ברטנורא על כלים כח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

שלש על שלש שנתנה בכדור - בגד של שלש אצבעות על שלש אצבעות שנתנה בתוך כדור, פלוט"א בלע"ז:

או שעשאה כדור - שלקח הבגד וכרכו עגול כמין כדור, כמו שעושים לתינוקות ותפרו:

טהורה - שנתבטלה כשנתנה בכדור, וכל שכן כשעשאה כדור בפני עצמה שנתבטלה בתפירה:

אבל שלשה על שלשה - לא מבטלה בנתינתה לתוך הכדור, לפי שהיא שמורה שם. אבל אם עשאה כדור בפני עצמה ; טהורה, לפי שהתפירה ממעטה, וטהורה ממדרס, אבל טמאה בכל שאר טומאות כדין כל שלשה על שלשה שנתמעט:

(ב)

לפוק - לסתום נקבין שבמרחץ שלא יצא החום:

ולנער בו את הקדירה - לאחוז בו את הקדירה כדי לערות ממנה לתוך הקערה או לתוך התמחוי:

בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן - בפרק במה מדליקין מוכיח, דבהניחו בקופסא כולי עלמא לא פליגי דטמא, דהא אחשביה. ובזרקו לאשפה כולי עלמא לא פליגי דטהור, דהא בטליה. כי פליגי, היכא דתלה אותו במגוד, קויליי"א בלע"ז , או הניחו אחורי הדלת. ר' אליעזר סבר בין הניחו במגוד שנראה כמוכן לגבי זרקו באשפה, בין הניחו אחורי הדלת שנראה כאיגו מוכן לגבי הניחו בקופסא, לעולם טמא כל זמן שלא זרקו באשפה. ורבי יהושע סבר, לעולם טהור כל זמן שלא הניחו בקופסא. ורבי עקיבא סבר, דתלאו במגוד מוכן הוא והוי כאילו הניחו בקופסא וטמא, והניחו אחורי הדלת דהוי שלא מן המוכן, הרי הוא כאילו זרקו באשפה וטהור. והתם מסיק דהדר ביה ר' עקיבא לגבי ר' יהושע. והלכה כר' יהושע:

(ג)

אספלנית - תחבושת שעושים מחלב ושעוה וחמאה ושמן וכיוצא בזה, וממרחים אותה על הבגד או על העור ונותנים על המכה והיא נמאסת, ואין הבגד והעור ראויין עוד לישיבה ולא לתשמיש אחר:

מלוגמא - תחבושת עשויה מקמח ותאנים וכיוצא בהן, שאדם לועס ונותן על גב המכה. ופירוש מלוגמא, מלא לוגמא:

בבגד טהורה - לפי שהבגד נמאס ומתבטל ותו לא חזי לתשמיש:

ובעור טמא - שאין המלוגמא מתדבקת על העור כמו על הבגד, ואין העור מתבטל בכך:

מפני שהיא ננערת - לאחר שנתיבשה מעל הבגד היא ננערת ונשמטח מאיליה מעל הבגד והולך כל הלכלוך. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

(ד)

מצויירות טהורות - דצורתן מוכחת עליהן שהן מיוחדים לספרים בלבד ואינן משמשי אדם, וכל שאינו משמשי אדם, טהור:

ושאינן מצויירות - מיוחדים נמי. לשאר תשמישין, הלכך טמאות. ובית שמאי דמטמאין בין מצויירות בין שאינן מצויירות, משום דמחשבי מטפחות ספרים משמשי אדם, שעשויין למשמש בהם תמיד:

אלו ואלו טהורות - דכיון שייחדן לספרים תו לא הוו משמשי אדם. ואין הלכה כרבן גמליאל:

(ה)

כיפה - מטפחת שבראש האשה. ויש לה טומאת מדרס, שפעמים שהיא יושבת עליה:

ונתנו על הספר - אם יחד אותו לספר וכרך אותו עליו:

טהור מן המדרס - אבל טמא שאר טומאות:

חמת - נאד של עור:

שעשאו שטיח - עור שטוח על הארץ לישב עליו. וחמת ושטיח תרוייהו טמאין מדרס, ואפילו הכי כיון דשינה מזה לזה ואפילו בלא שינוי מעשה הוה ליה ככלי שנשבר וטהור, אבל מקבל טומאה מכאן ולהבא:

תורמל - כלי עור שהרועה מניח כליו לתוכו:

הכי גרסינן, כסת שעשאו מטפחת ומטפחת שעשאה כסת טהור - ולא גרסינן טמא. וכך היא גירסת רבותי. וכן מצאתי במשנה דווקנית. והכי מוכח מן התוספתא. וטעמא דבכולהו טהור, כדתנן בסמוך, זה הכלל לשמו טמא לשם אחר טהור, ומפרש בתוספתא, לשמו מכלי פשוט לכלי פשוט, כגון משטיח למטפחת או ממטפחת לשטיח, ושלא לשמו מכלי פשוט לכלי קבול ומכלי קבול לכלי פשוט, ומכלי קבול לכלי קבול נמי, הכל שינוי שלא לשמו וטהור. ואם כן חמת שעשאה תורמל דשינהו מקבול לקבול נמי טהור, וכר שעשאו סדין וסדין שעשאו כר דהוי שינוי מקבול לפשוט ומפשוט לקבול נמי טהור. ואי קשיא, אמאי לא ערבינהו ותנינהו חמת שעשאה שטיח ושטיח שעשאו חמת בהדי הנך, כיון דכולהו טהור הוא. הא לא קשיא, משום דקא בעי למיהדר ולמתני [חמת] זמנא אחריתי כדתני חמת שעשאה תורמל והוה צריך למתני חמת שעשאה שטיח או תורמל, ואינו רוצה לשנות מסדר האחרים. ורוב ספרים גורסים טמא, ואיני יודע ליישב גירסא זו מכוונת:

(ו)

מטלית - שהיא טמאה מדרס, וטלאה בקופה. וקופה לאו בת מדרס היא, ומיהו כשטלאה בקופה נטמאת הקופה, לפי שנגעה במטלית הטמאה מדרס, והרי היא מגע מדרס. והמטלית כשנגמרה טלייתה פרח מינה טומאת מדרס, משום דבטלה לגבי קופה וקופה לא חזיא למדרס:

מטמאה אחד ופוסלת אחד - כדין כלים שנגעו במדרס ופירשו, דתנן בסוף זבים הנוגע במשכב מטמא שנים ופוסל אחד, פירש מטמא אחד ופוסל אחד, דכל זמן שהכלי נוגע במדרס חשבינן ליה כאב הטומאה לענין אוכלים לעשות ראשון ושני בחולין ושלישי בתרומה, אבל כשפירש הוי ליה כולד הטומאה ועושה שני בחולין ושלישי בתרומה בלבד, דהיינו מטמא אחד ופוסל אחד:

הפרישה - למטלית מן הקופה, הוי לה הקופה ולד הטומאה כמו שהיתה קודם שהפרישה, אבל המטלית טהורה, דמכיון שטלאה בקופה נעשית כקופה והויא לה כחתיכת דופן שניטלה מן הקופה דטהורה החתיכה. ומיהו אם אחר פרישתה מן הקופה חישב עליה לישיבה, מקבלת טומאה מכאן ולהבא אם יש בה כשיעור:

טלאה על הבגד - לא נתבטלה מטומאת מדרס, ומטמא הבגד שנים ופוסל אחד כדין כלים הנוגעים במדרס כל זמן שלא פירשו:

הפרישה מן הבגד - דין הבגד ככלים שנגעו ופירשו, מטמא אחד ופוסל אחד, והמטלית הרי היא כמו שהיתה, דלעולם לא נתבטלה, ומטמאה שנים ופוסלת אחד:

וכן הטולה מטלית על השק או על העור - כטולה על הבגד ואינה מתבטלת:

ור' שמעון מטהר - קסבר בשק ובעור מתבטלת, הואיל ולאו מינה. ורבי יוסי סבר, דבשק דאריג כמותה, אינה מתבטלת. אבל בעור, דלאו אריג הוא, מתבטלת. והלכה כרבי יוסי:

(ז)

שלש על שלש שאמרו - דמיטמא לענין טומאת מת ושרץ ונבילה :

חוץ מן המלל - מה שמשייר האורג בראש הבגד כשיעור שתי אצבעות, והוא ענף של בגד, קרוי מלל. וכיון ששתי לבדו הוא ואין בו ערב, אין מצטרף לאריג. ורבותי מפרשים מלל, מה שמולל וכופל התופר מקום החתך, מפני החוטים שדרכן לצאת שלא יצאו ותתקלקל התפירה:

מכוונת - והמלל בכלל:

טלייה על הבגד מרוח אחת - מטלית שהיא טמאה מדרס ותפר אותה על הבגד באמצעו מרוח אחת, ומשלש רוחות תלויה ואינה מחוברת בבגד:

אינו חיבור - ואין הבגד טמא מדרס:

משתי רוחות זו כנגד זו - כגון שהיא תפורה מזרח ומערב, ודרום וצפון אינה תפורה. או איפכא. הרי זה חיבור והבגד טמא מדרס:

כמין גאם - שתפורה מזרח ודרום, או מערב וצפון:

במה דברים אמורים - דלא הוי חיבור אלא בשתי רוחות זו כנגד זו:

בטלית - שאינה דרך מלבוש אלא שכורכה עליו בלבד:

אבל בחלוק - שלובשים אותו, לעולם הוי חיבור, אא"כ תפורה השפה העליונה . והלכה כחכמים:

(ח)

בגדי עניים - שהם עשויים מחתיכות חתיכות קטנות ואין בכולן חתיכה אחת שיהיה בה שלש על שלש:

הרי אלו טמאים מדרס - הואיל ויש בכל הבגד בכללו שלשה טפחים על שלשה טפחים או יותר, הרי הבגד כולו טמא מדרס:

כיון שנקרע רובה אינו חיבור - ואם נטמא הקצה האחד לא נטמא הקצה האחר:

העבים והרכים - הבגדים העבים והגסים ביותר, כגון הלבדין והמגוסין. והרכים ודקין ביותר, כגון השיראין והסריקין :

אין בהן משום שלש על שלש - ואין טמאין טמא מת ולא שאר טומאות עד שיהיה בהן ג' טפחים או יותר, משום דשלש על שלש מהן לא חזי למידי:

(ט)

כסת הסבלין - הנושאים משאות על כתפן או על ראשן יש להן כסת קטן בראשן או בכתפן שלא יזיק להן המשאוי, ופעמים יושבים עליו:

משמרת של יין אין בה משום מושב - שאין יושבים עליה מפני השמרים:

סבכה של זקנה טמאה מושב - לפי מאי דתנן לעיל בפרק שלשה תריסין דסבכה של זקנה טמאה טמא מת דמשמע אבל לא משום מושב, צריך לפרש דשני מיני סבכות יש לזקנה, אחת שאינה ראויה לישב עליה והיא טמאה טמא מת, וסבכה אחרת שפעמים יושבת עליה, ובה תנן הכא שהיא מטמאה משום מושב:

חלוק של יוצאת החוץ - תרגום זונה נפקת ברא:

עשוי כסבכה - שיש בה חלונות חלונות מעשה רשת ובשרה נראה לחוץ:

מן החרם - מן הרשת. ובשרו נראה, לפיכך טהור:

מזוטו - יש בתחתית הרשת מעט אריג עשוי כבגד, וקרוי זוטו של רשת:

וכפלו - שכפל את הרשת ותפרה ואין בשרו נראה מתוכה:

טמא - דחשיב בגד. ואין הלכה כר' אליעזר בן יעקב:

(י)

קורקורתה: שולים ותחתית, כמו קרקרות הכלים: עד שיגמור את פיה - שפתה העליונה. שאינה יורדת לטומאה עד שיגמור את כל מלאכתה:

שביס שלה - מלשון השביסים והשהרונים . ציור שעושים על הסבכה לנוי, עומד על מצחה ומקיף מאוזן לאוזן. ובפני עצמו נמי חשיב, שהוא עשוי להסירו משם ולתת אותו בסבכה אחרת:

החוטין שלה - שבהן קושרים הסבכה על הראש:

טמאים משום חיבור - שאם נטמאת הסבכה נטמאו החוטים עמה . דאילו החוטים בלא סבכה לא היו מקבלים טומאה: אם אינה מקבלת את רוב השער של הראש, טהורה: