"אשר כריתי לי" - כפשוטו כמו (שמות כא) כי יכרה איש ומדרשו עוד מתיישב על הלשון כמו אשר קניתי אר"ע כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה (ב"ר) ועוד מדרשו ל' כרי דגור שנטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה אותו כרי ואמר לעשו טול זה בשביל חלקך במערה
בקברי אשר כריתי לי. ע"ד הפשט חפרתי לי מלשון (שמות כא) כי יכרה איש בור.
וע"ד המדרש כריתי מלשון כרי נטל יעקב כסף וזהב ועשה ממנו כרי גדול ונתן לעשו ואמר לו טול בשביל חלקך במערה וזהו אשר כריתי לי כלומר שקניתיו לי בדמי הכרי.
"אבי השביעני". נתן ד' טעמים. א] מצד מצות כיבוד אב. ב] מצד השבועה, ועז"א "אבי השביעני". ג] שהיה מצוה מחמת מיתה ומצוה לקיים דברי המת ועז"א "הנה אנכי מת". ד] שגם הוא היה לו טעם בזה שקבר זה כרה לו בחייו והיה זה אצלו לאות לזכור תמיד יום המיתה, כמו שספר על עם קדמון שהיו בתיהם אצל קבריהם לזכור יום מותם, ואחר שקבר זה הוכן בחייו והיה עינו ולבו שם כל הימים רוצה להקבר בו, כי עד הגל הזה על צדקתו, וז"ש בקברי "אשר כריתי לי, ועתה "בל יחשדהו פרעה שישאר שם, עז"א רק "עתה אעלה", והלא לא עליתי שם עד עתה בעוד אבי חי כי רק "אעלה לקבור את אבי ואשובה":
השבעני לאמר. רז"ל דרשו (סוטה) וא"ת נתיר שבועה גם שבועתך היא בהתרה, וכפי הפשט אומרו לאמר כי לא היתה השבועה בלשון עצמו האמור בדברי יוסף להם אלא כונת השבועה, לזה אמר תיבת לאמר לומר שכונת מה שאמר בשבועה היא וגו':
ובדרך דרש אפשר שנתכון לשלול טענת פרעה כי יאמר אליו למה לא נמלך עמו קודם השבועה ועשה דבר חוץ מהמלכת המלך, לזה אמר לו כי לא היה לו זמן להמלך כי אמירת השבועה היתה סמוך למיתת אביו, והוא אומרו השביעני לאמר הנה אנכי מת פירוש בשעה שהשביעני לא נתן לי זמן אלא אמר לי הנה אנכי וגו', וכן היה כמו שפירשתי בפסוק (מ"ז כ"ט) שים נא ידך וגו' שלא נתן לו זמן ארוך ואמת יהגה חכו של יוסף:
