי ל"א מלכים שעבד? כולם היו בארץ ישראל, כדרך שעובדים ברומי עכשיו, שכל מלך ושולטון שלא קנה ברומי פלטוריות וחיילות - אומר: לא עשיתי כלום!

והם רבבות אפרים - לפי שלא מפורש לנו עושרם של כנעניים. ומה ת"ל ויאמר אדוני בזק, ע' מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים היו מלקטים תחת שולחני? והרי דברים ק"ו: ומה אדני בזק, שאינו כדי לימנות עם מלכי כנען, היו ע' מלכים בהונות ידיהם ורגליהם מקוצצים מלקטים תחת שולחנו - בוא למוד וראה עושרם של כנעניים מה היה:

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולזבולן אמר - למה נאמר? לפי שנא' בראשית מז ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויציגם לפני פרעה, ולא נתפרשו שמותם - זה אחד מהם:

שמח זבולון בצאתך - מלמד שהיה זבולון סרסור לאחיו, והיה לוקח מאחיו ומוכר לגוים ומן הגוים ומוכר לאחיו:

ויששכר באהליך - מלמד ששבטו של יששכר משתבח בתורה, שנ' דברי הימים א יב מבני יששכר יודעי בינה לעתים, וכן מצינו שאביו משבחו, שנ' וירא מנוחה כי טוב.

ד"א ויששכר באהליך - מלמד שבית הבחירה היה ראוי לבנות בחלקו של יששכר!

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

עמים הר יקראו - מנין אתה אומר שהיו אומות ומלכים מתכנסות ובאות לפרגמטיא של א"י, והם אומרים: הואיל ונצטערנו ובאנו לכאן - נלך ונראה פרגמטיא של יהודים מה טיבה, ועולים לירושלם ורואים את ישראל שעובדים לאל אחד ואוכלים מאכל אחד; לפי שהגוים - לא אלוהו של זה אלוהו של זה, ולא מאכלו של זה כמאכלו של זה; והם אומרים: אין יפה להדבק אלא באומה זו. מנין אתה אומר שאין זזים משם עד שמתגיירים, ובאים ומקריבים זבחים ועולות? ת"ל ושם יזבחו זבחי צדק:

כי שפע ימים ינקו - שנים נוטלים בשפע ונוטלים בשפע: ים ומלכות: ים נוטל בשפע ונותן בשפע, ומלכות נוטלת בשפע ונותנת בשפע.

ד"א כי שפע ימים יינקו - זו ימה של יפו, שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא. מנין אתה אומר שכל ספינות שאובדות בים הגדול, וצרורות של כסף ושל זהב ואבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה, שהים הגדול מקיאם לימה של יפו, שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא? ת"ל כי שפע ימים יינקו. אמר ר' יוסי: פעם אחת הייתי מהלך מכזיב לצור, ומצאתי זקן אחד ושאלתיו בשלום. אמרתי לו פרנסתך במה הוא? אמר לי מחלזון. אמרתי לו ומי מצוי? אמר לי השמים! מקום בים שמוטל בהרים, וסמומיות מכישות אותו ומת, ונימק במקומו. אמרתי: השמים! ניכר הוא שגנוז לצדיקים לעולם הבא:

וספוני טמוני חול - ספוני זו חלזון. טמוני זו טרית. חול זה זכוכית. לפי ששבטו של זבולון מתרעם לפני המקום ואומר לפניו: רבש"ע, לאחי נתת ארצות, ולי נתת חלזון? אמר לו שאני מצריכם לידך על ידי חלזון זה! אמר לפניו: רבש"ע, מי מודיעני? אמר לו זה סימן יהיה בידך, שכל מי שגונבך - לא יהיה בפרגמטיא שלו כלום!

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולגד אמר - למה נאמר? לפי שנא' ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים:

ברוך מרחיב גד - מלמד שתחומו של גד מרחיב והולך כלפי מזרח:

כלביא שכן - מלמד שהיא סומך לספר, לפיכך נמשל כאריות:

וטרף זרוע - על שעבר: אף קדקד - לעולם הבא.

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

וירא ראשית לו - הוא בא בראש תחילה, והוא יבוא בראש לעולם הבא:

כי שם חלקת מחוקק ספון - זה קבר של משה, שנתונה בחלקת גד, והוא לא מת אלא בחלקו של ראובן, שנ' עלה אל הר העברים הזה הר נבו! ומה ת"ל כי שם חלקת מחוקק ספון? מלמד שהיה משה מוטל מת בגפי שכינה ד' מילין, מחלקו של ראובן לחלקו של גד, ומלאכי השרת מספידין אותו ואומרים: יבוא שלום, וינוח על משכבו. וזה אחד מן הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הם: הקשת, והמן והבאר, והכתב והמכתב והלוחות, ופי האתון וקברו של משה, ומערה שעמ' בה משה ואליהו, ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה; וי"א אף בגדו של אדם הראשון, וי"א הכתונות ומזיקים; ר' יאשיה אמר משום אביו אף האיל, והשמיר; ר' נחמיה אומר אף האור, והפרדה; רבי יהודה אומר אף הצבת; וכן הוא אומר צבתא בצבתא תתעבד; קמייתא מאי הוית? לא ברייה הות? אמרו לו: והרי יכול לעשותה בדפוס, ולהתיכה בתוכו! - הא לא ברייה הות:

ויתא ראשי עם - שעשה את התורה תיין.

ד"א מלמד שהיתה משה עתיד ליכנס בראש כל חבורה וחבורה: בראש חבורה של בעלי מקרא, בראש חבורה של בעלי משנה, בראש חבורה של בעלי תלמוד - וליטול כל אחד ואחד שכר; וכן הוא אומר ישעיה נג לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל:

צדקת ה' עשה - וכי מה צדקות עשה בישראל? הלא כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר באר עולה להן, והמן יורד להם, ושליו מצוי להם, וענני כבוד מקיפות אותם! אלא שנאמר כי יהיה בך אביון.

ד"א צדקת ה' עשה - מלמד שהצדקה קשורה בדין תחת כסא הכבוד, שנא' ישעיה נו כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה.

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולדן אמר - למה נאמר? לפי שנא' ומקצה אחיו לקח, וזה אחד מהם:

דן גור אריה - מלמד שסמוך לספר, וכל מי שסמוך לספר נמשל לאריות:

יזנק מן הבשן. מה זינוק זה יוצא ממקום אחד ונחלק לשני מקומות - כך שבטו של דן, נוטל לו חלק בשני מקומות. וכן הוא אומר יהושע יט ויצא גבול בני דן מהם... ויעלו בני דן וילחמו:

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולנפתלי אמר - למה נא'? לפי שנא' ומקצה אחיו לקח, וזה אחד מהם:

נפתלי שבע רצון - מלמד שהיה נפתלי שמח בחלקו בימים ובדגים וכפניות:

ומלא ברכת ה' - זו בקעת גינוסר. ר' אומר: זה ב"ד של טבריא, ועליו הוא אומר רצון יריאיו יעשה:

ים - זה ים של סופני: ודרום - זה ימה של טבריא: ירשה - מלמד שנתנו לו חלקו בדרום מלא חבל:

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ולאשר אמר - למה נאמר? לפי שנא' ומקצה אחיו, וזה אחד מהם:

ברוך מבנים אשר - אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר:

יהי רצוי אחיו - שהיה מתרצה לאחיו בשמן אנפיקון ובקיפלאו' והן מרצים לו בתבואה.

ד"א יהי רצוי אחיו - כשעשה ראובן אותו מעשה הלך אשר וסיפר לאחיו, ונזפו בו ואמרו לו: כך, אחינו, אתה מדבר באחינו הגדול?! וכשהודה ראובן על מעשיו - נתרצו לו אחיו; לכך נאמ' יהי רצוי אחיו.

ד"א יהי רצוי אחיו - כשהיו ישראל מתייחסים, זה אומר שלי הוא לויה, וזה אומר שלי הוא לויה: אם מראובן הכתוב מייחס - שלי הוא לויה, ואם ממני הכתוב מייחס - שלי הוא לויה; ריצה את אחיו באותה שעה, לכך נאמר יהי רצוי אחיו.

ד"א יהי רצוי אחיו - אין בכל הארצות שמשמטת שביעית כארצו של אשר:

וטובל בשמן רגלו - שארצו של אשר מושכת שמן כמעיין. מעשה שנצטרכו אנשי לודקיא בשמן, ומינו שלהם פומיליוס אחד. אמרו לו לך וקח לנו שמן במאה רבוא! והלך לו לצור, אמר להם: שמן במאה רבוא אני צריך. אמרו לו: לך לגוש חלב. הלך לגוש חלב, אמר להם: שמן במאה רבוא אני צריך. אמרו לו לך אצל פלוני. הלך לביתו ולא מצאו; אמרו לו הרי בשדה. הלך ומצאו שעוזק תחת הזית, אמר לו שמן במאה רבוא אני צריך. אמר לו המתן עד שאגמור את הזית. משגמר את זיתיו נטל הכלים ממשמש ובא. אמר פומיליוס אפשר שיש לזה שמן במאה רבוא? דומה שצחקו בי יהודים! כיון שבא לביתו קרא לשפחתו, אמר לה בואי ורחצי רגלינו במלא ספל שמן, ורחצה להם רגליהם, לקיים מה שנא' וטובל בשמן רגלו; נתן לפניו לחם ואכל ושתה, לאחר אכילה עמד ומדד לו שמן במאה רבוא. אמר לו רצונך שוב? אמר לו אין לי מעות. אמר לו טול, ואני אבוא עמך ואטול את מעותי. עמד ומדד לו שמן בשמונה עשרה מאות רבוא. אמרו לא הניח ההוא אדם לא חמר ולא גמל בא"י שלא משכו עמו. הכירו אנשי לודקיא וקדמו לפניו ג' מילין, וקילסו לפניו קילוס גדול. אמר להם: אל תקלסו קילוס זה אלא לאדם זה, שהכל שלו, ולא עוד אלא שאני חייב לו י"ח מאות רבוא! לקיים מה שנא' משלי ו יש מתעשר ונוסף עוד:

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ברזל ונחשת מנעליך - שארצו של אשר היא היתה מנעלה של א"י:

וכימך דבאך - שכל הארצות דובאות כסף לא"י, כענין שנא' וילקט יוסף את כל הכסף וגו'

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

אין כאל ישורון - ישראל אומר: אין כאל, ורוח הקודש אומרת: אל ישורון. ישראל אומר: מי כמוך באלים ה', ורוח הקודש אומרת: אשריך ישראל מי כמוך. ישראל אומר: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ורוח הקודש אומרת: מי כעמך ישראל. ישראל אומר: כתפוח בעצי היער, ורוח הקודש משיבו: כשושנה בין החוחים. ישראל אומר: זה אלי ואנוהו, ורוח הקודש אומרת: עם זו יצרתי לי. ישראל אומר: כי תפארת עוזמו, ורוח הקודש אומר: ישראל אשר בך אתפאר:

רוכב שמים בעזרך - כשישראל ישרים ועושים רצונו של מקום - רוכב שמים בעזרך; וכשאין עושים רצונו - כביכול ובגאותו שחקים.

נתקבצו כל ישראל אצל משה ואמרו לו: רבינו משה, אמור לנו מי היה ממידת כבוד של מעלה! אמר להם: מן התחתונים אתם יודעים מה היא מדת כבוד למעלה.

משל לאחד שאמר: מבקש אני לראות פניו של מלך! אמרו לו: היכנס למדינה ואתה רואה. נכנס למדינה, וראה וילון פרוס על פתח מדינה, ואבנים טובות ומרגליות קבועות בו. מיד נפל לארץ! אמרו לו: ראה: לא יכולת לזון עיניך, עד שנפלת, אלו נכנסת למדינה עצמה וראית פני מלך עאכ"ו! לכך נא' ובגאותו שחקים:

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מעונה אלהי קדם - ג' ספרים נמצאו בעזרה: אחד של מעונים, ואחד של היא היא, ואחד שנקרא זעטוטים. באחד כתיב מעון קדם, ובשנים כתיב מעונה אלהי קדם; ובטלו חכמים את האחד וקיימו השנים:

מתחת זרועות עולם - מלמד שארץ ישראל היא תוקפה של עולם:

ויגרש מפניך אויב - אלו שברחו לא"י: ויאמר השמד - אלו שברחו לאסי"א:

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

וישכן ישראל בטח - אין בטח אלא רוחצן, וכן הוא אומר וישכן לבטח במדבר:

בדד - ולא כבדד שאמר משה ה' בדד ינחנו, ולא כבדד שאמר ירמיה מפני ידך בדד ישבתי, ולא כבדד שאמר אותו רשע הן עם לבדד ישכון:

עין יעקב - כברכה שבירכם יעקב אביהם, שנא' והיה אלהים עמכם:

אל ארץ דגן ותירוש - כברכה שברכן יצחק אביהם, שנא' ויתן לך האלהים מטל השמים:

אף שמיו יערפו טל - הרעיפו שמים ממעל.

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

אשריך ישראל - ישראל אומרים מי כמוך באלים, ורוח הקדש אומרת אשריך ישראל. נתקבצו כל ישראל אצל משה. אמרו לו רבינו משה, אמור לנו מה טובה עתיד הקב"ה ליתן לנו לעולם הבא? אמר להם: איני יודע מה אומר לכם, אשריכם מה מתוקן לכם! משל לאדם שמסר את בנו לפדגוג אחד, והיה מחזרו ומראה אותו ואומר לו: כל האילנות הללו שלך, כל הגפנים הללו שלך, כל זיתים הללו שלך. כשיגע להראותו אמר לו: איני יודע מה אומר לך, אשריך מה מתוקן לך! כך אמר משה לישראל: איני יודע מה אומר לכם, אשריכם מה מתוקן לכם, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו':

עם נושע - עם שאין ישועתו אלא בשכינה:

נושע בה' - כענין שנא' אלהי צורי אחסה בו:

ואשר חרב גאותך - אמר לו הקב"ה: משה, עתיד אני ליתן להם לישראל אותו זיין שנוטל מהם בחורב, כענין שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. בשבועה נשבעתי שעתיד אני להחזירו להם, כענין שנא' חי אני נאם ה' כי כולם בעדי תלבשי ותקשרים ככלה!

ויכחשו אויביך לך - בשעה טובתם של ישראל אומות העולם מכחשים להם, ועושים אותם כאלו הן אחים; וכן עשו אמר ליעקב אחי יהי לך אשר לך, וכן חירם אמר לשלמה מה הערים אשר נתת לי אחי:

ואתה על במותינו תדרוך - כענין שנא' ויקרא משה אל כל ישראל: