קטגוריה:בראשית כג ח

<< | ספר בראשית • פרק כ"ג • פסוק ח' | >>

וידבר אתם לאמר אם יש את נפשכם לקבר את מתי מלפני שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צחר.

וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר.

המהדורה המוטעמת:

וַיְדַבֵּ֥ר אִתָּ֖ם לֵאמֹ֑ר אִם־יֵ֣שׁ אֶֽת־נַפְשְׁכֶ֗ם לִקְבֹּ֤ר אֶת־מֵתִי֙ מִלְּפָנַ֔י שְׁמָע֕וּנִי וּפִגְעוּ־לִ֖י בְּעֶפְר֥וֹן בֶּן־צֹֽחַר׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וַיְדַבֵּ֥ר וַ - ו' החיבור
יְדַבֵּ֥ר - פועל, פיעל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/1696
מורפ': HC/Vpw3ms אִתָּ֖ם אִתָּ֖ - מילת יחס
ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים

צורת יסוד: 854
מורפ': HR/Sp3mp לֵאמֹ֑ר לֵ - מילת יחס
אמֹ֑ר - פועל, קל, מקור נסמך

צורת יסוד: l/559
מורפ': HR/Vqc אִם אִם - ו' החיבור

צורת יסוד: 518 a
מורפ': HC־יֵ֣שׁ יֵ֣שׁ - מילית, הצבעה

צורת יסוד: 3426
מורפ': HTm אֶֽת אֶֽת - מילת יחס

צורת יסוד: 854
מורפ': HR־נַפְשְׁכֶ֗ם נַפְשְׁ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך
כֶ֗ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 5315
מורפ': HNcbsc/Sp2mp לִקְבֹּ֤ר לִ - מילת יחס
קְבֹּ֤ר - פועל, קל, מקור נסמך

צורת יסוד: l/6912
מורפ': HR/Vqc אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)

צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־מֵתִי֙ מֵתִ - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נסמך
י֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 4191
מורפ': HVqrmsc/Sp1cs מִלְּפָנַ֔י מִ - מילת יחס
לְּ - מילת יחס
פָנַ֔ - שם עצם, זכר ונקבה, רבים, נסמך
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: m/l/6440
מורפ': HR/R/Ncbpc/Sp1cs שְׁמָע֕וּנִי שְׁמָע֕וּ - פועל, קל, ציווי, גוף שני, זכר, רבים
נִי - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 8085
מורפ': HVqv2mp/Sp1cs וּפִגְעוּ וּ - ו' החיבור
פִגְעוּ - פועל, קל, ציווי, גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: c/6293
מורפ': HC/Vqv2mp־לִ֖י לִ֖ - מילת יחס
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp1cs בְּעֶפְר֥וֹן בְּ - מילת יחס
עֶפְר֥וֹן - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: b/6085
מורפ': HR/Np בֶּן בֶּן - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 1121 a
מורפ': HNcmsc־צֹֽחַר צֹֽחַר - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 6714
מורפ': HNp׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

וַיְדַבֵּ֥ר מרכא (משרת, דרגא 5) אִתָּ֖ם טפחא (מלך, דרגא 2)

לֵאמֹ֑ר אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

אִם־יֵ֣שׁ מונח (משרת, דרגא 5) אֶֽת־נַפְשְׁכֶ֗ם רביעי (משנה, דרגא 3)

לִקְבֹּ֤ר מהפך (משרת, דרגא 5) אֶת־מֵתִי֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

מִלְּפָנַ֔י זקף קטן (מלך, דרגא 2)

שְׁמָע֕וּנִי זקף גדול (מלך, דרגא 2)

וּפִגְעוּ־לִ֖י טפחא (מלך, דרגא 2)

בְּעֶפְר֥וֹן מרכא (משרת, דרגא 5) בֶּן־צֹֽחַר סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר: "אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי מִלְּפָנַי, שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי ובקשו בשבילי מ- בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וּמַלֵּיל עִמְּהוֹן לְמֵימַר אִם אִית רַעֲוָא נַפְשְׁכוֹן לְמִקְבַּר יָת מִיתִי מִן קֳדָמַי קַבִּילוּ מִנִּי וּבְעוֹ לִי מִן עֶפְרוֹן בַּר צוֹחַר׃
ירושלמי (יונתן):	וּמַלֵיל עִמְהוֹן לְמֵימַר אִין אִית רְעוּ עִם נַפְשֵׁיכוֹן לְמִיקְבַּר יַת מֵיתִי מִן מֶחֱמֵי אַפַּיַי קַבְּלוּ מִינִי וּבְעוּ עָלַי קֳדָם עֶפְרוֹן בַּר צוֹחַר:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"נפשכם" - רצונכם "ופגעו לי" - לשון בקשה כמו (רות א) אל תפגעי בי

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

נַפְשְׁכֶם – רְצוֹנְכֶם.
וּפִגְעוּ לִי – לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, כְּמוֹ "אַל תִּפְגְּעִי בִי" (רות א,טז).

רמב"ן

עריכה

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק •

"אם יש את נפשכם לקבור את מתי מלפני" - טעמו אני לא אקבור מתי בקבר אחר אבל אם רצונכם שאקבור מתי פגעו לי בעפרון שיש לו מערה בקצה שדהו ואיננה לו בית קברות אבותיו כי לשדה היא להם וטעם מלפני כי אם לא תעשו כן אקברנו בארון או יהיה טעמו מתי אשר הוא לפני ואני צריך למהר לקברו וטעם ופגעו לי כי היה עפרון עשיר ונכבד כאשר אמר ביני וביניך מה היא ולא יהיה לו לכבוד למכור נחלת אבותיו כענין נבות היזרעאלי (עיין מלכים א כא) על כן לא הלך אברהם אליו להרבות לו מחיר השדה ובקש מאנשי העיר שיפגעו בעבורו דרך כבוד

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"אם יש את נפשכם לקבור" אם רצונכם לקבור את המת מהרה כמו שהראית' באמרכ' במבחר קברינו קבור כדי שלא אשהא:

" שמעוני" להסכים שתהיה לי אחזת קבר:

" ופגעו לי בעפרון" שימכור אף על פי שאינו נאות לאיש נכבד למכור מאחזתו כמו שהעיד נבות כאמרו חלילה לי מתתי את נחלת אבותי לך:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(ח) "וידבר אתם לאמר". אברהם נתן להם עצה שיוכלו למלאות שאלתו, ועז"א "אם יש את נפשכם לקבר את מתי מלפני", שבאר להם שנית שאם לא יהיה לו אחוזת קבר, יהיה נחשב אצלו שלא קברה כראוי, והעצה היה באופן זה, כי תקנה הזאת שלא לתת אחוזת קבר לאיש נכרי, יש לומר בה שני טעמים. א] י"ל שהיא תקנה כללית שזר לא יהיה לו אחוזה בתוכם, וכמ"ש גבי שכם והאחזו בה, שסתם גר אינו יכול להאחז לקנות שם אחוזה, וזה מפני שהאזרחים קודמים לקנות, ובזה י"ל שהיתה התקנה רק על המכר לא על המתנה, שבמכר י"ל שהאזרח קודם ובר מצרא, אבל במתנה הלא כל אחד יכול לעשות בשדהו מה שירצה, ואין שייך לומר תנהו במתנה לאזרח הארץ, שהמתנה הוא בשביל שהאיש ההוא מצא חן בעיניו. ב] י"ל שהתקנה היא רק על אחוזת קבר מפני שאין רוצים שאיש נכרי יהיה לו הכבוד הזה, שי"ל בית קברות מיוחד למשפחתו, שזה לא ניתן רק לגדולי הארץ, ובצד זה אחוזה אחרת יוכל לקנות גם הגר, ואחוזת קבר אין לתת לו גם במתנה, ואחר שיש ספק בתקנה זאת איך היתה, יש רשות ביד מושל הארץ שהוא ממונה על חוקי המדינה לעשות פירוש לתקנה זו כטוב בעיניו, לכן אמר" שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צחר," שאחר שעפרון הוא השופט יוכל להסכים שהפי' הוא כטעם הראשון, שהתקנה הוא מצד שהאזרח קודם לקנות, ובזה הצד יכול לתת לו אחוזת קבר במתנה כמו שיכול לתת לו שדה במתנה, וע"ז אמר:

אור החיים

עריכה

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •

וידבר וגו' אם יש את נפשכם וגו'. יתבאר על דרך אומרם ז"ל (בבא בתרא דף לו.) וז"ל הני בי ריש גלותא לא מחזקי בן וכו', ואמרו הטעם כי לצד שהם תקיפים הגם שהחזיקו בארץ לא תועיל להם החזקה בקרקע ומוציאין אותה מידם: והנה בתשובת בני חת אמרו נשיא אלהים וגו' איש ממנו את קברו לא יכלה וגו', יש בדבריהם ב' דרכים, הא' הוא כי הוא גדול עד מאוד ותקיף יעשה חפצו ורצונו כי אין מוחה בידו לצד היכולת, וכפי זה אין לו דין חזקה בקבר ולכשתשיג ידם יפנו המת מקברו, וזה יגיד כי אינם חפצים שיקבור מתו מלפניו זולת אם יעשה בזרוע והרי הוא מותרה ועומד. ודרך הב' הוא על זה הדרך נשיא אלהים וגו' פי' אין לך לחוש לחששת דין דבי ריש גלותא שאין חזקתם חזקה כי הנידון אינו דומה כי טעם דבי ריש גלותא הוא לצד שנחשדים הם על הגזל והחמס אבל אתה נשיא אלהים פי' גדולתך היא לצד מעלת צדקתך ונקיות כפיך ואין לחוש לזה וחזקתך חזקה שאין כנגדה טענה. ואולי כי לזה נתכוונו באומרם שמענו פירוש הבן דברינו להיכן נוטים, לזה אמר אם יש את נפשכם וגומר פי' אם כוונתכם היא במשמעות דבריכם שאתם חפצים לקבור וגו' שמעוני והיו אתם סרסורים ביני ובין עפרון וגו' אבל זולת זה יכרע הדבר שפירוש דבריהם הוא כפירוש הראשון ואין רצונם לקבור וכו':