ביאור:תוספתא/כלים/בבא מציעא/ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת ב"מ דכלים פרק שני[עריכה]

טבעות ושרשראות[עריכה]

(א)

טבעת שהוא חוגר בה את מתניו ומקשר בה בין כתפו - טהורה

ואין טמא אלא טבעת של אצבע בלבד.


ראו משנה יב, א.
ר' אליעזר אינו מקבל את הקשר שעשתה ברוריה (לעיל א, ג,) בין ההוצאה בשבת לבין הטומאה.
וראו דין דומה - והפוך - בעניין הכופת (כסא מאולתר) בתוספתא שבת יד, טז.



טבעת, בין חקוקה ובין שאינה חקוקה – טמאה, ומצופה - טהורה
אמר תלמיד א' מתלמידי גליל העליון לפני ר"א: שמעתי שחולקין בין טבעת לטבעת
אמר לו: שמא לא שמעת אלא לענין שבת, שהיוצא בחקוקה חייב ושאין חקוקה פטור.
מחטף בין נקובה ובין שאין נקובה – טמאה, ומצופה - טהורה
עוד אמר תלמיד א' מתלמידי גליל העליון לפני ר"א: שמעתי שחולקין בין מחט למחט
אמר לו: שמא לא שמעת אלא לענין שבת, שהיוצא בנקובה חייב ושאין נקובה פטור.

(ב)

שלשלת דוסקאות - הרי זו טהורה, ושל משוחות - הרי זו טמאה, מפני שממתיח בה את אוהלין.
ושל קופלאות ושל שאר כל הכלים, המשמש את הטמא - טמא, והמשמש את הטהור - טהור.

שלשלת הסיטונות טמאה, מפני שהיא עשויה לכפישה הם מודדים בה כהערכה


שלשלת המשוחות – ראו משנה יד, ג. שאר השלשלות – ראו משנה יב, א.



של בעלי בתים, אם התקינה לשמירה - טמאה
רבי יוסי אומר: אחד החוט ואחד השלשלת ואחד המשיחה
היו שנים או שקשר חלזון בראשה - טמאה.

מתקני מתכת המחוברים לעץ[עריכה]

(ג)

קנה מאזנים של סרוקות, מאזנים של מוכרי סידקית, שניתן להתקין את המשקולת בכמה מקומות בהם. יש בו אונקיות ואין בו אונקלאות, משקולות ואין בו אונקלים יש בו אונקלאות ואין בו אונקיות - טמא

פרשו אונקלאותיו ולא נשארו אנקולים ולא משקולות – טהור. וכשהוא מחברן - חיבור לטומאה ולהזאה.


ראו משנה יב, ב. טורטיני – ראו גם משנה יז, טז.



דלוסקת הנעול וכן קלוסטרא הנעולה – חיבור לטומאה המנעול נחשב חלק מהם לעניין טומאה ואין חיבור להזאה.
טורטיני מאזנים של אסל שיש בה בית קיבול מעות - טמאה
ואינו טמא אלא המשמש את הצורך
הכיפים כפות שלו של מתכת, בין מקבלות יש בהם בית קיבול ובין שאין מקבלות - טמאה
ושל עץ ושל עצם ושל זכוכית, מקבלות – טמאות, ושאין מקבלות - טהורות
חיברה לקנה וקנה לטורטני - כולו חיבור אחד.
פיקטו סוג של מנורה, וראו הלכה ד שיש בה בית קיבול שמן – טמאה. בית קיבול נר - טהורה
ואינו מטמא אלא המשמש את הצורך
תמירות שלה של מתכת, בין מקבלות בין שאין מקבלות - טמאות
ושל עץ ושל עצם ושל זכוכית, מקבלות – טמאות, ושאין מקבלות - טהורות.

(ד)

מנורה שיש בה בית קיבול שמן – טמאה. בית קיבול נר - טהורה

ואינו טמא אלא המשמש את הצורך

ומסמר שהוא תולה בו את המשפכים כלי שמן לתאורה – טהור, והמשפכים טמאין ואין חיבור לו
אקונביאות שבמגדלים שבקנופות, והסופין והסטיון שלהם - הרי אלו טהורין
שאינן עשויות אלא לנוי
אונקלי של שידה – טמאה, ואם היתה באה במדה - טהורה
אמר רבי יהודה: מפני מה של רוכלין שלפניו דלת הארון טמאה? מפני שהוא תולה בה
ושל אחריו טהורה, מפני שהיא עשויה לשמירה.
כסוי טני של מתכת של בעלי בתים, רבן גמליאל מטמא וחכמים מטהרין
ושל עץ – טהור אפילו לרבן גמליאל
היה משוקע עד חציו ועד שלישו – טמא, מפני שהוא ככסוי קביא
פחות מכן – טהור, מפני שהוא ככסוי קמטרא
ומפני מה דלת שבמגדל של רופאים טמאה?
מפני שהוא נותן עליה איספלניאות ותולה בה את המספרים
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מפני שהוא מעצב עליה את התינוק
אמרו לו: א"כ תהא טמאה מדרס.

מונחים והסברם[עריכה]

(ה)

ואלו הן גולמי כלי מתכות שהן טהורין: כל שהוא עתיד לשוף ולגרר ולכרכב, לשבץ ולהקיש בקורנס

היו מחוסרים כן אוגן ואוזן ויד – טהורים. מחוסרים כסויין - טמאין


גלמי כלי מתכות – ראו משנה יב, ו. יתוכים, פרכים – ראו משנה יב, ג. מסמר הגרע – ראו שם משנה ד, אבל כאן מדובר על המסמר שהגרע תולה עליו את חלוקו. רבן גמליאל – ראו שוב משנה ו.



ואלו הן היתוכים: אלו שהחנוני מנער בהן את הקדרה אלו הן הפרכין: אלו הקבוע בקירות
גולת חנוני מעמד למתלים שכולה מסמרים, אפילו כולם של עץ ואחת של מתכת - טמאה
ושל בעלי בתים, אפילו כולם של מתכת ואחת של עץ – טהורה
ר' שמעון בן גמליאל אומר: של חנווני, אפילו כולה של מתכת ואחת של עץ – טהורה
שלא נעשית אלא לשמש עם הקרקע שאינה ניידת
ר' שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: מסמר הגרוע טהור
שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע
אמר רבי נתן: לא נחלקו רבן גמליאל וחכמים על תלוי מגרדות של אוליירין, שהוא טהור
שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע
על מה נחלקו? על הפות של מתכת של בעלי בתים העשויה ככיפה
שר"ג מטמא, מפני שעבדים מתגרדים בה, וחכמים מטהרים
אמר ר' יהודה: לא נחלקו ר"ג וחכמים על טבלא שנחלק לשנים, וא' מהן גדול כשנים בחברו
שהגדול טמא והקטן טהור
על מה נחלקו? על שאין אחד מהן גדול כשנים בחבירו, או ששניהם שוין
שר"ג מטמא וחכמים מטהרין.

מכשירים מאולתרים וגלמי כלי עץ[עריכה]

(ו)
מסמר שעקמו לו להיות פותח ונועל – טמא.


לענין המסמר ראו משנה יב, ה. לעניין המשקולות השבורים וגלמי כלי עץ ראו שם משנה ח.



התקינו לשמירה – טהור. התקינו למנעל או למתרס בלי לעקמו – טהור
נתנו בחרמש שלא ישמט המסיט – טמא, ורבן שמעון בן גמליאל מטהר
נתנו ברחיים של יד או ברחיים של חמור - טמא.
צינורות התופסות את הרחיים מלמעלה - הרי אלו טהורות, שאין עשויות אלא לחיזוק
הסדור והסדן של מתכת שתופסים את הריחיים מלמטה - טמאים
משקלות שנשתברו, אע"פ שמחזירן ושוקל בהן - טהורים
ייחד מהן לחצאי ליטרין, שלישי ליטרין, רביעי ליטרין - טמאים
ואלו הן גולמי כלי עץ שהן טמאים: כל שהוא עתיד לשוף לגרד לכרכב ליטול בטונס
היו מחוסרים כן אוגן אוזן ויד - טמאים. מחוסרים חטיטה - טהורים
סאה שהוא עתיד לגוד מלמטה – טמאה. מלמעלה טהורה
רשב"ג אומר: כלי עץ אין מקבלים טומאה עד שתיגמר מלאכתה
וסאה - משיקשר בה את המשיחות
כל גולמי כלי עץ טמאים חוץ משל פרשע, מפני שהם כלי עץ מפרשע מחוסרים שליקה
ר' יהודה אומר: העושה כלים מגרפות של זית - טהורים
מפני שהן מחוסרים שליקה וממירים ממררים את מה שבהם.