רשב"ם על שמות כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רשב"ם על שמות · כד · >>

(א). ואל משה אמר: מומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל, כל הפרשיות הללו עד כאן ביום ששמעו עשרת הדברים, ואל משה אמר לבדו בשעת ירידתו בו ביום עלה אל ה', למחר אתה ואהרן וגו', ואחר כן מיד ירד משה ויספר לעם את כל דברי ה' וגו' ולמחר בנה מזבח והקריב קרבנות ובו ביום עלה ויכסהו הענן ששת ימים וגו', ואל משה אמר מלאך עלה אל ה' מדלא כתיב אלי כמו שכתוב לפנינו עלה אלי ההרה:

(ד). לשנים עשר שבטי ישראל: להעיד שכולם נתרצו בקיום הברית:

(ה). את נערי: בכורות:

(ז). ספר הברית: דכתיב למעלה ויכתוב משה וגו':
נעשה ונשמע: נעשה מה שדיבר וגם נשמע מה שיצונו עוד מכאן ולהבא ונקיים:

(י). ויראו את אלהי ישראל: כעין וראיתה את אחורי:
לבנת: לובן:
וכעצם: מראה, כמו אדמו עצם מפנינים:
לטהר: כשהשמים ברורים בלא עננים:

(יא). ואל אצילי זקני בני ישראל לא שלח: הק' ידו, אע"פ שראו את אלקי ישראל כמו שכתוב כבלע את הקדש ומתו, וכן באנשי בית שמש כי ראו בארון ה', ובמשה מצינו כי ירא מהביט, וכאן חלק להם הק' כבוד מפני כריתות הברית נראה להם כמו שפירשתי בברית בין הבתרים אשר עבר בין הגזרים האלה, וכתוב שם ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית וגו' וכן לפנינו בכריתות ברית פרשת כי תשא וראית את אחורי, וכתיב ויעבור ה' על פניו וגו' וכתיב בתריה הנה אנכי כורת ברית:
ויאכלו וישתו: העולות הקריבו, והשלמים אכלו שכתוב למעלה ויזבחו זבחים שלמים:

(יב). אשר כתבתי: הלוחות מכתב אלקים שנתן לו בסוף ארבעים: