משנה בבא בתרא ה ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ה · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המוכר [את החמור, מכר את הסייח.

מכר את הפרה, לא מכר את בנה.

מכר אשפה, מכר זבלה.

מכר בוריד, מכר מימיו.

מכר] כוורת, מכר דבורים.

מכר שובך, מכר יונים.

הלוקח פירות שובך מחבירו, מפריח בריכה ראשונה.

פירות כוורת, נוטל שלשה נחילין יז ומסרס.

חלות דבשכא, מניח שתי חלות.

זיתים לקוץ, מניח שתי גרופיות.

נוסח הרמב"ם

המוכר את החמור מכר את הסיח מכר את הפרה לא מכר את בנה מכר אשפה מכר את זבלה מכר בור מכר מימיו מכר שובך מכר יונים מכר כוורת מכר דבורים הלוקח פירות שובך מפריח בורך הראשונה פירות כוורת נוטל שלשה נחילין ומסרס חלות דבש מניח שתי חלות זיתים לקוץ מניח שתי גרופייות.

פירוש הרמב"ם

המוכר את החמור מכר את הסיח כו': הלוקח פירות שובך מחבירו מפריח כו': זהו כשאמר פרה מניקה אני מוכר לך חמור מניקה אני מוכר לך וידוע שחלב האתון לא יצלח לכל א"כ לאיזה תועלת אמר חמור מניקה אלא כדי שימכור הסיח עמה ואמר מכר בור מכר מימיו [הוא] דעת יחיד והוא דחוי. ואמרו מפריח בריכה ראשונה הטעם כדי שישובו לשובך ויישבו אותו. נחיל ולדות הדבורים להכניסם בכוורת אחרת ואמר נוטל שלשה נחילות זה אחר זה ואח"כ נוטל פעם אחת האפרוחים ויניח האפרוחים פעם שניה כדי שיגדלו ויתחברו עם האבות כדי ליישב הכוורת כך יעשה תמיד וזה פירוש מסרס נגזר מסריס כלומר כורת. וחלות דבש הם הבתים שעושים הדבורים מן השעוה ויצניעו בהם הדבש. ושתי גרופיות שיעור שני טפחים על הארץ:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המוכר את החמור מכר את הסייח - בנו של חמור יג. ובגמרא מוקי לה כגון שאמר לו חמור מניקה אני מוכר לך. דחלב האתון למאי מהני, אלא ודאי היא ובנה קאמר ליה. וסיפא דאמר פרה מניקה אני מוכר לך לא קנה את בנה, דפרה לחלבה עומדת, ופרה וחלבה קאמר ליה:

מכר אשפה - מקום גבוה שלשה טפחים אי יותר, או עמוק שלשה טפחים או יותר, שרגיל להניח שם זבל בהמותיו:

מכר בור מכר מימיו - מתניתין יחידאה היא. ופליגי רבנן עלה ואמרי מכר בור לא מכר מימיו. והלכה כחכמים:

הלוקח פירות שובך - מה שילדו היונים כל השנה טו:

מפריח - הלוקח:

בריכה ראשונה - ויניחנה למוכר. וכל שני ולדות קרויין בריכה טז. ומניחן עם אמם כדי להיות לצוותא לאמם שלא יברחו:

פירות כוורת - דבורים הנולדים מן הכוורת זאת השנה. נוטל הלוקח שלשה נחילים, שלשה חבורות מוולדות הדבורים הראשונים היוצאים מן הכוורת ומכניסן לתוך הכוורת שלו. שהראשונים הם חשובים, ואחרון אחרון גרוע. ומשם ואילך מסרס, כלומר נוטל אחת ומניח אחת יח למוכר, כדי שיגדלו. ויתחברו עם האבות כדי שתתיישב הכוורת יט. וכן לעולם כ:

חלות דבש - הדבש עם השעוה יחד מעורבים עשוי חלות חלות:

מניח שתי חלות - שמתפרנסים הדבורים מהם כל ימות הגשמים כב:

גרופיות - ענפים כג. וחוזר וצומח:

פירוש תוספות יום טוב

המוכר את החמור. מיירי בנקיבה כדפירש הר"ב. וקרי לה חמור כמ"ש בזה במ"ד פ"ה דבבא מציעא:

הסייח. פירש הר"ב בנו של חמור. וכן לשון הרשב"ם. ואע"ג דבנקבה מיירי נקט בנו על שם שהחמור שם בלשון זכר הוא. ויש לדקדק אמאי הכא בחמור קרי הבן בשם עצמו. ואילו בפרה לא קרי ליה עגל שהוא שם עצמו. וכדתנן במ"ד פ"ה דבבא מציעא עגלים וסייחים אלא תני בהדיא בנה. ונ"ל דלהכי שינה התנא כדי להעיר על שם סייח לומר שיש טעם בשם זה. וכדאמרינן בגמרא ואמאי קרי ליה סייח. שמהלך אחר שיחה נאה. פירש הרשב"ם בקריאה בנחת וברמיזה הולך למקום שהאדם חפץ. אבל זקן צריך מרדע. ע"כ. והיינו טעמא דלא אמרינן הכי בפ"ה דמציעא אדתנן עגלים וסייחים. משום דמן הסתם אין לומר טעם בשם העצם. אבל כאן התנא מראה באצבע ורומז שיש טעם בשם זה מדלא קרי לבן פרה נמי עגל בשם עצם שלו. והא לא קשיא דלמה לא שינה התנא בבבא מציעא דקדים לבבא זו להשמיענו זה. משום דהכא שהזכיר פרה מצי למתני עלה בנה. אבל התם פרה מאן דכר כמה. ושיהא שונה לכתחילה בן פרה לא ניחא כלל:

מכר בור. של מים מכונסים. הרשב"ם. ועיין בפירוש הר"ב מ"ו פ"ג דמעילה:

מכר מימיו. כתב הר"ב מתניתין יחידאה היא וכו'. כבר כתבתי בזה בריש פרקין:

הלוקח פירות שובך מחבירו. פירש הר"ב מה שילדו וכו'. ואפילו למ"ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. מכל מקום היכא שאינן חוזרין. ורוצין לקיים המקח. צריך התנא לאשמועינן הדין. והרמב"ם ז"ל כתב [ברפכ"ג מהלכות מכירה] שאין זה מוכר דבר שלא בא לעולם לפי שאינו מוכר יונים שיולדו. או דבש שיבא לכוורת. אלא מכר השובך לפירות והכוורת לדובשא שהרי הוא כשוכר אמת המים [מחבירו] שהוא נהנה בכל מה שיצוד בה. כך זה הקנה שובך זה לפירותיו כמו שמוכר אילן לפירותיו. ודין כולן כדין השוכר בית מחבירו. כמו שאמרנו שהוא נהנה בכל הניות שיש בו. נ"י:

מפריח בריכה ראשונה. כתב הר"ב כל שני ולדות קרוין בריכה. וז"ל הרשב"ם דרך היונים לעשות שני ולדות בכל חדש זכר ונקבה. חוץ מחדש אדר שאין יולדים. והנהו ולדות גם הם לסוף שני חדשים עושין ולדות בכל חדש וכל שני וכו' שלא יברחו האמהות והוא שובכו לא מכר. הלכך מסתמא גם בריכה ראשונה של שנה זו עכב עם השובך דזוהי קיום השובך. ע"כ:

פירות כוורת נוטל ג' נחילים. כי מט' ימים לט' ימים יוצא מן כוורת נחיל של דבורים. ויושבין על ענף אילן. ומביא כוורת חדשה ומכניסן לתוכה. רשב"ם. ונ"י:

ומסרס. מפני שמשלשה הראשונים ואילך הם גרועים. מכל מקום יקח מהם המוכר בסירוס לצורך כוורתו כדי שלא ישאר ריקן ויפסד ולכן ישארו לו גם מן הטובים קצת. ולא יטול כל הכחושים והגרועים. ולפיכך נוטל בסירוס כי הנחיל היוצא אחר חבירו גרוע מחבירו. נ"י. ומ"ש הר"ב כדי שתתישב הכוורת. לפי שהוא לא מכר לו כוורת. כדלקמן. ומ"ש הר"ב וכן לעולם. אם המכירה היא לעולם. א"נ לעולמו של מכירה קאמר דהיינו שנה זו דהכי אסברה בתחלת דבריו:

חלות דבש. אם לקח חלת דבש שהלוקח פירות כוורת אין החלות בכלל אלא הדבורים העושים פירות והלוקח החלות [מניח שתי חלות].

מניח שתי חלות. כתב הר"ב שמתפרנסים הדבורים וכו'. כדי שלא תחרב כוורתו. שהוא לא מכר לו הכוורת. רשב"ם:

גרופיות. פירש הר"ב ענפים. וכן פירש הרשב"ם. והביא ראיה ממדרש רבה דענף זית נקרא גרופית. ונ"י כתב דיש מפרשים) שני אגרופין והוא יותר נכון. ע"כ. והוא הדבר שכתב הרמב"ם בפירושו ושני גרופיות שיעור שני טפחים ועיין [פירש הר"ב] בספי"ב דכלים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על הברטנורא) ואע"ג דבנקבה מיירי נקט בנו ע"ש שהחמור בלשון זכר הוא. ועתוי"ט:

(יד) (על המשנה) בור. של מים המכונסים ר"ש:

(טו) (על הברטנורא) ואפילו למ"ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, מ"מ היכא שאינן חוזרין ורוצין לקיים המקרן, צריך התנא לאשמעינן הדין. ועתוי"ט:

(טז) (על הברטנורא) וז"ל הר"ש, דרך היונים להוליד שני ולדות בכל חודש זכר ונקבה חוץ מחדש אדר שאין יולדות. והנהו ולדות גם הם לסוף שני חדשים עושין ולדות בכל חדש. וכל שני כו' שלא יברחו האמהות והוא שובכו לא מכר. הלכך מסתמא גם בריכה ראשונה של זו עיכב עם השובך, דזוהי קים השובך:

(יז) (על המשנה) ג' נחילין. כי מט' ימים לט' ימים יוצא מן כוורת נחיל של דבורים ויושבין על ענף אילן ומביא כוורת חדשה ומכניסן לתוכה. הר"ש:

(יח) (על הברטנורא) מפני שמג' הראשונים ואילך הם גרועים. ומש"ה יקח מהם המוכר בסירוס לצורך כוורתו כדי שלא ישאר ריקן ויפסיד ולכן ישארו לו גם מן הטובים קצת כו'. נ"י:

(יט) (על הברטנורא) לפי שהוא לא מכר לו כוורת כדלקמן:

(כ) (על הברטנורא) אם המכירה היא לעולם. א"נ לעולמו של מכירה קאמר דהיינו שנה:

(כא) (על המשנה) חלות כו'. אם לקח חלות דבש. שהלוקח פירות כוורת אין החלות בכלל אלא הדבורים העושים פירות. והלוקח החלות מניח ב' חלות:

(כב) (על הברטנורא) כדי שלא תחרב כוורתו. שהוא לא מכר לו. הכוורת. ר"ש:

(כג) (על הברטנורא) הר"ש. ויש מפרשים ב' אגרופין. והוא יותר נכון. נ"י. וכן היא בפירוש הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מכר את הסייח:    בנקודת חיריק בסמ"ך ובקמ"ץ ביו"ד וקצת תימה בעיני שראיתי שפי' רש"י ז"ל בפ"ק דר"ה דף ג' גבי סיחון שדומה לסיח במדבר פי' סיח עיר בן סוס ע"כ דהא הכא תנן המוכר את החמור מכר את הסיח. ותימה גדול יותר שמצאתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל לא מכר את הסיח הפך מן הגמרא וכמו שפי' רעז"ל וכמו שאכתוב עוד בסמוך בס"ד: ובגמרא אמאי קרי לי' סייח שמהלך אחר סיחה נאה דבקריאה בנחת וברמיזה כל דהו הולך למקום שהאדם חפץ אבל זקן צריך מרדע:

לא מכר את בנה:    כל היכא דמכר סתם בין חמור בין פרה אין הבנים מכורין אלא הב"ע דאמר לו חמור מניקה או פרה מניקה אני מוכר לך ועל כרחך לטפויי אתא כיון דלא מכר סתם והלכך גבי פרה דראויה לחלבה אתא לטפויי חלבה ובנה אינו מכור אבל חמור מניקה שאינה ראוי' לחלבה ודאי לטפויי בנה אתא והלכך בנה ג"כ מכור עמה:

מכר בור מכר מימיו:    מתניתין יחידאה היא ור' נתן היא ור"ש בן אלעזר ס"ל כרבנן דר' נתן: ורשב"ם ז"ל פסק כר' נתן וכן נראה ג"כ שסובר הרא"ש ז"ל וז"ל ורשב"ם ז"ל פי' דהלכה כסתם מתניתין דסתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם דמתניתין. ודאי כשהאמורא אומר דבר מדעתו ומקשה לי' ממתניתין ומשני לי' יחידאה היא לא סבירא לן כההיא משנה דסמכינן עליה דאמורא דפסיק הלכתא דלא כמתניתין אבל הא דקאמר הכא יחידאה היא לאו למימרא דלא סבירא לן כותי' אלא לאשמועינן דר"א בר"ש כרבנן וכן מסתבר ע"כ: והכריח נמוקי יוסף ז"ל דה"ה דבשובך ואשפה וכוורת נמי פליגי אלא דחדא מינייהו נקט בברייתא ושלא כדברי הראב"ד ז"ל ומיהו בבור פליגי אבל בבאר מים חיים כ"ע מודו שמכר שעל שם זה נקרא באר הריטב"א בשם רבו הראב"ד ז"ל [הגהה צ"ע אם צריך להיות הרמב"ן ז"ל או הרא"ה ז"ל]. ואע"ג דקיימא לן דמוכר בעין יפה מוכר הא אמרן דבדברים החשובים לא אמרינן דמכר וכ"ש במטלטלין ומים מטלטלין נינהו וה"מ מכר אבל הקדיש או נתן הקדיש ונתן את כולו עכ"ל ז"ל בקיצור:

מכר אשפה וכו':    ס"א מכר אשפות מכר זבלם הרי"א ז"ל. כתוב בפי' רשב"ם ז"ל מכר כוורת מכר דבורים דכל הני דקחשיב בטילי לגבי הני דקמעי אבל מכר זבלו לא מכר אשפתו מכר מימיו לא מכר בורו וכן כולם ומילתא דפשיטא היא ולא איצטריך למיתני ע"כ. ובקצת ספרים כתוב עוד בתוספתא גרסי' נמי מכר יונים מכר שובך מכר דבורים מכר כוורת והיינו טעמא דאין רגילין למכור כל היונים וכל הדבורים בלא השובך והכוורת ואם אמת כדברי הברייתא מאי דשייר במתניתין קתני התם שכן הוא דרך בכל מקום שהמשנה מקצרת וברייתא מפרשת יותר ע"כ. והי' משמע קצת מתוך פירושו ז"ל. דהוה גריס במתניתין אבל מכר זבלו לא מכר אשפתו מכר מימיו לא מכר בורו עיין עליו: מצאתי שהקדים הר"ר יהוסף ז"ל בבא דמכר שובך מכר יונים קודם בבא דמכר כורת מכר דבורים:

הלוקח פירות:    פי' רשב"ם כגון שאמר לו בניסן מכור לי פירות שנה זו מה שילדו בכל חדש אבל האמהות לא קנה [כו' עי' בתוי"ט]:

מפריח בריכה ראשונה:    הלוקח מניח לפרוח עם האם שאותן לא מכר ללוקח שכן דרך המוכרין פירות שובך לעכב בריכה ראשונה להיות צוות לאמהות להתקיים השובך פן יברחו האמהות והוא שובכו לא מכר הלכך מסתמא גם בריכה ראשונה של שנה זו עיכב עם השובך דזהו קיום השובך ע"כ. ואיתה למתניתין ברש"י ותוס' ז"ל בפ"ק דר"ה דף ט"ו. ונראה דגרסי' בריכה בנקודת צירי והכי משמע נמי מפי' רש"י דבשיר השירים שכתב שם ועוד יש לפרש בריכות בחשבון כמו יונים ולשון משנה הוא הלוקח יוני שובך מפריח בריכה ראשונה ע"כ. וראיתי שכתב הר"ר יהוסף ז"ל ס"א בורך ראשונה. ובגמרא מפרש מכח קושיא דברייתא דתני ר' חייא מפריח בריכה ראשונה ושני' ותריץ רב כהנא דברייתא פירושא דמתניתין דהא דקתני במתניתין בריכה ראשונה היינו לאמה אבל ה"ה דבבתה יניח בריכה ראשונה שלה שהיא שניי' לאמה כדתני ר' חייא דגם פירות הראשונים דההיא בריכה ראשונה צריך לשייר למוכר להיות צוות להך בריכה ראשונה פן תברח בריכה ראשונה דהא ברתא אאמה לא מצטוותא אלא עם ברתא דילה מצטוותא שרחמי האב על הבן ואם לא תשאיר גם הבת תברח הבת דהיינו בריכה ראשונה ומכיון שתברח היא תברח גם אמה ונמצא מפסיד שובכו מכל וכל אבל כיון שיש שלש חבורות זוג ראשון ובתה ובת בתה תו לא ערקי אפילו בני בריכה ראשונה דמצטוותי אאמם ואאם אמם ואין צריך להניח להם בנים לאיצטוותי בהדייהו דהא הוו להו חבורות טובא ולא ערקי כן פי' רשב"ם ז"ל. והריטב"א ז"ל כתב שהנכון כמו שפירשו תוס' ז"ל דראשונה ושניי' לאו דוקא דה"ה מבני בנים עד סוף כל העולם מכל ולדות יניח הראשון שבהם והיינו דפירש תנא דברייתא ראשונה ושני' אלא שלא הי' יכול להאריך ושלישית ורביעית שהרי אין לדבר קצבה ע"כ. פירות כוורת נוטל וכו' כך צ"ל:

נוטל שלשה נחילין:    שלש חבורות הנולדות ראשונה בשלשה פעמים מתשעה ימים או עשרה ימים זה אחר זה שכן דרך הכוורת בתחלת ימות הקיץ יוצא מן הכוורת נחיל של דבורים ילדות שילדו האמהות ויושבין על ענף אילן ומביא כוורת חדשה ומכניסן לתוכה רשב"ם ז"ל:

ומסרס:    לשון דלוג כמו קראה סרוסין במסכת מגלה וכמו שפירש כבר רעז"ל ואיכא נמי בגמרא מאן דמפרש לשון סרוס ממש ובמה מסרסן בחרדל שמתוך שמאכיל חרדל ופיהן חד ומר חוזרות ואוכלות את דובשנן ומתוך שביעותם הן בטלות מפריי' ורבי' וחוזרות ועושות דבש:

מניח שתי גרופיות:    שיעור שני טפחים על הארץ הרמב"ם ז"ל. אבל המגיד משנה בס"פ כ"ז פי' ענפים וכסף משנה פירש שם טפחים שכתב שני אגרופים. ואפשר להוכיח קצת פי' זה מן הברייתא דאיתא בגמרא דת"ר הלוקח אילן מחברו לקוץ מגביה מן הקרקע טפח וקוצץ בתולת שקמה שלשה טפחים סדן השקמה שני טפחים בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה בדקלים ובארזים חופר ומשרש לפי שאין גזען מחליף. וכתוב בנמקי יוסף אמר המחבר יש מי שפירש שני אגרופים והוא יותר נכון הריטב"א ז"ל וכמו שכתבתי בסמוך וצריך זה כדי שלא יחרב שדהו כי לא הי' כונתו של מוכר לכך והא דאשמעי' תנא הך דשובך וכוורת אתי שפיר למ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואפילו למ"ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ היכא שאין חוזרין בהן ורוצין לקיים המקח צריך התנא לאשמועינן הדין. והרמב"ם ז"ל כתב בהלכות מכירה פכ"ג שאין זה מוכר דבר שלא בא לעולם לפי שאינו מוכר יונים שיולדו או דבש שיבא לכוורת אלא מכר השובך לפירות והכוורת לדובשא והוי כמי שמוכר אילן לפירות ע"כ. וז"ל רש"י ז"ל פ' מרובה (בבא קמא דף פ"א) גבי עשר תנאים דיהושע דחד מינייהו וקוטמין נטיעות מכל מקום חוץ מגרופיות של זיתים ופי' שם רש"י ז"ל קוטם בד ליטע או להרכיב ולא יקפיד בעל האילן חוץ מגרופיות של זית הקוצץ זיתיו לשרוף מניח שתי גרופיות כדאמרינן בהמוכר את הספינה והן מחליפית ומוציאות בדים ומשם אין לקטם נטיעה מפני שמפסיד את הגרופיות ע"כ. אבל התוספות פירשו שם בשם הערוך גרופיות ענפים כמה דאת אמר יחור לתאנה זמורה לגפנים כך את אמר גרופיות לזיתים ע"כ. וביד פכ"ג דהלכות מכירה סימן ט' עד סוף הפרק וספכ"ז. ובטור חשן המשפט סימן רי"ג וסוף סימן ר"נ וסוף סימן רט"ז:


פירושים נוספים

בבלי עח ב  רמב"ם הלכות מכירה כז ז  שולחן ערוך חושן משפט רכ יא בבלי עט א  רמב"ם הלכות מכירה כז י  שולחן ערוך חושן משפט רכ טז בבלי פ א  רמב"ם הלכות מכירה כג ט  שולחן ערוך חושן משפט ריג א