רבינו שמשון על כלים כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רבינו שמשון · על כלים · כט · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

גומי. כמו נימי הן נימין היוצאין מן הסדין ואם נגע שרץ בנימין כאילו נגע בסדין עצמו וכן כולם כל אחד כשיעור. המפורש בו חשוב יד טפי לא:

טרטין. פי' גאון וכן ערוך כמין כובעים:

פיליון. כמו אפיליון בפ' כל כתבי (דף קכ.) מני ליה גבי י"ח כלים:

פיקרסין. כמו אפיקריסתו דפ' מי שמתו (דף כג:) (גם בערוך ערך אפיקרסין איתא כך אולם בחבורי הפלאה שבערכין כתבתי דצ"ל בפרק חומר בקודש בתגיגה דף כו ע"א כי התם בחגיגה איתא כאשר העתיק הערוך ר' יוחנן אמר אפילו מלאין ואפילו אפיקרסותו לחוכו) ובפ' אלו מגלחין (דף כב.) ופי' גאון וכן ערוך לבוש תחתון והוא פתוח בכתיפיו וכשלובשו קושרו כדתנן בסוף מקואות הקשר של אפקרסותו ושבכתף:

סגוס. פירש בערוך בגד של צמר וכולה ציציות:

רדיד. כדכתיב (שה"ש ה) נשאו את רדידי פי' בערוך צעיף דק המכסה האשה על ראשה ותכס בצעיף תרגום ירושלמי רדידא (בראשית לח):

גומדין. פירש בערוך בגד שהיא אמה על אמה ומתרגם רב יוסף גרמידא:

קולקין. פי' בערוך חלוק של צמר ויש לו נימין:

פונדא. כמו אפונדתו דפ' המצניע (צב.):

מעפורת. פירשתי למעלה פ' כ"ח אמתני' דבגדי עניים:

פרגוד. פי' בערוך בב"ר כתונת הפסים (בראשית לז) זה פרגוד תרגום של ירושלמי פרגוד מצוייר:

כל שהן. בין רב בין מעט חיבור וכולהו אחריני ששיעורן מפורש כשיעור הזה הוו חיבור מה שיתר מכדי מדתן אינו חיבור לא לטומאה ולא להזאה:

תניא בתוספ' [שם רפ"ז] נימי פסיקיא ומקטורין כל שהן נימי של אפיקרסין עשר ואם יש בהן סכך כל שהן רשב"ג אומר סכך עולה למדת שלשה ואינו עולה למדת שלש על שלש היה רחב ונתנו על הכסא ובשרו נוגע בכסא טהור ואם לאו טמא נימי הברסין והברתסין והפימלאות והחמילות והלבדין והסגוסין והכרים והכסתות ג' אצבעות. פסיקיא אזור רחב וחוטין תלוין לפיה. סכך כמו ארוג:

משנה ב[עריכה]

שלש כסתות של צמר. המונחות במטה או שש של פשתן ונגע טמא בא' מהן נטמאו כולן או אם הזה על אחת מהן טהרו כולן ונראה דאיירי במחוברין זו לזו כשלל של כובסין וכשיטה זו מיפרשא כולה מתני' ועוד יש לפרש כעין אורגים שלנו האורגים מפות מניחין הפרש בין מפה למפה שמחוברות. חוטי השתי ואין בו ערב וכן היו עושין אורגין כסתות וסדינים. וכל הני דתנן הכא כל אחד במניינו חשיב חיבור יותר מכאן לא:

סובריקין. אית דאמרי סווריקין בוי"ו ואית דאמרי ספריקים ובפרק כל כתבי (דף קכ.) מני ליה גבי י"ח כלים ופי' בערוך מכנסים והגאון פי' כלים שמלבשים בהן הידים עד האציל ויש בהן בתי אצבעות:

גלובקרין. היינו גלופקרין דפ' השולח (דף לה.) ובפרק במה טומנין (דף נא.) נוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרין כסות עבה של צמר:

ואינם חבור להזאה. לחומרא:

משנה ג[עריכה]

חוט המשקולת. בערוך וכן (ישעיה מד) יתארהו בשרד תרגומו משר ליה במשקלתא חוט הוא ובראשו אבר שהוא עופרת והוא ביד הבנאים ומורידין אותו כנגד הכותל לראות שלא יהא עקום כדכתיב (מ"ב כא) ואת משקולת בית אחאב:

חרשים. אומנים בנאים. אין זה הבנאים דבסוף אלו קשרים (דף קיד.) שהם תלמידי חכמים אלא שבונים בניינים גדולים וחוט המשקולת דרישא במיוחד לבנאים קטנים וכל הני שיעורים ודכולהו בבי דלקמן ביתר ממדתן אינן חיבור:

משנה ד[עריכה]

הטפח טהור. אמאחריו קאי דכשיד הקורדום גדול כ"כ שיוצא טפח לאחר ידו לא חשיב יד דלפי שמזיק לו מלאכתו וכל היד כולו טהור:

משנה ה[עריכה]

חוט מאזנים. הוא החוט שאוחזין בו המאזנים בשעה ששוקלין ובסוף הספינה (דף פט:) מייתי לה גבי הא דא"ר מני כענין שאמרו לענין איסורו כן אמרו לענין טומאתו:

יד קורדום מלפניו. צורת קורדום פירשתי לעיל פרק שלשה עשר וכשאוחז ביד קורדום ההפרש שיש בין יד האדם לברזל קורא מלפניו והיוצא לאחר יד קורא לאחריו בבבא (צ"ל שלפני) שאחר זו שאין דרך לאחוז ממש בתחלת היד פן יחליק מיד האדם ויפול מיד האדם. והא דלא מפרש בהך בבא דין שלפניו ושלאחריו משום דהכא חשיב הנך דשיעורן טפח ובאידך בבא חשיב הנהו דשיעורן שלש אצבעות:

פרגול. פירש בערוך עצים צידיהן אחד מדובקים ומשולבין זה בזה והצד השני שלהן ברזל בראשו כשתי אצבעות ונפתחים כמו הכיס לעשות בהן הצורות העגולות ונראה שזהו מחוגה דכתיב (ישעיה מד) ובמחוגה יתארהו. קומפ"ש בלע"ז הוא כלי מכלי מלאכת חרש:

מקבת. דכתיב (מ"א ו) ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל ונראה שהוא ענין חור ועל שם כך נקרא מקבת שהוא נוקב והיינו דקתני מפתחי אבנים מלשון (שמות כח) פיתוחי חותם:

משנה ו[עריכה]

צמרים. מוכרי צמר כמו שוק של צמרים דסוף עירובין (דף קא.) וטעמא דטפחיים כדתניא בתוספתא גבי חוט מאזנים של שוקלי מתכות טפחיים מפני שהוא תופש בשתי ידיו והיינו נמי טעמא דידות ששיעורם טפחיים וכל אותם ששיעורם טפח לפי שדרכו לאחוז בידו אחת ושמא היינו נמי טעמא דאצבעות וצריך ליישב דבפרק הספינה (דף פט.) משמע דטעמא משום רמאות דבפחות מכאן יכול לרמות:

מקור. פירש בערוך כמין קורנס חד שמנקרין בו את הריחיים כדגרסינן (מ"ק דף י.) מאי מכבשין אמר רב יהודה נקורתא דריחייא ושם הקורנס מקור על שם ניקורו:

משנה ז[עריכה]

שירי הדרבן מלמעלה. המרדע יש לו שני צדדין מלמעלה שמו דרבן ומלמטה שמו חרחור ולעיל פרק שלשה עשר פירשתיו אמתני' דחרחור שנפגם ובפ' חמשה ועשרים אמתני' דהמרדע יש לו אחוריים ותוך:

ובדיד. ברזל שבו חופרין סביבות האילן כדי שתחזיק מימיה ולא יתפזרו ושמו בדיד על שם החפירות ששמן בדידין כי ההיא דתניא פרק קמא דמועד קטן (דף ד:) אלו הן עוגיות בדידין שבעיקרי זיתים ושבעיקרי גפנים:

של נכוש. שמנכש בו כמו מנכש בשומין דהשוכר את הפועלים (דף פט.):

בן פטיש. הקטן. והגדול שמו פטיש:

של ביקוע. קורדום שמבקעין בו עצים כמו (בראשית כב) ויבקע (את) עצי העולה:

של עדיר. קורדום שעודר בו כמו עודר בנכסי הגר דבפרק רבן גמליאל (דף נב:):

של סתתים. חוצבי אבנים כמו אבנים וסיתתן דפרק הגוזל עצים (דף צג:):

משנה ח[עריכה]

חרחור. פירשתיו לעיל פ' שלשה עשר:

מגריפה. שגורפין בה הטיט או תנור וכיריים כדכתיב (שמות לח) ואת היעים ומתרגמינן מגרופיתא והיא מגריפה שניטלה כפה דתנן לעיל פ' שלשה עשר (מ"ד) וההיא דפרק אין בערכין (דף י:) מגריפה היתה במקדש עשרה נקבים היו בה וכל אחד מוציא עשרה אינה כיוצא בזו:

של סיידים. שגורפין בה את הסיד:

יד משמשי האור. כגון יד שפוד ואסכלא ומרחשת ושאר כלים שתשמישן על ידי האור:

תניא בתוספתא [ב"ב פ"ז] יד הסכין טפח ושירי הסכין טפח ושירי הכוש טפח ושירי השפוד טפח ושירי המרדע טפח ושירי הקרדום מאחוריו שלש אצבעות ר' יוסי אומר טפח מאחוריו טהור כולו. יד הכילף ובן הכילף ששה. יד הפוחת ובן הפוחת חמשה. יד בן חולף חמשה ושל חולף עשרה יד מגריפה של בע"ב בש"א שבעה ובה"א שמונה של סיידין בש"א תשעה ובה"א עשרה יתר מכאן אינו חבור לא לטומאה ולא להזייה במד"א בזמן שאינו עתיד לגוד אבל בזמן שעתיד לגוד חיבור לטומאה ואינו חיבור להזאה דברי ר"מ ורבי יוסי אומר אף לא לטומאה א"ר יוסי אני אמרתי דבר אחד והם אמרו דבר אחד אני אמרתי להם אי אתם מודים בחוט המסמר של בנאים ושל סיידים חמשים אמה שאם רוצה לקיים יותר מכאן שהוא טהור. והם אמרו לי אי אתה מודה בנימי הסדין והסודרין והטרטין והפיליון של ראש ו' אצבעות ושל אפקרסות עשר שאם רצה לקיים יתר מכאן שהוא טמא ורואה אני את דברי מדבריהם שאני משיבן מדבר שהוא חיבור לטומאה ולהזאה על דבר שהוא חיבור לטומאה ולהזאה והן משיבין אותי מדבר שהוא חיבור לטומאה ולהזאה על דבר שמודים בו שאינו חיבור להזאה. כל אלו שאמרו שתי ידות ידותיהן מלפניהם את שדרכו לאחוז בידו אחת כגון יד הקרדום טפח ואת שאין דרכו לאחוז בב' ידות כגון יד המגריפה טפחיים. פירוש כילף כדכתיב (תהלים עד) בכשיל וכילפות יהלומון. חולף סכינא דאשכבתא כמו בית החליפות דפרק אמר להם הממונה (דף לו.) ששם מצניעין סכיניהן: