קטגוריה:בראשית ד ח

הבל היה איש פשוט ותמים. הוא לא הבין שאלוהים שעה למנחתו ולא שעה למנחתו של קין (ביאור:בראשית ד ה).
הוא לא ראה או לא הבין ש"וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו" (ביאור:בראשית ד ה).

המילה ויחר מעידה על כעס גבוה מאוד, ככתוב: "וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר: הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן" (ביאור:בראשית ל ב), וגם "וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד, כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל" (ביאור:בראשית לד ז).

אולם הבל לא הבין את הסכנה. כאשר קין בא לדבר איתו, הוא הקשיב והסכים להיות בקרבתו בשדה לבדו.

סביר שהבל לא חשב שקין רוצה או מסוגל להרוג אותו.
בעבר דבר כזה עוד לא קרה, למרות שאלוהים הזהיר את אביו: "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ, מוֹת תָּמוּת" (ביאור:בראשית ב יז), ייתכן שאפילו משמעות המוות לא היתה ברורה להבל.

קין פתח בשיחה, ככתוב: "וַיֹּאמֶר קַיִן". לא נאמר מה קין אמר. אנחנו יכולים לנחש את השקרים והחנופה שקין העתיר על הבל.

לפי הכתוב נראה שקין הבכור, לקח לעצמו את אדמת השדות, ודחף את הבל להיות רועה צאן בגבעות הטרשים (ביאור:בראשית ד ב).
כך גם קרה שעשו היה "אִישׁ שָׂדֶה" (ביאור:בראשית כו כז), ויעקב הזעיר היה בקי בצאן. וגם ביניהם היה סכסוך על הבכורה, והיתה סכנה שעשו יהרוג את יעקב כפי שרבקה חששה, כדבריה: "הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ" (ביאור:בראשית כז מב).
אלוהים העדיף שרועי הצאן ואנשי השדה יעבדו ביחד בשיתוף פעולה. אולם תוכניתו של אלוהים היתה לבחור רועה צאן להיות אבי העם הנבחר, ואחר כך רבקה נבחרה כי היא היתה רועת צאן, יעקב נבחר על פני עשו, ובני ישראל המשיכו להיות רועי צאן, כדברי אחי יוסף לפרעה: "רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ, גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ" (ביאור:בראשית מז ג), וכך הם הצליחו במצרים ויצאו עשירים, ככתוב: "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם, וְצֹאן וּבָקָר, מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד" (שמות יב לח).

לפי הכתוב קין הרג את הבל בשדה. כלומר סביר שקין הזמין את הבל לשדה שלו.
ייתכן שקין הציע להבל חלק בשדות שהוא לקח לעצמו. הבל חשב שקין למד לקח, ועכשו מתנהג אליו יותר יפה ומציע לו חלק מהשדה. הבל האמין שאדם לומד ומשתפר. הבל רצה להאמין לקין, ולטוב ליבו. הבל האמין שקין טוב כמוהו. הבל נתן לקין הזדמנות שניה, וכך הוא הלך לשדה עם קין, ואפילו אולי שניהם ישבו ביחד, אכלו ושוחחו.

"וַיָּקָם" - התרומם מתנוחה נמוכה לגבוהה, התנפל; תקף (מילוג).
סביר ששניהם ישבו נינוחים ורגועים. ואז קין קם לעמידה, והבל נשאר יושב. כך היה יתרון תנועה ועוצמה לקין. הוא היה יכול להניף אבן או מקל, להתקרב להבל מאחור ולהכות בו.
הבל המשיך להיות תמים גם כאשר קין התרומם. הוא לא חשב להתגלגל הצידה, לקפוץ לרגליו ולברוח. הכל כבר היה מאוחר מדי, והמכה נחתה עליו.

"וַיַּהַרְגֵהוּ" - להמית, לסיים חיים. הריגה כוללת כל פעולה או אדישות שגורמת למוות. רצח הוא הריגה לאחר תכנון, שקילה וגיבוש-החלטה להמית, בלי נסיבות מקלות. הפעם הראשונה שהמילה רצח מופיעה בתנ"ך זה בעשרת הדברות: "לֹא תִּרְצָח" (שמות כ יב). רצח היא עבירה חמורה יותר מאשר הריגה.

לפי הכתוב דמו של הבל נשפך לאדמה, כלומר הבל לא מת מחניקה או מוות מידי מדקירה בלב או בראש, שבו הלב מפסיק לדחוף דם החוצה מהגוף.
העורך משתמש בשורש 'הרג' לתאר את מעשיהו של קין. אבל מקובל שקין רצח את הבל, למרות שאין עובדות להוכיח שכך היה, ולכן אנו נשארים עם הריגה בלבד.

האם מזה ניתן להבין שקין:

• הרג בשגגה את הבל? האם כלי או אבן פשוט נפלו על הבל?
• נמנע מלעזור להבל לאחר שהבל נפצע בשדה שלו?
• לא התכוון להרוג את הבל בשדה, אבל קרה שם משהו שגרם לו לכעוס ולהרוג את הבל.
• השתמש בהגנה עצמית נגד הבל התוקף?

ניתן להבין שקין שיקר לאלוהים ואמר: "לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי" (ביאור:בראשית ד ט), ואלוהים נזף בו: "מֶה עָשִׂיתָ"? (ביאור:בראשית ד י) בלי לפרט מה בדיוק קין עשה. אלוהים לא המית את קין, כלומר אלוהים לא חשב שעונש מוות מגיע לקין על מעשהו.

תשוקה מינית הוא דחף חזק מאוד שגורם לזכרים, בעיקר בחורים צעירים, להיות אלימים.

הסיפור טוען שקין כעס כי אלוהים שעה למנחתו של הבל, ולא למנחתו. בהמשך הסיפור אנו מוצאים שקין נשא אישה, ככתוב: "וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ" (ביאור:בראשית ד יז). האישה הזאת חייבת להיות אחותו. בספר היובלים כתוב: "ובשבוע השלישי ליובל השני ילדה את־קין וברביעי ילדה את הבל ובחמישי ילדה את בתה אוֶן" (ספר היובלים ד א), ואחר כך נאמר: "ויקח קין את־אחותו און לו לאשה ותלד לו את־חנוך מקץ היובל הרביעי" (ספר היובלים ד יא). ניתן להבין שהיתה רק אישה אחת להיות אשתו של קין או הבל, ולאחר שאלוהים שעה למנחתו של הבל, נוצר מתח (מיני) מוגבר ביותר בין האחים מי יקח את און. נראה שקין חשב לסלק את אחיו מהתחרות, ולשאת את און, ולכן אלוהים מדגיש, כרמז לתשוקה מינית: "וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ [ביצר]" (ביאור:בראשית ד ז). (הערה: היתה אחות נוספת, עצורה, שנולדה אחרי שת, והיא היתה אשת שת (ספר היובלים ד ט-י).)

בני ישראל הם רועי צאן. אנשים מכבדי חוק ותמימים.
הסיפור בא ללמד אתנו להזהר מאנשים רעים. אנשים רעים חושבים שמגיע להם הרבה, וכל פגיעה בכבודם או רצון להנות מהשלל, ממריצה אותם לאלימות.
אדם תמים חייב ללמוד את הסיפור ולהבין את הסכנות ולהתכונן. לפחות אדם חייב לשמור מרחק, לבוא בקבוצה, להסתכל סביבו ולהיות מודע מה עומד לקרות.
אדם צריך להזהר ולא להכנס למלכודת, לא לחטוף פתיון.