משנה בבא בתרא ו ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ו · משנה ז | >>
מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו, נטלה ונתן להם מן הצד, מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו.
דרך הרביםלא, שש עשרה אמה.
דרך המלך, אין לה שיעור.
דרך הקבר, אין לה שיעור.
המעמד, דייני ציפורי אמרו, בית ארבעת קבין.
מִי שֶׁהָיְתָה דֶּרֶךְ הָרַבִּים עוֹבֶרֶת בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ,
- נְטָלָהּ וְנָתַן לָהֶם מִן הַצַּד,
- מַה שֶּׁנָּתַן נָתַן,
- וְשֶׁלּוֹ לֹא הִגִּיעוֹ.
- נְטָלָהּ וְנָתַן לָהֶם מִן הַצַּד,
- דֶּרֶךְ הַיָּחִיד, אַרְבַּע אַמּוֹת.
- דֶּרֶךְ הָרַבִּים, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה.
- דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ, אֵין לָהּ שִׁעוּר.
- דֶּרֶךְ הַקֶּבֶר, אֵין לָהּ שִׁעוּר.
- הַמַּעֲמָד,
- דַּיָּנֵי צִפּוֹרִי אָמְרוּ,
- בֵּית אַרְבַּעַת קַבִּין:
- דַּיָּנֵי צִפּוֹרִי אָמְרוּ,
מי שהיתה דרך הרבים - עוברת בתוך שדהו,
- נטלה - ונתן להם מן הצד,
- מה שנתן - נתן,
- ושלו - לא הגיעו.
- נטלה - ונתן להם מן הצד,
- דרך היחיד - ארבע אמות.
- ודרך הרבים - שש עשרה אמה.
- דרך המלך - אין לה שעור.
- ודרך הקבר - אין לה שעור.
- והמעמד -
- דייני ציפורי אמרו: בית ארבעת קבין.
מעמד - מקום שמתקבצים שם להספד.
וכבר בארנו במה שקדם משיחת בית קב.
וטעם שמה שלו לא הגיעו ולא יוכל להסיר הדרך ממנו, לפי שיש בידינו עיקר "מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו":
מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו - שהחזיקו כז רבים לעבור שם לעולם:
ושלו לא הגיעו - ויש לרבים שני הדרכים. דקיימא לן מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו כח:
דרר היחיד - המוכר לחבירו דרך תוך שדהו צריך ליתן לו ארבע אמות:
דרך המלך אין לו שיעור - שהמלך פורץ גדר לפניו לעשות לו דרך:
דרך הקבר - שנושאין המת לקברו, אין לו שיעור. תקנת חכמים היא משום יקרא דמת. ולא שיכולים לפרוץ גדר כדרך המלך לב, אלא שיכולים המלוין את המת לעבור על גבי זרעים ואין צריכים לנטות לכאן ולכאן:
בית ארבעת קבין - הוא [שלשים ושלש אמות ושני טפחים] רוחב באורך חמשים אמה. ומקום המעמד הוא שהיו עושים שבעה מעמדות שבעה מושבות כשהיו חוזרין מלקבור המת, כנגד שבעה הבלים שבתחלת ספר קהלת לג:
ושלו לא הגיעו. לשון הר"ב ויש לרבים שני הדרכים דקיימא לן מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו. ואע"פ שהיה בטעות. ומשום הכי לא הגיעו. ומה שנתן נתן. ואע"פ שבטעות היה. אפילו הכי לא הגיעו מדינא. ולא משום שאי אפשר לו לדון עם הרבים. אלא כדתריץ רב אשי דמדינא הוא דשלו לא הגיעו. דאי אפשר שלא יעקם להם הדרך לקצתם בעברם מן הצד. והיה מזיק להם. ומשום הכי קנסו ליה רבנן דקפדי אהיזק דרבים. ואמרו מה שנתן נתן. ושלו לא הגיעו. דאילו הדרך שהחזיקו בה מתחלה. אע"פ שאי אפשר נמי שלא תהיה רחוקה לאלו שבאים מן הצד שכנגדו הרחוקים. מ"מ מה שהחזיקו הם מעצמם החזיקו. אבל זה שמדעתו בלא רשותם מזיקן. דין הוא דקנסינן ליה. כ"כ נ"י. ופירוש החזיקו כתב הרשב"ם שהשווהו ותקנוהו להלוך. והבעלים ידעו ושתקו אסור לקלקלו דודאי לרבים מחל ע"כ. ועיין בתוספות פרק קמא דף י"ב [ובפירוש הר"ב פ' בתרא דאהלות משנה ד'. דהתם כתב דדוקא כי נתיאשו הבעלים וכו']:
דרך היחיד. לילך אדם אחד לשדה שלו. הרשב"ם בגמרא:
ארבע אמות. כרוחב עגלה. הרשב"ם:
דרך הרבים. כגון עיר שיש בה מעבר שבאין דרך שם מארץ רחוקה ט"ז אמה דסתם דרך שבתורה ט"ז כדילפינן במסכת שבת [פרק י"א] [דף צ"ח] מעגלות דמשכן. הרשב"ם:
אין לה שיעור. וכן כולה מתני' נקט בלשון נקבה והר"ב העתיק אין לו. וכן גירסת הספר בפרק ב' דסנהדרין משנה ד'. ועיין מ"ש בריש קדושין:
דרך הקבר אין לה שיעור. כתב הר"ב ולא שיכולין לפרוץ גדר כדרך המלך לפרוץ בנינים להפסיד ממון אחרים אלא וכו'. הרשב"ם:
המעמד. כתב הר"ב שהיו עושין שבעה מעמדות וכו' כמו שכתב עוד במ"ג פ"ד דמגילה. ומ"ש כנגד ז' הבלים. גמ'. ופי' הרשב"ם הולכין מעט ויושבין לנחם האבל או להרבות צער על המת שמת ולהרבות בבכי. ולתת איש אל לבו לשוב בתשובה כי חיי האדם הבל. ועומדים והולכים מעט וחוזרין ויושבין מעט. כך עושין ז' פעמים. כדי לתת אל לבם שחיי האדם הבל. והיינו כנגד ז' (הבל) הבלים שכתובין בראש ספר קהלת. ע"כ. וכתב נ"י שהנכון שהוא כנגד ז' דברים [שעניני] העולם נפסקים בהם כדכתיב (בראשית ח) זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבתו ויום ולילה נחשבין אחת. כדכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. לומר כי החי יתן אל לבו כי העולם וכל עניניו הבל. ואשרי מי שעמלו בתורה ומעשים טובים. ע"כ:
בית ד' קבין. [בריבוע] צא ולמד מסאתים בחצר המשכן דהוי מאה על חמשים. נמצא בית סאה נ' על חמשים והסאה ו' קבין. נמצא בית ד' קבין ל"ג אמות וב' טפחים רוחב באורך נ' אמה. רשב"ם:
(כז) (על הברטנורא) שהשווהו ותקנוהו להלוך, והבעלים ידעו ושתקו, אסור לקלקלו, דודאי לרבים מחל. ר"ש. ועתוי"ט:
(כח) (על הברטנורא) ואע"פ שהיה בטעות. ועתוי"ט:
(כט) (על המשנה) היחיד. לילך אדם אחד לשדה שלו. ר"ש:
(ל) (על המשנה) ד"א. כרוחב עגלה. ר"ש:
(לא) (על המשנה) הרבים. כגון עיר שיש בה מעבר שבאין דרך שם מארץ רחוקה. ט"ז אמה, דסתם דרך שבתורה טז"א כדילפינן מעגלות דמשכן. ר"ש:
(לב) (על הברטנורא) לפרוץ בנינין להפסיד ממון אחרים אלא כו'. ר"ש:
(לג) (על הברטנורא) הולכין מעט ויושבין לנחם האבל או להרבות צער על המת שמת ולהרבות בבכי ולתת איש אל לבו לשוב בתשובה כי חיי האדם הבל כו'. ר"ש. ועתוי"ט:
מי שהיתה וכו': בבלי פרק המניח (בבא קמא דף כ"ח.) וירושלמי ס"פ חזקת. וביד פ"ג דהלכות מתנות עניים סימן ג' וספי"ג דהלכות נזקי נימין ובפכ"א דהלכות מכירה סימן ט' י' י"א. ובטור ח"מ כולה מתניתין עד סוף הפרק בסימן רי"ז ורישא דמתניתין בסימן שע"ז. ועיין בתשובת שאלת מהר"י קילון סימן ב' ובתשובות הרשב"א ז"ל סימן אלף וקנ"ב:
ושלו לא הגיעו: בגמרא פריך אמאי ושלו לא הגיעו לינקוט פזרא וליתיב דהא עביד איניש דינא לנפשי' במקום דאיכא פסידא רב אשי אמר משום שנתן להם דרך עקלתון דכל מן הצד עקלתון הוא קרובה לזה ורחוקה לזה ס"ל למקשה דמדינא הוה לן למימר דשלו הגיעו משום דזה נהנה וזה אינו חסר כופין אותו על מדת סדום אלא דאמרינן לא הגיעו משום דאי אפשר לדון עם רבים ולפיכך קאמר יקח מקל וישב לראות מי יעבור בשלו על כרחו דקיימא לן בפ' המניח את הכד דעביד איניש דינא לנפשי' במקום דאיכא פסידא וקיימא לן התם דאפילו במקום דליכא פסידא עביד איניש דינא לנפשיה והתם נמי מפרש דמה שנתן נתן אע"פ ששלו לא הגיעו משום דקיימא לן כרב יהודה דאמר מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו. וכתב הרמ"ה ז"ל דדוקא שהחזיקו בו מדעת בעליו ואפילו בטעות כי הכא שהוא נתן להם דרך מן הצד. ותירץ רב אשי דמדינא הוא דשלו לא הגיעו [וכו' עי' בתוי"ט] תו פרכינן בגמרא ולימא להו שקולו דידכו והבו לי דידי ומשני הא מני ר' יהודה היא דתניא ר' יהודה אומר משום ר' אליעזר רבים שאבדה להם דרך בשדה ובררו דרך לעצמן מה שבררו בררו ויפה כח רבים מכח יחיד שביחיד שאבדה לו דרך בשדה חברו לא יברור מעצמו אלא בב"ד או ברשותו של בעל השדה אבל רבים כב"ד דמו דמאן מינייהו מזמן להאי לבי דינא וכ"ש מתניתין דהוא עצמו נתן להם ומיהו שלו לא הגיעו דקנסינן לי' לפי שנתן להם דרך עקלתון:
דרך היחיד: ד' אמות פי' לילך אדם אחד לשדה שלו ד' אמות כרוחב עגלה רשב"ם ז"ל. ובגמרא תנא אחרים אומרים כדי שיעבור חמור במשאו דשיעורו שני אמות ומחצה והכי הלכתא. וכתבו המפרשים ז"ל מסתברא לן דה"מ דלא מסיימי מחיצחא אבל היכא דאיכא מחיצתא חמור במשאו בשתי אמות לא מסתגי ליה וכ"ש דלא הדר ע"כ:
אין לה שיעור: ס"א אין לו שיעור גרסינן גבי דרך המלך ודרך הקבר. בפי' רעז"ל שהיו עושין שבעה מעמדות ומושבות כשהיו חוזרין מלקבור המת כך צ"ל והיא פי' רשב"ם ז"ל וכן פי' ג"כ הר"ן ז"ל בפ' הקורא עומד אבל רש"י והרמב"ם ז"ל פירשו שכנושאין את המת לקוברו היו עושין השבעה מעמדות ומושבות:
דייני ציפורי: לא אתפרש רשב"ם ז"ל:
בית ח' קבין: נלמוד השיעור מחצר המשכן שהיא סאתים והוא ק' אמות ארכה וחמשים רחבה נמצא שהסאה חמשים בחמשים והסאה ששה קבין א"כ צא וחשוב ד' קבין כמה יעלה שלשים ושלש אמות ושני טפחים רחב על חמשים אורך והנראה בעיני רבוע מ' אמות וד' טפחים וד' אצבעות ומעט יותר רשב"ם ז"ל וכמו שהגיהו ר"ש לוריא ז"ל. והגיה החכם הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל בפי' רעז"ל בית ד' קבין הוא ל"ג אמה רוחב ושני טפחים באורך נ' אמה ע"כ:
יכין
מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו: דאיכא מבני ר"ה דניחא להו בזה, ואיכא דניחא להו בזה, ושניהן הן כמצר שהחזיקו בו רבים שאסור לקלקלו [(שו"ע חו"מ, שעז). ונ"ל דמה"ט לא דמי לשאר מחילה בטעות [(שו"ע חו"מ רמא, ב)]:
דרך היחיד ארבע אמות: במכר לו דרך היחיד סגי בכך. וקיי"ל דסגי בב' אמות ומחצה, כמלוא חמור ומשאו [(שו"ע חו"מ, ריז)]:
דרך הרבים שש עשרה אמה: כך סתם דרך שבתורה:
דרך המלך: נ"ל *)דר"ל באמר לו, דרך המלך אני מוכר לך, וכן כולהו:
אין לה שיעור: שהמלך פורץ גדר והולך כשצריך לו כך:
דרך הקבר: במכר דרך לשאת המת לקברו:
אין לה שיעור: מפני המלווים [ כיו"ד שס"א ]:
המעמד: במכר לו מקום למעמד, שכך נהגו, שכשחוזרין מהקבורה, מתאספין קרובי המת שאינן מתאבלין, ויושבין ז' פעמים ואומרים קנות, וא' מנהיג אותם, ואומר להם כל פעם כשיושבים, שבו יקרים שבי. וכשעומדים אומר להם עמדו יקרים עמדו. ולכן נקרא המקום המיוחד לכך מעמד ומושב:
דייני צפורי אמרו בית ארבעת קבין: הוא ל"ג אמות וב' טפחים על אורך חמשים אמה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת