מ"ג בראשית ד ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג בראשית · ד · ח · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־הֶ֣בֶל אָחִ֑יו וַֽיְהִי֙ בִּהְיוֹתָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קׇם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּהַרְגֵֽהוּ׃


תרגום

​ ​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַאֲמַר קַיִן לְהֶבֶל אֲחוּהִי וַהֲוָה בְּמִהְוֵיהוֹן בְּחַקְלָא וְקָם קַיִן עַל הֶבֶל אֲחוּהִי וְקַטְלֵיהּ׃
אונקלוס (דפוס):
וַאֲמַר קַיִן לְהֶבֶל אֲחוּהִי וַהֲוָה בְּמֶהֱוֵיהוֹן [נ"א: בְּמִהְוָיֵהוֹן] בְּחַקְלָא וְקָם קַיִן לְהֶבֶל [נ"א: בְּהֶבֶל] אֲחוּהִי וְקַטְלֵיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר קַיִן לְוַת הֶבֶל אָחוּהִי אִיתָא וְנִפּוּק תַּרְוֵינָן לְבָרָא וַהֲוָה כַּד נְפָקּוּ תַּרְוֵיהוֹן לְבָרָא עָנֵי קַיִן וַאֲמַר לְהֶבֶל מִסְתַּכֵּל אֲנָא דִבְּרַחֲמִין אִתְבְּרִי עַלְמָא אֲבָל לא בְּפֵירֵי עוֹבָדִין טָבִין הוּא מִדְבַּר וּמְתוּב אַפִּין אִית בְּדִינָא מִן בִּגְלַל מַה אִתְקַבֵּל קֳרְבָּנָךְ וְקָרְבָּנִי מִנִי לָא אִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא עָנֵי הֶבֶל וְאָמַר לְקַיִן בְּרַחֲמִין אִיתְבְּרִי עַלְמָא וּבְפֵירֵי עוֹבָדִין טָבִין הוּא מַדְבַּר וּמֵיסַב אַפִּין לֵית בְּדִינָא וְעַל דַהֲווּ פֵירֵיהּ עוּבָדַיי טָבִין מִדִידָךְ וּקְדָמִין לְדִידָךְ אִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא קָרְבָּנִי עָנֵי קַיִן וַאֲמַר לַהֶבֶל לֵית דִין וְלֵית דַיָין וְלֵית עֲלָם אָחְרָן וְלֵית לְמִיתַּן אֲגַר טַב לְצַדִיקַיָא וְלֵית לְמִפְרָעָא מִן רַשִׁיעַיָא עָנֵי הֶבֶל וְאָמַר לְקַיִן אִית דִין וְאִית דַיָין וְאִית עָלָם אָחְרָן וְאִית לְמִתַּן אֲגַר טַב לְצַדִיקַיָא וְאִית לְמִתְפְּרַע מִן רַשִׁיעַיָא וְעַל עֵיסַק פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין הֲווּ מִתְנַצְיַין עַל אַנְפֵּי בָּרָא וְקָם קַיִן עַל הֶבֶל אֲחוֹהִי וְטָבַע אַבְנָא בְּמִצְחֵיהּ וְקַטְלֵיהּ:
ירושלמי (קטעים):
וַאֲמַר קַיִן לְהֶבֶל אָחוּי אִיתָא וְנִפּוּק לְאַפֵּי בָרָא וַהֲוָה כַּד נְפָקוּ תַּרְוֵיהוֹן לְאַפֵּי בָרָא עָנֵי קַיִן וַאֲמַר לְהֶבֶל אָחוּי לֵית דִין וְלֵית דַיָין וְלֵית עֲלָם אוֹחֲרָן וְלָא לְמִתַּן אֲגָר טַב לְצַדִיקַיָא וְלָא לְאִתְפְּרַע מִן רַשִׁיעַיָא וְלָא בְּרַחֲמִין אִיתְבְּרִי עַלְמָא וְלָא בְּרַחֲמִין הוּא מַדְבֵּר מִן בִּגְלַל מַה אִיתְקַבֵּל קוּרְבָּנָךְ מִינָךְ בִּרְעוּ וּמִנִי לָא אִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא עָנֵי הֶבֶל וַאֲמַר לְקַיִן אִית דִין וְאִית דַיָין וְאִית עֲלָם אוֹחֲרָן וְאִית תַּמָן אֲגַר טַב לְצַדִיקַיָיא וּלְאִיתְפְּרַע מֵרַשִׁיעַיָא וּבְרַחֲמִין אִיתְבְּרִי עַלְמָא וּבְרַחֲמִין הוּא מַדְבֵּר בְּרַם בְּפֵירֵי עוֹבָדִין טָבִין הוּא מַדְבֵּר עַל דְהַוָון עוֹבָדַיי תַּקְנִין מִן דִידָךְ אִיתְקַבֵּל קָרְבָּנִי מִנִי בְּרַעֲוָא וּמִינָךְ לָא אִתְקַבֵּל בְּרַעֲוָא וַהֲווֹ תַרְוֵיהוֹן מְנַצִין בְּאַפֵּי בָרָא וְקָם קַיִן עַל הֶבֶל אָחוֹי וְקָטֵל יָתֵיהּ:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויאמר קין" - נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתעולל עליו להרגו ויש בזה מדרשי אגדה אך זה ישובו של מקרא

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל – נִכְנַס עִמּוֹ בְּדִבְרֵי רִיב וּמַצָּה לְהִתְעוֹלֵל עָלָיו לְהָרְגוֹ. וְיֵשׁ בָּזֶה מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה, אַךְ זֶה יִשּׁוּבוֹ שֶׁל מִקְרָא.

אבן עזרא

לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויאמר קין — הקרוב אלי, שאמר לו כל התוכחות שהוכיחו השם. ושואלים נולדו ביום סגריר ישאלו: איך הכהו ואין חרב? וזאת שאלת תהו, כי יהרגנו בידו בחנק, ואלף עץ ואבן נמצאים:

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וטעם ויאמר קין אל הבל אחיו" - שנכנס עמו בדברי ריב ומצה להתגולל עליו ולהרגו לשון רש"י ורבי אברהם אמר כי הקרוב אליו שאמר לו כל התוכחות שהוכיחו השם ועל דעתי שהוא דבק עם ויהי בהיותם בשדה כי אמר לו נצא השדה והרג אותו שם בסתר ויתכן שנתכוון בהריגהו שיבנה העולם ממנו כי חשב שלא יהיה לאביו זרע אחר עוד גם פחד שלא יהיה עיקר בנינו של עולם מאחיו שנתקבלה מנחתו

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ויאמר קין אל הבל אחיו. כדעת תרגום הירושלמי בו שאמר לו לית דין ולית דיין ולית עולם אחרן.
והב' שהרג אחיו, והוא שאמר ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו.
הג' כששאל לו הקב"ה —

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ויאמר קין אל הבל אחיו" כי חרה לו ונפלו פניו בגלל אחיו:

" ויהי בהיותם בשדה" שלא בפני אביהם ואמם:

" ויקם קין" בלי מריבה קודמת אז כמו וארב לו וקם עליו:

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ח) "ויאמר קין". קין לא הבין דברי ה'. הוא לא השכיל כי האדם החיצוני המורכב מבשר גידין ועצמות אינו האדם האמתי רק בהמה בצורת אדם, ושהאדם האמיתי הוא האדם הפנימי השכלי המסתתר בקרבו ומנהיגו, הוא חשב שהגויה וכחותיה זה כל האדם, וכאשר שמע מפי ה' שנמצא עמו חטאת הרובץ על פתחו ומשתוקק להחטיאו ושבידו למשול בו, לא ידע על מי נאמרו הדברים ומי הוא החטאת הזה, ואחר שלא היה בעולם רק הוא והבל אחיו, חשב שהכונה על הבל אחיו שהוא משתוקק להורידו שאולה והוא יש בכחו למשול בו, וז"ש ויאמר קין אל הבל אחיו, שאמר בלבו שכוונת ה' הוא על הבל אחיו, ולכן קם עליו ויהרגהו, כפי מ"ש לו ה' שהוא ימשל בו:  

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ראוי לשית לב שאין בפסוק מה שאמר לו. ומה ענין הרוג אותו בשדה. והנה על כן יש מרבותינו ז"ל (בראשית רבה כב טז) אומרים על עסקי נחלת שדה, ויש אומרים על בית המקדש הוא כד"א ויצא יצחק לשוח בשדה, ויש אומרים על האשה כד"א כי בשדה מצאה. ועוד אומרו ויקם קין, כי מהראוי לא יאמר רק ויהרוג קין את הבל אחיו, עד שהוצרכו רבותינו ז"ל (שם) לומר כי תחלה הפיל הבל את קין ואחר כך קם מתחתיו:

אך הנה בספר הזוהר (בראשית דף נד) אמרו כי קין היה מסטרא דמסאבא, והבל מסטרא דקדושה. ובזה נבא אל הענין, והוא כי הנה עוד ידענו מספר הזוהר (דף נד) כי השדות ומדברות הם מקום שליטת רוחא דמסאבא, מה שאין כן ביישוב. והנה הוא יתברך אמר לקין ואליך תשוקתו, כי כח היצר הרע אליו היתה תשוקתו להחטיאו, כי עבירה גוררת עבירה. והוא היחל לדבר סרה, כאשר כתבנו על אומרו ויחר כו' ויפלו פניו, ואותה עבירה תגרור לו אחרת. אלא שכעת שלא חטא רק פעם אחת, עדיין

יכול קין למשול בו שלא יחטיאנו. אמר הכתוב כי הנה "ויאמר קין" הדברים הנזכרים בלשון חבה, כטבע לשון אמירה, אמר לו כל מה שדבר לו יתברך, וכל זה בבחינת אחוה וזהו אומרו "אחיו", כי היה כעת מושל ביצרו. אך אחרי כן "ויהי בהיותם בשדה" כי שם שליטת סטרא דמסאבותא, אז "ויקם קין" שהיה מסטרא ההיא, קם ויגבה על הקדושה, שנתעורר שם יצרו הוא שטן הוא יצר הרע שמהבחינה ההיא, "ויהרגהו" על קנאתו אשר קנא, כי אל הבל ואל מנחתו שעה ולא לו:

כלי יקר

לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויאמר קין אל הבל אחיו". לא נתפרש במקרא מה אמר לו. ונ"ל אמירה זה מלשון יתאמרו כל פועלי און (תהלים צד.ד) שהוא לשון התפארות וכן את ה' האמרת (דברים כז.יז) ור"ל כי קין התפאר עליו לאמר לי תבל ומלואה וארעא די את קאים עלה דידי הוא מיד ויקם עליו על עסקי שדה ויהרגהו. ולמעלה פירשתי על עסקי שדה היינו שאמר לו בהיותך בשדה מקום שאין אנשים מצויין שמה אז לעולם לא תתעורר מעצמך אל איזו מעשה כי קרבן זה שהקרבת ממני ראית וכן עשית, ולפי זה יהיה ביאור פסוק זה ויאמר קין. שהתפאר קין לאמר אני טוב ממך כי אני הקרבתי ראשונה וממנה נמשכה ההקרבה אליך וז"ש אל הבל אחיו כי אמר אני הייתי סבה אליך כי אם לא ראית שהקרבתי לא היית מקריב כלום.

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ויאמר קין אל הבל אחיו. פירוש אמר לו דבר אחוה לצד שקדם אליו סיבת השנאה מחמת קנאה ירגיש הבל מאמצעות הדבר שישנאהו וישכיל להשמר ממנו אשר על כן אמר אליו האחוה כי לא נולד בלבו שנאה מחמת הדבר לצד קנאתו, והטעהו כדי להאמין בו לתכלית כוונתו להפילו במכמורת הכתוב אחר זה. ולכן נתחכם מפסיק פסוקים שעשה פיסקא ואינה פיסקא בפסוק זה עם פסוק שלאחריו:


ויהי בהיותם בשדה. צריך לדעת לאיזה ענין הודיע הכתוב היותם בשדה. גם אמרו ויקם קימה זו למה ולא היה צריך הכתוב לומר אלא ויהרוג קין להבל. עוד לא היה צריך לומר אחיו. עוד צריך לדעת אומרו אי הבל מה כונת הבורא בשאלה זו. עוד מי פתי כקין שישיב ליודע ועד לא ידעתי ומי מכיר השגחתו כנבראים ראשונים:


עוד מה יאריך לשון לומר השומר. עוד אומרו קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה למה יוצרך לומר מן האדמה ומה היא הצעקה. עוד למה קלל האדמה אם הוא הרוצח עליו תבא קללה ומה מעלה ומה מורדת האדמה ברציחתו אם לא תקבל היא דמו יהיה ללקיקת הלוקק ומעשיה נאים בכסות דמו וכמעט אין משמעות לדברי ה':


אכן הכוונה היא להיות כי קין נתקנא בהבל בחושבו כי הוא סיבה להשפלתו כי באמצעותו הוכר אופלו, וחשב כי כשלא יהיה הבל במציאות יתרצה ה' בקין כי אין עוד אחר לבחור בו, וחשב להורגו, וחש שתעל צחנתו ובאשו בפגעו בו כי נצטווה על הרציחה, ונתיעץ עצות להורגו מבלי שלוח יד בו והנה זה האיש איש אדמה היה יודע מוצאיה ומובאיה ובקי בחדריה ואמרו ז"ל (קהלת רבה פ"א) כי הארץ יש לה איברים כאיברי אדם עינים ידים ורגלים, פה וכו', ולמכיר בה ידע המקומות, ומעתה מצא היועץ רעה להרגו בערמה מבלי שלוח ידו בו. והוא אומרו ויהי בהיותם בשדה מתהלכים באדמה מצא מקום למועצותיו, ובאמצעות מה שקדם שהטעהו בבחינת האחוה האמין בו הבל ובזה קם עליו ובקימה זו שקם פירוש עמד עליו בזה הרגו, והנה העמידה אינה הורגת אלא שנתחכם לעמוד עליו במקום שיהיה נבלע באדמה וזו היא מיתתו והאדמה היא ההורגת. והגם שלא פירש הכתוב כאן אופן ההריגה הנה הוא גילה בפסוק שאחר זה שאמר אשר פצתה. וה' בוחן לבות שאלו אי הבל אחיך לראות היודה על פשעו והשיב לא ידעתי, ואם תאמר היה לך לתת לב עליו לזה אמר השומר אחי וגו', וכי שומר עשיתני עליו, ולא הודה על מעשהו הרע, שחשב כי ה' לא יעניש על הסיבה או לא ישגיח בה. והשיבו ה' מה עשית הודיעו כי מעשיו הרעים הם סיבה לאדמה לבלוע הבל והוא אומרו קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה, פירוש כי הבל חושב בדעתו כי אדמה הרגתו וקבל לפני ה' ממנה, ולזה קלל ה' אותו כי הוא הסיבה ובהצטרפות קללתו קלל גם להאדמה אשר פצתה פיה לקחת הבל מידו שלא תפצה עוד פיה, והוא אומרם ז"ל (סנהדרין לז) שלא פצתה עוד פיה ומזמרת היא זמר ושיר לאל עליון חיוב הצריכה לעשות בכנפיה דכתיב (ישעי', כד) מכנף הארץ זמירות שמענו, ופחדה בעת שאמר לה ה' שתבלע המצריים מפחד פתיחת פיה לבלוע הבל עד שנשבע לה ה' (מכילתא) דכתיב (שמות, טו) נטית ימינך ונשבע לה ואז בלעה אותם בפיה. ואפשר שלזה נתכוון מאמרם ז"ל (ב"ר פכ"ב) וזה לשונם רבנן אמרו באבן הרגו ע"כ, והנה במציאות הריגה זו יעשה כל גופו פצעים פצעים והוא אומרו דמי לשון רבים ולא היתה מיתתו ממקום א' כדרך הנשחטים ובזה הופשט הבל מכל דבק רע כמו שפירשתי בפסוק קניתי איש את ה', ויש מדרשים רבים בכת וב:

ילקוט שמעוני

לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויאמר קין אל הבל אחיו. על מה היו מדיינין? אמרו: בואו ונחלוק את העולם; אחד נטל את הקרקעות, ואחד נטל מטלטלין. דין אמר: ארעא דאת קאים עלה דידי, ודין אמר: מה דאת לביש דידי. דין אמר: חלוץ, ודין אמר: פרח. מתוך כך, ויקם קין וגו'. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: שניהם נטלו את הקרקעות ושניהם נטלו את המטלטלין, ועל מה היו מדיינין? זה אומר: בתחומי יבנה בית המקדש, וזה אומר: בתחומי יבנה, שנאמר: ויהי בהיותם בשדה, ואין שדה אלא בית המקדש כמא דאת אמר: "ציון שדה תיחרש". ר' יהודה אומר: על חוה הראשונה היו מדיינין. אמר ר' אבהו: חוה הראשונה חזרה לעפרה, ועל מה היו מדיינין? אמר רב הונא: על תאומה יתרה שנולדה עם הבל; זה אומר: אני נוטלה שאני בכור, וזה אומר: אני נוטלה שנולדה עמי; ומתוך כך ויקם קין.

אמר ר' יוחנן: הבל היה גבור מקין, שאין תלמוד לומר ויקם, אלא מלמד שהיה נתון תחתיו. אמר לו: שנינו בעולם, מה אתה הולך ואומר לאבא? נתמלא עליו רחמים. מיד עמד עליו והרגו. מן תמן אינון אמרין: טב לביש לא תעביד וכו'.

ויהרגהו. במה הרגו? רשב"ג אומר: בקנה הרגו, דכתיב: "וילד לחבורתי", דבר שהוא עושה חבורה. ורבנין אמרי: באבן הרגו, שנאמר: "כי איש הרגתי לפצעי", דבר שהוא עושה פצעים. ויש אומרים: נתבונן קין מהיכן שחט אביו אותו הפר, שנאמר: "ותיטב לה' משור פר", ומשם הרגו, מן הצואר, מקום הסימנין. ומי קברו? אמר ר' אלעזר בן פדת: עופות השמים וחיות טהורות קברוהו, ונתן להם הקב"ה שכרן לשתי ברכות שמברכין עליהן, א' לשחיטה, וא' לכיסוי הדם.

רבי צדוק אומר: נכנסה שנאה גדולה בלבו של קין על מנחתו שנתרצית, ולא עוד, אלא שהיתה תאומתו של הבל יפה בנשים וחמד אותה בלבו, שנאמר: ויהי בהיותם בשדה, זו אשה שנמשלה לשדה.

<< · מ"ג בראשית · ד · ח · >>