" - כמו והממתי ותרגומו ואשגש וכן כל תיבה שפועל שלה בכפל אות אחרונה כשתהפוך לדבר בלשון פעלתי יש מקומות שנוטל אות הכפולה ומדגיש את האות ונוקדו במלאפום כגון והמותי מגזרת (
) רצץ עזב דלים והמתרגם והמותי ואקטל טועה הוא שאלו מגזרת מיתה היה אין ה"א שלה בפת"ח ולא מ"ם שלה מודגשת ולא נקודה מלאפום אלא והמתי בצירי כגון (
) והמתה את העם הזה והתי"ו מודגשת לפי שתבא במקום ב' תוי"ן האחת נשרשת לפי שאין מיתה בלא תי"ו והאחרת משמשת כמו אמרתי חטאתי עשיתי וכן ונתתי התי"ו מודגשת שהיא באה במקום שתים לפי שהיה צריך שלשה תוי"ן שתים ליסוד כמו (
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •
וְהַמֹּתִי – כְּמוֹ וְהָמַמְתִּי, וְתַרְגּוּמוֹ: "וַאֲשַׁגֵּישׁ". וְכֵן כָּל תֵּבָה שֶׁפֹּעַל שֶׁלָּהּ בְּכֶפֶל אוֹת אַחֲרוֹנָה, כְּשֶׁתַּהֲפֹךְ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן פָּעַלְתִּי, יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹטֵל אוֹת הַכְּפוּלָה וּמַדְגִּישׁ אֶת הָאוֹת וְנוֹקְדוֹ בִּמְלֹאפוֹם, כְּגוֹן:
וְהַמֹּתִי, מִגִּזְרַת "וְהָמַם גִּלְגַּל עֶגְלָתוֹ" (
ישעיהו כח,כח); "וְסַבּוֹתִי" (
קהלת ב,כ), מִגִּזְרַת "וְסָבַב בֵּית אֵל" (
שמ"א ז,טז); "דַּלֹּתִי" (
תהלים קטז,ו), מִגִּזְרַת "דָּלְלוּ וְחָרְבוּ" (
ישעיהו יט,ו); "עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ" (
ישעיהו מט,טז), מִגִּזְרַת "חִקְקֵי לֵב" (
שופטים ה,טו); "אֶת מִי רַצּוֹתִי" (
שמ"א יב,ג), מִגִּזְרַת "רָצַץ עָזַב דַּלִּים" (
איוב כ,יט). וְהַמְּתַרְגֵּם
וְהַמֹּתִי "וַאֲקַטֵּל" – טוֹעֶה הוּא, שֶׁאִלּוּ מִגִּזְרַת מִיתָה הָיָה, אֵין הֵ"א שֶׁלָּהּ בְּפַתָּח, וְלֹא מֵ"ם שֶׁלָּהּ מֻדְגֶּשֶׁת וְלֹא נְקֻדָּה מְלֹאפוֹם, אֶלָּא "וְהֵמַתִּי"; כְּגוֹן "וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה" (
במדבר יד,טו. וְהַתָּי"ו מֻדְגֶּשֶׁת, לְפִי שֶׁתָּבֹא בִּמְקוֹם שְׁנֵי תָּוִי"ן: הָאַחַת נִשְׁרֶשֶׁת, לְפִי שֶׁאֵין מִיתָה בְּלֹא תָּי"ו, וְהָאַחֶרֶת מְשַׁמֶּשֶׁת, כְּמוֹ "אָמַרְתִּי", "חָטָאתִי", "עָשִׂיתִי". וְכֵן "וְנָתַתִּי" (
בראשית יז,ח) – הַתָּי"ו מֻדְגֶּשֶׁת, שֶׁהִיא בָּאָה בִּמְקוֹם שְׁתַּיִם; לְפִי שֶׁהָיָה צָרִיךְ שְׁלֹשָׁה תָּוִי"ן: שְׁתַּיִם לַיְּסוֹד, כְּמוֹ: "בְּיוֹם תַּת ה'" (
יהושע י,יב), "מַתַּת אֱלֹהִים הִיא" (
קהלת ג,יג), וְהַשְּׁלִישִׁית לְשִׁמּוּשׁ.
עֹרֶף – שֶׁיָּנוּסוּ מִלְּפָנֶיךָ וְיַהַפְכוּ לְךָ עָרְפָּם.
רשב"ם
• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •
את אימתי: חתת אלקים על בעלי מלחמתך:
והמותי: והממתי מהומת קולי כדכתיב וירעם ה' בקול גדול על פלשתים ויהומם, וכן ברק ויהום, כמו מן סבב סבותי, אבל לשון מיתה יאמר והמתי:
רמב"ן
• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ראו
רמב"ן על שמות כג כה
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •
את אימתי. מדת הדין כלשון (שמות טו) תפל עליהם אימתה ופחד, וענין הצרעה הוא מין עוף כגון יתושים וצרעים וזבובים ודבורים והם מינים הרבה שם הכלל צרעה כמו שתמצא מכת הארבה של מצרים שהיו מינים הרבה. ודרשו רז"ל כי העוף הזה היה מטיל בהם ארס ומסמא את עיניהם ומיד מתים וצרעה זו עלתה עם יהושע ועברה את הירדן כמו שכתוב בספר יהושע. ומה שכתוב שלשה מהם ולא יותר והוא שאמר את החוי ואת הכנעני ואת החתי לפי ששלשה אלה היו החזקים שבכל ז' עממין והיו יושבים במצודים נשגבים, ובא להודיע פלא גדול ונס נסתר שעם בריה חלושה שבכל הנבראים והיא הצרעה בה יכרית הקב"ה את החזקים שבכל המקומות.
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •
"
והמותי" כמו שהיה הענין במצרים אנוסה מפני ישראל, כי ה' נלחם:
"
ונתתי את כל אויביך אליך עורף" מפני האימה והמהומה שיעד באמרו את אימתי אשלח לפניך:
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •
"
את אימתי". עוד תרויח שע"י שאלך בקרבך תתפשט האימה שלי עד למרחוק (גדר האימה הוא מה שמתיראים מפני דבר גדול ונורא יראת הרוממות) ובזה והמותי את כל העם
וגו', וציין זה בג' מדרגות, כי לארץ האמורי נכנסו ישראל והם התקבצו ללחום עמהם וה' הממם בעמידת השמש והירח ובאבני אלגביש ואז נסו מפני ישראל, ועז"א אשר תבא בהם
שמורה שנכנסו לתוך מחנותם רק שה' הממם בכל צרה ונתנם עורף לפני ב"י:
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •
את אימתי וגו'. הגם שאמר למעלה
(פסוק כ"ג) "והכחדתיו", כאן גילה כי בתחלה לא לכל יכחיד אלא עד שיפרה יוסיף ה' להום את העם הצריך ישראל לארצו, וכן על זה הדרך יהיו כובשים והולכים, וכמו שגילה לבסוף באומרו "לא אגרשנו וגו' עד אשר תפרה" ותנחל הכל:
