משנה בבא בתרא ו ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ו · משנה ב | >>

[עריכה]

המוכר פירות לחבירו, הרי זה מקבל עליו רובע טינופת לסאה.

תאנים, מקבל עליו עשר מתולעות למאה.

מרתף של יין, מקבל עליו עשר קוססות למאה.

קנקנים בשרון, מקבל עליו עשר פיטסיאות למאה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת לַחֲבֵרוֹ,

הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל עָלָיו רֹבַע טִנּוֹפֶת לִסְאָה.

תְּאֵנִים,

מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר מְתֻלָּעוֹת לְמֵאָה.

מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן,

מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר קוֹסְסוֹת לְמֵאָה.

קַנְקַנִּים בַּשָּׁרוֹן,

מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר פִּיטַסְיָאוֹת לְמֵאָה:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

המוכר פירות לחברו -

הרי זה מקבל עליו - רובע טינופת לסאה.

תאנים -

מקבל עליו - עשר מתליעות למאה.

מרתף של יין -

מקבל עליו - עשר קוססות למאה.

קנקנים בשרון -

מקבל עליו - עשר פוטסות למאה.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

טנופת - מטונפות בעפר.

מתליעות - אכולות מתולעים.

קוססות - מחמיצות.

אם היה המרתף חביות עשר חביות, ואם המרתף כדים עשר כדים. זהו כשאמר לו מרתף זה של יין אני מוכר לך ולמקפה כלומר לשמשו בתבשיל. אבל אם אמר לו מרתף של יין למקפה אני מוכר לך, נותן לו יין שכולו יפה. ואם אמר לו מרתף של יין אני מוכר לך ולא זכר מקפה, נותן לו יין הנמכר בחנות שאינו בתכלית היופי. ואם אמר לו מרתף יין אני מוכר לך ולא זכר מקפה, ולא יחדו שלא אמר לו זה הוא, גם כן מקבל עליו עשרה קוססות למאה כמו שאמרה המשנה. אבל אמר לו מרתף זה ולא זכר יין, אפילו כולו חומץ הגיעו.

קנקנים בשרון - במישור.

ופירוש פוטסיאות - רוצה לומר כעורות שאינם מבושלות כל צרכם, ובלבד שיהיו נאות:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

המקבל פירות - שקנה תבואה מחבירו. הלוקח ^ג מקבל עליו רובע טנופת לכל סאה, דדרך תבואה בכך. ולא יותר:

עשר מתליעות - אכולות מתולעים. לכל מאה, דהיינו אחד מעשר ^ד:

קוססות - יין רע ^ה. אם המרתף של חביות גדולות מקבל עליו עשר חביות גדולות. ואם המרתף של כדות, מקבל עליו עשר כדות. ודוקא כשאמר מרתף זה אני מוכר לך, ולמקפה, כלומר לשים בתוך התבשיל. אבל אם אמר מרתף של יין אני מוכר לך למקפה, צריך ליתן לו יין שכולו יפה. שיין של מקפה צריך שיהיה יפה ומתקיים, שאין מסתפקים ממנו אלא מעט מעט. ואם אמר סתם יין ^ו אני מוכר לך ולא זכר למקפה, נותן לו יין בינוני הנמכר בחנות. ואם אמר מרתף זה אני מוכר לך ולא הזכיר יין, אפילו כולו חומץ הגיעו:

קנקנים בשרון - בארץ המישור:

מקבל עליו עשר פטסיאות - שאינן מבושלות כל צרכן. והן שואבות היין ומזיעות אותו ^ז:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

המוכר פירות וכו'. לשון הר"ב המקבל פירות שקנה תבואה מחבירו הלוקח מקבל וכו'. נראה שכך היתה גרסתו המקבל וכו' ולא הוה ליה לכתוב הלוקח מקבל וכו' כיון דבהדיא תנן המקבל. והיינו הלוקח. והרשב"ם שכתב הלוקח מקבל וכו'. היינו לגירסת הספר דתנן המוכר וכו' הוצרך לפרש הרי זה הלוקח [מקבל עליו] וכו':

עשר מתולעות למאה. כתב הר"ב דהיינו אחד מעשר. כלומר דמתניתין דתנן מספר גדול לאו דוקא אלא הוא הדין במספר קטן נמי מקבל עליו ולא אמרינן דמספר קטן מקפיד ורוצה שיהיו כולם טובים. וגם הרשב"ם ונ"י והטור סימן רכ"ח. כתבו דהוא הדין אחד לעשר. וקצת קשה ממשנה ב' פרק דלקמן דאיצטריך למתני מספר קטן. ואי לאו הכי הוה משמע דלא. ואם כן הכא דלא תנן ליה. אימא דאין הכי נמי דלא:

מרתף של יין. כתב הר"ב ודוקא כשאמר מרתף זה וכו' ואם אמר סתם יין אני מוכר לך וכו' נותן לו יין בינוני וכו'. אין ספק אצלי שהנוסחא המשובשת שבפירוש הרמב"ם הטעתו שכ"כ שם ואם אמר ליה מרתף של יין וכו' ולא זכר מקפה נותן לו יין הנמכר בחנות וכו'. ולשון זה העתיק הר"ב וכתב ואם אמר סתם וכו'. ועל כרחנו טעות סופר הוא בדברי הרמב"ם שהרי אחר כך כתב ואם אמר ליה מרתף יין אני מוכר לך ולא זכר מקפה. ולא יחדו שלא אמר ליה זה. הוא גם כן מקבל עליו עשרה קוססות וכו'. וקשיא דידיה אדידיה. אלא שזה שכתב ואם אמר ליה מרתף של יין חסר מלת זה וכן צ"ל. ואם אמר ליה מרתף זה של יין וכו' וכן הוא בהדיא בגמרא מרתף זה של יין ולא אמר ליה למקפה. נותן לו יין הנמכר בחנות. ואיבעיא להו במרתף של יין. ולא אמר ליה למקפה. מאי. ופליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר מקבל. וחד אמר לא מקבל. שמעינן מינה דליכא מאן דאמר דבחלוקה זאת שנותן לו יין הנמכר בחנות. אלא דפליגי אי מקבל אי לא מקבל. ונותן לו יין יפה כדמסיק התם. ופסקו הפוסקים כמ"ד מקבל. דהוי קולא למוכר שהוא הנתבע. וכתב הרי"ף דהכי מוקמינן. למתניתין. ולא צריכא לאוקמה בדא"ל זה. ולא מפקינן ליה מפשטא. ע"כ. וכתב הכ"מ בסוף פרק י"ז מהלכות מכירה וז"ל. חלוף דינים הללו תלוי. שאם א"ל מרתף זה גרע כחו. ואפילו היה חומץ דמרתף זה כמות שהוא. ואם אמר לה מרתף של יין אני מוכר לך למקפה יפה כחו. כיון שלא הזכיר זה. וא"ל יין למקפה. חייב ליתן לו יין שכולו יפה וראוי לתבשיל. ואם אמר ליה מרתף זה של יין מצד שהזכיר זה הורע כוחו ומצד שאמר של יין יפה כחו לכך נותן לו יין הנמכר בחנות ואם א"ל מרתף זה של יין למקפה. מצד שהזכיר זה גרע כחו. ומצד שאמר של יין למקפה יפה כחו. הוי כאילו א"ל מרתף של יין סתם. ונותן לו עשר קוססות למאה. ע"כ:

קוססות. פירש הר"ב יין רע. כמו ואת פריה יקוסס ויבש דיחזקאל (ז ט) הרשב"ם. וכ"כ בשם הר"ש במשנה ב' פ"ד דמעשר שני:

פיטסיאות. פירש הר"ב שאינן מבושלות וכו' והן שואבות היין ומזיעות אותו. כלומר ששואבות היין לפי שמזיעות אותו דרך דפנותיהן):

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ג) (על הברטנורא) לפי גירסת הר"ב המקבל, לא היה צריך לפרש הלוקח, דהוא המקבל: ועתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) כלומר דמתניתין דתנן מספר גדול, לאו דוקא, אלא ה"ה מספר קטן, ולא אמרינן דמספר קטן מקפיד ורוצה שיהיו כולם טובים. וכן כתב הר"ש ונ"י והטור דה"ה אחת לעשר. וצת קשה מפרק ז' מ"ב דאיצטריך למיתני מספר קטן ואי לאו הכי הוא אמינא דלא, וא"כ ה"נ אימא דאין הכי נמי דלא:

(ה) (על הברטנורא) כמו ואת פריה יקוסס ויבש. הר"ש:

(ו) (על הברטנורא) צ"ל מרתף זה של יין כו' אבל ביין סתם ולא אמר למקפה, פליגי אמוראי בגמרא. ופסקו הפוסקים כמאן דאמר דמקבל עליו י' למאה. ובהכי אוקמה הרי"ף למתניתין:

(ז) (על הברטנורא) כלומר ששואבות היין לפי שמזיעות אותו דרך דפנותיהן:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

בפי' רעז"ל המקבל פירות וכו': אמר המלקט כך הוא הלשון ג"כ ברשב"ם ז"ל המועתק על הרי"ף ז"ל אבל בפי' רשב"ם שבתלמוד הלשון כך המוכר פירות תבואה לחברו הרי זה הלוקח מקבל עליו וכו'. וכתוב בבית יוסף בח"מ סימן רכ"ט דרשב"ם ז"ל פי' המוכר פירות דמתניתין היינו תבואה ולדבריו אין דין שאר פירות מפורש לא במשנה ולא בברייתא. אבל הרמב"ם ז"ל סובר דהאי מתניתין דהמוכר פירות איירי בשאר פירות בר מחטים ושעורים וקטנית השנויים בברייתא ע"כ. בכי' רעז"ל צריך להגיה הלשון כך ודוקא כשאמר מרתף זה אני מוכר לך למקפה כלומר לשום בתוך התבשיל אבל אם אמר מרתף של יין אני נותן וכו'. אמנם מצאתי שכתבו [כן] הרי"ף והרא"ש ז"ל. ואיבעיא לן בגמרא מרתף של יין סתם ולא אמר לו זה וגם לא אמר לו למקפה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר מקבל וחד אמר אינו מקבל וקיימא לן דכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המקל וקיימא לן נמי דכל ספק ממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע הלכך מקבל ומוקמינן למתניתין כדברי המקל על המוכר שהוא הנתבע ולא צריכנא לאוקומי כדאמר לו זה ולא מפקינן לה מפשטה עכ"ל ז"ל. ובגמרא איתא שאם נמצא בהן יתר על השיעורין הללו כל שהוא ינפה את הכל ויתן לו פירות מנופים וברורים שאין בהם כלום ע"כ מלשון הרמב"ם בפי"ח מהלכות מכירה סימן י"א:

עשר פטסייאות: מפ' בתוספתא בגמרא נאות כשאר קדרות שבשרון ואינם שבורות ורעועות ממש דא"כ אפילו אחת לא מקבל אלא שמגופרות בגפרית והגפרית סותם את השבר ומחברו קצת אלא שאין מתקיימין זמן מרובה כשלימין והואיל ואינם שבורות לגמרי מקבל עליו עשרה למאה וכתב נמקי יוסף ז"ל ואיתא בתוספתא וכן בפי' רבינו חננאל ז"ל תנא יתר על כן מחזיר את השאר ונוטל את הדמים ממנו ור"ל דיותר מעשר פטסייאות מחזיר דוקא זה השאר אבל לא העשר דליכא למימר ערובי עריב כדי דנקנסי' כמו גבי טנופת פי' דאמרינן בגמרא דאם מצא יותר מרובע קנסינן לי' אפילו על הרובע פי' שיתן לו אפילו על הרובע טנופת חטים יפים תחתיו דאמרינן כיון דיש יותר מרובע ערובי ערבי' לטנופת בידים והא דתנן עשר מתולעות למאה ועשר פטסייאות למאה משום דאכתי שם תאנים ושם קנקנים עליהם וחזו למילתייהו קצת ולאפוקי היכא דלא חזו למילתייהו קצת דלא מקבל לי' אפילו חדא ועשרה למאה דנקט ה"ה לפי חשבון זה כשלוקח יותר או פחות הריטב"א ז"ל ע"כ. וביד שם פי"ז סימן ז' ובספי"ח וכתב שם הרב המגיד ופירש המחבר שלפיכך אמרו שרון לפי שאין שם מנהג כזה ע"כ פי' שאם יש שם מנהג הכל כמנהג המדינה כמו שכתב שם הרמב"ם ז"ל. ובטור ח"מ סימן ר"ל:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

המוכר פירות: תבואה:

הרי זה: הלוקח:

מקבל עליו רובע טנופת לסאה: לכל סאה תבואה שקנה מקבל עליו רובע הקב עפרורית וקש, דהיינו חלק כ"ד והוא שיעור כלאים [ ככלאים פ"ב מ"א ]:

מקבל עליו עשר מתולעות למאה: היינו א מי', דדרכן היה למכור ק' תאנים ביחד:

מקבל עליו עשר קוססות: י' חביות יין מקולקל:

למאה: לק' חביות, והיינו חלק י'. ודוקא שאמר המוכר להלוקח, אני מוכר לך יין זה או מרתף זה למקפה, דהיינו להסתפק ממנו מעט מעט לתבשיל, דאז צריך שיהיה היין חזק שלא יתקלקל. והנה דין זה נחלק לד' חלקים.

(א) בהזכיר המוכר מלת מקפה, משמע יין חזק, אפילו לא הזכיר מלת יין, ועכ"פ כשאמר ג"כ מלת זה, דמשמע כמו שהוא לפניך, בזה הרע קצת כח מלת מקפה שאמר תחלה, לכן כשאמר מקפה זה אני מוכר לך, סגי במקבל עליו י' חביות שכבר התחילו להחמיץ קצת בכל ק' חביות שימכור. וה"ה בלא הזכיר לא מלת מקפה, ולא מנת זה, רק אמר מלות מרתף יין או שאמר יין סתם, אני מוכר לך, כך דינו כלעיל, דכל לשון מרתף או יין סתם משמע חביות יין מעורבין, שבכל מאה יש י' מקולקלין. כמבואר לעיל.
(ב) ובאמר מקפה ולא אמר זה, אפילו לא הזכיר מלת יין ולא מלת חבית, רק מלת מרתף, כגון מרתף מקפה אני מוכר לך, צריך שיתן לו יין שכולו יפה וחזק, וה"ה כשלא הזכיר שניהן, לא מלת מקפה, ולא מלת זה, רק שאמר חבית יין אני מוכר לך, דמלת חבית משמע כולו מין א', ומדהזכיר ג"כ מלת יין, משמע יפה כולו, כל שלא אמר ג"כ מלת זה.
(ג) ובאמר מלת זה, ולא מלת מקפה, אבל הזכיר מלת יין, אז בין שאמר מרתף, או שאמר חבית יין אני מוכר לך נותן לו אפילו כולו יין בינוני שהתחיל קצת להחמיץ.
(ד) ובלא הזכיר מלת יין או מקפה, רק אמר חבית זה, או מרתף זה אני מוכר לך, הו"ל מלת זה ריעותא גדולה, ויכול ליתן לו אפילו חומץ ממש [(שו"ע חו"מ, רל)]:

קנקנים: [וויינקריגע]:

בשרון: שם מדינה שאין טיט שבכ"ח שלהן נשרף יפה:

מקבל עליו עשר פיטסיאות: קנקנין שלא נתייבשו היטב, ועשויין להתבקע ופשוט דבשאר מדינות אין צריך לקבל עליו כלל:

בועז

[עריכה]