רשב"ם על שמות כג

<< · רשב"ם על שמות · כג · >>

(א). לא תשא שמע שוא וגו': כמו שהעד מוזהר לא תענה ברעך עד שקר, כמו כן הדיינין מוזהרין שלא לקבל עדות ולשמוע שקר אלא ודרשת וחקרת, ואפילו אם יש שני עידי שקר אל תצטרף עמהם להעיד כמותם ואע"פ שיגמר הדין על פיהם כי אין מכחישם:

(ב). לא תהיה אחרי רבים לרעות: אם הם דנים שלא כדין לפי דעתך ואע"פ שלא יאמינו לך כי אם למרובים:
ולא תענה על דברי לנטות אחרי רבים להטות משפט, ואפילו כשהם מזכים אדם ופוטרין ממיתה:

(ג). ודל לא תהדר: כדכתיב ולא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול אלא בצדק תשפוט עמיתך:

(ה). חמור שנאך: דיבר בהווה:
עזוב תעזוב: לשון סיוע וחיזוק כדכתיב ויעזבו ירושלים עד החומה, ואפם עצור ועזוב:

(ז). מדבר שקר תרחק: אם נראה בעיניך דין מרומה ועדים רמאים ואין אתה יכול להכחישן התרחק מאותו הדין ואל תדין בו כלל, ואע"פ כן אם הוא נקי וצדיק בדין שכבר נגמר הדין לזכות אל תהרגהו עוד, מאחר שכבר קיבלת העדים וגמרתה הדין ולא נתתה לבך על זה עד לסוף, שאם אתה הצדקתו אני לא אצדיקנו כי רשע הוא וחייב מיתה כדכתיב והאלהים אינה לידו:

(ח). יעור פקחים: אצל פיקוח עין נופל לשון עיורון, ואצל צדק סילוף:

(י). ואספת את תבואתך: בביתך, ולא תניחה הפקר אלא בשביעית תשמטנה, שלא תזרע ונטשתה שלא תאסוף תבואתה:

(יא). לכרמך לזיתך: כמו מן תבואה, דרך המקרא להזכיר דגן ותירוש ויצהר והוא הדין לכל אוכלין שהן גידולי קרקע כדכתיב בפרשת בהר סיני:

(יג). ובכל אשר אמרתי אליכם: מיום התחלת הדברות עד עכשיו תשמרו, חוזר ושונה וכופל אזהרותיו, ורבותינו דרשו לרבות שביתת כלים:

(טז). וחג הקציר: הוא חג השבועות שמקריבין בו קרבנות הכתובים בפרשת שור או כשב, ושתי הלחם שהם מנחה חדשה:
בכורי מעשיך: להתיר חדש במקדש:
וחג האסיף: חג הסוכות בשעת אסיף אשר מלאו הגרנות בר והיקבים תירוש ויצהר וציוה הכתוב לישב בסוכות לזכרון, כי במדבר ישבו באהלים ולא היה להם קרקע ולא דגן ותירוש ויצהר כמו שהיא להם אחרי כן בארץ, ויודו על זאת להק', הרי שלשה רגלים תלוים כולם בפירות הארץ אביב וקציר ואסיף:

(יז). האדון ה': והארץ שלו, שלא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות כמו שמפורש בפרשת כי תשא שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלקי ישראל, וסמיך ליה כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות וגו', וכן בכל מקום לפי עניין מעשה הק' שבפרשה קורא את הק', וגם רבותינו דרשו הנה האדון ה' צבאות מסעף פאורה, בכל מקום שאתה מוצא את הלשון הזה מוציא דיורין ומכניס דיורין:

(יח). לא תזבח על חמץ: שתהא השבתת שאור קודמת לוא"ו שעות של ארבעה עשר שהוא זמן שחיטת הפסח בין הערבים משבע ולמעלה:
חלב חגי: הפסח כתוב בו ולא תותירו ממנו עד בוקר והוא הדין לאימורין:

(יט). ראשית ביכורי אדמתך: משבעת המינין האמורים בפרשת כי תבא ולקחת מראשית כל פרי האדמה, בעלותך ברגלים אז תביא ביכוריך:
לא תבשל גדי בחלב אמו: דרך העיזים ללדת שני גדיים יחד, ורגילים היו לשחוט אחד מהם ומתוך שרוב חלב בעזים כדכתיב ודי חלב עזים ללחמך וגו', היו רגילים לבשלו בחלב האם, ולפי ההוה דבר הכתוב, וגנאי הוא הדבר ובליעה ורעבתנות לאכול חלב האם עם הבנים, ודוגמא זו באותו ואת בנו ושילוח הקן, וללמדך דרך תרבות צוה הכתוב, ולפי שברגל היו אוכלין בהמות הרבה, הזהיר בפרשת הרגלים שלא לבשל ולא לאכול גדי בחלב אמו והוא הדין לכל בשר בחלבכמו שפירשו רבותינו בשחיטת חולין:

(כ). שולח מלאך וגו': כדכתיב ביהושע כי אני שר צבא ה' עתה באתי להושיע את ישראל:

(כא). אל תמר בו: מגזרת אם המר ימיר, ואם הוא דגש הרי הוא מגזרת וריחו לא נמר, כמו אל תפל דבר מגזרת נפל, אבל אינו מגזרת סרבנות מן מרה מריתי, שאם כן היה לו לומר אל תמרה כמו כל איש אשר ימרה את פיך:
כי שמי בקרבו: בשמי הוא מצוה לכם, אבל לשאת לפשעכם אין בידו רשות:

(כג). כי ילך: שהרי ילך:

(כד). כי הרס תהרסם: מדעתי הגהתיו תְּהָרְסֵם משקל דגש מנעוריי ושיבשתי כפרי צרפת שנקוד בהם תַּהַרְסֵם והוא משקל רפי כמו הרג תַּהַרְגֶנּוּ אבל מאחר כי הרס משקל דגש צריך לומר כמו כן משקל דגש תְּהָרְסֵם דוגמת שבר תשבר, ושוב מצאתי בכל ספרי אספמיא ואשכנז כמו שהגהתי משקל דגש:

(כה). והסירותי מחלה: שבאה על ידי מים רעים כמו שפירשתי במרה:

(כו). לא תהיה משכלה: ואפילו בגודלו לא ימות אלא את מספר ימיך אמלא לבא בכלח אלי קבר:

(כז). את אימתי: חתת אלקים על בעלי מלחמתך:
והמותי: והממתי מהומת קולי כדכתיב וירעם ה' בקול גדול על פלשתים ויהומם, וכן ברק ויהום, כמו מן סבב סבותי, אבל לשון מיתה יאמר והמתי:

(לא). ושתי: כמו ושתתי, וכן כרתי ברית כמו כרתתי:
מים סוף: שהוא בתחילת מזרח ארץ ישראל כמו שאוכיח בפרשת אלה הדברים:
עד ים פלשתים: שהוא במערב כדכתיב ופלשתים מאחור:
וממדבר: שהלכו בו ישראל מדרום:
עד הנהר: נהר פרת בצפון, כדכתיב מצפון תפתח הרעה כי בבל בצפון: