משנה כלים כט ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כט · משנה ו | >>
חוט מאזנים של צמרים, ושל שוקלי זכוכית, טפחיים.
יד המקור, טפחיים.
יד המעצד של לגיונות, טפחיים.
יד הקרנס של זהבים, טפחיים.
ושל חרשין, שלשה טפחים.
חוּט מֹאזְנַיִם שֶׁל צַמָּרִים,
- וְשֶׁל שׁוֹקְלֵי זְכוּכִית,
- טְפָחַיִם.
- וְשֶׁל שׁוֹקְלֵי זְכוּכִית,
- יַד הַמַּקּוֹר,
- טְפָחַיִם.
- יַד הַמַּעֲצָד שֶׁל לִגְיוֹנוֹת,
- טְפָחַיִם.
- יַד הַקֻּרְנָס,
- שֶׁל זֶהָבִים,
- טְפָחַיִם;
- וְשֶׁל חָרָשִׁין,
- שְׁלֹשָׁה טְפָחִים:
- שֶׁל זֶהָבִים,
חוט מאזניים של צמרים,
- ושל שוקלי זכוכית - טפחיים.
- יד המקור - טפחיים.
- יד המעצד של לגיונות - טפחיים.
[ז] *הערה 1: יד קורנס של זהבים - טפחיים.
- ושל חרשין - שלשה טפחים.
צמרים - מוכרי צמר.
והמקור - הוא הכלי אשר ינקרו בו הרחים.
ומעצד של לגיונות - הוא כלי מכלי הרוצחים על תמונת קופיץ, ולו ניצב מעץ וראשו עגול, ושמו המפורסם אצלנו "טבריזין".
וכל מה שקדם מן השיעורים בחוטי המאזנים, הן החוטים אשר יתלו בהן המאזנים אשר יחזיק בהן האדם בידו בעת שישקול. אולם החוטים אשר יתלו בהן הכוסות, כל אחד מהן באיזהו אורך שיהיה הם חיבור:
צמרים. מוכרי צמר כמו שוק של צמרים דסוף עירובין (דף קא.) וטעמא דטפחיים כדתניא בתוספתא גבי חוט מאזנים של שוקלי מתכות טפחיים מפני שהוא תופש בשתי ידיו והיינו נמי טעמא דידות ששיעורם טפחיים וכל אותם ששיעורם טפח לפי שדרכו לאחוז בידו אחת ושמא היינו נמי טעמא דאצבעות וצריך ליישב דבפרק הספינה (דף פט.) משמע דטעמא משום רמאות דבפחות מכאן יכול לרמות:
מקור. פירש בערוך כמין קורנס חד שמנקרין בו את הריחיים כדגרסינן (מ"ק דף י.) מאי מכבשין אמר רב יהודה נקורתא דריחייא ושם הקורנס מקור על שם ניקורו:
של צמרים - מוכרי צמר. וטעמא דהנך שיעורן בטפחיים, מפני שתופס בהן בשתי ידיו. והיינו נמי טעמא דכל הנך ידות דלקמן ששיעורן בטפחיים. וכל אותן ששיעורן טפח, לפי שדרכו לאחוז בהן בידו אחת:
מקור - קורנס חד שמנקרים בו הרחים. ועל שם שמנקרים בו קרוי מקור:
, יד המעצד של לגיונות - גרסינן. והוא כלי מכלי הרוצחים ט, ראשו עגול, ונושאים אותו אנשי החיל במלחמה. ובערבי קורים לו טבריזי"ן:
של זהבים - המכים על זהב לעשות טסין דקין:
ושל חרשים - של ברזל:
יד המעצד של לגיונות. פירש הר"ב כלי מכלי הרוצחים. על תמונת [קופיץ]. הרמב"ם. וזה כפירוש שכתב הר"ב במעצד בריש פי"ב דשבת. ומהר"ם גורס של גתות. ופי' שמתקנים בו גתות:
(ט) (על הברטנורא) על תמונת קופיץ. הר"מ:
בפי' ר"ע ז"ל לפי שדרכו לאחוז בהן בידו אחת וכן אותם ששיעורם שלש אצבעות לפי שדרכו לאחוז בשלש אצבעות:
עוד בפירושו ז"ל יד המעצד של לגיונות גרסי' מצאתי בפי' הרמב"ם ז"ל בכתיבת יד אליגיונות באל"ף:
יד הקורנס של זהבים וכו': הוא ראש משנה שלאחר זו בפי' הרמב"ם ז"ל וכן הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:
יכין
טפחים: משום שדרך לשקול מהם הרבה ביחד שמשקלו רב. להכי אוחז בחוט שבקורת המאזנים בב' ידיו משא"כ הנך דמשנה ה' שאין שוקלין מהן רק מעט מעט להכי די לו בשיאחז החוט ההוא ביד א'. לפיכך סגי ליה בשיעור טפח:
יד המקור: הוא קורנס חד לנקר אבן רחיים. שהאבן ההוא קשה יותר מאבנים הרכים שמפתח בהן צורות. להכי צריך לאחוז יד הקורנס ההוא בב' ידיו ומנקר:
יד המעצד של לגיונות: שטרייט אקסע. והוא כלי מלחמה שאוחזו בב' ידיו ומקפח שוקי האויב בכח:
יד הקורנס של זהבים: הם מרדדי טסי זהב שיהיו דקין מאד להכי צריך כח טפי:
ושל חרשין: היינו חרשי ברזל. והיינו נפחין שמרדדין או חותכין ברזל מלובן:
שלשה טפחים: שמפני שהברזל שמנקש עליו הוא חם. לפיכך מרחיק מקום אחיזת ב' ידיו בהקתא כשיעור טפח מהקורנס שבראש הקתא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת